שאלה: מה הם הכללים ההכרחיים הנדרשים בסוכה כדי שתהיה כשרה כהלכתה?

תשובה: אם-כי בדיני בית (כגון לעניין מזוזה) גודלו המינימלי צריך להיות ארבע אמות על ארבע אמות (כ-2 X 2 מטר), הרי הסוכה אינה אלא 'דירת עראי', ואת גודלה קבעו חז"ל לפי מידת "ראשו ורובו ושולחנו" של האדם. גופו של האדם תופס שישה על שישה טפחים, והשולחן טפח נוסף. ויש שכתבו שצריך טפח לאורך ולרוחב, כדי שיוכל להסתובב לכל צד שירצה ושולחנו בפנים. לכן האורך והרוחב המינימלי של הסוכה מבפנים הוא - 7 על 7 טפחים (58X58 ס"מ). אם בצד אחד הסוכה ארוכה, אך בצד השני היא קצרה משבעה טפחים - אינה כשרה. אם הסוכה עגולה, מחומשת וכדומה, יש לוודא שנכנס בתוכה ריבוע בגודל האמור.

אם תלויים חפצי 'נוי סוכה' בפנים - יש לדאוג לכך שיהיה מלוא האורך והרוחב האמורים בשלמות, גם בלא חפצי הנוי.

גובה הסוכה -  לפחות עשרה טפחים (82 ס"מ), כגובהו של בית לעניין מזוזה. גם הגובה נמדד מבפנים ולא מבחוץ. מותר להתשמש באלמנט בנוי קיים ולהוסיף אליו (בחיבור עמיד) חלק נוסף כדי שיהוו ביחד דופן כשרה, ובלבד שהגובה מהקרקע יגיע, כאמור, ל-82 ס"מ.

הדפנות חייבות להיות מגובה הקרקע ועד עשרה טפחים (ואין הכרח שהדפנות יגיעו לגובה הסכך). אם יש רווח של שלושה טפחים (ויותר) בין הקרקע לדופן - הדופן פסולה.

אין לעשות דפנות מסדינים ומיריעות, גם אם ייקשרו היטב (אלא אם-כן אין חשש כלל שיינתקו ברוח). לכן ראוי לעשות דפנות מחומר קשיח, ולו כפסים המוצבים במרחקים של כ-20 ס"מ, מהקרקע ועד גובה 82 ס"מ.

חייבים להקים תחילה את הדפנות, ורק לאחר-מכן לשים עליהן סכך. דרושות שלוש דפנות להכשר הסוכה. בחב"ד מקפידים שתהיה גם דופן רביעית (לפחות טפח).

יש להניח סכך עד שיכסה הצל את רוב שטחה של קרקעית הסוכה. המידות הנתונות כאן הן לפי הספר 'שיעורי תורה' של הרב נאה ז"ל.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תר"ל ס"י, תרלג ס"ח, תרלד וסו"ס תרלה, ונו"כ.


שאלה: מה חשוב לדעת כשעומדים לקנות אתרוג לארבעת המינים?

תשובה: עץ אתרוג המורכב בלימון או במין אחר - פסול הוא וצאצאיו, לדעת רוב הפוסקים, ואפילו בשעת הדחק. ניתנו סימנים שונים להבחין במורכב, אולם למעשה אין סומכים עליהם כלל (גם מבחינה מדעית אי-אפשר לוודא זאת), אלא העיקר הוא המסורת המוחזקת מדורי-דורות על פרדס האתרוגים ועל מקורותיו.

חסידי חב"ד (וכן הנוהגים במנהגי החתם סופר ועוד) מקפידים לברך על אתרוג מקלבריה שבדרום איטליה, ולפחות על צאצאיהם, כי על אזור זה ידועה מסורת של למעלה מ800- שנה (אלא שבימינו השטח ה'בטוח' שם מצטמצם מסיבות שונות, והשגחה צמודה במקום נעשתה הכרחית). פרדסי כפר-חב"ד מגדלים אתרוגים ממקור זה כבר עשרות שנים.

גודל האתרוג צריך להיות יותר מ'כביצה' (כשישים סמ"ק לדעת הגרא"ח נאה, וכמאה סמ"ק לדעת החזון-איש). צבעו - צהוב (או לפחות שעומד להצהיב).

