השבוע היהודי

פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים

כִּמְעַט כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מַרְגִּישׁ לִפְעָמִים שֶׁכְּבָר קְצָת קָשֶׁה לוֹ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַהַטְרָדוֹת הַבִּלְתִּי-פּוֹסְקוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר-הָרַע. אָז מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת? אוּלַי פָּשׁוּט – לִבְרֹחַ!

מֵאִירְקֶ'ה הָיָה בְּעֶצֶם נַעַר טוֹב. אֶלָּא, שֶׁיּוֹם אֶחָד נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ-שְׁטוּת וְהוּא 'סָחַב' אֶת קֻפַּת הַכֶּסֶף שֶׁל הַכִּתָּה. אַחַר-כָּךְ כְּבָר הָיָה לוֹ קָשֶׁה לְהַחְזִיר, לְהִתְנַצֵּל וּלְהַסְבִּיר שֶׁזּוֹ סְתָם הָיְתָה טָעוּת שֶׁל רֶגַע אֶחָד... מֵאוֹתוֹ יוֹם אֻמְלָל, הָפַךְ מֵאִירְקֶ'ה לְרָדוּף עַל-יְדֵי הַיֵּצֶר-הָרַע. הוּא הִרְגִּישׁ לֹא נוֹחַ בְּכִתָּתוֹ הַקּוֹדֶמֶת וְעָבַר לִלְמֹד בְּמוֹסָד אַחֵר בְּרָמָה רוּחָנִית נְמוּכָה יוֹתֵר. שָׁם בָּחַר לְהִתְרוֹעֵעַ עִם פּוֹרְקֵי עֹל, כְּדֵי לְהַשְׁכִּיחַ אֶת מַצְפּוּנוֹ. אַךְ מִיּוֹם לְיוֹם הִרְגִּישׁ יוֹתֵר כֵּיצַד הַיֵּצֶר-הָרַע רוֹדֵף אוֹתוֹ... מָה יַעֲשֶׂה? לְאָן יוּכַל לִבְרֹחַ?

הַאִם הֵבַנְתֶּם אֶת דֶּרֶךְ פְּעֻלָּתוֹ הַמְּתֻחְכֶּמֶת שֶׁל הַיֵּצֶר-הָרַע? בַּהַתְחָלָה הוּא מֵסִית אֶת הַיְּהוּדִי לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה אַחַת מִתּוֹךְ טָעוּת, כְּמוֹ 'הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה'. אַחַר-כָּךְ הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת כְּמוֹ 'גּוֹאֵל הַדָּם' הַמְּנַסֶּה לִרְדֹּף אֶת הַיְּהוּדִי וְלָרֶדֶת לְחַיָּיו.

וּבְכֵן, הָבָה נִבְדֹּק מַהוּ הַפִּתְרוֹן עֲבוּר הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, לְאָן הוּא נִמְלָט וּבוֹרֵחַ?

מְנַשֶּׁה הִרְגִּישׁ שֶׁשְּׂפָתָיו יְבֵשׁוֹת וְרַגְלָיו כִּמְעַט כּוֹשְׁלוֹת, וּבְכָל זֹאת לֹא הִפְסִיק לְרֶגַע מִמְּרוּצָתוֹ. מֵאָז שֶׁקָּרָה לוֹ הָאָסוֹן הַנּוֹרָא וּבִגְלַל טָעוּתוֹ נֶהֱרַג אִישׁ תָּם שֶׁעָבַר בָּרְחוֹב, שׁוּב חַיָּיו אֵינָם חַיִּים. פָּנָיו מוּעָדוֹת עַתָּה לְעִיר הַמִּקְלָט. רַק שָׁם, יַרְגִּישׁ בָּטוּחַ מִפְּנֵי כַּעֲסוֹ וְזַעֲמוֹ שֶׁל גּוֹאֵל הַדָּם, מִבְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַנִּרְצָח.

נָכוֹן, הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר לְהִסְתַּתֵּר בּוֹ, זוֹהִי עִיר הַמִּקְלָט. הַאִם יֶשְׁנָהּ גַּם עִיר מִקְלָט רוּחָנִית, הַמְּגִנָּה מִפְּנֵי הַיֵּצֶר-הָרַע?

