יום הכפורים מהווה בעצם נקודת השיא של ימי הרחמים והסליחות, ימי התשובה. ימים אלו מתחילים בראש חודש אלול, עם שמיעתו של קול השופר והוספת "לדוד ה' אורי" וקטעי תפילות נוספים כל עדה לפי מנהגה; ממשיכים בכל חודש אלול, ובעיקר בימים האחרונים שלו; לאחר מכן ראש השנה, צום גדליה, עשרת ימי תשובה, ערב יום הכפורים – והשיא ביום הכפורים עצמו, היום המקודש ביותר במהלך השנה, היום של התשובה והכפרה, המחילה והסליחה.

בתוך יום הכפורים עצמו מתעלים ממדריגה למדריגה, מתפילה לתפילה, כאשר השיא הוא בתפילה האחרונה שמתפללים לקראת צאת היום – תפילת הנעילה.

והנה, ממש ברגעים האחרונים שלפני תפילת נעילה, קוראים הפטרה מיוחדת מתוך דברי הנביאים – את ספר יונה, המספר על הגזירה שנגזרה על יושבי נינוה בגלל מעשיהם הרעים, וכיצד הם התחרטו בהם ופתחו דף חדש, שבזכותו התבטלה הגזירה והם נשארו בקיומם. המסר מההפטרה מובן ואקטואלי מאוד: גם אם נגזרו עלינו חלילה גזירות שלא היינו מעוניינים בהם, אפשר לעשות תשובה, וכך יבטל ה' את הגזירות מעלינו ויתן לנו גמר חתימה טובה.

אך מה שמעניין ומפליא הוא, שדוקא ברגעים הקדושים והמרוממים הללו, בשיאו של היום הקדוש יום הכפורים – קוראים דוקא על תשובתם של יושבי נינוה, שהיו מאומות העולם, לא יהודים כלל ועיקר; והדבר אומר דרשני: וכי אי אפשר למצוא משהו על תשובה אצל בני ישראל עצמם, שאנו צריכים להביא סיפור על גויים?

ואכן, בשבת תשובה, וגם ביום הכפורים בבוקר – קוראים הפטרות העוסקות בנושא התשובה אצל יהודים, כמו: "שובה ישראל עד ה' אלקיך"; מדוע, איפוא, דוקא ברגעי השיא של יום הכפורים, לקראת תפילת נעילה וסיום היום, אז מכניסים סיפור שאירע (לא בארץ ישראל עם יהודים, אלא) בנינוה הרחוקה עם גויים מאומות העולם?!

ב.

למעשה, יש הבדל גדול בין התשובה כפי שהיא אצל בני ישראל לבין התשובה כפי שהיא אצל גוים, בני נח (וכמבואר בארוכה ב'לקוטי שיחות' חלק ו, ע' 53 ואילך. הובא בקיצור ב'פנינים' ע' רנג):

בבני ישראל מצינו שהתשובה בכוחה לפעול ולהפוך גם את העבר. כשיהודי חוזר בתשובה שלימה, הרי לא זו בלבד שמכאן ואילך הוא 'פותח דף חדש' ומשתנה לטובה, אלא שבכחו על ידי תשובה כדבעי לשנות גם את העבר, למחוק גם את העבירות שכבר עשה, שייחשב לו כאילו הם לא נעשו מעולם, ויותר מזה: בדרגות גבוהות של תשובה יהודי יכול אף להפוך את העבירות שעשה לזכויות!

אולם אצל גוים, למרות שגם הם יכולים לחזור בתשובה וכמו בנינוה, הרי שאין להם שום אפשרות לשנות את העבר שלהם, וכל גדר התשובה אצלם הוא שמכאן ולהבא הם יכולים לשנות את מעשיהם ובכך 'לעצור' את העונש שלא יגיע עליהם. אבל עצם הרע של החטא, שכבר עשו, נשאר בקיומו; הלכלוך נשאר, ואפשר רק למנוע את תוצאותיו השליליות.

