מערכת COL
|
יום י"א חשוון ה׳תשס״ז
02.11.2006
שני צדיקים באפילת העולם / שולחן-השבת
שני צדיקים באפילת העולם: צדיק ובני דורו - כשלא רואים פירות מהעמל והיגיעה ■ מבט לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב"ד מאת הרב יוסף קרסיק המאמר - ב'כתבה המלאה'
שני צדיקים באפילת העולם
עשרים הדורות שחיו באלפיים שנות הבריאה הראשונות התנהגו בניוון מוסרי, בדרכים מושחתות ומקולקלות והכעיסו את ה', יוצאי דופן היו שני יחידי סגולה צדיקים שהלכו בדרך הישר והטוב - נח ואברהם, נח בדור העשירי לבריאה (נולד בשנת 1056), ואברהם בדור העשרים לבריאה (נולד בשנת 1948).
חז"ל מגלים שיש הבדל משמעותי בשכר שקיבלו שני הצדיקים הללו: נח קיבל רק את השכר שלו ואילו אברהם קיבל גם את השכר שלו וגם את השכר של כל בני דורו - "עשרה הדורות מאדם עד נח .. היו מכעיסים ובאים, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה הדורות מנח ועד אברהם .. היו מכעיסים ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם".
וצריך להבין: 1) אפוא רואים שאברהם קיבל שכר כה גדול כנגד כל בני דורו? 2) מדוע רק אברהם קיבל שכר כל בני דורו ואילו נח ה"צדיק תמים" לא זכה בכך? 3) עצם הענין שאברהם קיבל שכר כל בני דורו תמוהה: הרי הם היו רשעים גדולים ("מכעיסים ובאים") וכלל לא הגיע להם שכר?
גן-עדן וגהינום לכל אדם
כתוב בספרים שלכל נשמה יש חלק ואות בתורה, בארץ ישראל, ואף בגן-עדן, ומצד היצר הרע יש לה גם חלק בגהינום - כך אמרו בתלמוד הקב"ה ברא לכל אדם "שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם", ואדם שמיטיב דרכיו ונוהג בצדיקות, מקבל רק את החלק בגן-עדן ואדם שמקלקל דרכיו ונוהג ברוע ורשעות, מקבל רק את חלקו בגיהנום. בחלק הגן-עדן של הרשע זוכה הצדיק, ובחלק הגהינום של הצדיק מקבל רשע אחר - "זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן-עדן, נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם".
לא כל צדיק זוכה בגן-העדן של הרשע, רק צדיק שאינו בודל מהחברה הרעה והוא מחפש את הנקודה הפנימית הטובה שברשעים, לגלותה כדי שיתעוררו להכרת הבורא, והוא מתפלל לה' ומבקש שיערה עליהם רוח ממרום שישובו בתשובה, והוא מגן עליהם בזכויותיו ובמדת הצורך הוא מנסה למלא את תפקידם - להשפיע ולסייע לצאצאיהם ולבני משפחתם כו' - ואם למרות זאת הם נשארים בדרכם הרעה, הרי בשל דאגתו לחבור אליהם ולקרבם, ובשל מאמציו ועמלו הגדול לתקנם, הוא זוכה בגן-עדן שלהם;
אבל מי שעוזר רק לצדיקים והוא המתבדל מהחברה הרעה שסביבו ולא מנסה להשפיע, לעורר ולתקן את אותם אנשים אלא יוצר לעצמו חומת התבדלות מהם - אינו זוכה בגן עדן שלהם.
בנקודה זו קיים ההבדל בין אברהם לנח: אברהם נשא את שם ה' בעוז וגאון. בדור של כופרים באל-אחד, לחם נגד עבודת האלילים, שיבר הפסלים במסירות נפש והלך ממקום למקום למסע התעוררות והפצת שם ה', להחזיר בתשובה ולתקן את כל באי עולם שיאמינו באל-אחד, כמו כן פתח ביתו לרווחה ורץ לקראת אורחיו בחסד ואהבת הבריות, והוא התפלל למען בני דורו ואפילו על רשעים גמורים כאנשי סדום - בשל כך זכה וקיבל גם חלק הגן-עדן של כל בני דורו, "כיון שדאג לקיום כולם, לכן זכה ליטול את שכר כולם".