כֵּן, בְּוַדַּאי, וְאוּלַי כְּבָר נִחַשְׁתֶּם – לִמּוּד הַתּוֹרָה! דִּבְרֵי-תּוֹרָה קוֹלְטִין, נֶאֱמַר. הַתּוֹרָה עוֹטֶפֶת וּמְחַבֶּקֶת אֶת הַיְּהוּדִי, וְלֹא מַשְׁאִירָה מָקוֹם לַיֵּצֶר-הָרַע, לִפְרֹץ פְּנִימָה וּלְהָצִיק בַּעֲצוֹתָיו. כַּאֲשֶׁר אָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִמְסִירוּת, נִבְנֵית סְבִיבֵנוּ חוֹמָה גְּבוֹהָה.

פִּתְאוֹם, רֶגַע לִפְנֵי הַתְּהוֹם, הִצְלִיחַ מֵאִירְקֶ'ה בְּעֶזְרַת אַחַד הַמְּחַנְּכִים, לָקוּם וּלְשַׁנּוֹת אֶת מַסְלוּל חַיָּיו. הוּא מָצָא לְעַצְמוֹ מִסְגֶּרֶת יְשִׁיבָתִית קְטַנָּה וְחַמָּה בְּמָקוֹם מְרֻחָק. מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הֶחְלִיט בְּתֹקֶף לֹא לְהַפְסִיד מִסִּדְרֵי הַלִּמּוּד, אֲפִלּוּ לֹא דַּקָּה אַחַת. הוּא לָמַד בִּשְׁקִידָה בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וְעֶרֶב. וְהַיּוֹם – מֵאִירְקֶ'ה הוּא בָּחוּר מַתְמִיד וּמְצֻיָּן, הַיּוֹדֵעַ אֶת דַּרְכּוֹ בִּבְהִירוּת לְלֹא סְפֵקוֹת.

סוֹף-סוֹף נִמְצָא מֵאִירְקֶ'ה בְּ'מָקוֹם בָּטוּחַ', בְּתוֹךְ לִמּוּד הַתּוֹרָה. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ מֻזְמָן גַּם-כֵּן לְהִכָּנֵס פְּנִימָה, לִשְׁקֹעַ בַּלִּמּוּד וּלְהִנָּצֵל מֵרְדִיפַת הַיֵּצֶר-הָרַע.

לְעִתִּים, עוֹבֶרֶת בְּמַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל מֵאִירְקֶ'ה מַחְשָׁבָה עֲצוּבָה וּמַטְרִידָה – וּמָה עִם כָּל הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁעָשִׂיתִי בַּשָּׁנִים הַלֹּא-טוֹבוֹת בָּהֶן הִזַּקְתִּי לְנִשְׁמָתִי? הַאִם אוּכַל אֵי-פַּעַם לְנַקּוֹת לְגַמְרֵי אֶת הַלִּכְלוּךְ שֶׁדָּבַק בִּי?

כֵּן, יֵשׁ לָנוּ מִלִּים חֲשׁוּבוֹת וּמַרְגִּיעוֹת לְמֵאִירְקֶ'ה וּלְכֻלָּנוּ. יֶשְׁנוֹ זְמַן מֻפְלָא הַדּוֹמֶה בְּמַהוּתוֹ לְעִיר מִקְלָט, אֵלּוּ הֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. תְּקוּפַת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּקְלֹט אוֹתָנוּ וְתִהְיֶה זְמַן כַּפָּרָה כְּלָלִי לְכָל חֲטָאֵי עַם-יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַדּוֹרוֹת.

קָדִימָה, כְּדַאי לָנוּ לְהִזְדָּרֵז וּלְהַגִּיעַ לְשָׁם בִּמְהִירוּת...

הסיפור השבועי

הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל

לְצַד עֲנַף הַיַּהֲלוֹמִים הַמְּשַׂגְשֵׂג בְּאַנְטְוֶרְפֶּן שֶׁבְּבֶלְגְיָה, פּוֹרַחַת בָּעִיר גַּם תַּעֲשִׂיָּה מְפֻתַּחַת שֶׁל תַּכְשִׁיטִים. גַּם בִּתְחוּם זֶה הִשְׁתַּלְּבוּ הַיְּהוּדִים בְּהַצְלָחָה רַבָּה. אֵלִיָּהוּ הוּא יְהוּדִי שֶׁהִגֵּר לְבֶלְגְיָה מִגְּרוּזְיָה, בַּעַל חֲנוּת לְתַכְשִׁיטֵי זָהָב בִּרְחוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻיּוֹת רַבּוֹת דּוֹמוֹת.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים נִרְקַם קֶשֶׁר חַם בֵּינוֹ וּבֵין הָרַב שַׁבְּתַי סְלָבַטִיצְקִי, שָׁלִיחַ הָרַבִּי וְרַב קְהִלָּה בְּאַנְטְוֶרְפֶּן. בִּזְכוּת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה הֵחֵל אֵלִיָּהוּ לְקַיֵּם כַּמָּה מִצְווֹת, כְּמוֹ הֲנָחַת תְּפִלִּין וּשְׁמִירַת כַּשְׁרוּת. מִפַּעַם לְפַעַם הוֹסִיף מִצְוָה חֲדָשָׁה לִרְשִׁימַת הַמִּצְווֹת שֶׁכְּבָר קִיֵּם.

