דווקא הפרשה הנפתחת בסיפור פטירתה וקבורתה של שרה אימנו זוכה לשם 'חיי שרה'. כן, לפעמים דווקא מקרה כואב של מוות מתגלה לאחר זמן כהתחלת פרק חדש של חיים. כך הרב ויקטור עטייה, מנהל בית-חב"ד בקריית-ארבע חברון, מאמין ומקווה שהטרגדיה הנוראה שפקדה אותו ואת משפחתו, תצמיח תנופה מחודשת של הפצת יהדות וחסידות בכל הסביבה.

כעשרים שנה משמש הרב עטיה בתפקידו. בשנים האחרונות הצטרף אליו הרב דני כהן, המתגורר ביישוב היהודי בחברון, ומנהל את הפעילות בליבה של עיר האבות. בימים האלה פועלים השניים במרץ רב להקמת משכן גדול ומרוּוח לבית-חב"ד בקריית-ארבע. הבית, שכבר הוקצה לו שטח ושתכנית הבנייה שלו הושלמה, עתיד לשאת את שמה של חיה-מושקא עטייה ז"ל, שחייה נקטפו בנסיבות מחרידות, והיא בסך-הכול כבת שמונה.


הבשורה המצמררת

סיפורו האישי של הרב עטייה מתחיל בבת-ים, עיר הולדתו. שם התקרב בנעוריו לחיי תורה ומצוות ולחסידות חב"ד. לאחר תקופת לימודים בישיבה היה חשמלאי מערכות מטוסים בבסיס חיל-האוויר תל-נוף. אחרי הצבא ותקופת לימודים נוספת בישיבה התחתן עם דבורה, בתם של הצייר ברוך נחשון ורעייתו שרה מקריית-ארבע.

איש שמח ומאיר-פנים הוא הרב עטייה. קשה שלא להיכבש בקסמן של עיניו החמות ושל שפתיו המחייכות דרך-קבע. אבל מאז יום שני, כ' במנחם-אב, לפני כשלושה חודשים, הוא נדרש לתעצומות-נפש אדירות כדי להוסיף לחייך. בצהרי אותו יום, בשעה שישב בבית ידידים ברמת-גן והתאמץ לנחמם על מות בנם, שנשרף בטנק בלבנון, התקשרה אליו רעייתו וזעקה בקול לא-לה: "ויקטור, חזור הביתה מיד, חיה-מושקא נשרפה!".

מסירות-נפש על צניעות

הוא כבר סיפר זאת מאות פעמים, אך בכל פעם נפרץ מחדש מעיין דמעותיו, כשהוא מתאר את נסיעתו הבהולה מרמת-גן לקריית-ארבע, כשהוא נושא כל הדרך תפילה נואשת לקב"ה שיחזיק את בתו בחיים. אבל ליבו ניבא לו רעות וכבר בפתח ביתו חיבק אותו חבר בעוז, ובקול חנוק אמר לו: 'ברוך דיין האמת'.

"באותה שנייה אמרתי לקב"ה: או שאתה לוקח גם אותי, או שאתה נותן לי כוחות להתמודד עם האסון ולהמשיך הלאה!", אומר הרב עטייה. לאחר מכן התבררו לו נסיבות האסון: הילדה הציתה גפרור וזה גרם דלקה בערֵמת סכך ישנה. האש אחזה בשמלתה. אח צעיר ממנה קרא לה להסיר מעליה את השמלה הבוערת, אך היא סירבה. "זה לא צנוע!", ענתה אחוזת בהלה, אפופת להבות.

משמעות של חיים

במהלך ה'שבעה' ובימים שלאחר מכן הגיעו לבית המשפחה אלפי אנשים ושיחות טלפון מכל העולם. קרובים, ידידים או סתם יהודים טובים ביקשו לחבק ולחזק. משפחת עטייה אכן התחזקה. "החום והאהבה שהורעפו עלינו מכל עבר נסכו בנו רוח חדשה. הרגשנו שאיננו לבד. החלטנו להפוך את הכאב הנורא למנוף רב-עוצמה. להעניק למותה של חיה-מושקא האהובה משמעות של חיים ושל עשייה מוגברת", הוא אומר.
בעת האחרונה מוזמן הרב עטייה למוסדות חינוך ולכינוסים רבים, כדי לספר על הדרך שבה הוא ומשפחתו מתמודדים עם אסונם. "אני מחזק אך גם מתחזק", הוא אומר, ומקווה שהבניין שיקום לזכר בתו יהיה מקור אור ושמחה לכל הסביבה.