קיפול הטלית בכל יום

בכל יום צריך אדם לקפל טליתו ולא להשאירה בלתי מקופלת עד הלילה, ואף סכנה יש בדבר. וכן כתב בספר זכירה1: "סכנה מי שמניח טלית שאינה מקופלת [לאו דווקא במוצאי שבת], וסגולתו למחר קודם שיניח יקפל מעט ויניח או ינער היטב, כן כתבו המקובלים".

כדברים האלה כתב רבי אליעזר מאיזמיר2 בספרו "מדרש תלפיות"3: "אם שכח ולא קיפל מיד במוצאי שבת, אזי למחר בבוקר כשמניח הטלית ינער אותו מכל צד לארץ כי סכנה גדולה היא, כי הקליפות מתדבקות בהטלית". לפיכך יש לקפל בכל יום לא רק את טלית השבת, אלא גם את הטלית שמתעטף בה בימות החול.

יקפל אדם טליתו ולא ע"י שליח

לא רק עטיפת הטלית היא מצווה, אלא גם קיפול הטלית יש בה מצווה, וקפידא מיוחדת הקפידו שכל אחד יקפל בעצמו את טליתו שלו. בנימוקי אורח חיים כתב4 על מנהג המהרי"ל לקפל את הטלית במוצאי שבת: "וצריך לעשות [זה] בעצמו, כמנהג אבותינו ורבותינו הצדיקים זי"ע".

ובשו"ת "יפה ללב"5 כתב: "וכשיסיר הטלית יזהר שלא לקפלו על ידי אחר, כי הוא קשה למזל, ...ונראה דהיינו דוקא אם הוא טלית שלו, וחבובי מצוה הוא שיקפל הטלית והתפילין על ידו ולא על ידי זולתו". וכן כתבו על חשיבות קיפול הטלית בעצמו בכל יום לאחר התפילה הבן איש חי6 והכף החיים7 ש"כל אדם יקפל טליתו כל יום אחר התפילה, בידיו שלו ולא יתננו לשמש לקפלו דקשה למזל...".

קיפול טלית בשבת

בספר ציצית8 כתב ש"אסור לקפל טלית בשבת וביום טוב, אלא אם כן הוא עומד ללובשה באותו יום9 (כגון בתפילת מנחה או מליל שבת ליומו), ובתנאי שהיא טלית לבנה, ולא נתכבסה עדיין, ומקפלה בעצמו ללא עזרת אחר, ואף אינו מניחה על השולחן וכיוצא בזה בשעת הקיפול. ביום טוב שחל בערב שבת מותר לקפל טלית בתנאים אלו אף לצורך המחרת.

יש מתירים לקפל בשבת אף ללא כל התנאים הנ"ל אם הקיפול נעשה שלא כקיפול הראשון ואפילו אינו עומד ללובשה באותו יום, ויחזור ויקפלנה במוצאי שבת בקיפולה הרגיל. וכתב בספר "דעת תורה"10 שאם אינו מקפלה בכל מוצאי שבת אלא מניח את הקיפולים ההפוכים לשבת אחרת, הרי גם קיפולים אלה נחשבים לדרך קיפולה ואסור. ועוד כתב שאם מקפלה כל שבת באופן אחר מותר.

וב"שמירת שבת כהלכתה"11 כתב בשם הגרש"ז אויערבך: "וכן אם הקיפול הראשון הוא טוב וניכר יש מתירים לקפלה בקיפול לא טוב לדברי הכל. דבכה"ג אינו אלא קלקול ולא תיקון. מ"ש לדברי הכל, היינו אפילו לדעת האוסרים שלא כקיפולה הראשון".

סגולת קיפול הטלית

מרגלא בפי אנשים, שקיפול הטלית הוא עניין מיוחד במוצאי שבת, ויש לעשותו מיד, והוא סגולה לשלום בית.

בספר "טעמי המנהגים"12 כתב: "מי שרוצה שאשתו תאריך ימים, יכפול הטלית במוצאי שבת קודש, יען שהאשה מביאה הטלית להחתן, מזה באה ההקפדה שישמור הטלית בהידור ויקפל אותו תיכף במוצאי שבת קודש קודש, כדי להראות שאינו מצפה לטלית אחר שתביא לו אישה אחרת ח"ו".

קיפול הטלית במוצאי שבת - אימתי?

אבי מנהגי אשכנז המהרי"ל13 הורה בעניין קיפול הטלית במוצאי שבת: "מהר"י סגל היה לו טלית מיוחד לשבת, והיה כופלו בכל מוצאי שבת, כי אמר: יש להתעסק במצוה בהתחלת ימי החול". וכן כתב אדמו"ר הזקן14: "יש מהמדקדקים שהיה לו טלית (מיוחד) של מצוה מיוחדת לשבת ובכל מוצאי שבת היה קופלה כדי להתעסק במצוה מיד".