אבל נח שלא התרוצץ בעולם להפיץ את האמונה בה', ולא דאג למצבם הרוחני של כל בני דורו ולא הגן עליהם בזכותיו - לא קיבל את הגן-עדן שלהם.
וכן כתב רבינו יונה: כל באי עולם נצטוו לעשות טוב, ורק אברהם מילא את רצון ה' וקיים את הטובה שנדרש ממנו וגם את הטוב שהיו צריכים לעשות שאר באי העולם ("מילא כל חסרונותיהם, עשה טובה כנגד רעתם והצילם מן הפורענות"), לכן הוא נטל את חלקו וחלק באי העולם. משל למלך שכל עבדיו בגדו בו, חוץ מעבד אחד שנשאר נאמן לו, ובתמורה העניק לו המלך שכר ומתנות ממה במקום כל עבדיו; כך כיוון שאברהם השלים ותיקן את חסרונות כל באי העולם, ועשה טובה כנגד רעתם והצילם מהפורענות - לכן קיבל שכר כולם.
עבודת השליחות כשאין פירות גלויים
נמצאנו למדים שאדם המנסה לקרב יהודים ולהדריכם לדרך הישרה ואינו רואה פרי בעמלו ואינו מצליח לתקן את סביבתו, אל לו להתייאש מפעולותיו, כי ראשית לא תמיד רואים פירות ותוצאות מידיות וגלויות, לעיתים חולפות שנים רבות ואפילו דורות עד שצץ הצדיק ורואים פרי מהעמל וההשקעה, ועוד זאת יש שכר לפעולתו, כי הוא מקבל את חלקם וכוחם הרוחני (הגן-עדן) של מי שניסה להשפיע עליו.
ומכאן גם משנה עידוד וזריקת-מרץ לאלו שרואים פרי מבורך בעמלם, שהשיבו רבים לדרך התורה והחסידות, שאדרבה בשל כך הם זוכים בשכר גדול, וגם את חלק הגן-עדן של מקורביהם (אף שהמקורבים עצמם גם מקבלים שכרם), כשם שאברהם "קיבל שכר כולם", "כולם" היינו לא רק הרשעים שלא שבו בתשובה, אלא אדרבה גם האלפים והרבבות שגייר, שכל זכויותיהם ומעשיהם הטובים נזקפו גם לזכותו, והוא קיבל שכר גם עבורם (ביחד עם זה שכאמור, גם המקורבים עצמם קיבלו שכרם).
משה רבינו
נקודה זו שאברהם זכה בשכר כל בני דורו, התקיימה בהקשר דומה אצל רועה ישראל - משה רבינו:
במעמד מתן-תורה, באו שש מאות אלף מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים (כנגד הקדמת נעשה לנשמע), וכשחטאו בעגל, באו מלאכי חבלה ונטלו מהם את הכתרים, והם ניתנו לצדיק הדור - משה רבינו.
[מידי שבת, שב משה רבינו ומוסר את הכתרים לישראל (וזה סוד הנשמה יתירה השבתית), וזה פירוש התפילה "ישמח משה במתנת חלקו": "מתנת חלקו" אלו הכתרים שניתנו למשה והפכו ל"חלקו", ובהיותו "אוהבן של ישראל" "ישמח משה" הוא שש ושמח לתת אותם לישראל בשבת].
כי היות שמשה לימד את כל העם את תורת ה' ועוררם לדבוק בה' אחד וללכת בדרך המצוות, לכן כשחטאו בעגל, הוא זכה בחלק הרוחני שלהם.
