באחד השנים בהם שהיתי בחצרות-קודשנו, ביקרתי בביתו של גביר בקראון-הייטס, בכדי שיתרום לבית-חב"ד. במהלך השיחה, סיפרתי לו על-כך שיש לנו בעיה מסויימת ואין לנו כרגע פתרון. "הרי אמרת שכשיש בעיה כותבים לרבי?", שאל אותי היהודי לתומו. אשתי, שבאה יחד איתי, ענתה לו: "כבר כתבנו לרבי". לשאלת היהודי "מה הרבי ענה", השיבה אישתי שעדיין לו קיבלנו תשובה.

אני מיד הבהרתי לאותו יהודי, שגם כשלא מקבלים תשובה בכתב או בעל-פה, הרבי מצידו כבר ענה, ובאם ירצה, יענה גם בכתב ואותו גביר אמר: "כנראה שהרבי לא מכיר אותך" והסביר: "מילא פעם, בשנות החמישים, כשבחסידות חב"ד הייתה קבוצה קטנה של פליטי המלחמה, הרבי הכיר את כולם, אבל כעת, כשחב"ד היא כזו אימפריה גדולה, הרבי כנראה לא מכיר אותך ולכן לא ענה לך".

בשלב זה של השיחה, נודע לנו על-ידי ידיד שהרבי יורד להתוועדות פתאומית ל"צאתכם לשלום" לבני ארץ-ישראל שבאו לחודש-החגים. סיימתי את השיחה בהתנצלות-מה ומיד מיהרתי ל-770. היות וזה היה התוועדות פתאומית, לא הגעתי בזמן ולכן לא עמדתי על מקומי הקבוע (וגם הייתי עם מעיל קצר, ולא ארוך כנהוג בהתוועדויות של הרבי).

כשהחלו החסידים לנגן, ה"מחשבות זרות" שלי עסקו בנושא שעליו דיבר היהודי ההוא. "אולי הרבי באמת לא מכיר אותי, אולי הרבי לא יודע מי אני..."

ואז, הסתובב אלי לפתע הרבי ואמר: "זאג לחיים 'תזרוק' את המרה שחורה שלך, לחיים לחיים ולברכה". אני חשבתי לתומי שהרבי מתכוין לאדם אחר והסתובבתי גם אני לראות אל מי מדבר הרבי, אך שמעתי מיד את קולו של המזכיר: "שמעון, דער רבי מיינט דיר" (="שמעון, הרבי מתכוין אליך") מיד הגישו לי כוסית 'לחיים', אך הרבי סימן לי בידיו הק' לקחת כוס גדולה וההתוועדות נמשכה...

למחרת, צלצלתי לאותו היהודי וסיפרתי לו את השתלשלות הדברים. בהתחלה, חשב היהודי שאני צוחק עליו, אך לבסוף כשהאמין, ממש התפעל והיה קידוש ה' גדול מאוד. כמו-כן, באותו היום גם קיבלתי תשובה מפטורטת בכתב (של 16 שורות) על שאלתי..

וההוראה מכל זה אלינו היא, סיים הרב לזרוב את דבריו, שיכול להיות בחור שחושב שהוא נולד אחרי ג' תמוז, או שלא ראה מעולם את הרבי, אז הרבי באמת – ח"ו – לא מכירו. אבל אנו צריכים וחייבים לדעת שהרבי מכיר את כל אחד ואחד מאיתנו ולא עוד, אלא גם קורא את מחשבותינו.

הביא לפרסום: חיים ברון, ניו-יורק
תודת מערכת COL בניו-יורק נתונה לת' א"ב