אֲבָל בִּתְחוּם אֶחָד נָחַל הָרַב סְלָבַטִיצְקִי כִּשָּׁלוֹן חָרוּץ – שְׁמִירַת שַׁבָּת. כְּרֹב חֲבֵרָיו הַסּוֹחֲרִים, גַּם אֵלִיָּהוּ פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ בְּשַׁבָּתוֹת. "זֶה יוֹם הַמְּכִירוֹת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר", טָעַן אֵלִיָּהוּ. הָרַב הָיָה אוֹמֵר לוֹ שֶׁזֶּה כֶּסֶף לְלֹא בְּרָכָה, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל.

יוֹם אֶחָד בָּא אֵלִיָּהוּ אֶל הָרַב וְעֵינָיו נוֹצְצוֹת. "הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ עוֹד אֶת חֲנוּתִי בְּשַׁבָּת", בִּשֵּׂר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הָרַב סְלָבַטִיצְקִי הָיָה נִרְגָּשׁ לֹא-פָּחוֹת. "כָּל הַכָּבוֹד!", אָמַר לְאֵלִיָּהוּ וְנָשַׁק לוֹ עַל מִצְחוֹ. עָבְרוּ חֳדָשִׁים וְאֵלִיָּהוּ דָּבַק בְּהַחְלָטָתוֹ.

יוֹם רִאשׁוֹן אֶחָד, הִתְקַשֵּׁר אֵלִיָּהוּ אֶל הָרַב סְלָבַטִיצְקִי. "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי חַיָּב לִרְאוֹת אוֹתְךָ בִּדְחִיפוּת!", אָמַר. "בּוֹא", הִזְמִינוֹ הָרַב. כְּשֶׁהוֹפִיעַ הָיָה אֵלִיָּהוּ נִסְעָר. "אֲנִי צָרִיךְ תִּקּוּן, תִּקּוּן גָּדוֹל!", אָמַר.

"בַּמֶה מְדֻבָּר?", הִתְעַנְיֵן הָרַב בִּזְהִירוּת. אֵלִיָּהוּ הֵחֵל לְסַפֵּר אֶת שֶׁאֵרַע בַּיּוֹם הָאֶתְמוֹל – בְּשַׁבָּת. זוֹ הָיְתָה הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָאֶזְרָחִי. שַׁבָּת זוֹ נִקְרֵאת בְּפִי סוֹחֲרֵי הַזָּהָב הַיְּהוּדִים בְּאַנְטְוֶרְפֶּן – כַּמָּה אַבְּסוּרְדִי – 'שַׁבָּת הַגָּדוֹל', מִשּׁוּם שֶׁבְּשַׁבָּת זוֹ הַכֹּל קוֹנִים תַּכְשִׁיטִים לִנְשׁוֹתֵיהֶם. הֶקֵּף הַמְּכִירוֹת נוֹסֵק לְמַעְלָה וְהָרֶוַח בְּהֶתְאֵם.

"כָּל הַלַּיְלָה הִתְהַפַּכְתִּי עַל מִטָּתִי", הִתְוַדָּה אֵלִיָּהוּ. "הַמַּחְשָׁבָה עַל יוֹם הַמְּכִירוֹת הַגָּדוֹל שֶׁאַחְמִיץ מָחָר לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנִּי. כְּשֶׁקַּמְתִּי בַּבֹּקֶר חַשְׁתִּי כִּי מֵעַי נֶהֱפָכִים בְּקִרְבִּי. הִתְגַּבַּרְתִּי וְהָלַכְתִּי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת. כָּל הַתְּפִלָּה לֹא הָיִיתִי מְרֻכָּז. בְּשׁוּבִי מֵהַתְּפִלָּה הֶחְלַטְתִּי לַעֲבֹר, רַק לַעֲבֹר, דֶּרֶךְ הָרְחוֹב שֶׁל הַחֲנֻיּוֹת, לְהָצִיץ וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

"אֲנִי נִכְנָס לָרְחוֹב. מָה אֹמַר לְךָ, כָּבוֹד הָרַב, זֶה הָיָה מַחֲזֶה קָשֶׁה בִּשְׁבִילִי. כָּל הַחֲנֻיּוֹת מְלֵאוֹת קוֹנִים עַד אֶפֶס מָקוֹם. רַק הַחֲנוּת שֶׁלִּי סְגוּרָה, רֵיקָה וְשׁוֹמֵמָה.

