נשיא בית המשפט העליון היוצא, השופט אהרן ברק, קיבל ביום שישי האחרון תואר דוקטור לשם כבוד מטעם התנועה הרפורמית, אף שהוא יושב בראש הרכב אשר דן בעתירה אשר הגישו הרפורמים לבג"ץ. את התואר העניקה לנשיא ברק הזרוע האקדמית של התנועה הרפורמית - ה"היברו יוניון קולג'" - בטקס במוזיאון ישראל

יו"ר התנועה להגינות שלטונית, מרדכי איזנברג, תקף את ברק על הסכמתו לקבל את התואר, וטען כי מדובר בקבלת טובת הנאה מצד להתדיינות משפטית. בהנהלת בתי המשפט אישרו את עובדות המקרה, אך טענו כי ברק אינו מתכוון לכתוב את פסק הדין ושככל הנראה הוא יוחלף על ידי שופט אחר לאחר שתסתיים תקופת עבודתו כשופט.

עו"ד נחמה ציבין העוסקת, בין היתר, במאבקים משפטיים חוקתיים, אמרה לכתב COL כי: "אפשר להתפתל ולהתפלפל וללהט בתירוצים ובניסוחים, ואפשר וצריך לקרוא לילד בשמו: זהו נסיון של התנועה הרפורמית להיטיב עם הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, נסיון שלצערנו צלח. כמשפטנית, אני מזועזעת מהסכמתו של ברק לקבל את התואר, כישראלית, אני נעלבת מהצעד השקוף והבוטה כל כך של נסיון ההטבה המובהק. התנועה הרפורמית החילה את מיטב כללי הלובינג המקובלים באמריקה כלפי פקידים ונבחרים, על הבכיר בין שופטי ישראל, והוא, בתמימותו או שלא בתמימותו, נפל בפח הזה. נתאר נא לעצמנו כי שופט שישב בשבוע שעבר בהרכב שדן במצעד הגאווה, היה מקבל ערב קודם לכן בטקס רב רושם את תעודת "יקיר הבית הפתוח". ההיה לפסיקותיו איזשהו תוקף? האם הוא היה ממשיך ויושב בדין?"

ב-14 לספטמבר סיים ברק את כהונתו כנשיא בית המשפט העליון, והוחלף על ידי השופטת דורית ביניש. על פי החוק, לשופט שפרש עומדים שלושה חודשים כדי לכתוב פסקי דין בתיקים שבהם הוא דן לפני פרישתו. אחד התיקים האלה הוא עתירה לבג"ץ שהגיש המרכז לפלורליזם יהודי - הזרוע המשפטית של התנועה ליהדות מתקדמת - נגד השירות למען הילד של משרד הרווחה. בעתירה דורש המרכז לבטל את הנוהג, שלפיו נשלחים ילדים לא-יהודים לאימוץ על ידי משפחות אורתודוקסיות בלבד.

למעשה העתירה רחבה עוד יותר, ומהווה חלק מחתירתה של התנועה הרפורמית להשגת שוויון מלא, בכל התחומים, בין רפורמים לאורתודוכסים בישראל. העתירה חשובה על כן הורחב הרכב השופטים לשבעה ופסק הדין שיינתן, עלול בסופו של דבר לעורר סערה ציבורית.

ברק דן בעתירה הזאת בראש ההרכב. הדיון בעתירה הסתיים זה מכבר, והיא הועברה לשופטים לצורך כתיבת פסק דין. גורמים משפטיים ששוחחו עמו אמרו כי הוא הבהיר, שאינו מתכוון לכתוב את פסק הדין עד לסיום תקופת שלושת החודשים. מהתנועה הרפורמית נמסר, כי הענקת התואר נדחתה, לפי דרישתו של ברק, עד לאחר פרישתו מנשיאות בית המשפט. בתגובה נאמר, כי "למיטב ידיעתנו ברק אינו צפוי לדון בעניין כלשהו הקשור ביהדות הרפורמית או לכתוב פסק דין".

הסכמתו של ברק לקבל, דווקא בתקופה זו, פרס מאותו גוף שבעתירתו הוא אמור להכריע, מעלה תמיהות רבות. חשוב לציין כי בעתירה אחרת של המרכז לפלורליזם של הרפורמים, הדורשת להכיר לצורך חוק השבות בגיור הלא אורתודוכסי הנערך בארץ, הוחלף ברק, שעמד בראש ההרכב, בשופט אחר, מיד כשפרש.