צדיק ובני דורו
בתורת הנסתר מפרשים את זה שאברהם קיבל את שכר כל בני דורו, בדרך עמוקה - שזה נובע מהקשר הפנימי בין הצדיק וראש הדור, לכל בני דורו:
ה"דרך חיים" (לאחי המהר"ל) כותב שאברהם הוא "התחלת וראש הבריאה, יסוד ועיקר מציאות כל העולם" - ביאור דבריו: הצדיק ובני דורו נקראים 'גוף ומציאות אחת', הצדיק הוא בחינת 'ראש' וכל בני דורו הם בחינת 'אברים' של אותו גוף. מדובר כמובן על המימד הרוחני-נשמתי, שהוא ראש ונשמה כללית המשפיעה חיות לכל בני דורו, כי כשם שהראש הוא מקור החיים וההנהגה לכל אברי הגוף, כך בני הדור הם איברים וענפים המחוברים ויונקים את האנרגיה הרוחנית שלהם מן הראש הנשמתי, מהצדיק.
עתה נבין את שני היסודות האמורים:
1) חלק הגן-עדן של כל בני הדור לא ניתן סתם כך לצדיק, אלא הוא ניטל מאברי הגוף והוא נותר רק אצל ה'ראש' של אותם איברים, שזה הצדיק. 2) בחטא העגל הפסידו את כתרי הקדושה שקיבלו ממלאכי השרת, והם נותרו בידי ראש העם שלא חטא, הלא הוא משה.
הצדיק קבלן של בני דורו
בניגוד לפירוש הפשוט שאברהם קיבל את שכר כל בני דורו והם לא קיבלו מאומה, יש מדייקים בדברי המשנה "אברהם קבל שכר כולם" שהכוונה אינה שהוא קבל הכל לעצמו, אלא שהוא היה ה'קבלן' שקיבל את השכר עבור כולם, כלומר שכל בני דורו קיבלו שכר בזכותו, וזה לשון ה"מאירי": "אברהם קראם לעבודת ה' והשיבם מעוון, ולזה ייחס לו שכר כולם, כאלו הוא קבלו, כלומר שהכל יתייחס אליו ובו נתלה הכל", כלומר שהצדיק על-ידי עבודתו הקדושה מעורר הרהורי תשובה אצל הרשע, ובשל כך הרשע מקבל את חלקו הטוב בגן-עדן.
פירוש זה מתאים במיוחד עם פירוש פנימיות התורה שהצדיק מחובר לכל בני הדור בנשמתו, ועל כן ביכולתו להיות קבלן ולהאציל אליהם את ההשפעות והברכות האלוקיות.
אל ייאוש: "אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר"
מכאן מסר ועידוד מופלא לעם ישראל בזמן הגלות: אף שהגלות מתארכת ואין רואים את סופה - אל ייאוש! הפירעון בוא יבוא, כדברי הנביא "אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר"! עשרה דורות המתינו עד שניתן השכר לאברהם אבינו. נסתרות מעיני בשר ודם חשבונות שמים, אך כך רצה ה' להמתין עשרה דורות עד שיוולד אברהם ויקבל את השכר! האדם הוא עכשווי וקצר ימים ואינו רואה ומבחין בדברים המתפרשים על פני דורות רבים, רק הבורא הנצחי מתכנן וצופה עתידות וקובע עת לכל דבר ומנווט את כל התהליך בשלמות.
נתאר לעצמינו אדם החי בדור התשיעי, דור אחד לפני אברהם, והוא עלול להיתקף בייאוש וחוסר אמון האם יינתן השכר? האם יוולד מנהיג אלוקי שיציל את העולם מאבדון ושממון רוחני? אבל הקב"ה שומר דבריו ומקיימם: חכה עוד מעט קט, התאזר בסבלנות עוד דור אחד, יבוא לעולם היהודי הראשון - אברהם אבינו – שיקבל את השכר.
מצבינו היום אינו כמו דור תשיעי שלפני אברהם, אלא כמו הדור העשירי של אברהם עצמו! הלא באוזנינו שמענו מאת הרבי את ההכרזה השמימית "הנה הנה משיח בא", "הגיע זמן גאולתכם"! לא עוד המתנה בצפיה לעוד דור, ובודאי לא לעוד דורות, הגיע העת והשעה - כך מצהיר-מבטיח הרבי: "דורינו הוא הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו", ושכר הגאולה ייראה אפילו בעיניים הגשמיות לעיני כל!
