מערכת COL
|
יום כ"ג חשוון ה׳תשס״ז
14.11.2006
המבוא המלא ל'אגרות-קודש' החדש
בימים אלה יצא-לאור הכרך כ"ח בסדרת 'אגרות-הקודש', הכולל 415 אגרות ומענות שנכתבו במשך השנה תשל"ג ■ אגרות אלו כוללות עצות והוראות בעבודת ה', עסקנות הכלל, פרנסה ובריאות, הפצת לימוד ודרכי החסידות, מכתבים כלליים ו"כללי-פרטי" בקשר למועדי השנה, ביאורים בהלכה ודרוש, בחסידות וקבלה, וכן הוראות מיוחדות של דרישת השעה, ומחולקות לכמה סוגים כלליים ■ COL מגיש את המבוא המלא שנכתב על-ידי הרב שלום-דובער לוין לסיפור המלא
צילום אילוסטרציה: אשר ליצמן
לפנינו כרך עשרים ושמונה בסדרת אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שבו 415 אגרות ומענות שנכתבו במשך השנה תשל"ג.
סוגי האגרות
אגרות אלו כוללות עצות והוראות בעבודת ה', עסקנות הכלל, פרנסה ובריאות, הפצת לימוד ודרכי החסידות, מכתבים כלליים ו"כללי-פרטי" בקשר למועדי השנה, ביאורים בהלכה ודרוש, בחסידות וקבלה, וכן הוראות מיוחדות של דרישת השעה, ומחולקות לכמה סוגים כלליים:
א. אגרות שהרבי הכתיב למזכיר
בשנים הקודמות היו שנים מהמזכירים נכנסים לרבי, כמעט מדי יום ביומו: א) המזכיר ר' משה ליב רוטשטיין. ב) והמזכיר ר' ניסן מינדל.
הרבי הי' קורא לפניהם מענות למכתבים המתקבלים, המזכיר הי' רושם אותם בקצרנות בשעת מעשה, אח"כ הי' מכין מהם אגרות, שאותן הי' חוזר ומכניס לרבי, להגהה, חתימה ואישור סופי למשלוח, כמסופר לעיל במבוא לכרך כד.
בשנת תשכ"ז חלה הרמ"ל רוטשטיין את חליו האחרון, ובט' מ"ח תשכ"ח החזיר את נשמתו ליוצרו. מאז ואילך נפלה מלאכה זו רק על הר"נ מינדל.
באופן זה היה מסגנן וכותב אגרות רבות בלה"ק ובאידיש, באנגלית וברוסית.
האגרות באנגלית מרובות הן, ולא נכללו בסדרה זו. אמנם האגרות ברוסית מעטות הן (התחילו בעיקר אחרי היציאה הגדולה של יהודי רוסיה, בשנים תשכ"ז-תשל"ב), ונדפסו כאן – עם תרגום חפשי ללה"ק.
אגרות בצרפתית לא ידעו המזכירים לכתוב, ולכן היה נכתב המענה למכתבים האלו – בלה"ק, יחד עם הודעה, כי אפשר להמשיך ולכתוב בצרפתית, רק שהמענה יהי' בלה"ק.
ב. אגרות שהרבי כתב והמזכיר העתיק
הסוג השני הן אגרות שהרבי היה כותב בעצמו על גבי מכתב השואל, והמזכיר היה מעתיקו, בהוספת תאריך, שם הנמען וחתימה.
לפעמים היה הרבי מסיים "בברכה", שאז היה המכתב מוקלד ע"י אחד המזכירים, ומוחזר לרבי לחתימת יד קדשו, לפני המשלוח. ולפעמים היה הרבי מסיים "בשם", שאז היה המזכיר עצמו חותם על המכתב "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א".
סוג זה כלל גם מכתבי-ברכה, ללידה, תספורת, בר מצוה, נישואים, ולהבדיל פטירה, שבדרך כלל היה חוזר המכתב לרבי אחרי הקלדתו, לחתימה לפני המשלוח.
ג. מענות בשולי "מכתב-כללי", או "כללי-פרטי"
לפעמים היה הרבי כותב מענה קצר על גליון השאלה, בהוספת "בדלחה"פ" או "בדלחנוכה" וכיו"ב. והיינו שבמקום לשלוח את המענה כמכתב בפני עצמו, יש להוסיף אותו בשולי "מכתב-כללי" שנשלח לכבוד חג הפסח, או "כללי-פרטי" שנשלח לכבוד חנוכה.
"מכתב-כללי" היה הרבי כותב לפני חג הפסח ולפני ראש השנה, ולפעמים בהזדמנויות נוספות, ומפנה אותו "אל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום, ה' עליהם יחיו".
מכתב "כללי-פרטי" היה הרבי כותב בדרך כלל ביומא דפגרא, והיה נשלח לאנשים אלו, אשר נוסף בשולי ה"כללי-פרטי" מענה עבורם, או ברכה מיוחדת.
בסדרה שלפנינו, שהאגרות ממוספרות, מופיע כל "מכתב-כללי" או ה"כללי-פרטי" במספר המיועד לו. במקרה שהגיע אלינו מכתב זה בעותקים רבים, שכל אחד מהם נשלח לנמען אחר, עם הוספה בשוליו, באו כל ההוספות האלו באותו מספר של ה"מכתב-כללי", או "כללי-פרטי".
נוהג זה התחיל הרבי כבר בשנים הראשונות לנשיאות (ראה לדוגמה לעיל ח"ג בשולי אגרת תקצח), ונמשך גם בשנים הבאות (ראה לדוגמה בשולי כמה "כללי-פרטי" שבכרך שלפנינו).
ד. "מענות", "צעטלעך"
קרוב למחצית המענות שנדפסים בכרך שלפנינו, נכתבו ע"י הרבי על גליון מכתב השואל, ומעולם לא הוכנו ע"י המזכירים כמכתבים, או בשולי מכתב "כללי-פרטי" וכיו"ב, כי אם נמסר ע"י המזכיר לשואל, כלשונו.
נוהג זה התחיל כבר בשנים הקודמות, והלך והתרבה משנה לשנה.
"מענות" אלו, שנקראו בשם "צעטלעך", לא נכתבו בסגנון מכתב, אלא שהרבי היה משיב כמה מילים או שורות, על גליון מכתב השואל. ואם היו באותו מכתב כמה שאלות וכמה מענות, היה הרבי ממספר את המענות שהי' כותב על הגליון.
לפעמים היה הרבי מסתפק בהדגשת מילה שבמכתב השואל. לדוגמה, כשהשואל היה כותב במכתבו "האם כדאי ...", הרבי היה מעביר לפעמים חץ על גבי המילה "האם", כדי למחוק בזה את המילה "האם", וכדי להדגיש בזה את המילה "כדאי".
לפעמים היה המזכיר מעתיק מענות קצרות אלו במכונת כתיבה, בתוך מכתב המזכירות, ושולח אותם בדואר אל השואל (כמה מהם נדפסו בכרך שלפנינו). ולפעמים נזקק השואל למענה מיידי, ואז היה המזכיר מוסר את המענה אל השואל דרך הטלפון. ולפעמים היה השואל מגיע למזכירות, שם היה המזכיר מראה לו את המענה, השואל היה מעתיק את המענה לעצמו, והמקור היה מוחזר למזכירות.
רגיל היה המזכיר לציין על גבי המכתב "הודעתי", ולהחזיר אותו לרבי. המכתבים שכללו בקשת ברכה, הרבי היה לוקח אתו על הציון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שם היה קוראו וקורעו (ואח"כ נשרף).
מענות כאלו היה נכתבים לאלפים רבים בכל שנה. רק חלק קטן מהם הגיע לידינו. גם אלו שהגיעו לידינו, רובם יש להם אופי פרטי, או שהם רק "אישור" או "ברכה" וכיו"ב. בחרנו מתוכם את אלו שיש להם איזשהו תוכן לפרסום, והם נדפסים בכרך שלפנינו.