"פִּתְאוֹם הִבְחִין בִּי חָבֵר מֵחֲנוּת סְמוּכָה. 'הֵי, אֶלִי! מָה קוֹרֶה? פָּרַשְׁתָּ לְגִמְלָאוֹת?!', שָׁאַל בְּתִמָּהוֹן. דְּבָרָיו כְּמוֹ חָתְכוּ בִּבְשָׂרִי. 'לֹא פּוֹתֵחַ בְּשַׁבָּת', עָנִיתִי. הוּא הִבִּיט בִּי כְּפִי שֶׁמַּבִּיטִים בְּאָדָם שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ. 'אֲנִי רְצִינִי לְגַמְרֵי. כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים אֵינִי פּוֹתֵחַ אֶת הַחֲנוּת בְּשַׁבָּת', אָמַרְתִּי.

"הוּא הֵישִׁיר מַבָּט לְעֵינַי וְאָמַר: 'שְׁמַע טוֹב, אֶלִי, תֵּן אַתָּה לֶאֱלֹקִים אֶת כָּל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, אֲבָל שַׁבָּת אַחַת הוּא חַיָּב לָתֵת לְךָ. לִסְגֹּר חֲנוּת בְּ'שַׁבָּת הַגָּדוֹל'?! אֲנִי מִתְפַּלֵּא עָלֶיךָ... פְּקַח אֶת הָעֵינַיִם, רְאֵה מָה קוֹרֶה כָּאן!', אָמַר וְהִצְבִּיעַ עַל הֶהָמוֹן שֶׁגָּדַשׁ אֶת חֲנוּתוֹ וְאֶת שְׁאָר הַחֲנֻיּוֹת.

"כִּמְעַט הִתְפַּתֵּיתִי. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי וּמִהַרְתִּי לְבֵיתִי. נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה מְבֻלְבָּל כֻּלִּי. עָשִׂיתִי לְאִשְׁתִּי וְלִילָדַי 'קִדּוּשׁ' וּלְפֶתַע חַשְׁתִּי סְחַרְחֹרֶת. לְנֶגֶד עֵינַי רִחֲפוּ צְמִידִים, שַׁרְשְׁרוֹת, טַבָּעוֹת וּשְׁאָר תַּכְשִׁיטִים. חָשַׁבְתִּי עַל חֲבֵרַי שֶׁבְּסוֹף הַיּוֹם יִצְחֲקוּ כָּל הַדֶּרֶךְ לַבַּנְק וְלִבִּי נֶחְמַץ. רַגְלַי בִּקְּשׁוּ לְהוֹלִיכֵנִי חֲזָרָה אֶל הַחֲנוּת.

"בָּרֶגַע הַזֶּה יָדַעְתִּי כִּי עָלַי לַעֲשׂוֹת צַעַד קִיצוֹנִי. 'לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב', פָּלַטְתִּי, 'אֲנִי הוֹלֵךְ לָנוּחַ'. הִסְתַּגַּרְתִּי בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה. רוֹקַנְתִּי לְתוֹכִי חֲצִי בַּקְבּוּק ווֹדְקָה וְכַעֲבֹר דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הִתְעוֹרַרְתִּי רַק בָּעֶרֶב. לְשִׁבְחָהּ שֶׁל אִשְׁתִּי יֵאָמֵר כִּי לֹא הֵצִיקָה לִי בִּשְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת. כַּנִּרְאֶה חָשָׁה כִּי דְּבַר-מָה מַסְעִיר אוֹתִי.

אֵלִיָּהוּ סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ. "כְּבוֹד הָרַב", אָמַר, "אֲנִי בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר עַל שֶׁכָּךְ עָבְרָה עָלַי הַשַּׁבָּת – בְּשִׁכְרוּת וּבְשֵׁנָה. בָּאתִי אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ תִּקּוּן".

לְפֶתַע הִבְחִין אֵלִיָּהוּ כִּי עֵינָיו שֶׁל הָרַב סְלָבַטִיצְקִי דּוֹמְעוֹת. אֵלִיָּהוּ הֵחֵל לִבְכּוֹת גַּם-כֵּן. "כָּל-כָּךְ נוֹרָא הַמַּצָּב? אֵין לִי שׁוּם תִּקּוּן?!", שָׁאַל בַּחֲרָדָה.

