מאת: אהרן גרנות

את הרב לוי ביסטריצקי זצ"ל הכרתי כמעט יחד עם חברו הטוב ידידי הדגול, רבה של צפת הגאון רבי שמואל אליהו שליט"א. באתי ללשכתו של רב העיר, הרב לוי עדין לא כיהן בתפקיד רב העיר, אבל הוא ישב לצידו של הרב שמואל בלשכתו. "בוא תכיר איש מיוחד במינו", אמר לי הרב שמואל והצביע לעבר מי שהיה אז הממונה על הכשרות במועצה הדתית ורבה של קהילת חב"ד בצפת שליח הרבי מליובאוויטש, הרב לוי ביסטריצקי.

אי-אפשר היה שלא להתרשם ממנו כבר בהתחלה. מראהו שופע הוד והדר והעיקר מסירות-הנפש שלו לעניינים הציבוריים שבהם עסק, פרצה כל גבולות והשפיע על כולם. העיר צפת הייתה גאה במערכת הכשרות שהקים. המועצה הדתית הציגה בגאווה את הקריטריונים שהכתיב, את המערכת הממוחשבת שבנה יחד עם הרב שמואל. לוויתי אותו בתקופה שבה זכיתי לשמש כשופר ממש לרבני צפת ובראשם הרב שמואל והרב לוי. אני זוכר כיצד נדהמתי כששמעתי לראשונה כי את כל עבודת הקודש הזאת הוא עושה ב... התנדבות (עד שנבחר סוף-סוף להיות רבה הראשי
האשכנזי של צפת).


פעם, בראיון עיתונאי, והוא כבר רב העיר, שאלתי אותו מה הסוד שלו, איך הצליח ליצור אמינות כה רבה, מה סוד ההצלחה של הכשרות של צפת. והוא השיב לי בגילוי לב 'מסירות נפש'"

סוחרי צפת התכוננו לביקוריו בחנויות המזון שלהם, כמו שמתכוננים לביקורו של פקיד מס הכנסה. הם היו רועדים מפחד, בודקים שהכל כשורה, שלא יתפסו עוברים על הנוהלים. אוי למי שהיה נתפס עובר על ההוראות. התכונה האופיינית לו ביותר היה ללא מורא וללא משוא פנים. הוא לא פחד מאיש ולא עשה חשבון לאף אחד. לא פעם הייתי נתקל בו כשהעמיד על מקומו בעל אולם שסרח, מנהל מסעדה שעבר על הנהלים. לא הייתה פשרה, לא היו הנחות, שום דבר לא קנה אותו וזה מה שהקנה למערכת הכשרות של צפת את המוניטין שיש לה עד היום הזה.

החרדים ביותר ידעו: על הכשרות של רבנות צפת אפשר לסמוך. הרב לוי זצ"ל הראה לכולם שאפשר לעשות מערכת כשרות מהודרת ומלאה גם במסגרת רבנות עיר. פעם, בראיון עיתונאי, והוא כבר רב העיר, שאלתי אותו מה הסוד שלו, איך הצליח ליצור אמינות כה רבה, מה סוד ההצלחה של הכשרות של צפת. והוא השיב לי בגילוי לב "מסירות נפש", למה אתה מתכוון שאלתי אותו, והוא פירט, "אני מתכוון שאני בכל בוקר מקפיד לעבור ברחוב של המדרחוב כל פעם בשעות לא צפויות. וזה גורם לשני דברים א. המשגיחים יודעים שאני עובר כאן מפעם לפעם ובשעות בלתי שגרתיות והם לא יפשלו בעבודה השוטפת. ב. גם בעלי המסעדות מפחדים מאוד כי הם יודעים שאני בשטח" כך סיפר לי הרב לוי.

