בעת האחרונה אנו עדים להתעצמות גוברת של לימוד תורת החסידות. אברכים בני-תורה, מכל החוגים, נוהרים לשיעורים, מאזינים לקלטות ומתעמקים בקונטרסי 'חסידות מבוארת'. בעשרות ישיבות מתקיימים שיעורי תניא, ובכמה מהן נעשו השיעורים רשמיים ואף מומלצים על-ידי הר"מים. מרצים בסמינרים – לאו דווקא חסידיים – זנחו את הפולמוסים הישנים על גיל העולם והוכחת קיומו של הבורא, לטובת עיסוק בפנימיות התורה, כי "זה מה שהציבור מבקש".

רבים מאוד מבעלי-התשובה בדורנו נמשכים לעולמה של החסידות. כזה הוא, למשל, ענבר צברי מערד, המגדיר את התהליך שהוא חוֹוה בימים האלה – "מסע שורשים אישי להכרת היהדות". ענבר (32), מוזיקאי, צייר ופסל, משלים כעת תואר ראשון בלימודי אמנות באוניברסיטת בן-גוריון. הוא לא קיבל חינוך לתורה, אך מעודו חש "רגש של כבוד" לתורה. "בפעמים הספורות שהזדמן לי לשמוע דברי תורה, מילאה אותי תחושה של החמצה", הוא אומר.


תקיעות בגלריה

האמנות מילאה את חייו. מגיל שלוש-עשרה מלווה אותו הגיטרה. תחילה קלסית, אחר-כך אקוסטית ובשנים האחרונות הוא פורט על גיטרה חשמלית. שר ומנגן, בעיקר בלוז ורגאיי. הוא גם אוחז במכחול ויוצר בחומרים פשוטים וגסים. עד לא-מכבר החזיק גלריה ענקית, שבה הציג את עבודותיו. בכוונה-תחילה לא חוברה הגלריה למערכת החשמל וכל עבודותיו והופעותיו בה נעשו לאור נרות.

יום שישי אחד, לפני שנה בדיוק, הופיע בגלריה "דוס שחור", כהגדרתו. זה היה בחודש אלול, והלה החזיק בידיו תפילין ושופר. הוא הציע לענבר להניח תפילין, והוא הסכים. אחר-כך תקע לפניו בשופר, ולדברי ענבר, "קול השופר העביר אותי לזמן ולמקום אחרים".


שבת מהסיפורים

ל'דוס השחור' קראו מיכאל וייגל, בעבר שחקן בסדרות טלוויזיוניות, וכעת תושב כפר-חב"ד, המוּכר לרבים מההפקות היהודיות שבהן הוא משתתף. המפגש הזה הצמיח קשר קבוע בין השניים. תחילה הזמינו וייגל (שהתגורר אז בערד) לסעודת שבת בביתו. "האווירה בבית הזכירה לי סיפורים של עגנון", מצטחק ענבר. "ספרי הקודש הרבים בארון, תמונות הצדיקים על הקירות, המפה הצחורה על השולחן, היין, הגביע, החלות. כל זה היה חדש לי לגמרי".

לאחר מכן פתח וייגל ספר תניא והשניים החלו ללמוד. מאז ענבר אינו עוזב את התניא. "נדמה לי שהצלחתי לקלוט את ה'שפה' של התניא, וכעת אני מתחיל להפנים את הדברים. בימים אלה אני לומד עם ר' רענן זיו, מבית-חב"ד, את 'איגרת התשובה', שתוכנה נוגע במיוחד בנימי נפשי".


תכנים חדשים

השינוי בחייו מתבטא גם בתוכני השירים שהוא מלחין ושר. הנה חלק מהשיר 'עיקר וטפל': "עיקר וטפל / אור וחושך זה מבלבל / עיקר וטפל / תסתכל, תסתכל, תסתכל / עיקר וטפל / מחפש פינה עם צל / להירגע בה". והפזמון: "בגלות אנחנו / בגלות / חייבים כבר לחזור הביתה...".

הנה כי-כן, שלוש-מאות ושמונה שנים להולדת הבעש"ט (ח"י באלול תנ"ח) ומאתיים שישים ואחת שנים להולדת רבי שניאור-זלמן מלאדי (ח"י באלול תק"ה), אנו קרובים מאי-פעם למימוש תשובת המשיח על שאלת הבעש"ט "אימתי קאתי מר?" – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה!".