לפני ימים אחדים שמעתי סיפור קטן. הסיפור הוא אמנם קטן, אבל ניתן ללמוד ממנו על דברים גדולים ועצומים המתחוללים אל מול עינינו שאיש אינו שם לב אליהם .

בתחילת שנות ה'כפים'' (שנות ה-60) התגורר המשפיע ר' משה וישצקי בעיר צ'רנוביץ, שהיתה חלק מברית המועצות. הימים היו ימי השלטון הסובייטי, ששלט ללא מיצרים והפיל את חיתתו על אזרחי ברית המועצות בכלל ובעיקר על יהודים שומרי תורה ומצוות. לימוד תורה עם ילדים היה עדיין בגדר סכנה. ר' משה היה אוסף לביתו ילדים ונערים מעטים מבני העיר ולימד אותם קצת חומש, קצת משניות, ולפעמים גם מעט תניא. באחד הפעמים סיפר ר' משה לתלמידיו על המשיח שעתיד לבוא ולגאול את עם ישראל. אחד הילדים, שאל את ר' משה "מה יהיה כשיבוא משיח?" ענה לו ר' משה: "האם היית פעם בכיכר האדומה שליד הקרמלין?!". "מה אתה מדבר ר' משה?!", ענה הילד, "את הכיכר האדומה אני רואה רק בתמונות, אני לעולם לא אבקר שם, זה מקום מאד מפחיד לכל אזרחי ברית המועצות, וליהודים זה מפחיד בכפליי כפליים".

"נכון", ענה לו ר' משה, "היום הכיכר האדומה והקרמלין הם סמלים של רשע, שפיכות דמים ורדיפת יהודים. היום אתה מסתיר את הציצית שאתה לובש עמוק במכנסיך, את ספר התניא אתה לא מעז להוציא מביתך. אבל כשיבוא משיח, הכל יתהפך, ילדים יהודים יסתובבו בקרמלין ובכיכר האדומה עם ציציות בחוץ, יחזיקו את ספר התניא בידיהם ויעיינו בו במרכז הכיכר האדומה, ואיש לא יעיר להם על כך!...".

אותו ילד הבין, שכאשר ילד יהודי מסתובב בכיכר האדומה כשציציותיו מתבדרות ברוח וספר תניא בידיו, זאת אומרת שהמשיח כבר כאן.

אז עכשיו, ב"ה, מסתובבים ילדים יהודים בכיכר האדומה כשציציותיהם מתבדרות ברוח, ספרי תניא בידיהם... והפלא הגדול הוא שאיש אינו מתרגש.

מאות שלוחים פזורים בכל רחבי ברית המועצות (לשעבר), פותחים בתי כנסת ומקוואות, מקימים בתי ספר, מקימים חדרים, ישנם כאלו שהקימו גם ישיבות גדולות. לאחרונה נפתחו גם מכונים לסמיכה, ואיש לא מתרגש. איש לא מדבר על הפלא הגדול ביותר בדורנו המתחולל אל מול עינינו. הרי רק לפני פחות משני עשורים, כל הדברים האלו לא היו אפילו בגדר חלום. מי חלם שיבוא יום ומאות שלוחים יכבשו את רוסיה?! לפני עשרים שנה, אם מאן-דהו היה אומר שרוסיה תוצף בשלוחים של הרבי, היו מאשפזים את האיש באשפוז כפוי... איש לא העלה את הדבר גם בחלומותיו הוורודים ביותר.


חלק מתהליך הגאולה

ישנו כלל ידוע, שבתורת החסידות מרבים להשתמש בו, "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן". הרבי נשיאינו אמר באחת השיחות שאדמו"ר הזקן היה יכול לייסד את חסידות חב"ד רק ברוסיה. וסיבת הדבר היא, כי עניינה של חסידות חב"ד הוא לתקן את עניין העבודה ע"פ טעם ודעת, עבודת המוחין, לכבוש את בעלי המוחין. ולכן התיישב אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד דווקא ברוסיה. משא"כ במדינת וואהלין ופולין, שמצד כמה וכמה סיבות היתה שם ההנהגה רק בעניינים של חג"ת – התיישבו בהם אלה שדרכם בעבודת ה' היתה באופן כזה...".

הרי ברור שההתחלה והייסוד של חסידות חב"ד קשור עם המקום הגשמי שנקרא בעבר ברית המועצות.

