מערכת COL
|
יום ט"ו חשוון ה׳תשס״ז
06.11.2006
רעיון לחזרה בבתי כנסת / פרשת וירא
כיצד באמת נשבעו אברהם ויצחק לאבימלך ביודעם שעל ידי זה תתעכב הכניסה לארץ של בני ישראל? ולאידך גיסא – לאחר שאברהם ויצחק כן נשבעו ולא חששו, מה התחדש אצל יעקב ששינה מהנהגת אברהם ויצחק ולא רצה להישבע לאבימלך? ■ דרשה עבור אנ"ש והתמימים מאת ר' מנחם-מענדל רייצס ב'כתבה מלאה'
בפרשת השבוע מסופר על ברית הידידות שכרתו ביניהם אברהם אבינו ואבימלך מלך פלשתים: "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית" (כא, כז). אברהם נשבע לאבימלך שהוא יחיה עמו בשלום ובשלוה, ולא יעשה רע לבני משפחתו ולממלכתו.
חז"ל אומרים (ב"ר פנ"ד, ד), ששבועתו של אברהם לאבימלך עיכבה את כניסתם של בני ישראל לארץ משך שבעה דורות – כי מאברהם עד כיבוש ארץ סיחון ועוג על ידי משה רבינו עברו שבעה דורות; יצחק גם הוא נשבע לאבימלך – ולכן התעכב כיבוש הארץ עוד דור, לימי יהושע; ואילו יעקב לא רצה להישבע לאבימלך, וכך מפורש הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע" – "מבארה של שבועה, אמר: שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר, השבע לי כשם שנשבע לי זקנך, ונמצאתי משהא בשמחת בני ז' דורות". כלומר: יעקב לא רצה להישבע לאבימלך, כדי שלא תתעכב הכניסה לארץ זמן נוסף.
ונשאלת השאלה: כיצד באמת נשבעו אברהם ויצחק לאבימלך ביודעם שעל ידי זה תתעכב הכניסה לארץ של בני ישראל?
ולאידך גיסא – לאחר שאברהם ויצחק כן נשבעו ולא חששו, מה התחדש אצל יעקב ששינה מהנהגת אברהם ויצחק ולא רצה להישבע לאבימלך?
ב.
הסבר הענין:
המדרש אינו אומר שעל ידי השבועה לאבימלך תידחה הכניסה לארץ, אלא רק "משהא בשמחת בני" – כלומר, הכניסה לארץ שבלאו הכי אינה אפשרית כעת, תמשיך להשתהות.
והכוונה בזה: מציאותו של אבימלך בארץ מייצגת את תוקף השליטה של עמים זרים בארץ, את העובדה שהארץ אינה מוכנה לכניסה של עם ישראל לארץ, על כל המשמעות הרוחנית שבה. מציאות זו היא מציאות קיימת גם לולי אברהם ויצחק; וכיון שאברהם ויצחק לא היה בכח עבודתם הרוחנית 'להילחם' ולהתגבר על מציאות זו, לכן הכירו בקיומה – בלית ברירה - והעניקו לה גושפנקא על ידי כריתת הברית עם אבימלך.
מדוע באמת לא היה בכחם של אברהם ויצחק להילחם ולהתגבר על מציאות של שלטון זר? משום שאברהם ויצחק היו רק ההתחלה של היווצרותו של עם ישראל כעם קדוש, ובשלבים התחלתיים אלו עדיין לא היתה קדושתו של עם ישראל תקיפה ומושלמת עד כדי שלילה מוחלטת של שלטון זר. והרי מתוך אברהם ויצחק בעצמם היתה הסתעפות למציאות 'זרה': "אברהם – יצא ממנו ישמעאל; יצחק – יצא ממנו עשו". אם בתוך יוצאי חלציהם לא היתה הקדושה שלימה, כיצד יביאו לכך שבארץ תהיה שליטה מלאה וקדושה שלימה?!
