בפרשת השבוע מסופר על נושא הקשת – לאחר שהקב"ה הבטיח שלא יהיה מבול בעולם, הוא שם על כך אות בדמות הקשת (ט, יב-יג): "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן".

והקשו המפרשים:

הקשת היא הרי דבר טבעי - כאשר קרני השמש משתקפים על העננים בצורה מסוימת, נראים בעננים גוונים מסוימים בצורת קשת. ואם כן, כיצד ניתן לומר שהקשת היא "אות ברית" מיוחדת שעשה הקב"ה רק כדי להבטיח שלא יהיה מבול?

ומתרצים, ש"מתחילת הבריאה היו האדים העולים מן הארץ שמנים וגסים מאוד .. והיו העננים המתהווים מהם כל כך גסים שלא היו יכולים ניצוצי השמש לעבור בהם .. וכאשר ריחם ה' על הארץ דקדק את העננים כל כך עד שניצוצי השמש יעברו בהם ומתוך כך תתרשם הקשת בענן".

ולפי זה עולה דבר חידוש:

בפשטות מבינים, שהמבול בא בכדי לטהר את הארץ מהחטאים שהיו בדור שלפני כן, ולהחזיר את העולם – שירד לשפל המדריגה – לקדמותו, שיהיה זך וטהור כפי שהיה בתחילת הבריאה, לפני החטאים;

אולם לפי ביאור זה בענין הקשת נמצא, כי המבול פעל שינוי במצב הכללי של העולם – גם בעולם כפי שהיה בתחילת בריאתו ממש, עוד לפני כל החטאים. המבול לא רק החזיר את העולם למצבו הקודם, אלא הוסיף בו זיכוך נוסף שלא היה בו מתחילתו. לכן בתחילת הבריאה לא היתה השמש משתקפת בעננים, שהיו "כל כך גסים שלא היו יכולים ניצוצי השמש לעבור בהם" – ודבר זה התאפשר רק לאחר המבול.

ולכאורה הדברים צריכים ביאור:

איך אפשר לומר שהמבול הביא את העולם למצב נעלה יותר מכפי שהיה בתחילת בריאתו (על ידי הקב"ה)? והרי אדרבה: לאחר המבול באה חלישות לעולם, שלכן עד המבול היתה אריכות ימים מופלגת, ואילו לאחר המבול התקצרו שנות החיים (כדברי רש"י בפ' לך יז, יז)!

ב.

ההסבר הוא – שהיא הנותנת: לאחר המבול באה חולשה לעולם – אבל חולשה זו יש בה גם מעלה ויתרון, שהיא נותנת אפשרות לשינויים.

כלומר:

בתחילת הבריאה, היה העולם וכל הברואים בתוקף וחוזק, דבר המתבטא באריכות ימיהם של בני האדם. כיון שהבריאה על כל פרטיה נבראה על ידי הקב"ה – הרי שכל דבר עמד על עמדו בצורה חזקה כפי שנברא על ידי הקב"ה, ולא היתה בידו האפשרות להשתנות.

המבול בא והחליש את הבריאה, ולכן ימי האדם התקצרו. אולם דוקא מצב חדש זה, הביא לכך שהפרטים בבריאה יוכלו להשתנות ממצבם המקורי, להתעלות ולהזדכך.
וזהו החידוש בענין הקשת:

הקשת נוצרת כתוצאה מהשתקפות קרני השמש בעננים, אך יחד עם זה, הגורם העיקרי להתהוות הקשת, אינם קרני השמש, שכן קרני השמש עצמם הם פשוטים, ואין בהם שום גוון מסויים – אלא הם באים בעיקר מהעננים עצמם, כפי אופן איכות העננים, כך ייראו גווני הקשת.

ומאחר שהיווצרות העננים היא מהארץ, וכמו שכתוב "ואד יעלה מן הארץ", מובן ששינוי בעננים נובע כתוצאה משינוי בארץ.