*
הנושאים שבהם דנות האגרות שלפנינו, רבות הן. נסקור כאן אחדות מהן, כלליות, להקל על המעיין בספר:
יסוד "אגודת האקדמאים יוצאי רוסיה"
את הארגון הזה יסד הרבי בקיץ תשל"ב. שמו המלא הוא: אגודת האקדמאים שומרי תורה יוצאי ברית המועצות ומזרח אירופה. אח"כ נקבע שמו: שומרי מצוות יוצאי רוסיה (שמי"ר).
הארגון הזה נוהל ע"י עולי רוסיה בעצמם, ובאגרות שבכרך שלפנינו מדריך הרבי את המתעסקים ביסוד וניהול הארגון.
כבר בי"ד תמוז תשל"ב (לעיל חכ"ז אגרת י'תלה) כתב להם הרבי בקשר לאופני הדפסת והפצת ספרים ברוסית, למטרת הפצה בין עולי רוסיה.
מאז ואילך, כל פעם שמישהו רצה לתרגם משהו לרוסית, או לעשות איזושהי פעילות מדעית, הי' הרבי שולח אותו לארגון הנ"ל (ראה אגרות י'תקצ. י'תרמח. י'תשטז).
בי"ד אלול תשל"ב, כתב הרבי אל מזכיר האגודה, ה"ר בצלאל שיף (חכ"ז אגרת י'תקנז), שטובת הארגון היא שעבודת המזכיר תהי' בתשלום.
את התשלום לעבודת המזכיר בשנה הראשונה היה משלם הרבי, באמצעות יו"ר האגודה פרופ' ירמי' ברנובר, שהרבי כותב לו בכ"ב אייר תשל"ג (אגרת י'תשפב): "בהמשך למה שאמרתי לו, שתשולם משכורת של מזכיר לשנה שלימה . . עליו להודיע לכאן מזמן לזמן זמני הפרעון וגודל הסכום".
בכ' טבת תשל"ג כתב הרבי (אגרת י'תרמח) כמה הדרכות למזכיר הנזכר, והוסיף (בתרגום מרוסית): "הסיבה הישירה למכתב זה היא הידיעה אודות כנס האקדמאים שהתקיים ביוזמת חמ"ה, ואם אשפוט לפי הידיעות ולפי העיתונות – היה זה כנס מוצלח – הוכחה נוספת שיש אפשרות לפעילות עניפה. ולכן כל יום בלתי מנוצל הוא יום של אבידה שאי אפשר להחזירה". ובסופה מבקש הרבי, שאחרי אסיפת ההנהלה בארה"ק "ישלחו לכאן את דו"ח האסיפה".
ובכ"ב אייר תשל"ג כתב הרבי (אגרת י'תשפב) כמה הדרכות ליו"ר הנזכר, והוסיף: "כפי שדברנו כמה פעמים, מוכרחת בזה זריזות גדולה, על כל פנים בענין הרישום וההתכתבות ראשונית עם כל אלה שיש תקוה שסוף כל סוף יצטרפו לארגון האקדמאים. כוונתי שאף על פי שלגבי כמה מהם אפשר שאין עדיין תכנית ברורה איך להשפיע עליהם וכו', מוכרח שבסמיכות ממש לעלייתם לארצנו הקדושה של אקדמאים יודיעו להם שיש ארגון אקדמאים זה, והכתובת שלו, וחומר של תעמולה על כל פנים בקיצור נמרץ, בצירוף הזמנה להירשם בתור חבר פשוט מבלי כל התחייבות מראש, וכפי שדברנו כאן".
שוב כתב לו הרבי בכ"ד תמוז (אגרת י'תתמב), אודות האפשרות שהאגודה תוציא לאור קובץ אקדמאי. הרבי צירף רשימה משיחה, והרשה לו לתרגמה ולהדפיסה בקובץ. הקובץ התחיל להופיע, כעבור כמה שנים, בשם "באור התורה".
*
יסוד האגודה האקדמאית היא אחת מפעולות הרבי במשך השנה לקליטת עולי רוסיה. בשנה הראשונה לעלייתם נתן הרבי לרבים מהם כרטיס נסיעה, לבוא לכאן לחודש החגים, להכנס ליחידות ולקבל הוראות והדרכות להסתדרותם בארה"ק.
בנוסף לכל אלו, מתפרסמים בכרך זה 37 אגרות, שהרבי כתב ברוסית ליוצאי רוסיה, בצירוף תרגום חפשי ללה"ק.
במשך השנה נוסד אף הארגון פר"י (Friend of Refugees of Eastern Europe), ליוצאי רוסיה בארה"ב, והרבי מורה להם בתחלת ניסן (אגרת י'תשמח), איך לסדר את התקנון.
בשלהי סיון הורה הרבי (אגרת י'תתיד) לועד כפר חב"ד אודות יסוד מוסד חינוכי ליוצאי בוכרה, מה שנקרא אח"כ ישיבת הבוכרים – אור שמחה.
כך גם יסד וביסס הרבי במשך השנה הזאת את המוסדות "מכון חנה" לתלמידות שמתקרבות ליהדות (אגרת י'תתצח); "איגוד הצאצאים" לצאצאי כ"ק אדמו"ר הזקן (אגרות י'תרט. י'תרלב. י'תרצד ד"ה בודאי. י'תתכט ד"ה מובן); "הכנסת אורחים" לבאים לשהות בחודש החגים בבית חיינו (אגרות י'תקע. י'תתקכא. י'תתקכז. ובשיחות קודש המצויינות בשוה"ג שם); "ספריית לוי יצחק", ורשת ספריות בבתי חב"ד ועוד (אגרת י'תקסא, ובשיחה המצויינת בשוה"ג שם).
קריית חב"ד בצפת
בתקופת יסוד החסידות הכללית וחסידות חב"ד היתה צפת מרכז חסידי. גם בדורות הבאים היתה שם קהלה חב"דית, ובית הכנסת חב"ד.
במשך קיץ תשל"ג הרבה הרבי להתעסק בהחזרת עטרה ליושנה, ושלח לשם כך את שליחו המיוחד הרב ארי' ליב קפלן ע"ה.
בחורף תשל"ג תרם נדיב אחד לחב"ד שטח קרקע בצפת. לאגו"ח בארה"ק לא היה ברור מה לעשות במגרש הזה.
בכ"ה אד"ר, הודיע הרבי אל מו"ה אפרים וואלף, יו"ר אגודת חב"ד בארה"ק, ע"י המזכיר הרב חדקוב (מרשימות הר"א וואלף): "ע"ד המגרש בצפת - מדוע לעזוב המגרש, אין כרגע כלום לחב"ד בצפת, ומחפשים ע"ד ביהכנ"ס. צריכים לעשות מרכז חב"ד עם פארנעם גדול ביחד עם ביהכנ"ס, לחדש ביהכנ"ס, להכניס שם אברכים. לעולים אין שם מקום לדירות, ואולי יהי' מקום לתיירים, ויתכן גם השפעה על צפת עי"ז".
בג' ניסן: "לשלוח עוה"פ העתק החוזה ע"ד צפת, והאם יש שם יהודי שמעוניין לבנות ביהכנ"ס. מה נעשה עד עכשיו בענין צפת, צריך שתהי' שאיפה שיהי' ישוב חב"ד בצפת".
בתקופה זו כתב הרבי את תוכניתו זו אל מר דב עטינגר. בהמשך לזה ביקר אצל הר"א וואלף וסיפר לו את דברי הרבי, כנזכר באותה רשימה: "עטינגער סיפר ע"ד קרית חב"ד שכ"ק אדמו"ר שליט"א יותר מעוניין בעיר העתיקה בירושלים ובצפת - וזה נכון".