על מנהג המהרי"ל לקפל את הטלית במוצאי שבת, כתב בנימוקי אורח חיים15: "מכאן ראיה דגם קיפול הטלית של מצוה לאחר התפלה מצוה".

במדרש תלפיות16 מובא: "במוצש"ק מיד אחר יציאתו מביהכ"נ קודם שיבדיל, יקפל הטלית, כי הוא סכנה גדולה, משום כי אם אינו מקפלו מיד במוצ"ש אחר יציאתו מביהכ"נ, אזי הקליפות מתדבקים בטלית. אכן אם שכח בדיעבד ולא קיפל מיד במוצ"ש, אזי למחר בבוקר כשמניח [טו"ת], יקח הטלית וינער אותו מכל צד לארץ".

ואילו ב"קיצור השל"ה"17 אף הפליג והקדים את זמן קיפול הטלית לשעת אמירת "ויהי נועם": "כתב מהרי"ל נוהגין מיד כשמתחיל הש"ץ ויהי נועם שמקפלין הטלית, שמראין עד הנה היינו אסורים במלאכה ועכשיו מותרים ומתחילים לעשות מלאכה של מצוה".

אמנם כבר העירו עליו בליקוטי מהרי"ח שבמהרי"ל לא נזכר לקפל הטלית בשעת אמירת "ויהי נועם", שהרי לא יתכן שיעשה איזה מלאכה אף קלה באמירת "ויהי נועם" וסדר קדושה, וכמו כן הטעם שכתב אינו מופיע במהרי"ל. וז"ל ב"לקוטי מהרי"ח"18: "...והמעיין במהרי"ל יראה שלא כתב שם לקפל כשאומר ויהי נועם. וגם אינו הטעם להראות שעד עתה היה אסור במלאכה, רק כמו שכתב המג"א כדי להתעסק במצוה מיד. וגם כן, לא יתכן, כשאומר ויהי נועם וסדר קדושה להתעסק אז באיזה מלאכה ואפילו קלה. ומסדר דברי המג"א נראה לקפל אחר הבדלה". כמו שכתב בספר "דרך החיים"19 שהזמן הראוי לקיפול הטלית הוא: "תיכף אחר הבדלה לקפל הטלית שיעסוק תיכף במצוה אחר הבדלה".

היעב"ץ בסידורו20 כתב כעין דברי "קיצור השל"ה": "מהרי"ל היה מתחיל להתעסק במוצאי שבת בקפול טלית של שבת. ופשוט, שזה רשאי לעשותו מיד אחר שהבדיל בתפלה משחשכה". רשאי אדם לקפל טליתו קודם הבדלה על הכוס, אם כבר הבדיל בתפילה. כעין מה שכתב בספר נהגו העם21: "בענין קיפול הטלית בשבת המדקדקין לא היו מקפלין אותו, אך נזהרין לקפלו במוצ"ש קודם ההבדלה... ונהגו לאחר תפילת שחרית להביאו הביתה, ואין זה הכנה משבת לחול דההבאה לא נקראה הכנה...".

בספר "כף החיים"22 כתב וז"ל: "במוצאי שבת מיד אחר יציאתו מבית הכנסת, קודם שיבדיל, יקפל הטלית, כי היא סכנה גדולה, דאם אינו מקפלו מיד במוצאי שבת אחר יציאתו מבית הכנסת, אזי הקליפות מתדבקים בטלית...".

האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג היה נזהר מאוד23 שקיפול הטלית יהא דווקא במוצאי שבת. ובשנים הקדומות קיפל בעצמו את הטלית, וגם בזה נזהר שיהא רק בתום הל"א שעות שבהן שבת ממלאכה. ומסופר24 "שאירע פעם שרבינו זי"ע מצא ביום ראשון את טליתו כשעדיין לא היתה מקופלת, והיה מאוד נסער מכך, וקרא להרה"ג רבי משה מנדל ווינקלר, ושוחח עמו על הענין שקיפול הטלית התעכב עד הנה, ואח"כ לקח רבי משה מנדל את הטלית וניגש אל המזוזה ולחש שם זמן מסוים.

ולאחר מכן אחזנו – המשמשים בקודש – את הטלית כשהיא פרוסה, ורמ"מ עמד כשמקל בידו וחבט בה כמה חביטות הגונות, והכל היה בנוכחות ולעיני רבינו זי"ע".

מנהג חב"ד25 הוא לקפל את הטלית מיד אחר הבדלה.

מצינו אם כן ארבעה זמנים לקיפול הטלית: א. מיד אחר שהבדיל בתפילה. ב. מיד כשמתחיל הש"ץ "ויהי נועם". ג. מיד אחרי יציאתו מבית הכנסת קודם שיבדיל. ד. תיכף אחר הבדלה על הכוס.