וכאן אנחנו מגיעים ל"ונעוץ תחילתן בסופן", כשם שתחילתה של חסידות חב"ד היה ברוסיה ואוקראינה, לכן עכשיו שאנו נמצאים על סף הגאולה וסיום ימי הגלות, חזרו רוסיה ואוקראינה "לככב" ולהיות במקום הראשון של הפעילות החב"דית. פעילות שאין לה אח ורע בכל העולם כולו.

דבר נוסף וידוע הוא שייסודה של חסידות חב"ד הייתה כהכנה לגילוי משיח. כפי שאמר הבעש"ט בעת לידתו של רבנו הזקן: "נשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח".

בשיחותיו האחרונות של הרבי, כשהוא דיבר על הגאולה הקרובה, הוא הרבה להשתמש במושג "צריכים רק לפקוח את העיניים ונראה שאנחנו נמצאים בתוך הגאולה". הרבה דיו נשפך על פירוש המשפט הזה, והרבה חילוקי דעות נתגלעו סביב אותה "פקיחת עיניים".

אני הקטן רוצה להציע הסבר שונה לאותה "פקיחת עיניים", הסבר שיכול לאחד את חילוקי הדעות בפירוש הדברים. לענ"ד נראה לומר שהכוונה "שצריכים רק לפקוח את העיניים" קשורה עם מה שמתחולל היום ברחבי חבר העמים.

לפני שישים, שבעים ושמונים שנה פעלו חסידים רבים בברית המועצות, בשליחותם של רבותינו נשיאינו. הם עסקו בפתיחת חדרים, ישיבות, בתי כנסת ומקוואות, מתוך מסירות נפש ממש. רבים נעצרו ונשלחו לארץ גזירה, והיו אחדים שהוצאו להורג. אם היו מביאים היום את החסידים הללו לרוסיה ולאוקראינה והיו אומרים להם "תפתחו את העיניים!", מה הם היו אומרים?! "משיח הגיע!", זאת הייתה תגובתם הספונטנית למראה הפעילות הנעשית היום ברחבי חבר העמים.

ניקח דוגמא ספציפית וקרובה אלי. סבי החסיד ר' אברהם דריזין (מאיור), היה בשנות הצ' המנהל הכללי של ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות. במשך עשר שנים הוא התגורר בסביבות העיר מוסקבה. בגלל היותו נרדף ע"י השלטונות, הוא החליף באותם שנים - עשר דירות! במשך אותם שנים הוא כמעט ולא לן בביתו. באחד הפעמים הוא הסתתר בעליית הגג של מארינה רוצ'שה במשך חצי שנה. אילו היו מביאים אותו היום למארינה רוצ'שה, פוקחים את עיניו ומראים לו את מה שנעשה היום באותה מארינה רוצ'שה, הוא היה זועק בכל כוחו "משיח איז שוין דא!" [משיח כבר כאן!].

או ניקח את החסיד הידוע ר' חוניע מורוזוב הי"ד, מזכירו של אדמו"ר הריי"צ, שנעצר והוצא להורג בעיר לנינגרד, והיו מביאים אותו היום ללנינגרד-פטרבורג ופוקחים את עיניו. מה הוא היה אומר? "ימות המשיח!".

דוגמה מרתקת יותר, היא דמותו של הרה"ג המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן, רבה של העיר דנייפרופטרובסק, שכל פעילותו בעיר הייתה קשורה במסירות נפש ממשית, ונעשתה במחתרת מתוך פחד וחרדה. בגלל אותה פעילות נעצר ע"י השלטונות, עונה וגורש למקום גלותו. אם היו מביאים אותו היום לעירו, והיה רואה את הפעילות שנעשית שם באופן של "מלכתחילה אריבער". או שהיו מביאים אותו לבית הכנסת שלו בדנייפרופטרובסק, שהמתפללים, בזמנו, היו מתגנבים אליו בפחד ובחרדה, והיה רואה שהיום עשרות צעירים יושבים באותו בניין והוגים בתורה. מה היה אומר על כך רבי לוי יצחק?! "משיח איז שוין געקומען!" [משיח כבר הגיע!]

האם לא זו הכוונה ב"לפקוח את העיניים ולראות שאט אט הגאולה כבר כאן?".


