ראשון הנואמים היה הרב עדין אבן-ישראל, שריתק את הקהל במשך כשעה תמימה. דבריו היו מאלפים ומלווים ביותר מקורטוב של עוקצנות חסידית שנונה, שנורתה לכל העברים. הוא פתח בהבהרת המושג "חסיד" ואמר שהיום קל מאוד להיקרא חסיד - מגדלים זקן, לובשים סירטוק, שותים מים מהמקווה שהרבי טבל בו, ולתוספת שלמות מכריזים "יחי" שבע או תשע פעמים ביום. אבל, הבהיר, זה אינו מתקרב כלל וכלל למהותו של חסיד. כאן הסביר בהרחבה, כי חסיד אינו מסתפק בשלמות המכסימלית, אלא שואף תמיד ליותר. הוא לעולם אינו שבע רצון, ועסוק בחיפוש עצמי ובביקורת פנימית נוקבת שאינה נפסקת לעולם. עיקר הרצאתו הוקדשה לנושא "מה עושים בניצחון". כלומר, בי"ט כסלו החסידות ניצחה, והשאלה היא מה עושים בניצחון הזה. בעל התניא מלמד אותנו באיגרת "קטונתי" איך צריך האדם להתייחס לעובדה שניצח. הכנר החסידי מרדכי ברוצקי פתח כאן בנגינת הניגון "פדה בשלום נפשי", והפרופ' שלמה קאליש נטל את המיקורופון והחל לשיר עם הקהל את הניגון. לאחר מכן נשא הפרופ' קאליש דברים על י"ט כסלו, על מאסרו וגאולתו של אדמו"ר הזקן, ובעיקר - על ההתייחסות של הרבי להתפתחות המדעית בדורות האחרונים, כחלק מהכנת העולם לקראת הגאולה הקרובה. הערב המרתק נסתיים בשורה של ניגוני חב"ד שהוגשו על-ידי ר' מרדכי ברוצקי, בליווי הסברים וסיפורים על מהותם של הניגונים.