"מבצע פלס" - מתוך ספר 'הפרטיזן' (פרק י"ח) - בעריכת הסופר החסידי ר' שניאור-זלמן ברגר:

בשבת פרשת חזון תש"ל, בעת מלחמת ההתשה, הטיל הרבי על הרה"ח ר' טוביה פלס שליחות מיוחדת – לנסוע לאורך גבולות ארץ ישראל, כדי לעודד את החיילים והרבי נתן לו 'משקה' לחלק משקה לחיילים הניצבים בחזיתות.

וכך אמר לו הרבי (מתוך רשימה שרשם ר' טוביה עצמו בשעתו):

"כשתבוא לארץ, אזי מתחיל מיום ט"ו באב, תיסע לכל החזיתות (סואץ, גולן וכו'), ותאמר שביקשתיך לבקרם ולמסור איחולי לבביים וברכתי להצלחה רבה, ולחלק מהמשקה, להרוצה בזה...

"ולצעירי חב"ד ימסור מכאן כי מציעים על דבר זה, שכל איש המשרת בצה"ל וזקוק לתפילין שיתנו לו זוג תפילין על חשבוני. אך היות שמצוה אין צריך להיות בחינם, שימכרו במחיר סימלי של לירה אחת. וגם זה תמסור לאנשי הצבא בעת הביקור.

"... ומכמה טעמים כדאי שלא תבקר יחידי, כי אם שזו תהיה קבוצה. צרף אליך עוד שנים או שלושה מאנ"ש שי' שהיו בצבא (מכפר חב"ד או מירושלים) ושכבר דיברו עם אנשי הצבא וכיו"ב. ובאם אפשרי כדאי שתקבלו רישיון ללבוש מדי צה"ל בעת הביקורים הנ"ל.

"כל ההוצאות הכספיות בהנ"ל יכוסו מחשבוני. כל הביקורים כדאי שיהיו קודם חודש אלול".

לאחר שר' טוביה הגיע לארץ, פנו צעירי חב"ד לקצין בדרגת אלוף שהעניק רשיונות לכניסה למחנות ובסיסים בגבולות, וכן אישר שכל הפעילים ילבשו מדי צה"ל כפי שהורה הרבי.

בשלב זה היה צריך ר' טוביה לגייס פעילים. ר' זושא נחלץ לעזור לו וביקש מהרה"ח ר' שמעון בקרמן להצטרף למבצע.

מספר ר' שמעון:

"ר' זושא ניסה לגייס אותי למשימה. בתחילה סרבתי בנימוק שאני עובד ואינני יכול לקחת חופש מהעבודה. כשהמשיך להפציר בי אמרתי במעין הלצה: 'אם תסדר לי שלא אצטרך ללכת למילואים בחודש תשרי, אבוא'. אמרתי זאת כי זמן קצר לפני כן קיבלתי צו-גיוס לחודש תשרי, ודאגתי איך המשפחה תהיה לבד בכל תקופת החגים. הימים היו ימי מלחמת ההתשה ולא חשבתי שהוא אכן מסוגל לדחות את השירות שלי, אבל כך עניתי. להפתעתי, כעבור זמן מה ר' זושא חזר והבטיח כי אני לא אהיה במילואים בחגים. לא שאלתי שאלות כי האמנתי לו, ומיד עשיתי את כל הסידורים הדרושים והצטרפתי למבצע המיוחד.

"למעשה הנוסעים היו השליח ר' טוביה עצמו, ר' זושא, הרה"ח ר' זאב קסלמן ואני. זכור לי שנסענו לאזור בקעת הירדן. הבאנו לחיילים משקה וכסף לצדקה. רבים קנו תפילין במחיר סימלי כפי שקבע הרבי, ור' זושא כדרכו שימח את החיילים. במהלך הנסיעה שמתי לב לתופעה מעניינת – ההתבטלות של ר' זושא לדבריו של ר' טוביה, כל פעם שהיה ספק כלשהו לגבי סדרי הנסיעות והפעילות. 'אתה שליח של הרבי ועבד מלך מלך' היה אומר ומיד מבטל את דעתו".

מהדו"ח שכתב ר' זושא לרבי על המבצע עולה כי בתוך יומיים בלבד (כ"ט-ל מנחם אב) נמכרו חמישים ושמונה זוגות תפילין במחיר סמלי של לירה אחת ופרט לכך החיילים נתנו צדקה בסכום של 12 לירות. ואכן, ר' זושא שולח לרבי 70 לירות מאת חיילי צה"ל...

ומה עלה בסופו של שרות המילואים של ר' שמעון בקרמן?

מספר בעל המעשה: "לאחר ראש השנה התייצבתי בנקודת הגיוס, וביקשתי לדחות את המילואים, אולם לצערי התברר כי חצי גדוד מבקש דחיה. המפקדים כעסו ולאחר צעקות רמות החליטו שבתחילה כולם יתגייסו ורק לאחר מכן יעיינו בבקשות חריגות.

"התעקשתי לדבר עם המפקד האחראי, ולאחר דחיות חוזרות ונשנות אפשרו לו להיכנס אל המפקד. למרות שר' זושא אף פעם לא אמר לי מה עשה בפועל כדי לדחות את שירותי, טענתי בתוקף כי יש אישור לא לגייס אותי כעת. בתחילה המפקד נזף בי על עקשנותי, אך לבסוף מצא בתיק האישי שלי מברק מאלוף פיקוד הדרום, בו הייתה הוראה לדחות את שירות המילואים שלי עד לאחר החגים".