מערכת COL
|
יום י"ט חשוון ה׳תשס״ז
10.11.2006
שבת באלון-מורה / הרב מנחם ברוד
פתאום נכנס לבית-הכנסת הרב מנחם פליקס, אוחז בקבוק 'משקה' וכוסות, וקורא: "מה אתם יושבים פה יבשים? אִמרו לחיים". הוא מוזג לנוכחים מה'משקה', ועומד על כך שאומר 'לחיים' שלוש פעמים במהלך השיעור. אל-חשש, זה לא פגע בהקשבה אלא להפך. ואני נוכחתי שקיבלתי מיד את עונשי: אם הייתי מביא בעצמי את ה'משקה', הייתי אומר 'לחיים' על אבסולוט, אבל מכיוון שהיססתי וחששתי, קיבלתי שלוש כוסות של קגלביץ'... ■ דובר חב"ד הרב מנחם ברוד הקדיש את טורו השבועי 'לא סוד בברוד' המתפרסם בשבועון 'כפר-חב"ד' לרשמים משבת "לך-לך" באלון מורה למאמר המלא
אלון מורה. "עד מהרה משתלטים ניגוני חב"ד על השירה"
בליל שבת, אחרי תפילת ערבית בבית-הכנסת 'רחמי תרצה' באלון-מורה, אני עומד עם הרב מנחם פליקס בחצר בית-הכנסת. פניו נוהרות, וכשהוא מצביע בידיו לעבר הציבור העצום היוצא מבית-הכנסת הוא מכריז: "הלוואי שיהיה לנו ציבור כזה כל שבת".
כאלף איש באו לעשות את שבת פרשת לך-לך באלון-מורה. זו שבת מסורתית, שנערכת במקום מדי שנה, בשבת שבה קוראים בתורה על אברהם אבינו שעבר בארץ "עד מקום שכם, עד אלון-מורה". בשנים שעברו היה הנושא המרכזי – העמקת האחיזה ברחבי ארץ-ישראל. השנה הוחלט להעמיד נושא אחר במרכז השבת – תנועת התשובה.
זו, ככל הנראה, הסיבה שהוזמנתי להתארח בשבת זו באלון-מורה, לצידם של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, והרב יהושע שפירא, ראש-ישיבת רמת-גן. המארגנים ביקשו לקדם את התהליך שמתחולל לאחרונה בציבור הזה, ואת ההכרה שבלי חיזוק הזיקה היהודית בלב המוני בית-ישראל, לא תהיה אחיזה גם לאהבת ארץ-ישראל.
מי מפחד לנסוע ביהודה ושומרון?
בראש ובראשונה אני חייב להעיר הערה. כמה מידידיי ומכריי, מקרב חסידי חב"ד, ששמעו כי אני נוסע לשבת לאלון-מורה, שאלוני אם אני נוסע לבדי או עם המשפחה. כששמעו שאני נוסע עם משפחתי, הבחנתי בהבעת תימהון קלה על פני כמה מהם. כשהוסיפו לחקור כיצד אני נוסע והאם שולחים לי רכב ממוגן, וקיבלו את התשובה שאני נוסע בעצמי במכונית רגילה – אמרה הבעת פניהם משהו כמו "נו, טוב, יש משוגעים בעולם".
התגובה הזאת מעידה שרבים בתוכנו פשוט לא ביקרו בשנים האחרונות ביישובי יש"ע. אינני הרפקתן, אבל מזדמן לי לנסוע מפעם לפעם ליישובים ביש"ע. אני מכיר קצת את התנאים בצירים ובדרכים, ואני יודע שלא נדרש אומץ-לב מיוחד כדי לנסוע בהם. אלה דרכים שבהם נוסעות בכל יום ויום עשרות אלפי מכוניות, ובהן אנשים, נשים וילדים. מה שטוב לתושבים, טוב גם לנו.
אולי באמת צריך לארגן נסיעות תכופות יותר של אנ"ש ליישובי יהודה ושומרון. הנה, עוד מעט יגיע חודש כסלו, חודש גדוש תאריכים של התוועדויות חסידיות. יהיה זה דבר טוב וחשוב אם קבוצות של אנ"ש יתארגנו להצטרף להתוועדויות שמארגנים השלוחים ברחבי יהודה ושומרון. בדרך זו גם יתרמו אנ"ש להתוועדויות ביישובים וגם יתוודעו יותר לתושבים היקרים שמתגוררים שם ולאורח-חייהם, ויפסיקו לחשוש מכביש חוצה שומרון.