ונסיים בלשון הרבי: על ידי ההנהגה בקו החסד, היא מדתו של אברהם, לקרב ולעורר את העם ליהדות, מקבלים שכר כולם, בכך שמתקנים את ניצוצות היהדות ומביאים אותם לתכליתם, היא הגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק ג, פרשת נח. חלק טו, עמוד 70. ועוד.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: [email protected]
עשרים הדורות שחיו באלפיים שנות הבריאה הראשונות התנהגו בניוון מוסרי, בדרכים מושחתות ומקולקלות והכעיסו את ה', יוצאי דופן היו שני יחידי סגולה צדיקים שהלכו בדרך הישר והטוב - נח ואברהם, נח בדור העשירי לבריאה (נולד בשנת 1056), ואברהם בדור העשרים לבריאה (נולד בשנת 1948).
חז"ל מגלים שיש הבדל משמעותי בשכר שקיבלו שני הצדיקים הללו: נח קיבל רק את השכר שלו ואילו אברהם קיבל גם את השכר שלו וגם את השכר של כל בני דורו - "עשרה הדורות מאדם עד נח .. היו מכעיסים ובאים, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה הדורות מנח ועד אברהם .. היו מכעיסים ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם".
וצריך להבין: 1) אפוא רואים שאברהם קיבל שכר כה גדול כנגד כל בני דורו? 2) מדוע רק אברהם קיבל שכר כל בני דורו ואילו נח ה"צדיק תמים" לא זכה בכך? 3) עצם הענין שאברהם קיבל שכר כל בני דורו תמוהה: הרי הם היו רשעים גדולים ("מכעיסים ובאים") וכלל לא הגיע להם שכר?
גן-עדן וגהינום לכל אדם
כתוב בספרים שלכל נשמה יש חלק ואות בתורה, בארץ ישראל, ואף בגן-עדן, ומצד היצר הרע יש לה גם חלק בגהינום - כך אמרו בתלמוד הקב"ה ברא לכל אדם "שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם", ואדם שמיטיב דרכיו ונוהג בצדיקות, מקבל רק את החלק בגן-עדן ואדם שמקלקל דרכיו ונוהג ברוע ורשעות, מקבל רק את חלקו בגיהנום. בחלק הגן-עדן של הרשע זוכה הצדיק, ובחלק הגהינום של הצדיק מקבל רשע אחר - "זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן-עדן, נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם".
לא כל צדיק זוכה בגן-העדן של הרשע, רק צדיק שאינו בודל מהחברה הרעה והוא מחפש את הנקודה הפנימית הטובה שברשעים, לגלותה כדי שיתעוררו להכרת הבורא, והוא מתפלל לה' ומבקש שיערה עליהם רוח ממרום שישובו בתשובה, והוא מגן עליהם בזכויותיו ובמדת הצורך הוא מנסה למלא את תפקידם - להשפיע ולסייע לצאצאיהם ולבני משפחתם כו' - ואם למרות זאת הם נשארים בדרכם הרעה, הרי בשל דאגתו לחבור אליהם ולקרבם, ובשל מאמציו ועמלו הגדול לתקנם, הוא זוכה בגן-עדן שלהם;
אבל מי שעוזר רק לצדיקים והוא המתבדל מהחברה הרעה שסביבו ולא מנסה להשפיע, לעורר ולתקן את אותם אנשים אלא יוצר לעצמו חומת התבדלות מהם - אינו זוכה בגן עדן שלהם.
בנקודה זו קיים ההבדל בין אברהם לנח: אברהם נשא את שם ה' בעוז וגאון. בדור של כופרים באל-אחד, לחם נגד עבודת האלילים, שיבר הפסלים במסירות נפש והלך ממקום למקום למסע התעוררות והפצת שם ה', להחזיר בתשובה ולתקן את כל באי עולם שיאמינו באל-אחד, כמו כן פתח ביתו לרווחה ורץ לקראת אורחיו בחסד ואהבת הבריות, והוא התפלל למען בני דורו ואפילו על רשעים גמורים כאנשי סדום - בשל כך זכה וקיבל גם חלק הגן-עדן של כל בני דורו, "כיון שדאג לקיום כולם, לכן זכה ליטול את שכר כולם".
אבל נח שלא התרוצץ בעולם להפיץ את האמונה בה', ולא דאג למצבם הרוחני של כל בני דורו ולא הגן עליהם בזכותיו - לא קיבל את הגן-עדן שלהם.