אין בעל הנס מכיר בניסו

והשלוחים עצמם, הם עסוקים בשליחותם ואינם מודעים כלל שהם בפעילותם מהווים חלק מתהליך היסטורי מהפכני שאין לו אח ורע בדורנו, בבחינת "אין בעל הנס מכיר בניסו" - ההכנה הגדולה והחשובה ביותר לקראת התגלותו של מלך המשיח.

אני לא יודע כמה מהשלוחים מודעים להיסטוריה העקובה מדם של מקום שליחותם. אני לא יודע האם השליח ברוסטוב יודע שהרב שכיהן בעירו בשנים תרצ"ד-ה, הרב משה מדליה הי"ד, נרצח ע"י השלטונות בגלל היותו "מראשי השניאורסונים". הרב מדליה נשלח לרוסטוב בשנת תרצ"ד ע"י כ"ק אדמו"ר הריי"צ. לאחר שהספיק לשמש ברבנות קצת יותר משנה, הוא נעצר, נשלח לסיביר והוצא להורג.
והיום, מה נעשה ברוסטוב?!

מי היה מאמין - האין זה שלב נוסף של תהליך הגאולה?!

אינדיקציה נוספת לגודלה ועוצמתה של המהפכה החב"דית בחבר העמים, קבלתי בזמן האחרון כאשר שמעתי דו-שיח בין שני צעירים. אחד הצעירים אמר לחברו: "היום מוסקבה ודנייפרופטרובסק זה לא שליחות של מסירות נפש. יש שם קהילות מסודרות העונות לכל צרכיה של משפחה חב"דית הן בחינוך והן בכל הצרכים הגשמיים. זה כמו שצעיר מכפר חב"ד ייסע לשליחות לנחלת הר חב"ד בקרית מלאכי".

הצעיר שאמר את הדברים אינו צודק, עדיין יש הבדל בין נחלת הר חב"ד למוסקבה ודנייפרופטרובסק, אבל בכל זאת יש קמצוץ אמת בדברי הצעיר. היום זאת לא מסירות נפש גדולה להקים בית חסידי באותם ערים. גם מסירות הנפש של השלוחים ביתר ערי רוסיה ואוקראינה, כגון טומסק, אופה, נקולייב וכדומה, אינה גדולה יותר ממסירות נפשם של השלוחים ברומניה, הונגריה, צ'כיה וספרד.

האם ביקרתם לאחרונה בעיר דונייצק שבאוקראינה?! תגידו שם של מעדן גשמי שלבכם חפץ, שלא תוכלו להשיגו בעיר. כן, גלאט כשר, מייצור מקומי.

גם זאת תופעה הממחישה את גודל המהפך שעשו השלוחים בחבר העמים.

בסממן נוסף, ביזארי ולא חשוב, שאנו עומדים ממש על סף הגאולה, הבחנתי בכינוס השלוחים העולמי שנערך בניו-יורק. הייתי עד לתופעה מדהימה: ראיתי כיצד שלוחים אמריקאים (אמריקה הגדולה והעשירה) פונים לחבריהם השלוחים בחבר העמים ומבקשים עזרה. לא עזרה רוחנית, אלא עזרה פיננסית, גשמית ממשית!


וברכה לראש משביר

וכאן המקום להביע ברכה לראש משביר, הוא הנגיד ר' לוי שי' לבייב, העומד מאחורי כל הפעילות המדהימה בכל רחבי חבר העמים, ובכך הוא שותף מלא לכל אחד ואחת מהשלוחים ביצירת "המהפכה היהודית" שמחוללים מאות השלוחים. ר' לוי בפעולותיו מאפשר לשלוחים להתמסר בכל נפשם ומאודם לעבודת השליחות, ושלא יצטרכו להקדיש שעות רבות מיומם להתרוצצות סביב השגת תקציב לפעולותיהם ולמחייתם.

לענ"ד, הזכות הגדולה ביותר של ר' לוי לבייב, בנוסף לכל הפעילות האמורה לעיל, היא, כי הוא נותן את האפשרות למאות צעירים להתגייס לצבאו של הרבי ולהיות שלוחיו – התפקיד החשוב ביותר אליו שואף כל צעיר חב"די להגיע.

בימים אלו חוגג ר' לוי לבייב את יום הולדתו החמישים – שנת היובל – ייתן לו הקב"ה הצלחה רבה בכל מעשי ידיו, ושיצליח בפעולותיו הכבירות למען עם ישראל בכל רחבי תבל, וימשיך לקדש שם שמים ושם ליובאוויטש בכל העולם כולו.