העוקץ (המחבר את האתרוג לעץ) והפיטם צריכים להישאר בשלמותם. יש זנים (בלתי-מורכבים, כמו 'קלבריה') שבהם נושר הפיטם בזמן הגידול, ובמקומו נשארת גומה קטנה, ואתרוג זה כשר.

על האתרוג להיות בלא נקבים, סדקים, קילופים, ובלא שיחסר מגופו משהו.

יש כתמים שפוסלים את האתרוג. כתמי עלים אינם פוסלים, אך מהדרים שהאתרוג יהיה נקי ככל האפשר, ובמיוחד בחלקו העליון.

וכן יש לוודא שהאתרוג אינו 'ערלה' ושהופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תרמח-תרמט, נו"כ ושו"ע אדמו"ר-הזקן שם. ספר המנהגים חב"ד עמ' 65. ספרים מיוחדים לנושא: 'ארבעת המינים השלם' ח"א עמ' נא,קיב. 'כשרות ארבעת המינים' עמ' ח ואילך.

שאלה: כיצד מחנכים את הבנים הקטנים במצוות ארבעת המינים?

תשובה: חז"ל תיקנו, שילד היודע לנענע לולב כדינו - אביו חייב לחנכו במצווה זו, ולדאוג שייטול ארבעה מינים כשרים ויברך עליהם בכל יום מימי החג.

כאן צצה בעיה: ביום הראשון של החג חייבים ארבעת המינים להיות רכושו של המברך, ולא ניתן לברך על ארבעה מינים שאולים. לכן, כשנותנים לאחר לברך, מודיעים לו במפורש שזו "מתנה על-מנת להחזיר". אולם הסדר זה אינו טוב לילד, שכן מן התורה אין קטן יכול לשוב ולהקנות חפץ שניתן לו, כך שאחרי שנותנים את הלולב לילד, שוב לא יוכל אחר לברך על לולב זה.

יש סבורים, שניתן לתת לילד לברך על לולב שאול, אך פוסקים אחרים קובעים שאף לילד יש להקנות את הלולב לפני שהוא מברך. הטוב ביותר הוא לקנות לכל בן, מגיל שש ומעלה, ארבעה מינים כשרים, שיהיו שלו ממש, כדי לקיים בהם מצוות חינוך בשלמותה, ובכלל זה הנענועים באמירת הלל.

אפשר לפתור זאת על-ידי שנותנים לילד לברך אחרי כל המבוגרים, ואז כבר לא מפריע שהלולב נשאר 'שלו' (פתרון זה אינו טוב לחו"ל, שם צריך לברך גם ביום השני על לולב שהוא שלך). אם מצפים שעוד מישהו יברך על הלולב אחרי הילד, אפשר להקנותו לו כ"מתנה לזמן", לאותם רגעים שבהם הוא מברך עליו.

אגב, מאותה סיבה יש בעיה בקניית ערבות לארבעת המינים של היום הראשון מאת ילדים. לכן רצוי שהערבות יהיו בבעלות האב או מבוגר אחר, שיכתוב שלט ויודיע שהוא המוכר, במחיר שהילד דורש.

מקורות: סוכה מה,א. מו,ב. טושו"ע או"ח סי' תרנ"ז, תרנ"ח ונו"כ. קצות החושן סי' רמא ס"ק ד וסי' קכו ס"ק טו. נתיבות המשפט סי' רמד ס"ק א. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' צה. 'חנוך לנער' פרק כה. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חנוך', כרך טז עמ' קעט.

שאלה: על אילו פרטים יש להקפיד בקניית ארבעת המינים?

תשובה: 

אתרוג - הכשר מוסמך המעיד על האתרוג שאינו 'מורכב' ושהופרשו עליו תרומות ומעשרות. לא עגול ככדור. נפחו המינימלי - 54 סמ"ק. ללא קילוף, נקב או כתם בולט ('כתמי עלים' - כשרים). אם יש לו פיטמה - שתהיה שלמה, וכן שהעוקץ שחיברו לאילן יהיה שלם.

לולב - ישר וסגור. אורכו 32 ס"מ לפחות, וחייב בכל מקרה להיות ארוך ב8- ס"מ מההדסים והערבות. מרכז הגב של הלולב, שהעלים יוצאים משני צידיו, נקרא 'שידרה'. יש להקפיד שהשידרה לא תהיה עקומה לפנים או לצדדים, או כפופה בראשה. עליה להיות מכוסה כולה, ולפחות רובה, בעלים. העלה המרכזי צריך להיות סגור לגמרי.