בג' אייר תשל"ג כתב הרבי למר דב אטינגר (אגרת י'תשסו): "ת"ח על טרחתו לשלוח לי צילומים מהמכתבים מצפת, שעד עתה לא נתקבלו במקורם. ובכל אופן במשך הימים הקרובים מסתם אמצא פנאי לעיין בתוכן מכתבים הנ"ל בשימת לב הדרושה, ובל"נ אודיע גם למר ההמשך בדבר".
בתחלת חודש מנ"א שלח הרבי לצפת את הרא"ל קפלן. לפני הנסיעה נכנס ליחידות, וקיבל הוראות מפורטות איך לייסד את ישוב חב"ד בצפת.
עם צאתו לדרך, צלצל המזכיר הרב חדקוב, אל מו"ה אפרים וואלף (כרשום ברשימתו מב' מנ"א): "הערב מגיע לארה"ק שליחו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לצפת ר' לייב שי' קפלן, הוא נאמן לזה, וע"י נסיעתו רוצה [הרבי] לחסוך [עבודה] מאנ"ש דארה"ק. המטרה, לעשות שם נחלת הר חב"ד מספר 2. המקום נמצא ע"י מירון ויש שם תפקידים מיוחדים, להתחיל עם ביהכנ"ס חב"ד, כולל. כ"ק אדמו"ר שליט"א מזרז שעוד בשנת תשל"ג יתפללו בביהכנ"ס חב"ד בצפת. יש עליו עומס גדול, והוא צריך לקבל סיוע מכולם, להכירו עם אנשים וכו'".
באותו יום ביקר הרא"ל קפלן אצל הר"א וואלף, יחד עם עוד כמה עסקנים, ודנו בהוראות שקיבל הרא"ל לפני נסיעתו, ואופני ביצוען. על תוכן ההוראות מדווח הר"א וואלף במכתב שכתב לרבי באותו יום: "הי' שם ישוב חב"ד וביהכנ"ס, ולכן רוצים להקים ולבנות את המקום מחדש ביתר שאת ויתר עז ... בענין בניית שיכון במקום, כנראה שהדבר יערוך עוד שנה וחצי או שנתיים, אבל לא רוצים לחכות עד אז, ולכן שיתחילו עם כולל ... ע"ד מקום הבניה אין חילוק באיזה מקום שיהי', העיקר שיהי' מחוץ לעיר, ושלא יהי' נבלע בתוך העיר".
על הפרט האחרון הנ"ל השיב הרבי בי"א מנ"א (אגרת י'תתנח): "לא, כי אם באופן שיוכלו – במשך הזמן – להיות ד' אמות בפני עצמן – שכונה בפני עצמה וכיו"ב". ובשיחה טלפונית ביאר לו הרב חדקוב: "בענין שאלת צפת להקים השיכון דוקא מחוץ לעיר, זה לאו דוקא, אלא העיקר שיהי' באופן כזה שבמשך הזמן יהי' שכונה בפ"ע שלא יהי' מעורב עיר".
בהתאם להוראה הנזכרת, אודות פתיחת כולל בצפת, נבחרה קבוצת אברכים, שנסעו עם בני ביתם להתיישב בצפת, ולהתחיל מיד את הלימודים בכולל.
בערב ש"ק ח"י אלול כתב להם הרבי (אגרת י'תתקח): "בנועם נתקבלה הידיעה על דבר יסוד הכולל בעיה"ק צפת והתחלת הלימודים בו. ויהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת בכלל, ובמיוחד - להחזיר עטרה ליושנה, הישוב החב"די בצפת על כל פרטיו, בית הכנסת ובית המדרש וכו'".
מפי עוללים ויונקים
במשך תקופה של ארבעה חדשים, מחג השבועות תשל"ג ועד לפרוץ מלחמת יום הכיפורים תשל"ד, עסק הרבי בנושא הזה "מיט א שטורעם" (בסערה), ובשלושה שלבים:
א. בנינו ערבים בעדינו
בערב חג השבועות תשל"ג יצא הרבי להתוועד עם הקהל, ואחרי אמירת מאמר, התחיל לבאר בשיחה מיוחדת, בביאור מדרש זה (שהש"ר א, כד) "בנינו ערבים בעדינו", ומיד עבר מזה להוראה בפועל, לנצל את ימי החופש של הקיץ ללימוד התורה.
בי"ב סיון פנה הרבי במכתב כללי לכל עסקני החנוך הכשר (אגרת י'תתג): "בהמשך להמדובר ומודגש . . ארשה לעצמי להוסיף בזה, ענין שהזמן גרמא, אשר חוב קדוש על כל אחד ואחת שהיכולת בידם לעשות, וזכות גדול, לעשות כל התלוי בהם, אשר כל בן ובת בישראל יתחנכו בחינוך על טהרת הקודש - הן בשעות המוקדשות ללימוד, הן בשאר שעות היום והלילה . . כל השתדלות בזה ויגיעה – כדאיות הן. ובודאי יקויים בכל זה: יגעת ומצאת".
באותו יום פנה במכתב נוסף לעסקני אנ"ש והנהלות מוסדות חב"ד (אגרת י'תתד): "ומהנכון שלר"ח תמוז, הוא חודש הגאולה, הבע"ל יגמרו כל התכניות וההכנות וכו' לעבוה"ק האמורה, ולימי הגאולה יב-יג תמוז הבע"ל - תהיינה כבר כו"כ פעולות ממש. וכל המרבה ה"ז משובח . . כדאי שבכל עיר ועיר יהי' ועד שיקשר את העושים והמעשים זה עם זה, יתאים ויתווך וירכז".
כעבור כמה ימים, בי"ז סיון, פונה הרבי בדרישה דומה לתלמידי הישיבה (מכתב י'תתו): "אשר חוב קדוש וזכות גדול על כל אחד ואחד, ועל אחת כמה וכמה על תלמידי וחניכי ישיבות תומכי-תמימים, לעשות את התלוי בהם, ולכל לראש על ידי - דוגמא חי' ובדברים היוצאים מן הלב, אשר כל בן ובת בישראל יתחנכו בחינוך על טהרת הקודש. ובפרט בימי חדשי הקיץ אשר אז אפשרויות מיוחדות לעשות ולפעול בזה רבות ונצורות".
ב. מפי עוללים ויונקים
מיד כשנפתחו מחנות הקיץ, כותב הרבי, במוצש"ק ט"ו תמוז (אגרת י'תתכט): "אבוא בזה עוה"פ להזכיר על המדובר בזה כמה פעמים בגודל החשיבות וגודל ההכרח וגודל הזכות לעשות כל האפשרי בחינוך על טהרת הקודש של כאו"א מבני ובנות ישראל וביתר שאת וביתר עז, מתחיל בחינוך של קטני קטנים, וכמובן גם ממש"נ: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (ואין עוז אלא תורה) גו' להשבית אויב ומתנקם . . ושייכות מיוחדת בזה גם לימי "בין המצרים" הממשמשים ובאים, בסגנון חז"ל הקדמת רפואה למכה, שהרי זוהי הדרך להשבית אויב ומתנקם".
כך פנה אז הרבי אל כמה עסקנים (ראה נספחים לאגרת הנ"ל), בהוראה לפרסם הדברים האלו בפרסום גדול.
באותו יום, ט"ו תמוז כותב הרבי (אגרת י'תתל) "לכל אחד ולכל ואחת מהתלמידים והתלמידות שעדיין לא הגיעו לגיל מצות - החונים בקייטנות ומחנות קיץ, בכל מקום ומקום": "שתתנו דעתכם על הזכות המיוחדה שיש לילדי ישראל, זכות הנוגעת לכל עם בני ישראל, על פי דברי דוד המלך עליו השלום: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם - להשבית גם אותו אויב שהביאנו ל"בין המצרים" ועודנו מתנקם בעמנו עד היום הזה, שהדרך לנצחו ולהשביתו הוא על ידי "עוז", היא תורתנו הקדושה הנקראת עוז, הנלמדת ובאה מפי עוללים וגו'.
