בסוף הפרשה, פ' כי תצא, מזכירה התורה את המצוה לדייק במדות ובמשקלות: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך. כי תועבת ה' אלקיך כל עשה אלה כל עשה עול" (כה, יג-טז).
מיד לאחר מכן ממשיכה התורה במצות זכירת מעשה עמלק: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (שם, יז-יט).
מה הקשר בין זכירת עמלק לענין הדיוק במדות ומשקלות, שלכן מסמיכה התורה את שני הענינים? אומרים חז"ל: "על עון זה בא עמלק" – בגלל עוון זה של אי דיוק במדות ומשקלות, עלול חלילה לבוא עמלק ולהרע לישראל.
אך מה באמת קשר הדברים? מה כל כך מיוחד בעוון זה של אי דיוק במדות ומשקלות, שהוא גורם לבואו של השונא הגדול ביותר של עם ישראל – עמלק?

ב.

נקודת ההסבר היא, שעון משקלות הוא בעצם ההתחלה והשורש של כל הדברים הרעים. הדרך שהיצר הרע מוביל את האדם לידי חטא חלילה, עוברת דרך עון זה של משקלות.
יש עוונות חמורים יותר ממשקלות, כמו גניבה ממש. אבל דוקא משום חומרתם, קשה ליצר הרע להשפיע על האדם לעבור עליהם. האדם לא ישמע ליצר הרע וילך לגנוב ממש, ולכן היצר הרע משפיע את כחו בעון זה של משקלות: הוא אומר לאדם, אל תגנוב חלילה, תשלם על כל דבר לפי המדה והמשקל הנכונים. רק מה, תשנה מעט את המדה והמשקל. בוודאי תשתמש במאזניים כדי לשקול את הסחורה, אבל פה ושם מותר "לעגל פינות" ולהעלים עין מזה שהמאזניים מטים מעט את המשקל לטובתך.
כך היא דרכו של היצר הרע: הוא מתחיל מאי דיוק קטן, קצת ערמומיות והעדר יושר. לא יותר מידי. אבל מכאן כבר הדרך סלולה חלילה להתדרדר מדחי אל דחי, עד לאונאה וגניבה ממש.
וכך זה בעצם גם בעבודה הרוחנית:
חז"ל אומרים (שבת קה, ב): "כך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". כלומר: בתחילה מסכים היצר הרע עם ה"מדה", עם הכללים של התורה ושל ההלכה, הוא רק מעוות מעט את המדה, שהמדה לא תהיה מדוייקת לגמרי, שיהיה בה חסרון קל, "מדה חסירה". הוא אומר לאדם, תעשה הכל כמו ההלכה, רק בדבר קטן זה אינך צריך לדייק כל כך. וכך הוא מוריד את האדם ומדרדר אותו לשאול תחתית רחמנא ליצלן. הכל מתחיל מאי דיוק קטן.
וזהו גם הקשר עם עמלק:
ידוע ש"עמלק" בגימטריא "ספק". כי אכן, עמלק שעליו נאמר "ראשית גוים עמלק" (בלק כד, כ), הוא היה הראשון שבא להילחם עם ישראל לאחר צאתם ממצרים, לא מתחיל – במובן הנפשי – מיד במלחמה גלויה, הוא רק מטיל ספיקות: הוא לא מבטל את האמונה לגמרי, הוא רק מחליש את תוקפה, מערער את הוודאות המוחלטת. הוא אומר ליהודי, לא נורא אם תאמין רק בתשעים ותשע אחוז במקום במאה אחוז.
אולם אחוז קטן זה הוא המשנה את התמונה כולה, והוא השורש וההתחלה של כל הענינים הרעים. ולאידך גיסא: הזהירות מעון זה של משקלות, ההקפדה על הדיוק המירבי בכל דבר ודבר – היא היסוד של קיום התורה כולה.

מעובד לפי 'לקוטי שיחות', חלק כז ע' 155 ואילך.