הָרַב סְלָבַטִיצְקִי נִזְקַק לְכַמָּה דַּקּוֹת כְּדֵי לְהֵרָגַע מֵהִתְרַגְּשׁוּתוֹ. "לֹא, אֵלִיָּהוּ יַקִּירִי, לֹא הֵבַנְתָּ. אֵינִי בּוֹכֶה עַל גֹּדֶל הֶעָווֹן שֶׁלְּךָ. לְהֶפֶךְ, אֲנִי בּוֹכֶה מִקִּנְאָה. אַתָּה פָּשׁוּט צַדִּיק. לְמַעֲשֶׂה, אַתָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצַּדִּיק, שֶׁכֵּן 'בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי-תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים, אֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד'!".

אֵלִיָּהוּ נִרְאָה נָבוֹךְ. "רְאֵה", הִסְבִּיר הָרַב, "אֲנִי בּוֹחֵן אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁעָבְרָה עָלַי וּמְנַסֶּה לְהַשְׁווֹתָהּ לַשַּׁבָּת שֶׁלְּךָ. אֲנִי קַמְתִּי בַּבֹּקֶר, טָבַלְתִּי בַּמִּקְוֶה, הָלַכְתִּי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְהִתְפַּלַּלְתִּי בְּנַחַת וּבְרֹגַע. שׁוּם דָּבָר לֹא טָרַד אֶת שַׁלְוַת הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי וְשׁוּם סְעָרָה לֹא הִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבִּי. שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה לִסְעוּדַת שַׁבָּת, עִם דָּגִים, בָּשָׂר וּזְמִירוֹת. מַמָּשׁ תַּעֲנוּג. וּבְכֵן, מָה הַשַּׁבָּת תָּרְמָה לִי – זֶה בָּרוּר לְגַמְרֵי. לְעֻמַּת זֹאת, מָה אֲנִי נָתַתִּי לָהּ, מָה אֲנִי הִקְרַבְתִּי לְמַעַנָהּ – עַל כָּךְ אֵין לִי תְּשׁוּבָה שֶׁל מַמָּשׁ. וְאִלּוּ הַשַּׁבָּת שֶׁלְּךָ, לְאַחַר שֶׁהָיִיתָ רָגִיל בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים לִפְתֹּחַ אֶת חֲנוּתְךָ בְּשַׁבָּת, הִתְגַּבַּרְתָּ וְחָדַלְתָּ מִכָּךְ. וְהִנֵּה אַתָּה נִצָּב מוּל כָּל הַחֲנֻיּוֹת הַמְּלֵאוֹת קוֹנִים, מִתְלַבֵּט וּמִתְיַסֵּר – וּבְכָל-זֹאת מַצְלִיחַ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הֶעָצוּם. יֵשׁ לְךָ מֻשָּׂג אֵיזֶה עֹנֶג גָּרְמָה הַשַּׁבָּת שֶׁלְּךָ בַּמְּרוֹמִים? כָּעֵת אַתָּה מֵבִין מַדּוּעַ אֲנִי מְקַנֵּא בְּךָ?"...

אֵלִיָּהוּ חָשׁ מְעוֹדָד מִדִּבְרֵי הָרַב. בְּלִבּוֹ כְּבָר יָדַע כִּי מִכָּאן וְהָלְאָה שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת לֹא תִּהְיֶה עוֹד עִנְיָן לִלְבָטִים וְלִסְפֵקוֹת. לְאַחַר שֶׁעָמַד בְּפִתּוּיֶיהָ שֶׁל 'שַׁבָּת הַגָּדוֹל', דָּבָר כְּבָר לֹא יִשְׁבֹּר אוֹתוֹ.

פוקחים עיניים

הַיֶּלֶד הַפִּקֵּחַ

יְלָדִים יְקָרִים, אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּפְנֵיכֶם קָרְאוּ בִּשְׁקִיקָה, לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, יְלָדִים רַבִּים שֶׁהַיּוֹם הֵם כְּבָר סַבִּים לִנְכָדִים. הוּא הוֹפִיעַ בְּעִתּוֹן-הַיְּלָדִים הַחֲסִידִי הָרִאשׁוֹן – 'הָאָח'.

*

נָטַל הַתּוֹקֵעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְתָקַע...

יָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אֱלוּל...

