מאת: חיים ברון

למוסדות ה'רשת', יש היסטוריה ארוכה. עם הקמת המדינה והעולים הרבים שהיגרו לארץ-הקודש בעקבותיה, החל הרבי להתעניין אודות מצב החינוך בקרב ילדי העולים. במכתביו לעסקני חב"ד אפשר לראות את דאגתו הרבה לחינוכם ולעתידם היהודי של הילדים הרכים שחיו בתנאים גשמיים מחפירים.

פריצת הדרך החלה בשנת תשי"א, כאשר פנה העסקן החסידי ר' זושא וילימובסקי ע"ה במכתב לרבי, בו הוא מציג כי באפשרותו להשיג מבנה מתאים לפתיחת בית-ספר דתי-חסידי בשיתוף עם מפלגת 'אגודת-ישראל'. כמענה, השיב לו הרבי כי ינתב את מרצו ויכולותיו לפעול ב'כרם-חב"ד' דווקא.

לקראת י' בשבט, בשנה שאחרי (תשי"ב), נפתחו 'מחלקות' במעברות העולים ואנשי חב"ד החלו לפעול עם הילדים במסגרת בלתי פורמאלית של אחר-הצהרים. בד-בבד עם פעילות זו, החלו מגעים עם משרד-החינוך להקמת רשת ארצית של בתי-ספר חב"ד שלא ישויכו לאף מפלגה – "זרם בלתי זרמי".

עוד באותה השנה, אישר בן-ציון דינור – שר-החינוך דאז את הבקשה, ובכך, נתן אור ירוק לייסוד ארבעה בתי-ספר שפעלו בערים: כפר-סבא, יפו, מעברת זרנוגה (כיום רחובות) ומנחת (כיום מלכא).

'רשת אוהלי יוסף-יצחק' הלכה והתרחבה ועם השנים התווספו מוסדות רבים, עד שכיום פרוסים ברחבי הארץ כשלושים בתי-ספר וכמאה-וחמישים גנים המסונפים ל'רשת'.

יחסו המעודד של הרבי כמו הדרכתו הצמודה והתעניינותו הרבה בכל פרט, היה כקו מנחה לכל אורך הדרך. העסקנים, ואנשי החינוך שפעלו במלוא המרץ זכו לעידוד רב וליחס מועדף, דבר שמשתקף במכתבי הרבי אליהם.

צבע לחיים האפורים

איך בכל זאת הצליחו להקים את ה'רשת' למרות התנאים הקשים? באותם ימים פעל ארגון ה'פעילים' ביישובים רבים בארץ, בעיקר במקומות בהם יושבו העולים החדשים. במסגרת עבודתם היו פעילי הארגון עוברים ממשפחה למשפחה ומשוחחים עם ההורים על מצבם הדתי. הם היו מגיעים גם למעברות העולים ומארגנים להם אירועים שונים שהיו מכניסים קצת צבע לחיים האפורים במעברות.

פעילות זו, יצרה קשרי ידידות מצוינים בין ה'פעילים' למשפחות רבות של עולים חדשים כמו גם מתיישבים ותיקים. בשלב זה נוצר חלל ריק, כאשר ה'פעילים' היו מעוניינים להעביר את הילדים למוסדות חינוך דתיים, אולם אלה לא היו בנמצא בקרבת מקום מגורי העולים.

המצב שנוצר היווה קרקע פורייה להקמת מוסדות ה'רשת'. שלוחים מטעם ה'רשת' (שרק קרמה עור וגידים באותם ימים) פנו למשפחות וביקשו שיארגנו בעבורם את הרישום לבתי-ספר של ה'רשת', והם מצדם ידאגו להקמת המוסדות. ההצעה זכתה להיענות מידית, בעיקר בזכות העובדה שמנהל ה'פעילים', הרב שלום-בער ליפשיץ, הנו חסיד חב"ד; וגם בזכותו של הרב ישראל לייבוב, שמלבד היותו חבר בוועד הפועל של ארגון 'צעירי אגודת-חסידי-חב"ד', היה גם מזכיר ארגון ה'פעילים'.