"לכה דודי" בנעימה חב"דית
תפילת קבלת שבת מתנהלת מתוך שירה וזמרה, כאשר הציבור כולו משתתף בה. את 'לכה דודי' שרים במנגינת 'יפרח בימיו צדיק', ולרגע נדמה לי שאני נמצא בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד (טוב, לא ממש, כי אנחנו 'בעלי מוחין' ואין סיכוי שב'בית-מנחם' יעמדו כולם וישירו יחדיו כמו באלון-מורה).
אי-אפשר שלא לראות את התמורות שעוברות על הציבור הזה. רבים מתלמידי הישיבות מגדלים זקן מלא, ויש שפאות ארוכות משתלשלות לצידי ראשם. ציציות בחוץ, כיפות גדולות. הסגנון הפשרני, שאפיין את הדור הקודם, מפנה את מקומו לסגנון חרדי יותר ולהשקפת-עולם שבה הקב"ה, התורה והמצוות הם מרכז החיים ולא קישוט לעת מצוא.
החסידות קונה לה שביתה בלבבות הללו. הם לומדים תניא וספרי חסידות אחרים. השליח, הרב יהודה רובין, אומר לי שחוברות 'דבר מלכות' נחטפות כאן. זה ציבור שיש בו צימאון אדיר לאור פנימי, והוא אינו חסום על-ידי דעות קדומות או שרידי התנגדות לחסידות.
אני רואה זאת בהמשך הערב, כאשר אני יושב במה שמכונה 'עונג שבת', לצד הרב שפירא והרב אליקים לבנון, רב היישוב. הציבור מתחיל לשיר, ועד מהרה משתלטים ניגוני חב"ד על השירה. אינני יודע אם הדבר נעשה לכבודי או שאלה הניגונים החביבים עליהם, אבל במשך שעה ארוכה שרו סדרה של ניגוני חב"ד, ולאו-דווקא הניגונים הפופולריים והידועים. אתה רואה שהציבור מכיר את הניגונים ו'חי' אותם.
ההיסוס ועונשו
את סעודת שבת אנחנו עושים בבית-חב"ד, עם משפחתו המורחבת של הרב רובין. בית-חב"ד הוא בית-מגורים, בן שתי קומות, הצופה על נוף מרהיב. הר גריזים והר עיבל ממול והעיר שכם משתרעת בעמק.
הרב רובין מספר שהוא מתכונן לקנות את הבית ולשפצו כדי שיתאים לפעילויות המגוּונות של בית-חב"ד. שמונים אלף דולר יהפכו את החלום למציאות. הכסף עדיין איננו, אבל אמונה יש והתלהבות לא חסרה, ומן-הסתם יימצאו גם התורמים.
אנחנו לא יכולים להאריך בסעודה, כי מיד אחריה עליי למסור שיעור לציבור, ולאחר מכן תהיה ההתכנסות המרכזית במסגרת 'עונג שבת'. אני שואל את הרב רובין אם כדאי להביא 'משקה' ל'עונג שבת'. הוא מתלבט ואנחנו מחליטים לוותר. אבל אל דאגה, אם אנחנו מהססים, יהיה מישהו אחר שידאג לזה.
אני עומד בבית-הכנסת ומוסר שיעור על מהותו של יהודי. חיברתי כמה שיחות של הרבי, החל מהשיחה שבה הוא מסביר מדוע התורה כמעט לא מספרת על אברהם אבינו לפני הציווי "לך-לך", דרך השיחות על ההבדל בין עבודת האבות לעבודה שלאחר מתן-תורה, ועד הדרך שבה עלינו להסתכל על יהודי.
פתאום נכנס לבית-הכנסת הרב מנחם פליקס, אוחז בידו בקבוק 'משקה' וכוסות, וקורא: "מה אתם יושבים פה יבשים? אִמרו לחיים". הוא מוזג לנוכחים מה'משקה', ועומד על כך שאומר 'לחיים' שלוש פעמים במהלך השיעור. אל-חשש, זה לא פגע בהקשבה אלא להפך.
ואני נוכחתי שקיבלתי מיד את עונשי: אם הייתי מביא בעצמי את ה'משקה', הייתי אומר 'לחיים' על אבסולוט, אבל מכיוון שהיססתי וחששתי, קיבלתי שלוש כוסות של קגלביץ'...
מהפכה בהתהוותה
כשהציבור הגדול מתכנס ל'עונג שבת' אתה רוצה לצבוט את עצמך כדי להיות בטוח שאינך חולם. יש כאן קרוב לאלף איש והנושא המרכזי הוא – קירוב יהודים ליהדות וזיכויים במצוות.
מתחוללת כאן מהפכה של ממש. הרב שפירא מציין את הרבי כמי שסלל את הדרך בתחום הזה. הוא מספר על מפגש שלו עם שלוחים שיצאו לצ'ילי, כאשר לא שמעו מעולם על המדינה הזאת ולא ידעו כלל מה אופיה. "אבל אמרו להם לצאת לצ'ילי – אז הם יצאו לצ'ילי. מאיתנו לא דורשים לצאת לצ'ילי, אלא לעבור את הכביש ולקרב יהודים לאבינו שבשמים", מכריז הרב שפירא.
הם אימצו את שיטת הפעולה של ה'מבצעים', כאמצעי מיידי לזכות יהודים במצוות. מספרים לקהל על הפעילות בדוכני התפילין בימי שישי ועל הדוכנים לזיכוי יהודים בארבעת המינים בחג-הסוכות. אבל הם לא מסתפקים ב'מבצעים, אלא שואפים לקשור קשרים עם היהודים שמגיעים לדוכנים ולהצמיד לכל אחד ואחת מישהו או מישהי שילמדו איתם בחברותא פעם בשבוע. וכבר יש סיפורים על מה שחוללו ה'חברותות' הללו.
השתתפתי בכינוס שנערך בנושא זה במוצאי שבת בראשית אשתקד, בסיועו של הרב משה שילת, מ'תורת חב"ד לבני הישיבות'. באותו זמן לא היה ברור לאן המגמה הזאת תתפתח. עכשיו מתברר שהיא נמשכת ומתרחבת, כאשר דפוס הפעולה שקבע הרבי הוא המודל העומד לנגד עיניהם.
איך היה אומר ר' בן-ציון שם-טוב? "הרבי יכול לפעול את כל העניינים גם בלעדינו, אבל הוא עושה לנו טובה גדולה ומעניק לנו את הזכות להיות שותפים במבצעים הקדושים". מתברר שאכן כך, ואם אנחנו לא נעשה את העבודה – הרבה שלוחים למקום.
כאלף איש באו לעשות את שבת פרשת לך-לך באלון-מורה. זו שבת מסורתית, שנערכת במקום מדי שנה, בשבת שבה קוראים בתורה על אברהם אבינו שעבר בארץ "עד מקום שכם, עד אלון-מורה". בשנים שעברו היה הנושא המרכזי – העמקת האחיזה ברחבי ארץ-ישראל. השנה הוחלט להעמיד נושא אחר במרכז השבת – תנועת התשובה.
זו, ככל הנראה, הסיבה שהוזמנתי להתארח בשבת זו באלון-מורה, לצידם של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, והרב יהושע שפירא, ראש-ישיבת רמת-גן. המארגנים ביקשו לקדם את התהליך שמתחולל לאחרונה בציבור הזה, ואת ההכרה שבלי חיזוק הזיקה היהודית בלב המוני בית-ישראל, לא תהיה אחיזה גם לאהבת ארץ-ישראל.
מי מפחד לנסוע ביהודה ושומרון?
בראש ובראשונה אני חייב להעיר הערה. כמה מידידיי ומכריי, מקרב חסידי חב"ד, ששמעו כי אני נוסע לשבת לאלון-מורה, שאלוני אם אני נוסע לבדי או עם המשפחה. כששמעו שאני נוסע עם משפחתי, הבחנתי בהבעת תימהון קלה על פני כמה מהם. כשהוסיפו לחקור כיצד אני נוסע והאם שולחים לי רכב ממוגן, וקיבלו את התשובה שאני נוסע בעצמי במכונית רגילה – אמרה הבעת פניהם משהו כמו "נו, טוב, יש משוגעים בעולם".
התגובה הזאת מעידה שרבים בתוכנו פשוט לא ביקרו בשנים האחרונות ביישובי יש"ע. אינני הרפקתן, אבל מזדמן לי לנסוע מפעם לפעם ליישובים ביש"ע. אני מכיר קצת את התנאים בצירים ובדרכים, ואני יודע שלא נדרש אומץ-לב מיוחד כדי לנסוע בהם. אלה דרכים שבהם נוסעות בכל יום ויום עשרות אלפי מכוניות, ובהן אנשים, נשים וילדים. מה שטוב לתושבים, טוב גם לנו.
אולי באמת צריך לארגן נסיעות תכופות יותר של אנ"ש ליישובי יהודה ושומרון. הנה, עוד מעט יגיע חודש כסלו, חודש גדוש תאריכים של התוועדויות חסידיות. יהיה זה דבר טוב וחשוב אם קבוצות של אנ"ש יתארגנו להצטרף להתוועדויות שמארגנים השלוחים ברחבי יהודה ושומרון. בדרך זו גם יתרמו אנ"ש להתוועדויות ביישובים וגם יתוודעו יותר לתושבים היקרים שמתגוררים שם ולאורח-חייהם, ויפסיקו לחשוש מכביש חוצה שומרון.