ועד כדי כך גדול כוחם, אשר, כהודעת חכמינו זכרונם לברכה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא, כלומר, של ילדי ישראל שלא הגיעו עדיין לגיל מצות. ובהמשך להאמור יש לשים לב במיוחד לדברי נביאנו, חזון ישעי' בן אמוץ: ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה . . כיון שעז רצוני ותענוג גדול יהי' לי להיות שותף עמכם בזה, בקשתי לתת לכל אחד ואחת מכם מטבע במטבע המדינה שאתם נמצאים בה - השתתפותי במעשה הצדקה הנ"ל".
כעבור שבועיים פונה עליהם שוב הרבי, בעש"ק מברכים חודש מנ"א (אגרת י'תתמח): "בהמשך להמכתב מט"ו בתמוז . . אבוא בזה עוד הפעם להזכיר ולהדגיש הזכות המיוחדת בכל זה שיש לילדי ישראל".
ולמחרת, בהתוועדות ש"ק (לקו"ש חי"ג ע' 272): "ועל של פועל באתי – אלו שכבר עסקו בזה – בודאי ימשיכו, אלא – ביתר שאת ויתר עוז, ואלה – שמאיזו סיבה שתהי' – עדיין לא עסקו בזה, צריכים להתחיל בזה במרץ עכשו".
ובהוראה אל מו"ה אפרים וואלף בב' מנ"א (מרשימותיו): "כ"ק אדמו"ר שליט"א ציוה לעשות שטורעם שזה יגיע לכל הילדים הקטנים, ושמיד יתחילו בכל ההכנות לזה. בעיקר צריכים לפעול בזה האנשים שאינם עוסקים בענינים אחרים ויכולים לפעול בזה בכל שעות המעל"ע".
ואחרי סיום מחנות הקיץ, כותב להם שוב הרבי, בתחלת אלול (אגרת י'תתצא): "שמחתי להידיעה שמילאו בקשתי להיות שלוחי-מצוה למסור צדקה שלי וקשרו זה בענין של תורה, והוסיפו צדקה משלהם".
אמנם לא הסתפק בזה, ובהתוועדות שבת מברכים חודש אלול, הוסיף הרבי ואמר (לקו"ש חי"ד ע' 261): "כבר דובר בזמן האחרון כמה פעמים (ובקשתי לפרסם את זה) ע"ד השתדלות מיוחדת בהחינוך דבני ובנות ישראל שי', ובמיוחד חינוכם של ילדים קטנים . . וכן יש להשתדל ולנצל במיוחד ימים אלו בהם חוזרים עתה הילדים ממחנות הקיץ לבתיהם ומתכוונים לתחילת שנת הלימודים החדשה, הנה צריכים להשתדל שמיד כשחוזרים לביתם וגם קודם תחילת הלמודים שיהי' חינוכם על טהרת הקודש".
ג. כינוסי תשב"ר
בהתוועדות ש"פ תבוא, ח"י אלול, ביאר הרבי בשיחה מיוחדת (לקו"ש חי"ג ע' 262): "בהמשך להמדובר בהתוועדויות הקודמות בהנוגע להשתדלות מיוחדת בהחינוך דבני ובנות ישראל שיחיו, ובמיוחד חינוכם של קטנים, ומתחיל מקטני קטנים, הנה מאחר שהשנה הבע"ל היא שנת הקהל, בה נאמר "הקהל את האנשים והנשים והטף", הנה דבר טוב ונכון שבימי אלול ובפרט בימי הסליחות . . יארגנו "הקהל" לילדי ישראל, דהיינו לאסוף ילדים קטנים ("טף") בין בנים ובין בנות, ועאכו"כ אלו שגדולים מטף, ולהסבירם . . בקשתי – ובודאי יפרסמו כל הנ"ל בכל מקום שנמצאים בו ילדי ישראל, אפי' במקום שנמצא שם רק ילד א', ועאכו"כ במקום שנמצאים בו כו"כ מילדי ישראל, וע"ד שנא' "ברוב עם הדרת מלך" – מלכו של עולם. וע"י סיום השנה באופן זה, הרי "מפי עוללים ויונקים יסדת עז גו' להשבית אויב ומתנקם", שיבטלו לגמרי (להשבית) כל הענינים הבלתי רצויים והקטרוגים".
למחרת פנה הרבי במכתב כללי לעסקני החנוך הכשר (אגרת י'תתקי): "בקשתי רבה בזה והצעתי - בקשר לימי רצון ורחמים אלה, ומיוסד על דברי חז"ל בגודל הענין של הבל תשב"ר שהעולם מתקיים בשבילו, שבאחד מימי הסליחות (באם אפשר ביום הראשון) - לכנס בנים ובנות שלפני בר (בת) מצוה ולהשתדל ובמרץ שיגדל המספר ככל האפשרי, להסבירם - לפי הבנתם - שזהו (תחלת) השבוע דראש השנה וזמן דהכנה מתאימה לר"ה . . אבינו מלכנו אבינו אתה. אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו רחם עלינו. אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד למען שמך הגדול והושיענו . . ובקשתי כפולה אשר אח"כ יתנו לכאו"א ב' מטבעות, א' מתנה ממני - בהצעתי (אבל לא תנאי) שהם יתנוה לצדקה; וא' - בבקשה שלי שימסרוה בתור שלוחי לצדקה . . וטוב ונכון - לעשות גם באחד מימי עשי"ת ככל הנ"ל".
בהמשך לזה ניתנה הוראה לארגן כנס ילדים כזה בארה"ק, ליד הכותל. ההוראה נמסרה ע"י יו"ד אגודת חב"ד בארה"ק מו"ה אפרים וואלף, שרשם הדברים בכ"ג אלול: "בענין נסיעת הילדים ביום א' אל הכותל המערבי, שיהי' ממונה על הסדר ולסדר את כל הענינים עוד לפני השבת מתי שיסעו וכו', לפרסם הענין בין כל המוסדות".
כן ניתנו בזה גם הוראות פרטיות:
במשך החודש (אלול תשל"ג) ביקש מו"ה עזרא שוחט לבוא עם בני ביתו לבית חיינו לחודש החגים. הרבי השיב לו (אגרת י'תתצב) שהוא עצמו יבוא בסוף החודש, ואילו בקשר לבני ביתו: "אין כדאי, ובפרט ששואל והוא שנת הקהל, וכדאי שזוגתו והילדים – שיחיו – יבקרו וילמדו פסוקים אחדים דפ' הקהל ע"י הכותל בחוהמ"ס. [באותה שעה עדיין לא ניתנה ההוראה הכללית בקשר לכינוס אצל הכותל, והוסיף הרבי וכתב לו] לא לפרסם (עכ"פ לע"ע)".
וברשימות הר"א וואלף (כ"א אלול): "הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א עבור בננו בנימין שי' שבמקום לנסוע אל כ"ק אדמו"ר שליט"א עליו לבקר בכותל המערבי פעם בימי הסליחות ופעם בחוהמ"ס".
את כל המשך ההוראות האלו במשך חדשי הקיץ, ביאר הרבי בי"ג תשרי, בהתוועדות הראשונה שהתקיימה אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים (לקו"ש חי"ד ע' 404, בתרגום מאידיש): "רש"י מביא בפירושו על התורה . . את הענין של "ניבא ואינו יודע מה ניבא", זאת אומרת, שיש ענינים שעושים ובשעת מעשה "איני יודע" מהי מטרת הענין, ואחר כך, לאחר זמן, תופסים כיצד היה זה דבר בעתו. במשך כל הקיץ דובר אודות "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם" . . אח"כ התברר שכעת אכן צריך לענין זה של להשבית אויב ומתנקם".