במסגרת שיתוף הפעולה, היו פעילי הארגון עוברים בבתי המשפחות שעמן יצרו קשר, וביקשו מבני המשפחה לחתום על מסמך שבו הם מצהירים כי הם מעוניינים שילדיהם יתחנכו במוסדות חינוך של ה'רשת'. כאשר עלה בידם לערוך רשימה של כמה עשרות ילדים שהוריהם מעוניינים שילמדו בבתי-הספר של ה'רשת' – היו אנשי ה'רשת' פונים למשרד-החינוך, מציגים את הרשימות ודורשים אישור לפתיחת בית-ספר ומימון ההוצאות הכרוכות בכך.

החוק היה, שכאשר מגישים רשימה של 25 ילדים שהוריהם מעוניינים שיתחנכו במקום מסוים – משרד-החינוך חייב להעניק תקן לכיתה אחת. כאשר היו מגישים רשימה של כמה עשרות ילדים - היו מקבלים תקן לכמה כיתות. הכול לפי מספר הילדים. החל ממספר מסוים של ילדים, כבר יכלו לקבל תקן בעבור מנהל בית-ספר ומזכיר, ובשלב מסוים קיבלו גם תקן של בית-ספר מוכר ורשמי לכל דבר.

הרבי מתעקש על הפרדה

כאמור, כסף למורים קיבלה ה'רשת' ממשרד-החינוך, אולם לא קיבלה את מלוא הכסף, כיוון שלא היו לה תקנים מלאים לכיתות. פירושו של דבר, שכאשר היה מורה לכיתה של פחות מ-25 תלמידים - קיבלו ממשרד-החינוך רק חלק מהמשכורת והנהלת ה'רשת' הייתה צריכה להשלים את הפרשי השכר.

הסיבה לכך שלא הצליחו למלא כיתות של יותר מ-25 ילד, נעוצה בהוראתו של הרבי לעמוד בתוקף על ההפרדה בין בנים לבנות. כך, כאשר הצליחו לרשום 40 ילדים וילדות לכיתה א' - הוכרחו לפתוח בעבורם שתי כיתות נפרדות, למרות שממשרד-החינוך לא הגיע תקציב לשתי כיתות!

לבד מהסיוע ממשרד-החינוך, גם סיוע לשתי מהרשות המקומית, שהקצתה מבנים בהתאם למספר התלמידים שנרשמו. הרשות המקומית הייתה אחראית גם לריהוט המבנים, למשכורות בעבור שרת בית-הספר, וגם העניקה ספרי לימוד בסיסיים.

כבר בקיץ תשי"א, מיד עם קבלת הנשיאות, החל הרבי להניח את התשתית לתנופת ההתפתחות של חסידות חב"ד בארץ-הקודש. בחודש תמוז תשי"א, פנה הרבי אל העסקן הידוע הרה"ח ר' זושא וילימובסקי ('הפרטיזן'), וביקשו להתעניין האם ניתן לפתוח בארץ-הקודש 'רשת' של מוסדות חינוך "אהלי יוסף-יצחק" על-שם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, דוגמת ה'רשת' שפעלה אז במרוקו.

גם היום לא קל לפתוח מוסד חינוך. אז, היה הדבר קשה פי כמה. בפרט לנוכח התנאים הקשים שהרבי הציב: א. בית-ספר של ה'רשת' יוקם רק במקום שבו אין אוכלוסייה דתית. ב. בית-הספר של ה'רשת' לא יקום במקום שבו קיים בית-ספר ברוח דתית ('אגודה' או 'מזרחי'). ג. רשת חינוך זו חייבת להיות ממלכתית.

הקושי בתנאים הראשונים מובן: במקומות שבהם האוכלוסייה איננה דתית - קשה מאוד לשכנע הורים לשלוח את ילדיהם לבית-ספר דתי. ואם כבר ימצאו מקום כזה - בדרך כלל אנשי ה'מזרחי' כבר פתחו שם בית-ספר...

אולם הקושי העיקרי היה דווקא בתנאי השלישי: בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות, ניהלה כל מפלגה את מוסדות החינוך שלה, כאשר המפלגה קובעת את תכנית הלימודים, ומקבלת מהממשלה כסף בעבור בתי-הספר שברשותה. מצב זה הסתיים זמן קצר לפני שהרבי ביקש להקים את בתי-הספר של ה'רשת'. הוחלט אז, שמעתה יהיו שני זרמים בלבד: ממלכתי, וממלכתי-דתי. ולשניהם תקבע הממשלה תוכנית לימודים מסוימת.