עיתוי הענקת התואר לברק עורר ביקורת קשה מצד התנועה להגינות שלטונית, אשר שלחה השבוע מכתב לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, בו היא קוראת לו לבטל את השתתפותו בטקס. במכתב, עליו חתום מרדכי אייזנברג, יו"ר התנועה להגינות שלטונית, נטען כי יש טעם לפגם שארגון שנוי במחלוקת מעניק תואר של כבוד לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר בפניו הופיעו נציגי הארגון פעמים רבות בעת שכיהן כשופט. בנוסף, מציינים בתנועה להגינות שלטונית כי הטקס מתקיים יומיים בלבד לפני הדיון הראשון בבג"ץ ב-12 עתירות המבקשות לאשר גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים לצורך חוק השבות, ומהווה גם דיון עקרוני בנושא מעמדם של הרפורמים במדינת ישראל. "לא יעלה על הדעת שבחלל האולם תרחף הידיעה כי הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון קיבל יומיים לפני כן תואר מהעותרים", אומרים בתנועה. "היענות ברק לקבל את התואר עלולה לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט ובערכיה של המדינה היהודית".

ברק אמר בטקס קבלת תואר דוקטור של כבוד מהתנועה הרפורמית כי:

"היהדות אינה עשויה מעור אחד. יש בה זרמים שונים והשקפות שונות ונוגדות. כך, למשל, אם בעולמה של היהדות מצוי זרם פרטיקולרי וזרם אוניברסלי, מן הראוי הוא, לפרשן, לאמץ את הזרם האוניברסלי, שכן זרם זה מתיישב יותר עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, מאשר הזרם הפרטיקולרי".

עו"ד נחמה ציבין, בהתייחסה לדבריו של ברק אמרה: "מדהים עד כמה מהר, בלי תקופת צינון, עוד בזמן שהוא כותב פסקי דין וכאשר עדיין מתנהל דיון בנושא גיור רפורמי, מיהר פרופ' ברק להסיר את המסווה שכה התאמץ בכל שנות כהונתו כנשיא, לעטות על פניו. באווירת הימים האחרונים, ניתן בהחלט לומר בכאב כי בענין אופיה היהודי של המדינה פרופ' ברק יצא מהארון".

עוד הוסיפה ציבין כי "זקנותו של ברק לא ביישה ילדותו אלא לימדה על ילדותו ויצא המרצע מן השק. בפרפראזה ניתן לומר כי במקום שבו חולקים כבוד רב יש חילול השם (ולא כנהוג לומר "במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב")". "גם פרופסור, כיון שבא לכלל כבוד בא לכלל טעות" אמרה ציבין.

איזנברג מוסיף וטוען כי "בתקופה זו שלאחר פרישה חב השופט הפורש בחובת זהירות מוגברת בהליכותיו הציבוריות. חובת זהירות זהה לזו שבתקופת כהונתו וקיים צורך להבטיח את אי תלותו ועצמאותו". "תקצר היריעה מלהרחיב בדבר השקפתה של היהדות הנאמנה על זו המתקראת רפורמית, אומר רק כי התנועה הרפורמית נחשבת כ"כופרת בדת משה". זאת על שום ניתוק שרשרת הפסיקה ההלכתית המסורה לנו מדור דור ואימות מסורת של כל "רב" הישר בעיניו יעשה. לא פלא הוא כי תנועה זו לא קנתה אחיזה נרחבת בארץ ישראל אף מבין אחינו בני ישראל המגדירים עצמם כחילונים. המקום היחיד במדינת ישראל בו היתה לתנועה הרפורמית עדנה הוא בית המשפט העליון. מרבית עתירותיהם התקבלו ברצון ובכך הצליחו הן לתקוע טריז כמעט בכל דבר שבקדושה בארץ ישראל".

איזנברג פנה לפרופ' אהרון ברק בקריאה נרגשת "אל נא תקבל תואר דוקטור של כבוד מהתנועה הרפורמית.....קראתי את הודעתה של התנועה הרפורמית בישראל לפיה תעניק לכבודו תואר דוקטור של כבוד. קראתי את ההודעה ונחרדתי על עצם הענין ועל חוסר הרגישות לכאורה..". "אין המדובר רק בעתירות (של הרפורמים) המבקשות שיווין לתנועתם לדוגמא, רק בעת האחרונה נידונות בבג"ץ עתירותיהם להפסקת תיקצוב הסעות של ילדי החינוך העצמאי בדרך הקיימת והפסקת תמיכה של חברא קדישא בנצרכים. בנוסף, בעוד הם מגינים, מחד, על חופש ביטוי של צעדה קיצונית, מבקשים הם מאידך גיסא, לפגוע בחופש ביטוי של רבני הערים, הרב דרוקמן, הרב שמואל אליהו ועוד".