שכח ולא קיפלה במוצאי שבת

כתבו המקובלים דסכנה להניח הטלית בלא קיפול, ואם שכח ולא קיפלו ועבר עליו הלילה אז כשילבשנו למחר ינערה תחילה26.

בספר "תוספת חיים"27 מובא בקשר לקיפול הטלית במוצש"ק שהוא כדי שלא יאחזו החיצונים בהלבוש של קדושה, ועל כן אם לא קיפל – ינער אותה למחר. וב"אמרי פנחס השלם"28 כתב שכשאירע שלא קיפלה במוצש"ק הקפיד לקפלה למחר קודם תפילת שחרית.

מסופר29 על הרה"ק מנאסויד ששבת פעם באינטעדראם, ובא לביתו באישון לילה קרוב לחצות, ופתאום אמר לאיש ביתו שרוצה לחזור לאינטערדאם, וכאשר אמר כן עשה, ואמר אח"כ שחזר מחמת ששכח לקפל טליתו.

קיפול טלית בחול המועד

ב"לקט יושר"30 כתב: [רבי בעל "תרומת הדשן31"] "אינו קופל טליתו בחול המועד משום דהוה תיקון כלי" ע"כ. ובספר "ציצית"32 כתב על כך: "להלכה לא פסקינן הכי ומקפלים טלית בחול המועד לפי שלא הוי מעשה אומן ואין טירחא בקיפולה".

קיפול טלית בט' באב שחל במוצאי שבת

ובספר ציצית33 כתב על כך: "מותר לקפל את הטלית גם כשחל מוצאי שבת ליל תענית ט' באב, אף על פי שאין עושים אז מלאכה", ונימק זאת בכך שהקיפול אינו נחשב מלאכה שיש בה שיהוי, ומותר34.

הערות:
1. לרבי זכריה סימנר – ענייני סכנה.
2. בעל ה"שבט מוסר".
3. הובא ב"טעמי המנהגים" אות תכד.
4. רבי חיים אלעזר שפירא האדמו"ר ממונקאטש - סי' ש.
5. הרב רחמים יצחק פאלאג'י - ח"ג או"ח סי' חי, שהביא את הספר רפואה וחיים פי"ב אות קפז.
6. הרב יוסף חיים - פרשת נח אות טז.
7. הרב יעקב חיים סופר – או"ח סי' יד ס"ק כו.
8. "הלכה פסוקה" - הרב צבי כהן, סי' יג בהלכה פסוקה סעי' יב-יג וש"נ. ראה גם במש"כ ע"כ בספר "שולחן שלמה" ח"א או"ח סי' שב סעי' ג.
9. שו"ע או"ח סי' שב סעי' ג.
10. הרב שלום מרדכי הכהן שבדרון אב"ד ברעזאן – או"ח סי' שב סעי' ג.
11. פרק טו הע' קנד.
12. הרב אברהם יצחק שפרלינג - אות תתקמז בקו"א הביא מס' תולדות מנחם.
13. הרב יעקב מולין (מהד' מכון ירושלים) עמ' רכג סוף הל' שבת אות מ הובא במג"א סי' שב.
14. בשו"ע שלו או"ח סי' ש סעי' ד.
15. סי' ש.
16. אות ה' ענף הבדלה עמ' 159.
17. דיני מוצאי שבת (מהד' אלברט-אשדוד) עמ' רל.
18. הרב ישראל חיים פרידמן ח"ב דף פו, א.
19. הרב יעקב מליסא, סי' צז סעי' יב.
20. הוצאת אשכול (אשכנז) ח"א בית נז אות יא עמ' תתקיז.
21. הרב דוד עובדיה מנהגי קהילת צ'פרו – מרוקו, או"ח הל' שבת סעי' ל.
22. להרב חיים פלאג'י, סי' לא סעי' יז.
23. "הליכות חיים-שבת קודש", הלכות והליכות קודש מרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג – עמ' רכב אות ו.
24. שם הע' יב.
25. הרב אליהו יוחנן גור-אריה, "חקרי המנהגים" ח"א עמ' קלט.
26. ראה בנסמן בספר ציצית- הלכה פסוקה סי' יג הע' 34.
27. כלל ח אות כו. הובא בספר "מטעמים" עמ' 127
28. לרבי פנחס מקוריץ, שער ג ס"ז עמ' עז.
29. בס' "הדרת קודש" דף ל: הובא בהליכות חיים שבת קודש, הע' יא.
30. מנהגים ופסקי הלכות של בעל תרומות הדשן לר' יוסף ב"ר משה - או"ח עמ' 106.
31. רבי ישראל איסרלין.
32. "הלכה פסוקה" סי' יג הע' 29.
33. שם, סעי' יד ועי' בהע' 35.
34. כמ"ש רמ"א סי' תקנד סעי' כב.