בפרשת השבוע, פ' עקב, מתאר משה רבינו בפני בני ישראל את המקרה הנורא של חטא העגל, כאשר משה רבינו היה בהר לקבל את הלוחות ובינתיים בני ישראל – שחשבו כי משה עזב אותם – נכשלו בחטא החמור של עגל הזהב. כאשר ירד משה מן ההר וראה את בני ישראל בקלונם, חשב שבני ישראל אינם ראויים לקבל את הלוחות, ופשוט שבר אותם.

וכך אומר משה רבינו: "ואפן וארד מן ההר, וההר בוער באש, ושני לוחות הברית על שתי ידי. וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם, עשיתם לכם עגל מסכה, סרתם מהר מן הדרך אשר צוה ה' אתכם. ואתפוש בשני הלוחות, ואשליכם מעל שתי ידי, ואשברם לעיניכם" (עקב ט, טו-יז).

מעניין הדבר, כי משה לא מספר רק על עצם שבירת הלוחות, אלא הוא מדגיש שהדבר היה לעיני בני ישראל: "ואשברם לעיניכם". הדגשה זו חוזרת על עצמה בסיום התורה כולה, כאשר התורה מסכמת את חייו ומעשיו של משה רבינו, והיא מסיימת: "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל". מה הוא הדבר הזה שאותו עשה משה "לעיני כל ישראל"?

מסביר רש"י: "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר: ואשברם לעיניכם. והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר: אשר שברת, יישר כחך ששברת". המלים "לעיני כל ישראל", מכוונות איפוא למעשה זה של שבירת הלוחות, שנעשה בפומבי ולעיני כל בני ישראל.

וצריך הסבר:

מדוע באמת נחשבת שבירת הלוחות לשבח של משה, עד כדי כך שהתורה מסיימת את שבחי משה בשבח זה שהוא שבר את הלוחות, וכך מסתיימת התורה כולה?!!! וגם: מדוע באמת מדגיש משה ששבירת הלוחות היתה לעיני בני ישראל, ועד שהרמז למאורע זה הוא דוקא במלים "לעיני כל ישראל" – כאילו העיקר כאן הוא לא עצם שבירת הלוחות, אלא זה שהדבר היה לעיניהם של בני ישראל?

ב.

ההסבר הוא, ששבירת הלוחות מבטאת את גודל אהבת ישראל שהיתה למשה רבינו. וכפי שמפרש רש"י את הסיבה שמשה שבר את הלוחות (בפירושו פ' כי תשא לד, א): "משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות. מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע. עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר: אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך .. המלך זה הקב"ה. השפחות אלו ערב רב. והשושבין זה משה. ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל".

כלומר: הלוחות הם כמו הכתובה, שכותב המלך לארוסתו בתור עדות על הקשר ביניהם. וכאשר ראה משה שבני ישראל אינם עומדים בקשר עם הקב"ה, הם בוגדים בו ומחפשים להם אלקים אחרים – שבר משה את הלוחות, כאילו "נקרעה הכתובה", ניתק קשר האירוסין כביכול בין הקב"ה ובני ישראל, ושוב אין מקום לטענה מצד הקב"ה כנגד בגידתם של בני ישראל. שבירת הלוחות נועדה להקל בחטאם של בני ישראל ולהפחית את חומרת הבגידה כביכול.

ולכן דבר זה נחשב שבח עצום למשה רבינו:

אין לנו מי שאוהב את התורה ומייקר אותה, יותר ממשה רבינו. הוא שקיבל את הלוחות מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.

אף על פי כן, כאשר ראה משה רבינו, הרועה הנאמן ואוהב ישראל, שיש מקום לחשש שמציאותם של הלוחות יכולה לפגוע חלילה בעם ישראל, לא היסס כלל וכלל לרגע (ואף לא שאל את הקב"ה), אלא מיד שבר את הלוחות כדי להציל את ישראל מעונש.
וזוהי מעלתו הנפלאה של משה רבינו, מנהיג ישראל, רועה נאמן של ישראל – שהיה מוכן לשבור את הלוחות שקיבל מיד הקב"ה בכבודו ובעצמו, ובשביל מי? – כדי להגן על אותם יהודים שנכשלו בחטא העגל!

ולכן, לאחרי שהתורה מונה כמה וכמה מעלות גדולות ונפלאות של משה רבינו, מסיימת התורה במעלה הגדולה ביותר – "לעיני כל ישראל", "שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם" – שכן בכך באה לידי ביטוי גודל מסירות נפשו של משה רבינו עבור ישראל, שבשביל להגן עליהם שבר את הלוחות.

ג.

וכמו שהזכרנו, משה מדגיש לא רק את עצם שבירת הלוחות, אלא את זה שהדבר היה "לעיני כל ישראל", "ואשברם לעיניכם".

ויש בכך שתי הדגשות:

א) זה שהדבר היה לעיני כל ישראל, מדגיש את חומרת הענין, עד כמה היתה כאן פגיעה חלילה בכבוד התורה ובכבוד הלוחות. גם אם משה היה שובר את הלוחות בצינעה – גם אז אין זה מכבוד התורה כלל ועיקר; ועל אחת כמה וכמה כאשר משה עושה מעשה זה של שבירת הלוחות בכזו צורה פומבית, לעיני כל ישראל – הרי הדבר יותר חמור ויותר מזעזע. ואף על פי כן, לא נמנע משה ממעשה זה, כי מסירות נפשו עבור עם ישראל גברה על השיקול החשוב של כבוד התורה.

ב) משה רבינו מדגיש לבני ישראל "ואשברם לעיניכם" – כי משה רבינו התכוון בכך שכל ישראל יראו את המעשה הנורא, וילמדו אהבת ישראל מה היא. מעשה זה, שמבטא אהבת ישראל עצומה ונוראית, נעשה לעיני כל ישראל, כדי להורות להם דרך, לנטוע בלבן של כל ישראל, עד סוף כל הדורות, את אהבת ישראל בתכלית השלימות.

מעובד לפי 'לקוטי שיחות' חלק לד, פ' ברכה.