אני זוכר את מעמד בחירתו לרב העיר. אומנם התמודדו נגדו עוד מספר אנשים, אבל כולם ידעו בסתר ליבם שרבנות העיר צפת מגיעה בדין לרב לוי ביסטריצקי. מעמד הכרזתו היה קידוש ה' אדיר. כאשר לבניין ה'סראיה' שבצפת הגיע גם המתמודד השני הגאון הרב בניהו ברונר שליט"א ראש המרכז התורני לאומי, הוא הגיע לשם נישא על כיתפי תלמידיו כאילו הוא עצמו ניצח בהתמודדות. יחדיו לקחו התלמידים על כתפיהם גם את הרב ברונר וגם את הרב לוי ויצאו בריקוד סוחף לכבודה של תורה כששלשת הגאונים: הרב בניהו, הרב לוי והרב שמואל נישאים על כתפיהם.

אחרי שנאם הרב שמואל אליהו לקח את המקרופון הרב בניהו ואמר: "נכון שהתמודדתי מול הרב ביסטריצקי, אבל הקב"ה רצה אחרת ועכשיו כולנו מתייצבים תחת הנהגתו של הרב לוי ונשמעים להוראותיו, הוא רב העיר". ובאומרו זאת חזרו כולם לרקוד כי לא הרב לוי ביסטריצקי זכה במינוי אלא צפת כולה זכתה וצפת כולה שמחה. אני גאה לספר בהזדמנות זאת כי את כתב הכתרתו לרבה של צפת, זכיתי אני לכתוב במו ידי.


לימים עזבנו את צפת, חזרנו לכור מחצבתנו, הביתה לחברון. עוקבים בהשתהות אחרי מלחמתו הבלתי פשרנית בתוך ביתו שלו באלה שניסו בכוח לקלקל את שמה הטוב של תנועת חב"ד, מזדעזעים מניסיונות ההתנקשות בחייו ומלווים בתפילה את הליך שיקומו"

אבל יותר מכל זכור לי מעמד שאותו לא אשכח לעולם, דבר שהראה יותר מכל מיהו הרב לוי ביסטריצקי שאינו עושה חשבון לאף אחד. ביום רצח יצחק רבין כינס המתנ"ס של צפת כינוס מיוחד בהשתתפות דתיים וחילונים. אלה היו הימים שבהם הדתיים צריכים היו ללכת על קצות אצבעותיהם כדי שלא להרגיז חלילה את החילונים ולדבר בקול סדוק שבור ומלא אשמה כדי שנוכחותם לא תבלוט. בימים ההם כל דתי היה לרוצח, ואם הוא לא רוצח הוא לפחות שותף לרצח, ואם לא שותף לרצח הוא לפחות צריך להתבייש במוצאו הדתי.

מאות האנשים תושבי צפת התכנסו במתנ"ס התושבים הדתיים נכנסו נדונים למוות המולכים לעמוד התליה שלהם. על הבמה היה ראש העיר משה חניא, כל חברי מועצת העיר, אישי ציבור דתיים וחילונים שלפתע עלה מעמדם בעיניהם, הם שומרי המוסר של העולם הדמקורטי והתרבותי, הם ילמדו את הדתיים החשוכים איך להתנהג בעולם המודרני והנאור. אחרי שמספר אישי ציבור נשאו את נאומי "לא נשכח ולא נסלח", ואחרי שכמה דתיים נשאו נאומי התנצלות על עצם היותם דתיים, הגיע תורו של הגאון הרב לוי ביסטריצקי לשאת את דבריו.

התמונות האלה חיות בזיכרוני כאילו התרחשו אך אתמול, זכרונן לא ימוש ממני לעולם וועד. הרב קם מלוא קומתו ונשען על השולחן שעמד לקרוס תחת כובדו. הוא הסתכל על אישי הציבור, על הקהל ואמר במבטאו האנגלוסקסי הכבד: "אנחנו אשמים? הדתיים רוצחים?", אמר ודפק בכל כוחו על השולחן שחישב להישבר תחתיו, "מישהו חשב מי הוביל את ההסתה בארץ הזאת? מי בדיוק אמר שהמתנחלים בשבילו הם כמו פלופלורים, אנחנו?", אמר והלם שוב בשולחן הנשיאות ורעם המהלומות האלה הילכו בכל האולם מקצה העולם ועד קצהו נושאות בקולן את קלונם של אלה שהוליכו בקצרות ראייתם את עם ישראל לאחד האסונות הגדולים בתולדותיו – לאסון אוסלו , "מי אמר שחצי עם לא מעניין אותו, הדתיים או השמאל בראשות רבין?", שאג הרב לתוך המיקרופון , "אני לא מצדיק רצח, אבל להאשים אותנו ולהתעלם מהנסיבות שהובילו לרצח הזה?", אמר הרב.