נוֹדַע הַדָּבָר גַּם לַיְּצָרִים, הַיֵּצֶר הַטּוֹב וְהָרַע, וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן בֵּינֵיהֶם עַל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַיְּלָדִים בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. וַיְהִי כִּי תָּקְפָה הַמְּרִיבָה בֵּינֵיהֶם, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא יָכֹל לִכְבֹּשׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיֹּאמְרוּ, הָבָה נָבוֹא אֶל שְׁלֹמֹה. הוּא נַעַר פִּקֵּחַ וּכְבָר מָלְאוּ לוֹ שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּקַּיִץ הַזֶּה, הוּא יִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ וְכִדְבָרָיו כֵּן יָקוּם.

בָּאוּ שְׁנֵי הַיְּצָרִים אֶל שְׁלֹמֹה.

קָפַץ הַיֵּצֶר הָרַע בָּרֹאשׁ וְאָמַר: "שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי הַיֶּלֶד! הִנֵּה זֶה אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים לוֹמְדִים הַיְּלָדִים בַּ'חֵדֶר', גַּם בַּיָּמִים הַיּוֹתֵר אֲרֻכִּים וְהַיּוֹתֵר חַמִּים לֹא נָתְנוּ לָהֶם לָצֵאת לְמֶרְחַב הַשָּׂדוֹת אוֹ הַגַּנִּים; בַּ'חֵדֶר' יָשְׁבוּ כָּל הַיּוֹם עַל הַסְּפָרִים, לוֹמְדִים בַּבֹּקֶר, בַּצָּהֳרַיִם וּבָעֶרֶב, עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הָיוּ כְּלוּאִים בְּבָתֵּי-הַסֵּפֶר, וְעַתָּה עֲלֵיהֶם לָנוּחַ וּלְהַחְלִיף כּוֹחַ, עוֹד שְׁבוּעַיִם יֵשְׁבוּ לָהֶם בַּחֲדָרִים, יִלְמְדוּ לָהֶם, אַךְ בְּרִפְיוֹן וּבְהִתְרַשְּׁלוּת, אַחַר-כָּךְ יְבַקְּרוּ עוֹד יָמִים אֲחָדִים אֶת הַחֲדָרִים לְשָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם וַחֲסַל! סוֹף הַזְּמַן! עֲלֵיהֶם אָז לִפְרֹק כָּלִיל מֵעֲלֵיהֶם אֶת עֹל הַלִּמּוּדִים, לִרְאוֹת אוֹר וּדְרוֹר, לְהִתְהוֹלֵל וּלְהִשְׁתּוֹבֵב אֵין דָּבָר, מֻתָּר לָהֶם לַיְּלָדִים אַחֲרֵי יְמֵי עָמָל כָּאֵלֶּה לָתוּר מְעַט אַחֲרֵי לְבָבָם וְעֵינֵיהֶם. הָאֵין זֹאת אֲדוֹנִי?".

"דְּבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹחִים" – עוֹנֶה הַיֶּלֶד הַשּׁוֹפֵט – "אַךְ יְדַבֵּר נָא גַּם רֵעֲךָ אֶת דְּבָרָיו".

"מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ" – אוֹמֵר הַיֵּצֶר הַטּוֹב אֶל הָרַע – "מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ אֲשֶׁר גַּם בְּאַרְבַּעַת חָדְשֵׁי הַלִּמּוּד לֹא הִרְבּוּ הַיְּלָדִים לַעֲמֹל. הֲלוֹא אַתָּה בְּעַצְמְךָ לֹא נָתַתָּ לָהֶם לִלְמֹד, בְּכָל יוֹם הִמְצֵאתָ לָהֶם תּוֹאֲנוֹת וַעֲלִילוֹת אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּט וּלְהִפָּטֵר מִן הַלִּמּוּד. בַּבֹּקֶר אִחֲרוּ לִישֹׁן, בַּצָּהֳרַיִם חַם לָהֶם וַיֵּלְכוּ לִרְחֹץ בַּנָּהָר, וְהָיִיתָ מַטְרִיד אֶת מוֹחָם וּלְבָבָם וּמַעֲסִיק אוֹתָם בְּשַׁעֲשׁוּעִים וַהֲבָלִים שׁוֹנִים, וְעַתָּה הִנְּךָ אוֹמֵר לְהַפְסִיקָם מִן הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. הַיִּתָּכֵן? וְעוֹד בְּאֵיזֶה זְמַן? בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל! הַחֹדֶשׁ הַזֶּה אֲשֶׁר כִּפְרוֹזְדוֹר לִפְנֵי הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, יְמֵי הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, הָאֶפְשָׁר הוּא לְבַלּוֹתוֹ בְּבַטָּלָה וּבְהֶבֶל? וְאֶת מִי אַתָּה אוֹמֵר לְרַמּוֹת? הַאוֹתִי? הֲלוֹא מַכִּירְךָ אָנֹכִי כִּי הַיּוֹם הִנְּךָ מַחְלִיק לָשׁוֹן מְפַתָּה וּמֵסִית לְבַטֵּל מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַתְּפִלָּה וּשְׁאָר הַמִּצְווֹת, הַיּוֹם הִנְּךָ רַק יֵצֶר, שָׂם עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אוֹהֵב וְדוֹרֵשׁ טוֹבָה, וּמָחָר הִנְּךָ מִתְנַכֵּר, נַעֲשֶׂה אוֹיֵב וְשָׂטָן, עוֹלֶה וּמְקַטְרֵג וּמְדַבֵּר סָרָה בְּכָל הַשּׁוֹמְעִים לְקוֹלְךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן... אָה, אַחֲרֵי-כֵן עוֹדְךָ שָׁב לְהִתְנַקֵּם בְּשׁוֹמְעֵי דְּבָרֶיךָ וּלְהַעֲנִישָׁם קָשֶׁה. הוֹי נוֹכֵל"...