יתן ה' שנזכה לראות בהקדם קיום יעוד זה "להשבית אויב ומתנקם", ונתתי שלום בארץ.
*
ויהי רצון שנזכה בקרוב להוציא לאור את יתר אגרות-הקודש וכתבי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו, עדי נזכה ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו, אכי"ר.
סוגי האגרות
אגרות אלו כוללות עצות והוראות בעבודת ה', עסקנות הכלל, פרנסה ובריאות, הפצת לימוד ודרכי החסידות, מכתבים כלליים ו"כללי-פרטי" בקשר למועדי השנה, ביאורים בהלכה ודרוש, בחסידות וקבלה, וכן הוראות מיוחדות של דרישת השעה, ומחולקות לכמה סוגים כלליים:
א. אגרות שהרבי הכתיב למזכיר
בשנים הקודמות היו שנים מהמזכירים נכנסים לרבי, כמעט מדי יום ביומו: א) המזכיר ר' משה ליב רוטשטיין. ב) והמזכיר ר' ניסן מינדל.
הרבי הי' קורא לפניהם מענות למכתבים המתקבלים, המזכיר הי' רושם אותם בקצרנות בשעת מעשה, אח"כ הי' מכין מהם אגרות, שאותן הי' חוזר ומכניס לרבי, להגהה, חתימה ואישור סופי למשלוח, כמסופר לעיל במבוא לכרך כד.
בשנת תשכ"ז חלה הרמ"ל רוטשטיין את חליו האחרון, ובט' מ"ח תשכ"ח החזיר את נשמתו ליוצרו. מאז ואילך נפלה מלאכה זו רק על הר"נ מינדל.
באופן זה היה מסגנן וכותב אגרות רבות בלה"ק ובאידיש, באנגלית וברוסית.
האגרות באנגלית מרובות הן, ולא נכללו בסדרה זו. אמנם האגרות ברוסית מעטות הן (התחילו בעיקר אחרי היציאה הגדולה של יהודי רוסיה, בשנים תשכ"ז-תשל"ב), ונדפסו כאן – עם תרגום חפשי ללה"ק.
אגרות בצרפתית לא ידעו המזכירים לכתוב, ולכן היה נכתב המענה למכתבים האלו – בלה"ק, יחד עם הודעה, כי אפשר להמשיך ולכתוב בצרפתית, רק שהמענה יהי' בלה"ק.
ב. אגרות שהרבי כתב והמזכיר העתיק
הסוג השני הן אגרות שהרבי היה כותב בעצמו על גבי מכתב השואל, והמזכיר היה מעתיקו, בהוספת תאריך, שם הנמען וחתימה.
לפעמים היה הרבי מסיים "בברכה", שאז היה המכתב מוקלד ע"י אחד המזכירים, ומוחזר לרבי לחתימת יד קדשו, לפני המשלוח. ולפעמים היה הרבי מסיים "בשם", שאז היה המזכיר עצמו חותם על המכתב "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א".
סוג זה כלל גם מכתבי-ברכה, ללידה, תספורת, בר מצוה, נישואים, ולהבדיל פטירה, שבדרך כלל היה חוזר המכתב לרבי אחרי הקלדתו, לחתימה לפני המשלוח.
ג. מענות בשולי "מכתב-כללי", או "כללי-פרטי"
לפעמים היה הרבי כותב מענה קצר על גליון השאלה, בהוספת "בדלחה"פ" או "בדלחנוכה" וכיו"ב. והיינו שבמקום לשלוח את המענה כמכתב בפני עצמו, יש להוסיף אותו בשולי "מכתב-כללי" שנשלח לכבוד חג הפסח, או "כללי-פרטי" שנשלח לכבוד חנוכה.
"מכתב-כללי" היה הרבי כותב לפני חג הפסח ולפני ראש השנה, ולפעמים בהזדמנויות נוספות, ומפנה אותו "אל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום, ה' עליהם יחיו".
מכתב "כללי-פרטי" היה הרבי כותב בדרך כלל ביומא דפגרא, והיה נשלח לאנשים אלו, אשר נוסף בשולי ה"כללי-פרטי" מענה עבורם, או ברכה מיוחדת.
בסדרה שלפנינו, שהאגרות ממוספרות, מופיע כל "מכתב-כללי" או ה"כללי-פרטי" במספר המיועד לו. במקרה שהגיע אלינו מכתב זה בעותקים רבים, שכל אחד מהם נשלח לנמען אחר, עם הוספה בשוליו, באו כל ההוספות האלו באותו מספר של ה"מכתב-כללי", או "כללי-פרטי".
נוהג זה התחיל הרבי כבר בשנים הראשונות לנשיאות (ראה לדוגמה לעיל ח"ג בשולי אגרת תקצח), ונמשך גם בשנים הבאות (ראה לדוגמה בשולי כמה "כללי-פרטי" שבכרך שלפנינו).
ד. "מענות", "צעטלעך"
קרוב למחצית המענות שנדפסים בכרך שלפנינו, נכתבו ע"י הרבי על גליון מכתב השואל, ומעולם לא הוכנו ע"י המזכירים כמכתבים, או בשולי מכתב "כללי-פרטי" וכיו"ב, כי אם נמסר ע"י המזכיר לשואל, כלשונו.
נוהג זה התחיל כבר בשנים הקודמות, והלך והתרבה משנה לשנה.
"מענות" אלו, שנקראו בשם "צעטלעך", לא נכתבו בסגנון מכתב, אלא שהרבי היה משיב כמה מילים או שורות, על גליון מכתב השואל. ואם היו באותו מכתב כמה שאלות וכמה מענות, היה הרבי ממספר את המענות שהי' כותב על הגליון.
לפעמים היה הרבי מסתפק בהדגשת מילה שבמכתב השואל. לדוגמה, כשהשואל היה כותב במכתבו "האם כדאי ...", הרבי היה מעביר לפעמים חץ על גבי המילה "האם", כדי למחוק בזה את המילה "האם", וכדי להדגיש בזה את המילה "כדאי".
לפעמים היה המזכיר מעתיק מענות קצרות אלו במכונת כתיבה, בתוך מכתב המזכירות, ושולח אותם בדואר אל השואל (כמה מהם נדפסו בכרך שלפנינו). ולפעמים נזקק השואל למענה מיידי, ואז היה המזכיר מוסר את המענה אל השואל דרך הטלפון. ולפעמים היה השואל מגיע למזכירות, שם היה המזכיר מראה לו את המענה, השואל היה מעתיק את המענה לעצמו, והמקור היה מוחזר למזכירות.
רגיל היה המזכיר לציין על גבי המכתב "הודעתי", ולהחזיר אותו לרבי. המכתבים שכללו בקשת ברכה, הרבי היה לוקח אתו על הציון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שם היה קוראו וקורעו (ואח"כ נשרף).
מענות כאלו היה נכתבים לאלפים רבים בכל שנה. רק חלק קטן מהם הגיע לידינו. גם אלו שהגיעו לידינו, רובם יש להם אופי פרטי, או שהם רק "אישור" או "ברכה" וכיו"ב. בחרנו מתוכם את אלו שיש להם איזשהו תוכן לפרסום, והם נדפסים בכרך שלפנינו.
*
הנושאים שבהם דנות האגרות שלפנינו, רבות הן. נסקור כאן אחדות מהן, כלליות, להקל על המעיין בספר:
יסוד "אגודת האקדמאים יוצאי רוסיה"
את הארגון הזה יסד הרבי בקיץ תשל"ב. שמו המלא הוא: אגודת האקדמאים שומרי תורה יוצאי ברית המועצות ומזרח אירופה. אח"כ נקבע שמו: שומרי מצוות יוצאי רוסיה (שמי"ר).
הארגון הזה נוהל ע"י עולי רוסיה בעצמם, ובאגרות שבכרך שלפנינו מדריך הרבי את המתעסקים ביסוד וניהול הארגון.