וכן כתב רבינו יונה: כל באי עולם נצטוו לעשות טוב, ורק אברהם מילא את רצון ה' וקיים את הטובה שנדרש ממנו וגם את הטוב שהיו צריכים לעשות שאר באי העולם ("מילא כל חסרונותיהם, עשה טובה כנגד רעתם והצילם מן הפורענות"), לכן הוא נטל את חלקו וחלק באי העולם. משל למלך שכל עבדיו בגדו בו, חוץ מעבד אחד שנשאר נאמן לו, ובתמורה העניק לו המלך שכר ומתנות ממה במקום כל עבדיו; כך כיוון שאברהם השלים ותיקן את חסרונות כל באי העולם, ועשה טובה כנגד רעתם והצילם מהפורענות - לכן קיבל שכר כולם.
עבודת השליחות כשאין פירות גלויים
נמצאנו למדים שאדם המנסה לקרב יהודים ולהדריכם לדרך הישרה ואינו רואה פרי בעמלו ואינו מצליח לתקן את סביבתו, אל לו להתייאש מפעולותיו, כי ראשית לא תמיד רואים פירות ותוצאות מידיות וגלויות, לעיתים חולפות שנים רבות ואפילו דורות עד שצץ הצדיק ורואים פרי מהעמל וההשקעה, ועוד זאת יש שכר לפעולתו, כי הוא מקבל את חלקם וכוחם הרוחני (הגן-עדן) של מי שניסה להשפיע עליו.
ומכאן גם משנה עידוד וזריקת-מרץ לאלו שרואים פרי מבורך בעמלם, שהשיבו רבים לדרך התורה והחסידות, שאדרבה בשל כך הם זוכים בשכר גדול, וגם את חלק הגן-עדן של מקורביהם (אף שהמקורבים עצמם גם מקבלים שכרם), כשם שאברהם "קיבל שכר כולם", "כולם" היינו לא רק הרשעים שלא שבו בתשובה, אלא אדרבה גם האלפים והרבבות שגייר, שכל זכויותיהם ומעשיהם הטובים נזקפו גם לזכותו, והוא קיבל שכר גם עבורם (ביחד עם זה שכאמור, גם המקורבים עצמם קיבלו שכרם).
משה רבינו
נקודה זו שאברהם זכה בשכר כל בני דורו, התקיימה בהקשר דומה אצל רועה ישראל - משה רבינו:
במעמד מתן-תורה, באו שש מאות אלף מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים (כנגד הקדמת נעשה לנשמע), וכשחטאו בעגל, באו מלאכי חבלה ונטלו מהם את הכתרים, והם ניתנו לצדיק הדור - משה רבינו.
[מידי שבת, שב משה רבינו ומוסר את הכתרים לישראל (וזה סוד הנשמה יתירה השבתית), וזה פירוש התפילה "ישמח משה במתנת חלקו": "מתנת חלקו" אלו הכתרים שניתנו למשה והפכו ל"חלקו", ובהיותו "אוהבן של ישראל" "ישמח משה" הוא שש ושמח לתת אותם לישראל בשבת].
כי היות שמשה לימד את כל העם את תורת ה' ועוררם לדבוק בה' אחד וללכת בדרך המצוות, לכן כשחטאו בעגל, הוא זכה בחלק הרוחני שלהם.
צדיק ובני דורו
בתורת הנסתר מפרשים את זה שאברהם קיבל את שכר כל בני דורו, בדרך עמוקה - שזה נובע מהקשר הפנימי בין הצדיק וראש הדור, לכל בני דורו:
ה"דרך חיים" (לאחי המהר"ל) כותב שאברהם הוא "התחלת וראש הבריאה, יסוד ועיקר מציאות כל העולם" - ביאור דבריו: הצדיק ובני דורו נקראים 'גוף ומציאות אחת', הצדיק הוא בחינת 'ראש' וכל בני דורו הם בחינת 'אברים' של אותו גוף. מדובר כמובן על המימד הרוחני-נשמתי, שהוא ראש ונשמה כללית המשפיעה חיות לכל בני דורו, כי כשם שהראש הוא מקור החיים וההנהגה לכל אברי הגוף, כך בני הדור הם איברים וענפים המחוברים ויונקים את האנרגיה הרוחנית שלהם מן הראש הנשמתי, מהצדיק.