הִתְחִיל הַיֵּצֶר הָרַע לִטְעֹן כְּנֶגְדוֹ וּלְהוֹכִיחַ צִדְקַת דְּבָרָיו, אַךְ שְׁלֹמֹה שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה הִכִּיר בְּדִבְרֵי אֱמֶת שֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב וַיִּירָא לְנַפְשׁוֹ. וַתְּבַעֲתֵהוּ אֵימַת הַיֵּצֶר הָרַע הַמִּתְהַפֵּךְ אַחֲרֵי-כֵן לַשָּׂטָן וּלְמַלְאָךְ שֶׁל מָוֶת, חָלִילָה. נִמְלַךְ בְּלִבּוֹ וְעָנָה גַּם הוּא בְּעָרְמָה, וַיִּפֶן אֶל הַיֵּצֶר הָרַע, לֵאמֹר:

"רְאֵה דְּבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹחִים, כִּי אָמְנָם עֲיֵפִים וִיגֵעִים אֲנַחְנוּ מֵעֲמַל הַלִּמּוּדִים בִּימֵי הַקַּיִץ, וְעַתָּה דְּרוּשָׁה, לָנוּ הַיְּלָדִים מְנוּחָה, אֲבָל מְנוּחָה שְׁלֵמָה...; עַל כֵּן הוֹאֵל נָא, זָקֵן נִכְבָּד, וְהַנַּח לָנוּ וְאַל תּוֹגִיעֵנוּ בִּדְבָרֶיךָ וּבְטַעֲנוֹתֶיךָ, כִּי גַּם הֵם מַפְרִיעִים אֶת מְנוּחָתֵנוּ. דְּבַר הַמִּשְׁפָּט הוּא עָלַי עַתָּה לְמַשָּׂא וּלְטֹרַח גָּדוֹל, הָנִיחוּ לִי עַד עֲבוֹר יְמֵי הַחַג, וּמִי שֶׁבָּא אֵלַי רִאשׁוֹן, יֵצֵא נָא רִאשׁוֹן מִכָּאן"...

נִכְלַם הַיֵּצֶר הָרַע מִדִּבְרֵי הַיֶּלֶד הַשּׁוֹפֵט וְיָצָא מִמֶּנּוּ כְּשֶׁאָזְנָיו נִכְווֹת. וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא הַיֵּצֶר הָרַע מֵאֵת הַיֶּלֶד, וַתִּגְבַּר בּוֹ הַתְּשׁוּקָה אֶל הַתּוֹרָה וְהַלִּמּוּד וְגַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר פְּטָרוּהוּ מִן הַ'חֵדֶר' לְבֵיתוֹ, לֹא עָזַב אֶת סְפָרָיו, חָזַר עַל תַּלְמוּדוֹ, הִתְפַּלֵּל, אָמַר תְּהִלִּים, סְלִיחוֹת, וּבִימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁעָלָה הַיֵּצֶר לְקַטְרֵג עַל הַשּׁוֹבָבִים וְהַפְּרִיצִים, נֶאֱלַץ לְהוֹדוֹת גַּם הוּא, כִּי שְׁלֹמְקֶה הוּא יֶלֶד טוֹב, תָּמִים וְיָשָׁר, חָפֵץ בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, כְּמוֹתוֹ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל.