כבר בי"ד תמוז תשל"ב (לעיל חכ"ז אגרת י'תלה) כתב להם הרבי בקשר לאופני הדפסת והפצת ספרים ברוסית, למטרת הפצה בין עולי רוסיה.
מאז ואילך, כל פעם שמישהו רצה לתרגם משהו לרוסית, או לעשות איזושהי פעילות מדעית, הי' הרבי שולח אותו לארגון הנ"ל (ראה אגרות י'תקצ. י'תרמח. י'תשטז).
בי"ד אלול תשל"ב, כתב הרבי אל מזכיר האגודה, ה"ר בצלאל שיף (חכ"ז אגרת י'תקנז), שטובת הארגון היא שעבודת המזכיר תהי' בתשלום.
את התשלום לעבודת המזכיר בשנה הראשונה היה משלם הרבי, באמצעות יו"ר האגודה פרופ' ירמי' ברנובר, שהרבי כותב לו בכ"ב אייר תשל"ג (אגרת י'תשפב): "בהמשך למה שאמרתי לו, שתשולם משכורת של מזכיר לשנה שלימה . . עליו להודיע לכאן מזמן לזמן זמני הפרעון וגודל הסכום".
בכ' טבת תשל"ג כתב הרבי (אגרת י'תרמח) כמה הדרכות למזכיר הנזכר, והוסיף (בתרגום מרוסית): "הסיבה הישירה למכתב זה היא הידיעה אודות כנס האקדמאים שהתקיים ביוזמת חמ"ה, ואם אשפוט לפי הידיעות ולפי העיתונות – היה זה כנס מוצלח – הוכחה נוספת שיש אפשרות לפעילות עניפה. ולכן כל יום בלתי מנוצל הוא יום של אבידה שאי אפשר להחזירה". ובסופה מבקש הרבי, שאחרי אסיפת ההנהלה בארה"ק "ישלחו לכאן את דו"ח האסיפה".
ובכ"ב אייר תשל"ג כתב הרבי (אגרת י'תשפב) כמה הדרכות ליו"ר הנזכר, והוסיף: "כפי שדברנו כמה פעמים, מוכרחת בזה זריזות גדולה, על כל פנים בענין הרישום וההתכתבות ראשונית עם כל אלה שיש תקוה שסוף כל סוף יצטרפו לארגון האקדמאים. כוונתי שאף על פי שלגבי כמה מהם אפשר שאין עדיין תכנית ברורה איך להשפיע עליהם וכו', מוכרח שבסמיכות ממש לעלייתם לארצנו הקדושה של אקדמאים יודיעו להם שיש ארגון אקדמאים זה, והכתובת שלו, וחומר של תעמולה על כל פנים בקיצור נמרץ, בצירוף הזמנה להירשם בתור חבר פשוט מבלי כל התחייבות מראש, וכפי שדברנו כאן".
שוב כתב לו הרבי בכ"ד תמוז (אגרת י'תתמב), אודות האפשרות שהאגודה תוציא לאור קובץ אקדמאי. הרבי צירף רשימה משיחה, והרשה לו לתרגמה ולהדפיסה בקובץ. הקובץ התחיל להופיע, כעבור כמה שנים, בשם "באור התורה".
*
יסוד האגודה האקדמאית היא אחת מפעולות הרבי במשך השנה לקליטת עולי רוסיה. בשנה הראשונה לעלייתם נתן הרבי לרבים מהם כרטיס נסיעה, לבוא לכאן לחודש החגים, להכנס ליחידות ולקבל הוראות והדרכות להסתדרותם בארה"ק.
בנוסף לכל אלו, מתפרסמים בכרך זה 37 אגרות, שהרבי כתב ברוסית ליוצאי רוסיה, בצירוף תרגום חפשי ללה"ק.
במשך השנה נוסד אף הארגון פר"י (Friend of Refugees of Eastern Europe), ליוצאי רוסיה בארה"ב, והרבי מורה להם בתחלת ניסן (אגרת י'תשמח), איך לסדר את התקנון.
בשלהי סיון הורה הרבי (אגרת י'תתיד) לועד כפר חב"ד אודות יסוד מוסד חינוכי ליוצאי בוכרה, מה שנקרא אח"כ ישיבת הבוכרים – אור שמחה.
כך גם יסד וביסס הרבי במשך השנה הזאת את המוסדות "מכון חנה" לתלמידות שמתקרבות ליהדות (אגרת י'תתצח); "איגוד הצאצאים" לצאצאי כ"ק אדמו"ר הזקן (אגרות י'תרט. י'תרלב. י'תרצד ד"ה בודאי. י'תתכט ד"ה מובן); "הכנסת אורחים" לבאים לשהות בחודש החגים בבית חיינו (אגרות י'תקע. י'תתקכא. י'תתקכז. ובשיחות קודש המצויינות בשוה"ג שם); "ספריית לוי יצחק", ורשת ספריות בבתי חב"ד ועוד (אגרת י'תקסא, ובשיחה המצויינת בשוה"ג שם).
קריית חב"ד בצפת
בתקופת יסוד החסידות הכללית וחסידות חב"ד היתה צפת מרכז חסידי. גם בדורות הבאים היתה שם קהלה חב"דית, ובית הכנסת חב"ד.
במשך קיץ תשל"ג הרבה הרבי להתעסק בהחזרת עטרה ליושנה, ושלח לשם כך את שליחו המיוחד הרב ארי' ליב קפלן ע"ה.
בחורף תשל"ג תרם נדיב אחד לחב"ד שטח קרקע בצפת. לאגו"ח בארה"ק לא היה ברור מה לעשות במגרש הזה.
בכ"ה אד"ר, הודיע הרבי אל מו"ה אפרים וואלף, יו"ר אגודת חב"ד בארה"ק, ע"י המזכיר הרב חדקוב (מרשימות הר"א וואלף): "ע"ד המגרש בצפת - מדוע לעזוב המגרש, אין כרגע כלום לחב"ד בצפת, ומחפשים ע"ד ביהכנ"ס. צריכים לעשות מרכז חב"ד עם פארנעם גדול ביחד עם ביהכנ"ס, לחדש ביהכנ"ס, להכניס שם אברכים. לעולים אין שם מקום לדירות, ואולי יהי' מקום לתיירים, ויתכן גם השפעה על צפת עי"ז".
בג' ניסן: "לשלוח עוה"פ העתק החוזה ע"ד צפת, והאם יש שם יהודי שמעוניין לבנות ביהכנ"ס. מה נעשה עד עכשיו בענין צפת, צריך שתהי' שאיפה שיהי' ישוב חב"ד בצפת".
בתקופה זו כתב הרבי את תוכניתו זו אל מר דב עטינגר. בהמשך לזה ביקר אצל הר"א וואלף וסיפר לו את דברי הרבי, כנזכר באותה רשימה: "עטינגער סיפר ע"ד קרית חב"ד שכ"ק אדמו"ר שליט"א יותר מעוניין בעיר העתיקה בירושלים ובצפת - וזה נכון".
בג' אייר תשל"ג כתב הרבי למר דב אטינגר (אגרת י'תשסו): "ת"ח על טרחתו לשלוח לי צילומים מהמכתבים מצפת, שעד עתה לא נתקבלו במקורם. ובכל אופן במשך הימים הקרובים מסתם אמצא פנאי לעיין בתוכן מכתבים הנ"ל בשימת לב הדרושה, ובל"נ אודיע גם למר ההמשך בדבר".
בתחלת חודש מנ"א שלח הרבי לצפת את הרא"ל קפלן. לפני הנסיעה נכנס ליחידות, וקיבל הוראות מפורטות איך לייסד את ישוב חב"ד בצפת.