הדס - שלושה ענפים לפחות. אורך הענף - 24 ס"מ לפחות. העלים חייבים להיות 'משולשים' - שמכל צומת ייצאו 3 עלים, מאותו גובה ממש. יש לוודא ש24- ס"מ מאורך ההדס, ולפחות יותר מ12- ס"מ ממנו, יהיו מכוסים בעלים 'משולשים'. יש להסיר את 'פירות' ההדס, כשאינם ירוקים, לבל יהיו מרובים יותר מהעלים (אסור לעשות זאת בחג).

ערבה - להקפיד שזו אכן ערבה ולא צפצפה. סימניה: עלים ארוכים וצרים, חלקים או בעלי פגימות קטנטנות בשוליהם, והקנה נוטה לאדום. לוקחים שני ענפים. אורך כל ענף - 24 ס"מ לפחות. אורך זה, ולפחות רובו, חייב להיות מכוסה בעלים. יש הנוהגים, משום הידור מצווה, לקחת ערבה חדשה בכל יום מימי חול-המועד.

כללית: יש לבדוק את ראש הלולב, וראש-ענף ההדס והערבה (הכוונה לראש הענף ולא לראש העלים) שלא יהיו קטומים, ואת העלים - ובמיוחד בערבה - שיהיו ירוקים, לחים וטריים.

המידות והשיעורים דלעיל - כמנהג ארץ-ישראל על-פי הגרא"ח נאה ז"ל.

מקורות: שו"ע או"ח, סימנים: תרמ"ה-תר"נ. 'ארבעת המינים השלם' ח"א.

שאלה: מה דין "סוכה לנצח" ו"סכך לנצח"?

תשובה: אין מסככים את הסוכה אלא בדבר שהוא צומח מן הארץ והוא תלוש מן הקרקע ואינו מקבל טומאה. ובתנאי שלא שונתה צורתו, שאז כאילו אינו מגידולי קרקע.

יתירה מזו: אף הדבר שמחזיק את הסכך, צריך להיות כשר לסיכוך (אם כי בדיעבד, הסוכה כשרה וניתן לברך עליה ולשבת בה). הדפנות עצמן יכולות להיות מחומר הפסול לסיכוך, ואם הן עשויות אבן מותר לכתחילה להניח את הסכך עליהן.

לגבי "סוכה לנצח" עלולות להתעורר שתי בעיות: בעיית הדפנות ובעיית קשירת-הסכך.

הסוכה זקוקה ל3- דפנות שירדו מגובה של 82 ס"מ לפחות עד לגובה של 23.5 ס"מ מן הקרקע. אם המרחק מהקרקע גדול יותר - הדופן כאילו איננה. אין זה רצוי לעשות את המחיצות מיריעות בד בלבד כי הבד מתנענע ברוח, ויש לקשור היטב חוטי ברזל לרוחב הסוכה מהקרקע כל 20 ס"מ עד 82 ס"מ, או לחבר קנים חזקים לאורך הסוכה במרחק 20 ס"מ זה מזה סביב, כדי שתהיה הסוכה כשרה לחלוטין.

על-פי האמור, אין לקשור את הסכך בחבלי פשתן וכן בחבלי כותנה, שעובדו ושונתה צורתם. כמו כן אין לקשרו בחבלים מחומר פלסטי, שגם הם פסולים לסיכוך. ניתן לקשרו בחבלי רפיה, או בחבלי סיזל ("אגווה") - הנראים כקש - כיון שאלו אינם עוברים אלא סריקה בלבד, לפי דברי היצרן. ניתן להניח על ה"סכך לנצח" פיסות עץ, כך שהחבל אינו דרוש להחזקת הסכך. כאשר גם זה בלתי אפשרי, או בסוכה ניידת המותקנת על רכב ואין משיגים חבל מהסוגים האמורים להיתר, ניתן להשתמש גם בשאר החבלים או ב"סכך לנצח" כמות שהוא, כיון שבדיעבד הסוכה כשרה.

מקורות: שולחן-ערוך-הרב סימן תרכט סעיפים יא-יג. שולחן-ערוך סימן תרל סעיף י ובמפרשים.

תודה לצעירי-חב"ד על הסיוע בהבאת החומר.