הרב סגל הזכיר גם את דבריו הקדושים של אדמו"ר הזקן בעל התניא שבשיחתו עם נכדו היניק והחכים (לימים האדמו"ר הצמח צדק) הפליג מאוד בגודל קדושתו ונשמתו של רבו האדמו"ר המגיד ממזריטש.

לשמע דבריו אלה שאלו נכדו: סבא, אם כך הם הדברים כלפי רבך המגיד אם כן מה כבר היה יכול להיות הבעש"ט?! - מענדל יקירי, נענה הסבא, ובדברו הוא קם ונרתע לאחוריו ואמר: לולא שמעתי מרבי שמורו הבעש"ט היה ילוד אשה היה לי אז קשה להאמין איך שילוד אשה היה מסוגל להגיע לדרגות גבוהות כאלו ופסגות שמימיות כאלה!...

בכתום דברי הרב סגל, נכנסו משתתפי המסע ל'אוהל' הק', ושפכו את צקון לבם בדמעות חמות וברגש רב. משם נסעו כולם במסע של פעם בעגלה רתומה לסוס (משהו שהזכיר את הנסיעות של חסידים לרבותיהם בימים ההם) לכיוון המעיין של הבעל שם טוב.

מעיין זה, במסורת מדור לדור, ידוע שהבעש"ט בנוכחותו של תלמידו המובהק הגאון הגדול רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל "תולדות יעקב יוסף" היה נתון במצוקה שלא היה לו מים להכין את עצמו לפני תפילה כדרכו לקיים את הפסוק "ארחץ בנקיון כפי וכו'" ותוך כדי כך התכופף הבעש"ט וחפר בידו הק' בעפר המקום והנה החלו לבצבץ ולנבוע זרם של מים חיים. ידוע שמעיין זה סגולותיו רבים הם.

משם נסעו לבית הכנסת של הבעש"ט ששוחזר במדוייק (על פי תמונות ומסמכים) שם היה נוהג להתפלל בדבקות עליונה ושם סובבו אותו תלמידיו הקדושים וביניהם תלמידו המובהק המגיד ממריטש - שם ישנו גם חדר קבוע בו היה מתבודד מתפלל ולומד המגיד ממזריטש. המקום מרגש מאוד ריהוט בסגנון הישן של פעם מזכיר הוד קדומים. משהו מהאוירה הגבוהה והרוממה ריחפה והורגשה במקום הזה.