עם צאתו לדרך, צלצל המזכיר הרב חדקוב, אל מו"ה אפרים וואלף (כרשום ברשימתו מב' מנ"א): "הערב מגיע לארה"ק שליחו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לצפת ר' לייב שי' קפלן, הוא נאמן לזה, וע"י נסיעתו רוצה [הרבי] לחסוך [עבודה] מאנ"ש דארה"ק. המטרה, לעשות שם נחלת הר חב"ד מספר 2. המקום נמצא ע"י מירון ויש שם תפקידים מיוחדים, להתחיל עם ביהכנ"ס חב"ד, כולל. כ"ק אדמו"ר שליט"א מזרז שעוד בשנת תשל"ג יתפללו בביהכנ"ס חב"ד בצפת. יש עליו עומס גדול, והוא צריך לקבל סיוע מכולם, להכירו עם אנשים וכו'".
באותו יום ביקר הרא"ל קפלן אצל הר"א וואלף, יחד עם עוד כמה עסקנים, ודנו בהוראות שקיבל הרא"ל לפני נסיעתו, ואופני ביצוען. על תוכן ההוראות מדווח הר"א וואלף במכתב שכתב לרבי באותו יום: "הי' שם ישוב חב"ד וביהכנ"ס, ולכן רוצים להקים ולבנות את המקום מחדש ביתר שאת ויתר עז ... בענין בניית שיכון במקום, כנראה שהדבר יערוך עוד שנה וחצי או שנתיים, אבל לא רוצים לחכות עד אז, ולכן שיתחילו עם כולל ... ע"ד מקום הבניה אין חילוק באיזה מקום שיהי', העיקר שיהי' מחוץ לעיר, ושלא יהי' נבלע בתוך העיר".
על הפרט האחרון הנ"ל השיב הרבי בי"א מנ"א (אגרת י'תתנח): "לא, כי אם באופן שיוכלו – במשך הזמן – להיות ד' אמות בפני עצמן – שכונה בפני עצמה וכיו"ב". ובשיחה טלפונית ביאר לו הרב חדקוב: "בענין שאלת צפת להקים השיכון דוקא מחוץ לעיר, זה לאו דוקא, אלא העיקר שיהי' באופן כזה שבמשך הזמן יהי' שכונה בפ"ע שלא יהי' מעורב עיר".
בהתאם להוראה הנזכרת, אודות פתיחת כולל בצפת, נבחרה קבוצת אברכים, שנסעו עם בני ביתם להתיישב בצפת, ולהתחיל מיד את הלימודים בכולל.
בערב ש"ק ח"י אלול כתב להם הרבי (אגרת י'תתקח): "בנועם נתקבלה הידיעה על דבר יסוד הכולל בעיה"ק צפת והתחלת הלימודים בו. ויהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת בכלל, ובמיוחד - להחזיר עטרה ליושנה, הישוב החב"די בצפת על כל פרטיו, בית הכנסת ובית המדרש וכו'".
מפי עוללים ויונקים
במשך תקופה של ארבעה חדשים, מחג השבועות תשל"ג ועד לפרוץ מלחמת יום הכיפורים תשל"ד, עסק הרבי בנושא הזה "מיט א שטורעם" (בסערה), ובשלושה שלבים:
א. בנינו ערבים בעדינו
בערב חג השבועות תשל"ג יצא הרבי להתוועד עם הקהל, ואחרי אמירת מאמר, התחיל לבאר בשיחה מיוחדת, בביאור מדרש זה (שהש"ר א, כד) "בנינו ערבים בעדינו", ומיד עבר מזה להוראה בפועל, לנצל את ימי החופש של הקיץ ללימוד התורה.
בי"ב סיון פנה הרבי במכתב כללי לכל עסקני החנוך הכשר (אגרת י'תתג): "בהמשך להמדובר ומודגש . . ארשה לעצמי להוסיף בזה, ענין שהזמן גרמא, אשר חוב קדוש על כל אחד ואחת שהיכולת בידם לעשות, וזכות גדול, לעשות כל התלוי בהם, אשר כל בן ובת בישראל יתחנכו בחינוך על טהרת הקודש - הן בשעות המוקדשות ללימוד, הן בשאר שעות היום והלילה . . כל השתדלות בזה ויגיעה – כדאיות הן. ובודאי יקויים בכל זה: יגעת ומצאת".
באותו יום פנה במכתב נוסף לעסקני אנ"ש והנהלות מוסדות חב"ד (אגרת י'תתד): "ומהנכון שלר"ח תמוז, הוא חודש הגאולה, הבע"ל יגמרו כל התכניות וההכנות וכו' לעבוה"ק האמורה, ולימי הגאולה יב-יג תמוז הבע"ל - תהיינה כבר כו"כ פעולות ממש. וכל המרבה ה"ז משובח . . כדאי שבכל עיר ועיר יהי' ועד שיקשר את העושים והמעשים זה עם זה, יתאים ויתווך וירכז".
כעבור כמה ימים, בי"ז סיון, פונה הרבי בדרישה דומה לתלמידי הישיבה (מכתב י'תתו): "אשר חוב קדוש וזכות גדול על כל אחד ואחד, ועל אחת כמה וכמה על תלמידי וחניכי ישיבות תומכי-תמימים, לעשות את התלוי בהם, ולכל לראש על ידי - דוגמא חי' ובדברים היוצאים מן הלב, אשר כל בן ובת בישראל יתחנכו בחינוך על טהרת הקודש. ובפרט בימי חדשי הקיץ אשר אז אפשרויות מיוחדות לעשות ולפעול בזה רבות ונצורות".
ב. מפי עוללים ויונקים
מיד כשנפתחו מחנות הקיץ, כותב הרבי, במוצש"ק ט"ו תמוז (אגרת י'תתכט): "אבוא בזה עוה"פ להזכיר על המדובר בזה כמה פעמים בגודל החשיבות וגודל ההכרח וגודל הזכות לעשות כל האפשרי בחינוך על טהרת הקודש של כאו"א מבני ובנות ישראל וביתר שאת וביתר עז, מתחיל בחינוך של קטני קטנים, וכמובן גם ממש"נ: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (ואין עוז אלא תורה) גו' להשבית אויב ומתנקם . . ושייכות מיוחדת בזה גם לימי "בין המצרים" הממשמשים ובאים, בסגנון חז"ל הקדמת רפואה למכה, שהרי זוהי הדרך להשבית אויב ומתנקם".
כך פנה אז הרבי אל כמה עסקנים (ראה נספחים לאגרת הנ"ל), בהוראה לפרסם הדברים האלו בפרסום גדול.
באותו יום, ט"ו תמוז כותב הרבי (אגרת י'תתל) "לכל אחד ולכל ואחת מהתלמידים והתלמידות שעדיין לא הגיעו לגיל מצות - החונים בקייטנות ומחנות קיץ, בכל מקום ומקום": "שתתנו דעתכם על הזכות המיוחדה שיש לילדי ישראל, זכות הנוגעת לכל עם בני ישראל, על פי דברי דוד המלך עליו השלום: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם - להשבית גם אותו אויב שהביאנו ל"בין המצרים" ועודנו מתנקם בעמנו עד היום הזה, שהדרך לנצחו ולהשביתו הוא על ידי "עוז", היא תורתנו הקדושה הנקראת עוז, הנלמדת ובאה מפי עוללים וגו'.
ועד כדי כך גדול כוחם, אשר, כהודעת חכמינו זכרונם לברכה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא, כלומר, של ילדי ישראל שלא הגיעו עדיין לגיל מצות. ובהמשך להאמור יש לשים לב במיוחד לדברי נביאנו, חזון ישעי' בן אמוץ: ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה . . כיון שעז רצוני ותענוג גדול יהי' לי להיות שותף עמכם בזה, בקשתי לתת לכל אחד ואחת מכם מטבע במטבע המדינה שאתם נמצאים בה - השתתפותי במעשה הצדקה הנ"ל".