ומעתה, לפני המבול, כאשר כל דבר היה בתוקף ובחוזק – מצד בריאתו של הקב"ה, הרי גם הארץ היתה באופן חזק ובלתי משתנה. וכך העננים שעולים מן הארץ היו בתוקף חומרי, ולא היו מסוגלים לקלוט את האור העדין של השמש;

דוקא לאחר המבול, כאשר נוצרה חלישות בתוקף של הבריאה כולה, נעשתה גם מציאות הארץ פחות חזקה ותקיפה, ויכולה היתה להשתנות מתוקפה החומרי ולקלוט ולשקף את האור העדין של השמש.

ג.

ובזה יש לבאר גם את הטעם לכך שהאדם הותר באכילת בשר רק לאחר המבול – כי לאדם הראשון אמר הקב"ה שאסור לו לאכול בשר ועליו לאכול רק מן הצומח, ואילו לאחר המבול התיר הקב"ה לנח את אכילת הבשר של בעלי החיים:

הבשר – בשר של בהמה, חיה או עוף - באופן טבעי מגשם את האדם ומוריד אותו ממדריגתו כאדם. ולכן אמרו חז"ל (פסחים מט, ב), "עם הארץ אסור לאכול בשר", ובטעם הדבר מבואר בחסידות - "מפני שאינו יכול להעלות את הבשר .. כי הבשר מגשם, ולכן עם הארץ אסור לאכול בשר, רק תלמיד חכם יכול להעלות כו'" (לקו"ת בהעלותך לא, ג. לג, ב).

ולכן לפני המבול, כאשר מציאות העולם היתה בתוקף ובחוזק, הרי גם טבע זה של הבשר היה בו בחוזק ובתוקף, והאדם לא היה מסוגל לשנות את הבשר מטבעו הגשמי ולהעלותו במדריגה; ואם האדם היה אוכל בשר, הרי הבשר היה פועל בו אך ורק ירידה רוחנית.

ורק לאחר שהעולם נחלש על ידי המבול, הרי גם הבשר נחלש מתוקפו הגשמי, וכאשר האדם אוכל אותו בצורה נכונה – הוא יכול לשנות אותו ולהעלותו למדריגה נעלית יותר מכפי שהוא בטבעו.

ד.

בדרך זו, יש לבאר גם את החידוש העיקרי שלאחר המבול – שהקב"ה הבטיח שהוא לא יביא עוד מבול לעולם:

בתחילת הבריאה, כיון שהבריאה היתה 'קרובה' לקב"ה והיו בה חוזק ותוקף בלתי משתנים, הרי גם החטאים שהאדם עשה בכח בחירתו החפשית – היה בהם חוזק ותוקף, והם פעלו בעולם ירידה רוחנית חזקה, שבלתי אפשרי היה לשנותה, והיה הכרח להביא מבול שיבטל את הבריאה;

אולם לאחר המבול, כאשר העולם נחלש ונוצרה בו האפשרות לשינויים, שוב אין צורך במבול:

גם אם בני האדם חוטאים ונעשית ירידה רוחנית בעולם – הרי ירידה זו ניתנת לשינוי, ואפשר לתקנה על ידי התשובה.

ה.

ולסיכום – יש לנו ארבעה הבדלים בין המצב לפני המבול לאחר המבול, שכולם נובעים מנקודה אחת.

ההבדלים הם: א) לפני המבול היו חיים ארוכים, ולאחר המבול באה חולשה לעולם והתקצרו שנות החיים. ב) לפני המבול לא היו העננים משקפים את קרני השמש, והקשת היא חידוש של התקופה שלאחר המבול. ג) לפני המבול לא היה אדם מותר באכילת בשר, ורק לנח הותר הדבר לאחר המבול. ד) לפני המבול היה כמעט בלתי אפשרי לחזור בתשובה, והאפשרות להשתנות ולחזור בתשובה התחילה בעיקר לאחר המבול.

כל ההבדלים נובעים מאותו היסוד – לפני המבול היה כל דבר עומד על עמדו חזק ותקיף, ואילו לאחר המבול "התרכך" העולם, הוא נחלש וניתן בו מקום לשינויים.
מעובד לפי לקו"ש חט"ו ע' 52 ואילך.