סיפורי חסידים

צִחְצוּחַ הָרֹאשׁ

פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ לָעֲיָרָה לְיוּבַּאוִויטְשׁ אוֹרֵחַ. בְּעֶרֶב שַׁבָּת, סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, עָמַד מִחוּץ לְאַכְסַנְיָתוֹ וְעָסַק בְּצִחְצוּחַ נַעֲלָיו לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת.

עָבַר שָׁם הַמַּשְׁפִּיעַ הַמְּפֻרְסָם ר' מִיכָאֵל בְּלִינֶר, וּכְשֶׁרָאָה אֶת מַעֲשֵׂי הָאוֹרֵחַ שְׁאָלוֹ: "מָה זֶה?".

הֵשִׁיב הָאוֹרֵחַ: "אֲנִי מְצַחְצֵחַ אֶת נַעֲלַי לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת".

הֵשִׁיב הַמַּשְׁפִּיעַ: "לִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ בָּאִים לֹא כְּדֵי לְצַחְצֵחַ אֶת הַנַּעֲלַיִם, אֶלָּא כְּדֵי לְצַחְצֵחַ אֶת הָרֹאשׁ!"...

לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר

פַּעַם נִכְנַס יְהוּדִי יִשְׂרְאֵלִי לִ'יחִידוּת' אֵצֶל הָרַבִּי מִלְיוּבַּאוִויטְשׁ. הַשִּׂיחָה הִתְאָרְכָה וּבְסוֹפָהּ בִּקֵּשׁ הַיְּהוּדִי לִשְׁאֹל אֶת הָרַבִּי שְׁאֵלָה אִישִׁית. הָרַבִּי סִמֵּן לוֹ לְהַמְשִׁיךְ וְהוּא שָׁאַל: "לְכָל אָדָם יֵשׁ חֲלוֹם בַּחַיִּים. מַהוּ הַחֲלוֹם וְהָאֶתְגָּר שֶׁל הָרַבִּי?".

הָרַבִּי פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה, הוֹצִיא נֵר וְאָמַר לוֹ בְּחֹם: "כָּתוּב 'נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם'. בְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נֵר, וְהַחֲלוֹם שֶׁלִּי שֶׁכָּל יְהוּדִי יַדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁכָּל הַנֵּרוֹת יִדְלְקוּ יַחַד, יַהַפְכוּ לְאֵשׁ גְּדוֹלָה וְיִשְׂרְפוּ אֶת הַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר שֶׁל הָעוֹלָם. אוֹ-אָז יְחַמְּמוּ וְיָאִירוּ בְּאוֹר אֱלֹקִי אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ".

הִתְרַגֵּשׁ הַיְּהוּדִי מְאוֹד וּפָנָה לָצֵאת מִן הַחֶדֶר. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַדֶּלֶת, שָׁאַל שׁוּב אֶת הָרַבִּי: "הַאִם אוּכַל לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה אִישִׁית נוֹסֶפֶת?".

הָרַבִּי נַעֲנָה בְּחִיּוּב וְהַיְּהוּדִי שָׁאַל: "רַבִּי, הַאִם אֶת הַנֵּר שֶׁלִּי הִצְלַחְתָּ לְהַדְלִיק?".

הֵשִׁיב הָרַבִּי: "לֹא הִדְלַקְתִּי וְגַם אֵין בְּכַוָּנָתִי לְהַדְלִיק. אֲנִי רַק נָתַתִּי בְּיָדְךָ אֶת הַגַּפְרוּר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ תּוּכַל לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּעַצְמְךָ".

*

רַבֵּנוּ הַזָּקֵן כּוֹתֵב – אוֹמֵר הָרַבִּי בְּשִׂיחָה לִילָדִים – שֶׁעַל חֹדֶשׁ אֱלוּל נֶאֱמַר "אֵ-ל ה' וַיָּאֶר לָנוּ". ה' מֵאִיר אֶת פָּנָיו לְכָל יְהוּדִי, כְּמוֹ מֶלֶךְ הַמְּקַבֵּל אֶת תּוֹשָׁבֵי מְדִינָתוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים".

הַפֵּרוּשׁ שֶׁל "וַיָּאֶר לָנוּ" הוּא – שֶׁה' עוֹשֶׂה אוֹר אֶצְלֵנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ נָאִיר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בָּאוֹר הָאֱלֹקִי הָאֲמִתִּי, אוֹר הַתּוֹרָה, "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר".