"ורק כשהניח נדב לראשונה בחייו את התפילין ועלה לתורה, יכולתי לראות מבין מטחי הסוכריות שנחתו על ראשנו כי לראשונה מזה חודש עלו מספר חיוכים קטנים על פניהם של קרובי המשפחה האבלים."

עשרות טקסי בר מצווה התקיימו ביום חמישי האחרון ברחבת הכותל המערבי. אשכנזים, ספרדים, אורחים לרגע מארה"ב וצברים טהורים – כולם באו לחגוג בר מצווה ליד שריד בית המקדש.

אבל בר מצווה אחת היתה שונה לחלוטין. בר מצווה שרק המציאות במדינת ישראל, זו שלפעמים עולה על כל דמיון, יכולה לזמן. זו היתה הבר מצווה של משפחת אלהרר.

לפני פחות מחודש, נהרג אבי המשפחה ניסים ז"ל מפגיעה ישירה של קטיושה שהרגה אותו ועוד שבעה מחבריו לעבודה במוסך הרכבת. הטרגדיה הנוראה נחתה על אורלי רעייתו כרעם ביום בהיר.. כשסיפרה אורלי, שהפכה לפתע לאלמנה עם שלושה ילדים, לילדיה על מותו של אביהם היתה שאלתו הראשונה של נדב בן השלוש-עשרה: "מי ילמד אותי עכשיו לבר מצווה?"

צעירי חב"ד החליטו להיענות לשאלתו הזועקת של נדב ובאמצעות 'המחלקה לנפגעי טרור' העומדת מטעמם במשך כל ימות השנה בקשר עם משפחותיהם של פצועי והרוגי הטרור בישראל, שימשו למעשה לאורך כל היום כולו כ"אבא" של נדב ודאגו לחגיגת בר מצווה שמחה ומאושרת (כמובן, במגבלות 30 ימי האבלות בהם עדיין היתה המשפחה).

הקשר של החבדניקים עם משפחת אלהרר נוצר באמצעות בית חב"ד המקומי בקרית אתא, מקום מגוריה של המשפחה. במהלך ימי ה'שבעה' הגיע לבית המשפחה הרב דיסקין, שליח חב"ד למקום, שבא לנחם את המשפחה ולדאוג לצרכיה.

להפתעתו, גילה כי בעוד שבועיים היתה אמורה להיחגג באחד מאולמות השמחה בחיפה בר מצווה מפוארת לנדב, אלא שבשל הטרגדיה הפתאומית והאבל הכבד החליטה אם המשפחה, אורלי, לבטל את כל הטקסים המתוכננים. הרב דיסקין שיתף בעניין את הרב מנחם קוטנר, מנהל המחלקה לנפגעי טרור של חב"ד, והלה שיכנע את בני המשפחה כי מלבד החשיבות הגדולה שבציון יום בר המצווה, חבל שנדב יגדל כל חייו בתחושת החמצה על כך שלא חגגו לו בר מצווה רק בשל מות אביו.

ואכן, בשעת בוקר מוקדמת הגיעו לרחבת הכותל המערבי שבירושלים שני אוטובוסים מלאים בקרובי משפחה ובחברים שעשו את הדרך הארוכה מקריית אתא. כשפגשתי את אורלי אמרתי לה בגרון חנוק, כי איני יודע מה לומר לה קודם – מזל טוב על בר המצווה של נדב, או את השתתפותי בצערה על מותו של ניסים ז"ל...

תזכורת כואבת לסיטואציה בה אנו נמצאים קיבלנו מאחד מקרובי המשפחה שצעק פתע כי קטיושה נחתה בחצר בית הכנסת 'עלומים' בקרית אתא שם היה אמור לעלות לתורה נדב על פי התכנון הראשוני. רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר כבר ביומו הראשון כ'גדול' נאלץ נדב לומר קדיש יתום אחרי אביו, ניסים ז"ל, וגרם לפרץ של דמעות עצב המהולות בלא מעט אושר.

ורק כשהניח נדב לראשונה בחייו את התפילין ועלה לתורה, יכולתי לראות מבין מטחי הסוכריות שנחתו על ראשנו כי לראשונה מזה חודש עלו מספר חיוכים קטנים על פניהם של קרובי המשפחה האבלים.