מערכת COL
|
יום ט' חשוון ה׳תשס״ז
31.10.2006
המבוי הסתום מוליך לפריצה חדשה / מאמר דעה
תהליכי ההתפוררות, האוכלים כל חלקה טובה, מעידים כי רק טיפול שורש רציני ועמוק יכול להביא מזור לחוליי החברה היהודית בארץ-ישראל. יש מצבים שבהם הזעקה לקב"ה היא הפעולה המתבקשת • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • המאמר ב'כתבה מלאה' • דעות ב-COL
תחושה מרכזית אחת מאפיינת כיום את הציבור בארץ – אבדן התקווה. גם בעבר חשו רבים אי-נחת מהתנהלותן של ממשלות ישראל ומהכיוון שאליו המדינה הולכת, אבל הם היו משוכנעים שהפתרון מצוי בהישג-יד. אם אך יעשו כך וכך – הכול יסתדר ונחיה בגן-עדן עלי-אדמות. התקווה הזאת נגוזה. אתה מביט ימינה ושמאלה, מעלה ומטה, ואתה מתמלא דכדוך.
החקירות נגד שורה ארוכה של אישי-ציבור וההשחתה המוסרית הפוסה במי שהיו אמורים לשמש דוגמה ומופת – מגבירות את תחושות הדכדוך. אבדן הדרך והאידאולוגיה של אישים ותנועות מחקו את מעט האמון שעוד נשאר במערכת. כיום ברור לכל ילד בישראל כי אי-אפשר להאמין לשום מילה של פוליטיקאי, וכי כל הדגלים והססמאות אינם אלא ספינים של יועצי תקשורת ותדמית, שאין איש מתכוון לממשם ולהיאבק עליהם.
לא לדכדוך
רבים וטובים החילו על עצמם את 'תכנית ההתנתקות' – הם פשוט מתנתקים מהאירועים ומהדיווחים. אינם רוצים לראות ולשמוע, לקרוא ולדעת. זו אולי תגובה טבעית על גודש של מידע מבהיל, שיכול להוציא את האדם הסביר מדעתו. רק התחקירים על התנהלות המלחמה בצפון יכולים לגרום לאזרח מן השורה למשוך בשערות ראשו בייאוש. וכי זה הצבא החזק שאמור להגן על שישה מיליון יהודים החיים בארץ?!
אחת לכמה ימים מתפרסמות אזהרות חמורות של גורמי הביטחון והמודיעין על כמויות הנשק העצומות המוברחות לרצועת עזה. ארגוני הטרור ברצועה חותרים לאגור מערך של טילים ואמצעי לחימה, בדוגמת האיום שבידי החזבאללה בלבנון. הגבול מצרים פרוץ והוא מקור לזרימה בלתי-פוסקת של נשק. הדיווחים הללו מתסכלים לא פחות משהם מדאיגים, שהרי בדיוק מפני התרחיש הזה הזהירו רבים וטובים ערב ביצוע תכנית ה'התנתקות' האומללה, ואיש לא היה מוכן לשמוע.
אלא שתחושות ייאוש, דכדוך ועצימת עיניים אינם דרך ההתמודדות של יהודי עם המציאות, תהיה קשה וכואבת ככל שתהיה. עם-ישראל עמד פעמים רבות במצבים שהיה נראה כי אין מוצא, אבל הישועה הגיעה, גם אם מכיוונים בלתי-צפויים.
תהליכי ההתפוררות, האוכלים כל חלקה טובה, מעידים כי רק טיפול שורש רציני ועמוק יכול להביא מזור לחוליי החברה היהודית בארץ-ישראל. כרגע לא נראים הכוחות שמסוגלים לחולל את המפנה הזה, וזה בדיוק הזמן שבו עלינו לשאת את העיניים אל אבינו שבשמים, רועה ישראל. אמנם אין סומכים על הנס, ועל האדם חלה חובה לפעול ולעשות ככל יכולתו, אבל יש מצבים שבהם התפילה והזעקה לקב"ה היא הפעולה המתבקשת.
הבשלה תודעתית
הפתרון למצבו של עם-ישראל יבוא מלמעלה, ועלינו ליצור את ההתעוררות הדרושה, שתהיה כלי להכיל את המהלך האלוקי. עכשיו, כאשר אווירת ה'כוחי ועוצם ידי' קרסה עד היסוד, זה הזמן לחזק את הביטחון בה' ולבצר את העוצמה הרוחנית של עם-ישראל. כל מי שמודאג מהמצב בארץ, יתעל את דאגתו לחיזוקו הרוחני של העם. יותר לימוד תורה, יותר קיום מצוות, יותר אמונה, יותר תפילה. אלה הכוחות שיחוללו את המפנה.
