האם רשאי אדם לדלג בווידוי של יום-הכיפורים על אותם עוונות שידוע לו בבירור שלא חטא בהם כלל מימיו?

תשובה:

אכן, עיקר מצוות הווידוי היא על חטא שהאדם יודע שעבר עליו, והווידוי מבטא את החרטה בדיבור (מעיקר הדין יוצאים ידי-חובה באמירת 'חטאתי' בלבד, ובכל-זאת תיקנו חז"ל וידוי שמפרט את העוונות, כדי שהאדם יתבייש יותר לפני ה' מחטאיו ויתחרט עליהם מעומק ליבו).

גם גדולי ישראל וקדושי עליון בכל הדורות, כגון הרמב"ם והאר"י ז"ל, אמרו את כל הווידויים. טעמים רבים נאמרו בדבר, ומהם: א) חכמים חייבו את הכול לומר וידוי, כדי שבסופו של דבר גם מי שעבר עבירות אלה יתוודה ויחזור בתשובה. ב) אמרו חז"ל על הפסוק "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו,ל) - "איש בעוון אחיו", משום שכל ישראל ערבים זה לזה. ג) האדם אינו יודע מה עשה הוא עצמו בגלגולים קודמים.

החיד"א מספר על חסיד אחד שפנה אל הרמב"ם בטענה, שאינו רוצה לומר את כל סדר הווידוי, כדי שלא להיות דובר שקרים לפני ה'. השיב לו הרמב"ם: אילו ידעת כמה חמורה עבודת-ה' וכמה צריך לעובדו, היית יודע בוודאי שאין כל יום שאינך עובר בדקות על כל האמור בווידוי, ולפי גודל חכמתך נחשב לך עוד כהנה וכהנה (ובפרט לפי ערך הרגשת גדולת ה' בימים הנוראים).

על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בחטאים שאדם יודע בעצמו שחטא בהם (ומי שעשה חטא שאינו מפורש בסדר הווידוי - יוסיף אותו לנוסח הווידוי במקומו לפי סדר הא"ב, ויאמרנו בלחש), שעליו לומר אותם בכוונה יתרה מעומק הלב, ובוודאי ה' סולח ומוחל לכל עוונות בית-ישראל, ויחתמם לחיים טובים ולשנת גאולה וישועה.

מקורות: סנהדרין כז,ב. שו"ע או"ח סי' תרז, שו"ע הרב שם ס"ד. ספר חסידים סי' כב, תרא. שדי חמד, מערכת יוהכ"פ סי' ב אות טז (הוצאת קה"ת עמ' 2852). וראה לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן ר"פ ניצבים. המשך תרס"ו עמ' כז.

כאשר אנו חוזרים מדי שנה ומבקשים מחילה על חטאינו, האם אין בכך בבחינת "האומר 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב' - אין מספיקין בידו לעשות תשובה"?

תשובה:

בספר התניא מבואר, שלאמיתו של דבר, חלה שאלה זו גם על תפילת שמונה-עשרה שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום, שהרי בכל תפילה אנו מבקשים "סלח לנו", ואחר-כך חוזרים וחוטאים.

המדובר במשנה בעניין "אחטא ואשוב" הוא רק במצב שבשעת החטא יכול היה האדם להתגבר על יצרו, אלא מכיוון שסמך בלבו על התשובה, לא התאמץ ונכנע ליצרו. נמצא, שהתשובה מהווה כאן מעין עילה שגרמה לחטא, ועל כך אמרו חז"ל: 'אין קטיגור נעשה סניגור'.

על-כן, אין מסייעים לאדם זה מן השמים לחזור בתשובה, ואף כשהוא מתחיל להתעורר מעצמו - מערימים עליו קשיים בדרך לתשובה. אולם אין נוטלים ממנו כליל את הבחירה החופשית, ואם 'דחק ונכנס', התחזק מעצמו והתגבר על יצרו (שזו תשובה עליונה יותר) ועשה תשובה - מקבלים את תשובתו.

לא כן כאשר מבקשים בכל יום 'סלח לנו'. אנו מקדימים לבקש לפני-כן "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", דהיינו שנזכה לשוב באמת ושלא נחזור לחטוא עוד. כך גם ביום הכיפורים מבקשים "יהיה רצון מלפניך... שלא אחטא עוד". הרי שאין אנו בגדר 'אחטא ואשוב' כלל ועיקר.

לכן אנו מברכים על המחילה והסליחה בשם ומלכות (הן ביום-הכיפורים והן בכל השנה), שכן אנו מובטחים שיקבל ה' את בקשתנו ויכפר לנו על כל עוונותינו.

מקורות: יומא פה,ב. תניא, איגרת-התשובה פי"א. ליקוטי-שיחות ח"ד עמ' 1153.

 
האם יש מקום לפירוט חטאים פרטיים בתוך נוסח הווידוי?

תשובה:

מן הדין, כשאמר אדם אמירה כללית - 'חטאתי', כבר יצא ידי חובת הווידוי. מי שזוכר חטא שחטא, שאינו נזכר בנוסח הווידוי, רצוי שיוסיפו בלחש במקומו ב'אשמנו' לפי סדר הא"ב, כדי שיתבייש יותר לפני ה' ויתחרט יותר מעומק ליבו.

כתב הרמב"ם: "כל המתוודה בדברים ולא גמר בליבו לעזוב - הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ. וכן הוא אומר: ומודה ועוזב - ירוחם".

אף-על-פי-כן, אין להסתפק בחרטה בלב, אלא יש צורך בווידוי, שבא לבטא בפה את החלטת התשובה. כשם שבעבירה יש גוף ונפש - עצם מעשה החטא (גוף) והכוונה והתענוג שנלוו אליו (נפש), כך גם התשובה צריכה להיות מורכבת מנפש וגוף - החרטה וההחלטה הנפשית שלא לחטוא עוד (נפש) והווידוי בפה (גוף).

צריך להתוודות בעמידה. אין להישען במלוא הכובד על שולחן וכדומה. רצוי לכופף את הגוו בשעת הווידוי, כמו באמירת 'מודים', כדי להתוודות בהכנעה גדולה. כשמתוודה - יכה באגרופו על הלב, כאומר: "אתה גרמת לי שחטאתי". על-פי הקבלה מכים על החזה, בחלקו העליון.

עוונות שאדם התוודה עליהם בימי-כיפור שעברו ולא חזר לסורו וכבר נתכפרו לו, אם חוזר ומתוודה עליהם ביום-הכיפורים בכל שנה - הרי זה משובח, שנאמר "וחטאתי נגדי תמיד".

מקורות: אבות פ"ד מי"א. רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א ופ"ב הל' ב-ג. שו"ע או"ח סי' תרז ונו"כ. שו"ע-הרב שם ס"ד-ז. 'דרך מצוותיך' לצמח-צדק, מצוות וידוי ותשובה פ"א (עמ' 76). ועיין ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 428 וש"נ.