"זרם בלתי זרמי"...

החרדים, שלא יכלו לאמץ את תכניות הלימודים של בתי-הספר הממלכתיים, ואפילו של הממ"ד - הקימו את רשת החינוך העצמאי.

זאת הייתה תמונת-המצב כאשר התקבלה ההוראה מהרבי להקים 'רשת' של בתי-ספר - שיתנהלו ברוח חב"ד, ועם זאת יהיו ממלכתיים... בתחילה, זה נשמע בלתי-מציאותי, אבל הרבי שלח מכתב אחר מכתב, ובכולם תבע לייסד רשת חינוכית לפי התנאים האמורים. יחד עם דרישתו, הוסיף הרבי, גם את נוסחת הפלא שתפתור את הבעיות: מוסדות חינוך אלה יוכרו כ"זרם בלתי-זרמי". הנוסחה הזאת אכן עבדה בהצלחה, ולאחר שתדלנות עצומה, שבמהלכה עירב הרבי את מר שניאור-זלמן שזר (שכיהן אז כשר-החינוך), הסכים משרד-החינוך לאשר את הקמת מוסדות החינוך הללו כ"זרם בלתי-זרמי".

על הסיבה ל'התעקשות' של הרבי שמוסדות החינוך הללו יהיו ממלכתיים דווקא ולא ייכנסו בתכנית החינוך העצמאי – הסביר פעם הרבי בעצמו, באמרו, שהורים רבים שלעת-עתה אינם שומרים תורה ומצוות, יירתעו מלשלוח את בניהם למוסד שאינו ממלכתי.

במכתב שכתב הרבי, ניתן לראות את ההתמסרות של הרבי לרישום: "בוודאי אקבל ימים אלו ידיעות מפעולות הרישום, וההשקפות לשנת הלימודים הבעל"ט. לפלא שעד עתה לא הודיע איש אודות התחלת הרישום עד למכתבו זה שכנראה הותחל שלשום ויה"ר שיהי' בהצלחה מרובה, ובודאי יגייסו מבין צעירי אגו"ח ותלמידי תו"ת כפי הדרוש לעבודה זו... בוודאי גם הוא השתתף בעבודת הרישום, ובמכתבו הבא יודיע ע"ד התוצאות בשטח שלו.

"ת"ח על הבשו"ט מהגדלת ביה"ס בכמות, ובטח יגדל גם באיכות ובשתי הגדלות אלו לא יסתפקו אלא ישתדלו ככל התלוי בהם שתהיינה ביותר וביותר הן בכמות והן באיכות, ויה"ר אשר חפץ ה' בידם יצליח. נעם לי לקרות במכתבו במה שכתב אשר מתכוננים לעזור ברישום ובטוחני ע"פ האמור, שיעשה הדבר בתוכנית מסודרת ובמרץ הדרוש, והרי הדבר בעניין שהזמן גרמא, ועד מתי יהי' זה לנו למוקש, העדר ההכנה...

"תקוותי שכל היכולים להביא איזה תועלת משתתפים בהרישום ככל הדרוש נוסף על שאר הפעולות שבשטח חב"ד. ויה"ר שגם בזה יראו בעיני בשר ההצלחה המופלגה וההוספה בברכות השי"ת גם בענייניהם הפרטים של המתעסקים".

באחד המכתבים הנוספים שכתב הרבי, הוא מציע להעתיק את ההצלחה של ה'רשת' למרוקו: "...וכמו במוסד שהוא שואל חוות דעתי עתה במכתבו זה, הנה כדאי הוא שיתעניין בהאפשרות לייסד שם (בארה"ק ת"ו) ג"כ מוסדות שיכנסו ברשת המוסדות החינוך שיסדו במרוקה ונקראים ע"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" אשר ברשת מוסדות חינוך אלו נמצאים מוסדות החל מלימוד אלף בית עד בית מדרש למורים ורבנים, ואף כי אין בידינו – לע"ע – לשלוח מכאן אמצעים גדולים, אבל על הוצאות קטנות לזמן הראשון בטח אוכל למצוא מקור לזה ובלבד שיהי' בעניין של ממש. לא רק המציאות אלא ג"כ מתאים לכוונה הפנימית ובטח יודיעני פרטים בזה".