כעבור שבועיים פונה עליהם שוב הרבי, בעש"ק מברכים חודש מנ"א (אגרת י'תתמח): "בהמשך להמכתב מט"ו בתמוז . . אבוא בזה עוד הפעם להזכיר ולהדגיש הזכות המיוחדת בכל זה שיש לילדי ישראל".
ולמחרת, בהתוועדות ש"ק (לקו"ש חי"ג ע' 272): "ועל של פועל באתי – אלו שכבר עסקו בזה – בודאי ימשיכו, אלא – ביתר שאת ויתר עוז, ואלה – שמאיזו סיבה שתהי' – עדיין לא עסקו בזה, צריכים להתחיל בזה במרץ עכשו".
ובהוראה אל מו"ה אפרים וואלף בב' מנ"א (מרשימותיו): "כ"ק אדמו"ר שליט"א ציוה לעשות שטורעם שזה יגיע לכל הילדים הקטנים, ושמיד יתחילו בכל ההכנות לזה. בעיקר צריכים לפעול בזה האנשים שאינם עוסקים בענינים אחרים ויכולים לפעול בזה בכל שעות המעל"ע".
ואחרי סיום מחנות הקיץ, כותב להם שוב הרבי, בתחלת אלול (אגרת י'תתצא): "שמחתי להידיעה שמילאו בקשתי להיות שלוחי-מצוה למסור צדקה שלי וקשרו זה בענין של תורה, והוסיפו צדקה משלהם".
אמנם לא הסתפק בזה, ובהתוועדות שבת מברכים חודש אלול, הוסיף הרבי ואמר (לקו"ש חי"ד ע' 261): "כבר דובר בזמן האחרון כמה פעמים (ובקשתי לפרסם את זה) ע"ד השתדלות מיוחדת בהחינוך דבני ובנות ישראל שי', ובמיוחד חינוכם של ילדים קטנים . . וכן יש להשתדל ולנצל במיוחד ימים אלו בהם חוזרים עתה הילדים ממחנות הקיץ לבתיהם ומתכוונים לתחילת שנת הלימודים החדשה, הנה צריכים להשתדל שמיד כשחוזרים לביתם וגם קודם תחילת הלמודים שיהי' חינוכם על טהרת הקודש".
ג. כינוסי תשב"ר
בהתוועדות ש"פ תבוא, ח"י אלול, ביאר הרבי בשיחה מיוחדת (לקו"ש חי"ג ע' 262): "בהמשך להמדובר בהתוועדויות הקודמות בהנוגע להשתדלות מיוחדת בהחינוך דבני ובנות ישראל שיחיו, ובמיוחד חינוכם של קטנים, ומתחיל מקטני קטנים, הנה מאחר שהשנה הבע"ל היא שנת הקהל, בה נאמר "הקהל את האנשים והנשים והטף", הנה דבר טוב ונכון שבימי אלול ובפרט בימי הסליחות . . יארגנו "הקהל" לילדי ישראל, דהיינו לאסוף ילדים קטנים ("טף") בין בנים ובין בנות, ועאכו"כ אלו שגדולים מטף, ולהסבירם . . בקשתי – ובודאי יפרסמו כל הנ"ל בכל מקום שנמצאים בו ילדי ישראל, אפי' במקום שנמצא שם רק ילד א', ועאכו"כ במקום שנמצאים בו כו"כ מילדי ישראל, וע"ד שנא' "ברוב עם הדרת מלך" – מלכו של עולם. וע"י סיום השנה באופן זה, הרי "מפי עוללים ויונקים יסדת עז גו' להשבית אויב ומתנקם", שיבטלו לגמרי (להשבית) כל הענינים הבלתי רצויים והקטרוגים".
למחרת פנה הרבי במכתב כללי לעסקני החנוך הכשר (אגרת י'תתקי): "בקשתי רבה בזה והצעתי - בקשר לימי רצון ורחמים אלה, ומיוסד על דברי חז"ל בגודל הענין של הבל תשב"ר שהעולם מתקיים בשבילו, שבאחד מימי הסליחות (באם אפשר ביום הראשון) - לכנס בנים ובנות שלפני בר (בת) מצוה ולהשתדל ובמרץ שיגדל המספר ככל האפשרי, להסבירם - לפי הבנתם - שזהו (תחלת) השבוע דראש השנה וזמן דהכנה מתאימה לר"ה . . אבינו מלכנו אבינו אתה. אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו רחם עלינו. אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד למען שמך הגדול והושיענו . . ובקשתי כפולה אשר אח"כ יתנו לכאו"א ב' מטבעות, א' מתנה ממני - בהצעתי (אבל לא תנאי) שהם יתנוה לצדקה; וא' - בבקשה שלי שימסרוה בתור שלוחי לצדקה . . וטוב ונכון - לעשות גם באחד מימי עשי"ת ככל הנ"ל".
בהמשך לזה ניתנה הוראה לארגן כנס ילדים כזה בארה"ק, ליד הכותל. ההוראה נמסרה ע"י יו"ד אגודת חב"ד בארה"ק מו"ה אפרים וואלף, שרשם הדברים בכ"ג אלול: "בענין נסיעת הילדים ביום א' אל הכותל המערבי, שיהי' ממונה על הסדר ולסדר את כל הענינים עוד לפני השבת מתי שיסעו וכו', לפרסם הענין בין כל המוסדות".
כן ניתנו בזה גם הוראות פרטיות:
במשך החודש (אלול תשל"ג) ביקש מו"ה עזרא שוחט לבוא עם בני ביתו לבית חיינו לחודש החגים. הרבי השיב לו (אגרת י'תתצב) שהוא עצמו יבוא בסוף החודש, ואילו בקשר לבני ביתו: "אין כדאי, ובפרט ששואל והוא שנת הקהל, וכדאי שזוגתו והילדים – שיחיו – יבקרו וילמדו פסוקים אחדים דפ' הקהל ע"י הכותל בחוהמ"ס. [באותה שעה עדיין לא ניתנה ההוראה הכללית בקשר לכינוס אצל הכותל, והוסיף הרבי וכתב לו] לא לפרסם (עכ"פ לע"ע)".
וברשימות הר"א וואלף (כ"א אלול): "הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א עבור בננו בנימין שי' שבמקום לנסוע אל כ"ק אדמו"ר שליט"א עליו לבקר בכותל המערבי פעם בימי הסליחות ופעם בחוהמ"ס".
את כל המשך ההוראות האלו במשך חדשי הקיץ, ביאר הרבי בי"ג תשרי, בהתוועדות הראשונה שהתקיימה אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים (לקו"ש חי"ד ע' 404, בתרגום מאידיש): "רש"י מביא בפירושו על התורה . . את הענין של "ניבא ואינו יודע מה ניבא", זאת אומרת, שיש ענינים שעושים ובשעת מעשה "איני יודע" מהי מטרת הענין, ואחר כך, לאחר זמן, תופסים כיצד היה זה דבר בעתו. במשך כל הקיץ דובר אודות "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו' להשבית אויב ומתנקם" . . אח"כ התברר שכעת אכן צריך לענין זה של להשבית אויב ומתנקם".
יתן ה' שנזכה לראות בהקדם קיום יעוד זה "להשבית אויב ומתנקם", ונתתי שלום בארץ.
*
ויהי רצון שנזכה בקרוב להוציא לאור את יתר אגרות-הקודש וכתבי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו, עדי נזכה ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו, אכי"ר.
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
חידוש ופלא
כ"ג חשוון ה׳תשס״ז
בהקדמה לכרך כה או כו אין תח"י כרגע כתב הגה"ח הרב ש.ד לוין שליט"א שזהו הכרך האחרון של איגרות קודש. וכאן הוא מגלה שיש עוד כרכים. אולי יואיל להסביר מהיכן הם צצו? לענ"ד זה שווה מאמר בפני עצמו
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