עתה נבין את שני היסודות האמורים:
1) חלק הגן-עדן של כל בני הדור לא ניתן סתם כך לצדיק, אלא הוא ניטל מאברי הגוף והוא נותר רק אצל ה'ראש' של אותם איברים, שזה הצדיק. 2) בחטא העגל הפסידו את כתרי הקדושה שקיבלו ממלאכי השרת, והם נותרו בידי ראש העם שלא חטא, הלא הוא משה.
הצדיק קבלן של בני דורו
בניגוד לפירוש הפשוט שאברהם קיבל את שכר כל בני דורו והם לא קיבלו מאומה, יש מדייקים בדברי המשנה "אברהם קבל שכר כולם" שהכוונה אינה שהוא קבל הכל לעצמו, אלא שהוא היה ה'קבלן' שקיבל את השכר עבור כולם, כלומר שכל בני דורו קיבלו שכר בזכותו, וזה לשון ה"מאירי": "אברהם קראם לעבודת ה' והשיבם מעוון, ולזה ייחס לו שכר כולם, כאלו הוא קבלו, כלומר שהכל יתייחס אליו ובו נתלה הכל", כלומר שהצדיק על-ידי עבודתו הקדושה מעורר הרהורי תשובה אצל הרשע, ובשל כך הרשע מקבל את חלקו הטוב בגן-עדן.
פירוש זה מתאים במיוחד עם פירוש פנימיות התורה שהצדיק מחובר לכל בני הדור בנשמתו, ועל כן ביכולתו להיות קבלן ולהאציל אליהם את ההשפעות והברכות האלוקיות.
אל ייאוש: "אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר"
מכאן מסר ועידוד מופלא לעם ישראל בזמן הגלות: אף שהגלות מתארכת ואין רואים את סופה - אל ייאוש! הפירעון בוא יבוא, כדברי הנביא "אם יתמהמה חכה לו, כי בוא יבוא לא יאחר"! עשרה דורות המתינו עד שניתן השכר לאברהם אבינו. נסתרות מעיני בשר ודם חשבונות שמים, אך כך רצה ה' להמתין עשרה דורות עד שיוולד אברהם ויקבל את השכר! האדם הוא עכשווי וקצר ימים ואינו רואה ומבחין בדברים המתפרשים על פני דורות רבים, רק הבורא הנצחי מתכנן וצופה עתידות וקובע עת לכל דבר ומנווט את כל התהליך בשלמות.
נתאר לעצמינו אדם החי בדור התשיעי, דור אחד לפני אברהם, והוא עלול להיתקף בייאוש וחוסר אמון האם יינתן השכר? האם יוולד מנהיג אלוקי שיציל את העולם מאבדון ושממון רוחני? אבל הקב"ה שומר דבריו ומקיימם: חכה עוד מעט קט, התאזר בסבלנות עוד דור אחד, יבוא לעולם היהודי הראשון - אברהם אבינו – שיקבל את השכר.
מצבינו היום אינו כמו דור תשיעי שלפני אברהם, אלא כמו הדור העשירי של אברהם עצמו! הלא באוזנינו שמענו מאת הרבי את ההכרזה השמימית "הנה הנה משיח בא", "הגיע זמן גאולתכם"! לא עוד המתנה בצפיה לעוד דור, ובודאי לא לעוד דורות, הגיע העת והשעה - כך מצהיר-מבטיח הרבי: "דורינו הוא הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו", ושכר הגאולה ייראה אפילו בעיניים הגשמיות לעיני כל!
ונסיים בלשון הרבי: על ידי ההנהגה בקו החסד, היא מדתו של אברהם, לקרב ולעורר את העם ליהדות, מקבלים שכר כולם, בכך שמתקנים את ניצוצות היהדות ומביאים אותם לתכליתם, היא הגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק ג, פרשת נח. חלק טו, עמוד 70. ועוד.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: [email protected]
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