וההסבר להבדל זה הוא כך:

ביהודי, כשהוא עושה תשובה, הרי שהוא בעצם שב אל עצמו. כי באמת כל יהודי מהותו הפנימית והאמיתית היא טובה, והמעשים השליליים של העבירות נחשבים אצלו כמו דבר נוסף, חיצוני, שאינו יכול לפגוע בעצם המהות היהודית. כשיהודי עושה תשובה שלימה, הוא איפוא לא רק משנה את דרכיו מכאן ולהבא, שמעכשיו ואילך הוא תופס את עצמו בידים ולא יעשה עוד עבירות – אלא בכח האור הגדול של נשמתו הפנימית הוא יכול להביא לכך שכל הלכלוך של העבירות ימחק, כאילו לא היה מעולם. לא רק שהוא מתחרט ומבקש שלא יתנו לו עונש, אלא שבכלל לא מגיע לו עונש, כי העבירות כבר לא קיימות!

כח מופלא זה לא קיים בגויים. גם הם יכולים לחזור בתשובה, לשנות את אורח חייהם מכאן ולהבא: זה הרי דבר טבעי, שמפעם לפעם תופס האדם את עצמו בידים ומשנה את אורחותיו לטובה, כך זה בתחום הגשמי, על ידי מעבר לתזונה בריאה וכדומה, וכך בתחום הרוחני. והקב"ה, שהוא רחום וחנון, מתחשב בשינוי החיובי שעבר על האדם, ומתעלם מכל העבירות שעבר עד כה, נותן לו הזדמנות נוספת;

אולם לומר שהעבירות שהאדם עשה נמחקים לגמרי, כאילו לא היו – זה כח על טבעי, שקיים רק ביהודי, כשהוא עושה תשובה מלאה ונכונה. אצל גוי, אין את האפשרות להחזיר את השעון אחורה; מה שהיה – היה, ואפשר רק לתקן מכאן ואילך.

ג.

ובכן, המטרה והשאיפה היא שאכן יהודי יעבוד על עצמו, יחזור בתשובה מושלמת, שבכוחה הוא יצליח לסובב את השעון אחורה ולתקן את כל מה שפגם כאילו לא היה מעולם. זו הבקשה והקריאה: "שובה ישראל עד ה' אלקיך" – תחזור אל הקב"ה, תגלה את נשמתך האלוקית, ובכך תטהר את עצמך מכל החטאים, תהיה זך ונקי כאילו לא חטאת מעולם.

אולם כשאנו מגיעים לרגעים האחרונים לפני החתימה, לפני הנעילה, יכול יהודי לתפוס את עצמו ולראות שהוא עדיין לא הגיע למדריגה הזאת. הוא לא מצליח להגיע לאותה מדריגה שלימה של תשובה, העוקרת את העבר ומטהרת ומזככת מכל פגמי העבר;
ולכן בשעה זו קוראים את ספר יונה, המדבר על תשובתם של הגוים, לומר שגם אם אין בכוחנו להגיע לתשובה ה'יהודית' האמיתית והמקורית – הרי עכשיו, ברגעים האחרונים, לפחות נעשה תשובה כמו גויים:

כשם שתושבי נינוה הצליחו לעצור את העונש שהיה אמור להגיע אליהם, על ידי שינוי אורחותיהם מכאן ולהבא – למרות שהעבר השלילי שלהם נשאר בקיומו, שהרי אין בכחם של גוים לתקן את העבר, בכל זאת ריחם עליהם הקב"ה וסלח להם על ידי שקיבלו על עצמם להשתנות מכאן ואילך;

כך אנחנו, גם אם לא הגענו לאותה תשובה המבטלת את החטא מעיקרו, יסלח לנו ה' ויבטל מעלינו את רוע הגזירה, על ידי שאנו מקבלים על עצמנו להשתנות לפחות בכל מה שקשור לעתיד. זו ההוכחה שלנו מנינוה – שגם אם העבירות נשארו, הרי עצם ההחלטה הטובה על העתיד, מספיקה כדי לבטל את הגזירות ולהביא עלינו חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

מעובד לפי שיחת פורים תשכ"ח (בלתי מוגה).