לפני כארבעת-אלפים שנה אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". יש שלבים בחיי האומה שבהם הקב"ה מוליך אותנו למציאות חדשה לחלוטין, שאינה שיפור של המציאות הקיימת, אלא הליכה לדבר חדש לגמרי. המבוי הסתום שאנו שרויים בו מגביר את הציפייה לאותה פריצה חדשה.
הציפייה הזאת היא הדבר הנחוץ לנו עכשיו. דרושה הבשלה תודעתית, שרואה בחזון גאולתו של עם-ישראל מציאות ממשית קרובה. גאולה אלוקית, שבמרכזה החזרת השכינה, על-ידי משיח-צדקנו.
החקירות נגד שורה ארוכה של אישי-ציבור וההשחתה המוסרית הפוסה במי שהיו אמורים לשמש דוגמה ומופת – מגבירות את תחושות הדכדוך. אבדן הדרך והאידאולוגיה של אישים ותנועות מחקו את מעט האמון שעוד נשאר במערכת. כיום ברור לכל ילד בישראל כי אי-אפשר להאמין לשום מילה של פוליטיקאי, וכי כל הדגלים והססמאות אינם אלא ספינים של יועצי תקשורת ותדמית, שאין איש מתכוון לממשם ולהיאבק עליהם.
לא לדכדוך
רבים וטובים החילו על עצמם את 'תכנית ההתנתקות' – הם פשוט מתנתקים מהאירועים ומהדיווחים. אינם רוצים לראות ולשמוע, לקרוא ולדעת. זו אולי תגובה טבעית על גודש של מידע מבהיל, שיכול להוציא את האדם הסביר מדעתו. רק התחקירים על התנהלות המלחמה בצפון יכולים לגרום לאזרח מן השורה למשוך בשערות ראשו בייאוש. וכי זה הצבא החזק שאמור להגן על שישה מיליון יהודים החיים בארץ?!
אחת לכמה ימים מתפרסמות אזהרות חמורות של גורמי הביטחון והמודיעין על כמויות הנשק העצומות המוברחות לרצועת עזה. ארגוני הטרור ברצועה חותרים לאגור מערך של טילים ואמצעי לחימה, בדוגמת האיום שבידי החזבאללה בלבנון. הגבול מצרים פרוץ והוא מקור לזרימה בלתי-פוסקת של נשק. הדיווחים הללו מתסכלים לא פחות משהם מדאיגים, שהרי בדיוק מפני התרחיש הזה הזהירו רבים וטובים ערב ביצוע תכנית ה'התנתקות' האומללה, ואיש לא היה מוכן לשמוע.
אלא שתחושות ייאוש, דכדוך ועצימת עיניים אינם דרך ההתמודדות של יהודי עם המציאות, תהיה קשה וכואבת ככל שתהיה. עם-ישראל עמד פעמים רבות במצבים שהיה נראה כי אין מוצא, אבל הישועה הגיעה, גם אם מכיוונים בלתי-צפויים.
תהליכי ההתפוררות, האוכלים כל חלקה טובה, מעידים כי רק טיפול שורש רציני ועמוק יכול להביא מזור לחוליי החברה היהודית בארץ-ישראל. כרגע לא נראים הכוחות שמסוגלים לחולל את המפנה הזה, וזה בדיוק הזמן שבו עלינו לשאת את העיניים אל אבינו שבשמים, רועה ישראל. אמנם אין סומכים על הנס, ועל האדם חלה חובה לפעול ולעשות ככל יכולתו, אבל יש מצבים שבהם התפילה והזעקה לקב"ה היא הפעולה המתבקשת.
הבשלה תודעתית
הפתרון למצבו של עם-ישראל יבוא מלמעלה, ועלינו ליצור את ההתעוררות הדרושה, שתהיה כלי להכיל את המהלך האלוקי. עכשיו, כאשר אווירת ה'כוחי ועוצם ידי' קרסה עד היסוד, זה הזמן לחזק את הביטחון בה' ולבצר את העוצמה הרוחנית של עם-ישראל. כל מי שמודאג מהמצב בארץ, יתעל את דאגתו לחיזוקו הרוחני של העם. יותר לימוד תורה, יותר קיום מצוות, יותר אמונה, יותר תפילה. אלה הכוחות שיחוללו את המפנה.
לפני כארבעת-אלפים שנה אמר הקב"ה לאברהם אבינו: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". יש שלבים בחיי האומה שבהם הקב"ה מוליך אותנו למציאות חדשה לחלוטין, שאינה שיפור של המציאות הקיימת, אלא הליכה לדבר חדש לגמרי. המבוי הסתום שאנו שרויים בו מגביר את הציפייה לאותה פריצה חדשה.
הציפייה הזאת היא הדבר הנחוץ לנו עכשיו. דרושה הבשלה תודעתית, שרואה בחזון גאולתו של עם-ישראל מציאות ממשית קרובה. גאולה אלוקית, שבמרכזה החזרת השכינה, על-ידי משיח-צדקנו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
