מאת: חיים ברון
צילומים: מאיר דהן

עמדנו שם, באותו מקום בו קיפחו את נשמתם שמונת עובדי הרכבת בחודש שעבר מפגיעה ישירה של רקטה והקשבנו לדממה של המשפחות. דממה שבעצם הייתה זעקה וכאב. ואז, נקטעה הדממה: "ראובן, למה הלכת"?! התייפח אביו בכאב רב, כשהוא עומד על-יד אותו מקום מקולל, בו קיפח בנו את חייו. חודש אחרי המתקפה, במקום ניכרים עדיין המראות הקשים מאז אותו יום. החור בגג של המוסך עדיין קיים כשמסביב לו נמצאים עדיין שרידים המעידים על תוצאות נפילת הקטיושה בלב המוסך.

לקראת ה'שלושים' פנה הרב מנחם-מענדל וילהלם מנהל בית-חב"ד ב'אגד' הפועל גם במשרד התחבורה בישראל, להנהלת 'רכבת ישראל' והציע להם לערוך כנס לזכרם ונענה בחיוב.

"אל תשמחו לאיד"

בטקס נכחו מאות אנשים, בהם גם חלק מנפגעי אותו אירוע, בני המשפחות השכולות, עובדי הרכבת, שר התחבורה שאול מופז, ראש עיריית חיפה, יונה יהב, מנכ"ל הרכבת, עופר ליצ'ינסקי, וגם נציגי המשטרה וראשי רשויות נוספים מהצפון. במהלך הטקס נאמרו הספדים על שמונת ההרוגים, כשעבור חלק מהמשפחות השכולות הייתה זו הפעם הראשונה בה ראו את המקום בו איבדו את יקיריהם.

תחילה דיבר הרב וילהלם שעודד את המשפחות וניחם אותם שלא ידעו עוד צער. לאחר-מכן דיבר הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר. במהלך דבריו פנה הרב מצגר אל אזרחי ישראל וקרא לאחדות פנימית. "אל תשמחו לאיד ואל תהפכו את הוויכוח הציבורי שלנו לסגירת חשבונות אישיים. אסור לנו לתת לאויב מצפון להמשיך לשמוח, כל שנאת חינם בישראל היא ניצחון עבורו", אמר מצגר.

בנוסף, התייחס הרב מצגר גם להסכם הפסקת האש. "כולנו מרגישים שהמלחמה לא נפסקה, היא נקטעה", אמר מצגר והוסיף, "לא פלשנו ללבנון ולא רצינו חלק ממנה, רצינו רק לחיות בשלום".

מאז אותו יום קשה מלווה שר התחבורה שאול מופז את המשפחות השכולות ואת הפצועים הרבים. "זו הייתה מלחמת אין ברירה", אמר מופז והוסיף כי על אף זאת הצליחה ישראל לרשום לזכותה במהלכה הישגים רבים. "החברה הישראלית השיגה הישגים חשובים במהלך המחלחמה, כמו כוח לחימה, נחישות והירתמות חסרת תקדים של גופים וחברות".

חב"ד מעודדים ומשמחים

מופז התייחס בדבריו גם לאיראן, אותה סימן כאחראית לטרור אשר יוצא משטח לבנון. "שורש הרע הוא באיראן ובסוריה", אמר מצגר והוסיף כי במהלך המלחמה הצליחה ישראל לסכל את תוכניותיה העתידיות של איראן. "מגמתה של איראן הייתה להפעיל את החיזבאללה מישראל, אלא שפעולות צה"ל שיבשו תוכנית זו".

אחריו דיבר ראש-העיר מר יונה יהב יהב: "30 יום עברו מאז האירוע שגבה צחיר חייהם של שמונה. הייתי כאן באותו יום. זה היה מראה נורא שלא ראיתי בחיי. חלקי מתכת וסביבם כדורי המוות ורסיסי זכוכית. 8 אנשי עמל טובים, אנשי משפחה, הם אלה ששילמו את מחיר הטירוף הים-תיכוני. המלחמה הארורה תבעה מחיר נורא". 

במהלך הטקס נשאו דברים גם בני משפחותיהם של ההרוגים. אחותו של עשאל דמתי קראה לבני המשפחות שלא להניח לאבל ולאובדן לקטוע את חייהם. "יקירינו לא היו רוצים בכך שנפסיק לחיות ולשמוח, אלה הם החיים, שעצב ושמחה מתערבבים בהם". אחותו של רפי חזן תהתה בקול חזק "מדוע נגזר עלינו להמשיך ולחיות מהתקפת טרור אחת למשניה וממלחמה למלחמה? מדוע לא ניתנה לצה"ל האפשרות לסיים את הפעולה הצבאית ולהכניע את חיזבאללה?".

בתום הטקס חשפו שניים מהעובדים שנפצעו במקום את לוח הזיכרון ועליו שמותיהם של שמונת ההרוגים. שעה ארוכה הסתובבו בני המשפחה והחברים במקום הדליקו נרות והתקשו להיפרד.

לאחר האירוע, ניגש הרב וילהלם אל מספר מהפצועים עודדם וחיזקם ואיחל להם בריאות איתנה תיכף ומיד.