וזהו החידוש של יעקב. יעקב הביא את עם ישראל למצב של שלימות מיוחדת, כאשר "מטתו שלימה", כל יוצאי חלציו היו "שלמים" בקדושתם ובשייכותם לעם ישראל. לכן בעיניו של יעקב כבר היתה מציאות 'זרה' מושללת ומופרכת, ובהשקפתו היה מקום לשלטון קדושה מלא ושלם בלבד. הוא כבר לא יכול היה להסכים למציאותו של אבימלך ולהכיר בשלטונו, ולכן לא רצה לכרות עמו ברית.
על פי 'לקוטי שיחות' חלק יו"ד, עמוד 88 ואילך.
חז"ל אומרים (ב"ר פנ"ד, ד), ששבועתו של אברהם לאבימלך עיכבה את כניסתם של בני ישראל לארץ משך שבעה דורות – כי מאברהם עד כיבוש ארץ סיחון ועוג על ידי משה רבינו עברו שבעה דורות; יצחק גם הוא נשבע לאבימלך – ולכן התעכב כיבוש הארץ עוד דור, לימי יהושע; ואילו יעקב לא רצה להישבע לאבימלך, וכך מפורש הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע" – "מבארה של שבועה, אמר: שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר, השבע לי כשם שנשבע לי זקנך, ונמצאתי משהא בשמחת בני ז' דורות". כלומר: יעקב לא רצה להישבע לאבימלך, כדי שלא תתעכב הכניסה לארץ זמן נוסף.
ונשאלת השאלה: כיצד באמת נשבעו אברהם ויצחק לאבימלך ביודעם שעל ידי זה תתעכב הכניסה לארץ של בני ישראל?
ולאידך גיסא – לאחר שאברהם ויצחק כן נשבעו ולא חששו, מה התחדש אצל יעקב ששינה מהנהגת אברהם ויצחק ולא רצה להישבע לאבימלך?
ב.
הסבר הענין:
המדרש אינו אומר שעל ידי השבועה לאבימלך תידחה הכניסה לארץ, אלא רק "משהא בשמחת בני" – כלומר, הכניסה לארץ שבלאו הכי אינה אפשרית כעת, תמשיך להשתהות.
והכוונה בזה: מציאותו של אבימלך בארץ מייצגת את תוקף השליטה של עמים זרים בארץ, את העובדה שהארץ אינה מוכנה לכניסה של עם ישראל לארץ, על כל המשמעות הרוחנית שבה. מציאות זו היא מציאות קיימת גם לולי אברהם ויצחק; וכיון שאברהם ויצחק לא היה בכח עבודתם הרוחנית 'להילחם' ולהתגבר על מציאות זו, לכן הכירו בקיומה – בלית ברירה - והעניקו לה גושפנקא על ידי כריתת הברית עם אבימלך.
מדוע באמת לא היה בכחם של אברהם ויצחק להילחם ולהתגבר על מציאות של שלטון זר? משום שאברהם ויצחק היו רק ההתחלה של היווצרותו של עם ישראל כעם קדוש, ובשלבים התחלתיים אלו עדיין לא היתה קדושתו של עם ישראל תקיפה ומושלמת עד כדי שלילה מוחלטת של שלטון זר. והרי מתוך אברהם ויצחק בעצמם היתה הסתעפות למציאות 'זרה': "אברהם – יצא ממנו ישמעאל; יצחק – יצא ממנו עשו". אם בתוך יוצאי חלציהם לא היתה הקדושה שלימה, כיצד יביאו לכך שבארץ תהיה שליטה מלאה וקדושה שלימה?!
וזהו החידוש של יעקב. יעקב הביא את עם ישראל למצב של שלימות מיוחדת, כאשר "מטתו שלימה", כל יוצאי חלציו היו "שלמים" בקדושתם ובשייכותם לעם ישראל. לכן בעיניו של יעקב כבר היתה מציאות 'זרה' מושללת ומופרכת, ובהשקפתו היה מקום לשלטון קדושה מלא ושלם בלבד. הוא כבר לא יכול היה להסכים למציאותו של אבימלך ולהכיר בשלטונו, ולכן לא רצה לכרות עמו ברית.
על פי 'לקוטי שיחות' חלק יו"ד, עמוד 88 ואילך.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
