בימים אלו נכנסנו בפתחו של חודש הרחמים והסליחות, חודש אלול. בחודש זה מקובל בכל תפוצות ישראל להתחזק בתורה, תפילה, צדקה ותשובה, עשיית חשבון נפש על השנה הקודמת והכנה ראויה לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה.

יש גם תוספות שונות שנוהגים לומר בתפילה. למנהג האשכנזים, מוסיפים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי", ולמנהג הספרדים, מתחילים כבר בתחילת החודש באמירת ה"סליחות" (דבר שלמנהג האשכנזים עושים רק בסוף החודש, בימים הסמוכים לראש השנה).

הציר המרכזי שסביבו סובבים ה"סליחות", הוא הפסוק המדבר על שלוש עשרה מדות הרחמים: "ויעבור ה' על פניו ויקרא, ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה" (תשא לד, ו-ז).

בפסוק זה מוזכר שם ה' פעמיים, "השם השם". מדוע נכתב שם השם פעמיים? מסביר רש"י בפירושו לתורה: "ה' ה' – מדת רחמים היא, אחת קודם שיחטא, ואחת לאחר שיחטא וישוב".

וכאן נשאלת שאלה פשוטה: הצורך במדת רחמים "לאחר שיחטא וישוב" – מובן הוא: לאחר שהאדם נכשל, חטא ופגם, הוא צריך להתעוררות רחמים כדי שיצליח לצאת מאותו מצב ביש שאליו נקלע; אבל לשם מה זקוק האדם למדת רחמים "קודם שיחטא"? אם האדם לא חטא, הרי הכל בסדר, ולכאורה הוא לא זקוק לרחמים מיוחדים!

אלא ההסבר הוא:

לפני החטא זקוק האדם לרחמים כדי שאכן יצליח להתגבר על היצר הרע ולא יבוא לידי חטא. הקב"ה הוא המסייע לאדם שלא יגיע לידי חטא, וכדברי חז"ל (סוכה נב, רע"ב): "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו .. ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו".

ב.

בדרך זו אפשר לפרש את הפסוק הראשון באותו מזמור של "לדוד ה' אורי", שגם בו יש את שם ה' פעמיים – "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד".
אפשר להסביר, ויש לומר ששתי הפעמים שמוזכר שם השם בפסוק זה של "לדוד ה' אורי", מקבילים לאותם פעמיים המוזכרים באותו פסוק של שלוש עשרה מדות הרחמים.

החלק הראשון של הפסוק, "ה' אורי וישעי ממי אירא", מתאים לשם ה' הראשון שבפסוק כאן, שהוא מדת רחמים "קודם שחטא":

במצב בו האדם עדיין לא חטא הוא זקוק לרחמים בשני פרטים: א) שהיצר הרע לא יבלבל אותו והוא אכן יצליח למצוא ולראות את הדרך הנכונה והאמיתית. ב) לאחר שמצא את הדרך – שאכן יצליח ללכת בה לבטח ולהתגבר על כל המכשולים.
וזהו שאומרים: "ה' אורי", מאיר את דרכי לראות את האמת ולהתגבר על בלבולי היצר, ולא זו בלבד אלא "וישעי", הוא גם מסייע בידי בפועל ללכת בדרך התורה ולהתגבר על היצר הרע, ולכן "ממי אירא" – אין לי לחשוש מפני העתיד;

אולם החלק השני של הפסוק עוסק במצב של "לאחרי שיחטא". האדם כבר חטא בפועל, והחטאים אינם רק חשש בעלמא אלא הם דבר 'קרוב' אליו לאחר שכבר נכשל בהם. אדם זה אינו רק ירא מפני העתיד הרחוק ["ממי אירא"], אלא הוא מפחד ["ממי אפחד"] מפני החטאים שכבר קרובים אליו - שזהו ההבדל בין 'פחד' ל'מורא', "פחדכם על הקרובים; ומוראכם על הרחוקים" (כדברי רש"י בסוף פרשת עקב), והוא עלול להתייאש חלילה.

על כך נאמר החלק השני של הפסוק: "ה'" – פעם שניה, שכן הכח לתשובה הוא מדרגה נעלית יותר בתוך שם ה' כביכול, "מעוז חיי" – הוא המעוז של חיי ונותן לי כח לעשות תשובה, כך ש"ממי אפחד", אין לי מה לפחד מפני החטאים שכבר נכשלתי בהם, ובכחי לחזור ולעשות תשובה שלימה, בסיועו של הקב"ה.

מעובד לפי 'לקוטי שיחות', חלק ט ע' 172.