התבוננתי באולם, הייתה דממת מוות, חשתי שבעוד רגע יקומו החילונים ויכלו בדתיים את זעמם, אבל המראה היה אחר: כל הקטגורים השתתקו, גאוותם של מי שהפכו לרגע לשומרי משמרת הדמוקרטיה נשברה, נוכח שאגת הרב. התבוננתי גם בקהילה הדתית. עיניהם של שומרי המצוות ואנשי הימין באולם היו דומים לנאשמים שזוכו על ידי השופטים אחרי נאום מזהיר של סנגור מהולל. נהרה הייתה בעיניהם . מי שלא עשה חשבון לאף אחד אמר את שלו בלא לפחד שמחר הוא יקבל מכתב פיטורין משר הדתות.


הוא הסתכל על אישי הציבור, על הקהל ואמר במבטאו האנגלוסקסי הכבד: "אנחנו אשמים? הדתיים רוצחים?", אמר ודפק בכל כוחו על השולחן שחישב להישבר תחתיו"

"ולך", אמר הרב במבטאו האנגלוסכסי הכבד ופנה לנציג הבכיר של השמאל במקום, יו"ר מפלגת העבודה ומזכיר ההסתדרות בצפת מימון אבוקראט שהיה באולם, אני יכול לומר רק דבר אחד, "שלום חבר". מגרונו של הרב ביסטריצקי זה היה נשמע בדיוק כפי זה היה נשמע מפיו של מי שהמציא את הביטוי הזה, נשיא ארה"ב ביל קלינטון. בצורה שבה אמר הרב לוי את הביטוי הזה לאנשי השמאל היה כל הקטרוג, הלגלוג והבוז לכל ישותם.

האסיפה שהתכנסה בתרועה גדולה התפזרה בדממה עמוקה כשכולם נושאים את תוכחת הגרי"ל ביסטריצקי, אפילו עמיתו הספרדי הגר"ש אליהו שיבדלח"א, בוגר ישיבת מרכז הרב, לא העז לדבר בצורה גלויה וישירה שכזאת.

לימים עזבנו את צפת, חזרנו לכור מחצבתנו, הביתה לחברון. עוקבים בהשתהות אחרי מלחמתו הבלתי פשרנית בתוך ביתו שלו באלה שניסו בכוח לקלקל את שמה הטוב של תנועת חב"ד, מזדעזעים מניסיונות ההתנקשות בחייו ומלווים בתפילה את הליך שיקומו.

כמה סמלי הדבר שלבו נדם ביום קשה לעם ישראל. באותו יום הבאנו למנוחת עולמים את חברינו אלעזר ליבוביץ הי"ד תושב חברון ואת הרב יוסף דיקשטיין ואשתו הרבנית חנה הי"ד שנרצחו על ידי בני עוולה בדרום הר חברון. יחד עם לבו נדמה גם האמת בהתגלמותה, הנכונות ללכת עד הסוף בלא פשרות, חוסר המורא מפני איש מלבד ריבונו של עולם. המהלומה על השולחן ההסתכלות הישירה לתוך העיניים ואמירת האמת בצורה גאה ואמיצה בלא לחשוש לתוצאות, מה שעשה את מורינו ורבנו הגאון הרב לוי ביסטרצקי, כל אלה יחסרו לי מאוד. רק לי, לנו לכל מנהיגי ציבור שומרי המצוות, לכל עם-ישראל.