כשעושים קניות בפרו, הפירות ששולטים בדוכנים הם ללא ספק, בננות ואבוקדו.
יש הרבה דברים שאי אפשר להשיג כאן. וכנראה שזו הסיבה שכל כך התרגשתי כשבראש השנה היה לי רימון על השולחן.

לשמוע את הרב עופר קריפור מסביר למאות המוצ'ילרים מדוע אוכלים רימון, היה מרגש כמו למצוא בטעות עוד מקופלת אחת אחרונה בתוך המוצ'ילה.

ראש השנה היה רק ה"סיפתח" לחודש גדוש חוויות בבית חב"ד קוסקו. את החודש שלפניו התחלתי בבוליביה.במטרה להגיע לחגים לבית חב"ד קוסקו בהמלצת החברים.

כבר שם, בבוליביה, מטיילים שהגיעו אחרי 20 שעות נסיעה ויותר נתנו לנו לטעום מהלחמניות המפורסמות של בית חב"ד קוסקו ,שאם זה הטעם אחרי יומייים- אז שווה לנסוע עד לשם ולו רק כדי לטעום אותן טריות.

כבר שבוע לפני ראש השנה נרשמו עשרות אנשים. הרב עופר ואשתו יעל, למודי נסיון, שכרו אולם ספורט ענק שאותו כולנו עזרנו לקשט ולערוך. באופן בלתי צפוי מצאנו את עצמנו בין הרפטינג לטרק בודקים אוכל, מקלפים,עופות נשחטו ואחרי שכ-ל האורז היה מבורר, היה ברור שהולכת להיות פה שמחה מאוד גדולה. והיא באמת הייתה כזו כאשר אירחנו בערב את כל 350 האנשים שנרשמו, ואף הרבה יותר. אכלנו דג כדי שנהייה לראש. רימון בשביל זכויותנו, גזר כדי שלא יהיו עלינו גזירות ופאפיה ,על שום מה? כי זה מה שיש...

אפילו התשליך היה במתכונת "תשליך עד הבית". עברנו כולנו , בהנהגת עופר ויעל מהוסטל להוסטל עם דגיגים ואקווריום כדי לאפשר לכל המטיילים להשליך את החטאים כאן, בפרו.

בעשרת ימי תשובה בית הכנסת עבר הסבה לבית מדרש, השיחות הערות נעו בין חוויות מהטיול האחרון אל פרשת השבוע מתוך שיחות של הרבי, גמרא ועוד.
בלימודים השתתף מנחם והבה - ייבוא ישיר מלימה, שליווה את ההכנות וחיזן הן בראש השנה והן ביום כיפור.

בצהרי יום כיפור בית חב"ד התמלא עד אפס מקום. כולם צבאו על הדלתות ללא יוצא מן הכלל לסעודה מפסקת ענקית. אחר הצהריים בכל ההוסטלים הייתה מהומה רבה של הכנות לקראת היום הקדוש, ובערב-כשרחובות קוסקו נראו מעט שונה, הרבה פירואנים ומעט אירופאים נותרו מעט מבולבלים .

לאן נעלמו הישראלים???

גם בסוכות שקדו והשקיעו בהכנת הסוכה. ארבעה מינים הובאו בטיסה ישירה מלימה וזיכו את מאות הישראלים במצווה זו למשך שבעת ימי החג. ברוך ה', בקושי היה מקום לאושפיזין...

להוסיף עוד שולחנות, עוד צלחות, ועוד תפילה שהגשם יתחיל לרדת רק אחרי שייחלקו את העוגה.

בשמחת תורה כבר התחלנו להגיד "מוריד הגשם", והוא ירד, אז אחרי חודש רווי פעלים וחוויות עזבתי את קוסקו.

קשה לי לחשוב על הטיול שלי בלי עופר ויעל, ואני לא מבינה איך המטיילים בקוסקו הסתדרו עד כה בלי בית חב"ד?!

אוכל של בית, שיחות מהבוקר עד הלילה, העזרה של עופר ויעל בכל דבר שצריך, הדלת שתמיד פתוחה ואפשרה לי ולמאות מטיילים הזדמנות לחגוג ביחד.

מדהים לגלות איך הזוג קריפור עושים עבודת קודש ומגיעים לליבם של המטיילים הישראלים בפרו.

לכשאשוב לארץ עם תיק מלא מתנות ולב מלא געגועים- אני אחזור עם דבר שלא היה לי קודם - ראייה מחודשת של היהדות..

אותם חגים שחגגתי עד כה, עם אותה משפחה אהובה- יהיו לכאורה זהים,
אולם התוכן שאצוק לתוכם מעתה, בזכות עופר ויעל- יהיה שונה לחלוטין.