"לכה דודי" בנעימה חב"דית
תפילת קבלת שבת מתנהלת מתוך שירה וזמרה, כאשר הציבור כולו משתתף בה. את 'לכה דודי' שרים במנגינת 'יפרח בימיו צדיק', ולרגע נדמה לי שאני נמצא בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד (טוב, לא ממש, כי אנחנו 'בעלי מוחין' ואין סיכוי שב'בית-מנחם' יעמדו כולם וישירו יחדיו כמו באלון-מורה).
אי-אפשר שלא לראות את התמורות שעוברות על הציבור הזה. רבים מתלמידי הישיבות מגדלים זקן מלא, ויש שפאות ארוכות משתלשלות לצידי ראשם. ציציות בחוץ, כיפות גדולות. הסגנון הפשרני, שאפיין את הדור הקודם, מפנה את מקומו לסגנון חרדי יותר ולהשקפת-עולם שבה הקב"ה, התורה והמצוות הם מרכז החיים ולא קישוט לעת מצוא.
החסידות קונה לה שביתה בלבבות הללו. הם לומדים תניא וספרי חסידות אחרים. השליח, הרב יהודה רובין, אומר לי שחוברות 'דבר מלכות' נחטפות כאן. זה ציבור שיש בו צימאון אדיר לאור פנימי, והוא אינו חסום על-ידי דעות קדומות או שרידי התנגדות לחסידות.
אני רואה זאת בהמשך הערב, כאשר אני יושב במה שמכונה 'עונג שבת', לצד הרב שפירא והרב אליקים לבנון, רב היישוב. הציבור מתחיל לשיר, ועד מהרה משתלטים ניגוני חב"ד על השירה. אינני יודע אם הדבר נעשה לכבודי או שאלה הניגונים החביבים עליהם, אבל במשך שעה ארוכה שרו סדרה של ניגוני חב"ד, ולאו-דווקא הניגונים הפופולריים והידועים. אתה רואה שהציבור מכיר את הניגונים ו'חי' אותם.
ההיסוס ועונשו
את סעודת שבת אנחנו עושים בבית-חב"ד, עם משפחתו המורחבת של הרב רובין. בית-חב"ד הוא בית-מגורים, בן שתי קומות, הצופה על נוף מרהיב. הר גריזים והר עיבל ממול והעיר שכם משתרעת בעמק.
הרב רובין מספר שהוא מתכונן לקנות את הבית ולשפצו כדי שיתאים לפעילויות המגוּונות של בית-חב"ד. שמונים אלף דולר יהפכו את החלום למציאות. הכסף עדיין איננו, אבל אמונה יש והתלהבות לא חסרה, ומן-הסתם יימצאו גם התורמים.
אנחנו לא יכולים להאריך בסעודה, כי מיד אחריה עליי למסור שיעור לציבור, ולאחר מכן תהיה ההתכנסות המרכזית במסגרת 'עונג שבת'. אני שואל את הרב רובין אם כדאי להביא 'משקה' ל'עונג שבת'. הוא מתלבט ואנחנו מחליטים לוותר. אבל אל דאגה, אם אנחנו מהססים, יהיה מישהו אחר שידאג לזה.
אני עומד בבית-הכנסת ומוסר שיעור על מהותו של יהודי. חיברתי כמה שיחות של הרבי, החל מהשיחה שבה הוא מסביר מדוע התורה כמעט לא מספרת על אברהם אבינו לפני הציווי "לך-לך", דרך השיחות על ההבדל בין עבודת האבות לעבודה שלאחר מתן-תורה, ועד הדרך שבה עלינו להסתכל על יהודי.
פתאום נכנס לבית-הכנסת הרב מנחם פליקס, אוחז בידו בקבוק 'משקה' וכוסות, וקורא: "מה אתם יושבים פה יבשים? אִמרו לחיים". הוא מוזג לנוכחים מה'משקה', ועומד על כך שאומר 'לחיים' שלוש פעמים במהלך השיעור. אל-חשש, זה לא פגע בהקשבה אלא להפך.
ואני נוכחתי שקיבלתי מיד את עונשי: אם הייתי מביא בעצמי את ה'משקה', הייתי אומר 'לחיים' על אבסולוט, אבל מכיוון שהיססתי וחששתי, קיבלתי שלוש כוסות של קגלביץ'...
מהפכה בהתהוותה
כשהציבור הגדול מתכנס ל'עונג שבת' אתה רוצה לצבוט את עצמך כדי להיות בטוח שאינך חולם. יש כאן קרוב לאלף איש והנושא המרכזי הוא – קירוב יהודים ליהדות וזיכויים במצוות.
מתחוללת כאן מהפכה של ממש. הרב שפירא מציין את הרבי כמי שסלל את הדרך בתחום הזה. הוא מספר על מפגש שלו עם שלוחים שיצאו לצ'ילי, כאשר לא שמעו מעולם על המדינה הזאת ולא ידעו כלל מה אופיה. "אבל אמרו להם לצאת לצ'ילי – אז הם יצאו לצ'ילי. מאיתנו לא דורשים לצאת לצ'ילי, אלא לעבור את הכביש ולקרב יהודים לאבינו שבשמים", מכריז הרב שפירא.
הם אימצו את שיטת הפעולה של ה'מבצעים', כאמצעי מיידי לזכות יהודים במצוות. מספרים לקהל על הפעילות בדוכני התפילין בימי שישי ועל הדוכנים לזיכוי יהודים בארבעת המינים בחג-הסוכות. אבל הם לא מסתפקים ב'מבצעים, אלא שואפים לקשור קשרים עם היהודים שמגיעים לדוכנים ולהצמיד לכל אחד ואחת מישהו או מישהי שילמדו איתם בחברותא פעם בשבוע. וכבר יש סיפורים על מה שחוללו ה'חברותות' הללו.
השתתפתי בכינוס שנערך בנושא זה במוצאי שבת בראשית אשתקד, בסיועו של הרב משה שילת, מ'תורת חב"ד לבני הישיבות'. באותו זמן לא היה ברור לאן המגמה הזאת תתפתח. עכשיו מתברר שהיא נמשכת ומתרחבת, כאשר דפוס הפעולה שקבע הרבי הוא המודל העומד לנגד עיניהם.
איך היה אומר ר' בן-ציון שם-טוב? "הרבי יכול לפעול את כל העניינים גם בלעדינו, אבל הוא עושה לנו טובה גדולה ומעניק לנו את הזכות להיות שותפים במבצעים הקדושים". מתברר שאכן כך, ואם אנחנו לא נעשה את העבודה – הרבה שלוחים למקום.
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
הרב מנחם פליקס מחלק לחיים על משקה!!??!!
כ' חשוון ה׳תשס״ז
רבותי, זהו ממש ימות המשיח! אני לא אשכח איך שהוא, בהיותו ראש ישיבת בנ"ע "נחלים" ישב באסיפה עם הרב באגד שי ודנו "מה לעשות עם הנגע הזה שנקרא חב"ד " כיצד התחבאנו בביכנ"ס של המושב להתוועדויות "במחתרת" עם הרב מאיר בוסטומסקי, אחוזי פחד שאם ניתפס ועוד עם משקה "אחת דתו " להיות מועפים מהישיבה!
את ההפיכה של הרב באגד לידיד נפש של הרבי וחב"ד כבר ידוע ומפורסם לכל, הוא הרי נפגש עם הרבי וראה את נשיא הדור בעצמו, אבל שיגיע יום שהרב פליקס (שכינינו מתוך עצבים "קליפס") ישתתף בשבת עם חב"ד ויחלק משקה לחיים...זהו כל כך בעלשמסקע שכבר אין מילים! אם יספרו לי שהרב אלישיב משתתף בהתוועדות וחלוקת לחיים אני כבר לא יתפלא, אם זה אפשרי אז כבר הכל אפשרי! לחיים, משיח נאו! דניאל קיי, סידני אוסטרליה
את ההפיכה של הרב באגד לידיד נפש של הרבי וחב"ד כבר ידוע ומפורסם לכל, הוא הרי נפגש עם הרבי וראה את נשיא הדור בעצמו, אבל שיגיע יום שהרב פליקס (שכינינו מתוך עצבים "קליפס") ישתתף בשבת עם חב"ד ויחלק משקה לחיים...זהו כל כך בעלשמסקע שכבר אין מילים! אם יספרו לי שהרב אלישיב משתתף בהתוועדות וחלוקת לחיים אני כבר לא יתפלא, אם זה אפשרי אז כבר הכל אפשרי! לחיים, משיח נאו! דניאל קיי, סידני אוסטרליה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
מה ההבדל בין קגלביץ לאבסולוט?
כ' חשוון ה׳תשס״ז
ליטבאק שכמוני לא מבין בזה.
עזרו לי בבקשה
עזרו לי בבקשה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
1
0
מאפשרים לכם לקבל
