את הבוקר של יום ראשון השבוע פתח הצלם החרדי שוקי לרר בתפילת שחרית בבית ה'ראשון לציון', הרב עובדיה יוסף. בסוף התפילה מיהר לרר לחלוץ את התפילין ולהסיר את הטלית לפני כל הנאספים, כדי שיתאפשר לו לצלם כמה תצלומים ("בלי מבזק") של נשיא 'מועצת חכמי התורה' בזמן תפילה. לאחר מכן שב לביתו בבני-ברק, ובערב חזר לירושלים, הפעם כדי לצלם בשמחת הבר-מצווה של נכד האדמו"ר מגור.

יותר מעשרים שנה עוסק לרר בצילום אדמו"רים ורבנים. מה שהחל כתחביב של גיל הנעורים התפתח במרוצת הזמן למקצוע במשרה מלאה. בשנים האחרונות אין כמעט עיתון חרדי שאינו נזקק לשירותיו של הצלם הנמרץ, המסוגל לעיתים להנציח במצלמתו שלושה ואף ארבעה אירועים באותו יום.


מצלמה לבר-מצווה

לרר (34), נשוי ואב לשלושה, זוכר איך התחיל הכול. "קיבלתי לבר-המצווה שלי מתנה – מצלמה פשוטה. באותם ימים נהגו הילדים לאסוף תצלומים של גדולי-ישראל. אמרתי בליבי: במקום לרדוף אחרי תמונות חסרות באוסף שלי – פשוט אצלם אותן! האירוע הראשון שבו צילמתי גדולי-תורה היה חגיגת סיום לימוד 'הרמב"ם היומי', שנערכה בבני-ברק. לאחר מכן עשיתי לי מנהג קבוע, לצלם בחופות שנערכו באולם-השמחות הסמוך לבית הוריי, שהרי בכל חופה יש לפחות אישיות תורנית חשובה אחת – מסדר הקידושין".

באוסף העצום שלו יש מחלקה מיוחדת לגדולי-ישראל בימי חג ומועד. "המטרה היא להנחיל לכלל הציבור את הדרך שבה גדולי-הדור אופים מצה, נוטלים לולב, מדליקים נרות חנוכה וכיוצא בזה", הוא אומר.


היתר לצלם

לפני שנים, באחד מימי חול-המועד, הבחין בו הפוסק הנודע רבי שלמה-זלמן אוירבך, כשהוא מנסה לצלמו פוסע לבית-הכנסת בשכונת מגוריו, שערי-חסד בירושלים. "מי התיר לך לצלם בחול-המועד?", תהה ר' שלמה-זלמן. "זו פרנסתי", השיב לרר בהיסוס-מה. תשובתו הניחה את דעתו של ר' שלמה-זלמן, שבמחווה יוצאת-דופן היטיב את השטריימל על ראשו ואמר לו בחיוך: "כעת צלם".

בטרם המשיך הלאה, ביקשו הפוסק כי פיתוח התמונות ייעשה רק לאחר החג. מאז הוא אכן מקפיד על כך. האוסף הזה הביאו ערב ראש-השנה תש"נ אל מעבר לים, לחצר הרבי מליובאוויטש, שם הוא עשה את כל חודש החגים וצילם מאות תמונות, שמתוכן אפשר ללמוד הרבה ענייני הלכה ומנהג.


הספיק לקבל ברכה

הפעם הבאה שזכה לרר לראות את הרבי מליובאוויטש הייתה כשנלווה למסע שערך האדמו"ר מוויז'ניץ, בראש קבוצה מחסידיו לארה"ב, בשלהי חודש אדר-א תשנ"ב. "במהלך שהייתנו שם נכונו לנו שני ימי ראשון, שבהם, כידוע, נהג הרבי לחלק להמוני בית-ישראל שטר של דולר לשליחות-מצווה, ולברך כל אחד ואחד. רבים מחבריי לקבוצה התכוננו לבוא גם-כן אל הרבי, אך נדברו ביניהם לעשות זאת ביום ראשון השני. אני החלטתי לנצל את שתי ההזדמנויות. הייתי בין האחרונים שעברו באותו יום ראשון אצל הרבי, ואף זכיתי לקבל את ברכתו להצלחה במלאכתי".

למרבה הצער והכאב, למחרת היום, בעומדו בתפילה על אוהל חותנו, פקד את הרבי האירוע הבריאותי הקשה. "את הזכות שנפלה בחלקי להתברך מפיו אני נוצר בעומק לבי, כאחד מרגעי השיא של חיי ושל עבודתי בצל גדולי ישראל", אומר שוקי.