אהוד אולמרט
"היה שותף לגירושנו מהבית, מה שהוביל לכל המצב היום".

בית חב"ד
"הכתובת לכל עניין יהודי, מה שעוזר הרבה לעם ישראל בכל מקום. משתדלים לעזור כמה שאפשר למגורשים, אם זה בסיוע כספי, בגמילות חסדים, אספקת מזון לתושבים וקידום שירותי הדת בקרב המגורשים".

גוש קטיף
"גן עדן עלי אדמות, מעין עולם הבא. מלא בקדושה. חבל ארץ הכי יפה בעולם ואת אהבת ישראל וגמילות החסדים שהייתה שם, לא מצאנו לצערנו עדיין במקום אחר".

דמות ציבורית נערצת
"הרב מאיר כהנא".

הנצחה
"להמשיך את המפעל היפה של ההתיישבות, גמילות החסדים ולימוד התורה שהיה לנו בגוש-קטיף. בגוש קטיף הייתה יותר תורה מאשר בבני-ברק, ביחס למספר התושבים".

הפגזה
"החולשה והרפיון של עם ישראל פגעו בנו יותר קשה מאשר המרגמות והקסאמים".

הצלחה
"שלא הצליחו לשבור אותנו. שב"ה כל תושבי גוש קטיף לא נשברים וממשיכים הלאה בדרך האמונה והעשייה".

ימית
"מקום יפה שבעזרת ה' עוד נשוב אליו. למדתי שם בישיבה וכבחור גירשו אותי משם. משם עברתי לגרעין הראשון שהקים את נווה דקלים".

כתום
"סמל האמונה והנחישות".

מלון
"כלוב של זהב. שבעה חודשים התגוררנו בבית מלון בירושלים עד שהעבירו אותנו לקראווילה".

מקום אהוב
"בית המקדש שייבנה במהרה בימינו אמן".

נווה דקלים
"הייתה לי הזכות להיות המתיישב הראשון ביישוב. ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך".

נסים
"אינסוף. בחיים בגוש-קטיף ראינו אלוקות בעיניים יום-יום. חיים אותם עד היום. רוממו אותנו מאוד".

ניצן
"מחנה פליטים".

נקודת שיא
"ההתעוררות הרוחנית בתשעה באב האחרון בגוש קטיף".

נקודת שפל
"גירוש מתיישבי גוש קטיף".

עצמונה
"בית גידול לתלמידי חכמים וצדיקים. בגוש למדו בו 580 והיום לומדים בו 330 תלמידים".

פינוי-פיצוי
"ניצול וביזוי. חוק רשע ומתעלל, שעד היום מתיישבים מובטלים וזרוקים וסובלים יום יום".

פציעה
"פגז מרגמה נחת מטרים ספורים לידי ובנס גדול נשארנו בחיים. עמד לידי אורח מאמריקה. נפצענו קשה וב"ה ניצלנו בנס. עד היום אני נושא בגופי רסיסים של הפצמ"רים. אבל ב"ה, חסדי ה' כי לא תמנו. אני חי, בריא ושלם".

קסאם
"היום כולם מבינים את גבורת אנשי גוש קטיף שסבלנו יותר מששת אלפים פגזים וטילי קסאם והאוכלוסייה רק הלכה וגדלה. לצערנו רואים שצדקנו בכל ה'נבואות השחורות', כמו שאמר האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע לפני שנים רבות, ש'כל נסיגה תעודד את הטרור'. לכן אנחנו רואים היום קסאמים באשקלון".

קראווילה
"קרטון-וילה. יותר קרטון מאשר וילה. הבית מתפרק וכל המשקופים יוצאים מהמקום. בינתיים רק מבטיחים לנו פתרונות. תכל'ס, אין שום דבר".

רגע שלא תשכח
"הגירוש מהבית. הוא התחיל בשש בבוקר. פרצו אליי הביתה עשרות חיילים, שברו את הדלת והתחילו לתפוס אורחים שהיו אצלנו בבית, כולל שני רבנים חשובים שהעלו אותם על אוטובוסים וגירשו אותם. אני שכבתי במיטה פצוע. קמתי ממיטתי וצעקתי עליהם, גירשתי אותם מהבית. אחרי כמה שעות הם חזרו וגירשו את כולנו. היו צעקות ובכיות. כל בני הבית נשאו נאומים שהסבירו להם מה שהם עושים – אבל הלב שלהם היה אטום, כי הם עברו טיפולים ארוכים, סדנאות ושטיפת מוח כדי לא להקשיב למה שמדברים אתם. יום קודם הגירוש, היה בביתי מפכ"ל המשטרה, משה קראדי, חברי מימי הצבא. דיברנו שעות, אך הוא דקלם כמו תקליט שלא הוא המגרש אלא הדרג המדיני".

רצועת עזה
"חלק בלתי נפרד מארץ הקודש, ארץ ישראל".

שאיפה
"לחזור הביתה, לגוש".

אריאל שרון
"רשע שנמצא בכף הקלע. לא רוצים אותו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".

תכנית ההינתקות
"תכנית הגירוש. אסון טבע שמביא לצערנו לשפיכות דמים גדולה".

תכנית ההתכנסות
"רעיון משוגע, שנולד לאחר הכישלון של גירוש גוש-קטיף. אני מקווה שעם ישראל הפעם יהיה חכם ולא ייתן לזה לקרות".

תחביב
"לספר סיפורי חסידים לילדים".

יגאל קירשנזפט
"מבקש מעם ישראל ובעיקר מהציבור החרדי שיתעורר ולא יתיר לגירוש החדש לצאת אל הפועל".

תעודת זהות:

ר' יגאל קירשנזפט, 47, תושב ניצן, ממפוני גוש-קטיף. בוגר ישיבת 'ימית' בימית וכולל 'ימית' בנווה דקלים. שימש כמנהל בית חב"ד בנווה דקלים וכיום מנהל את בית חב"ד בניצן. מנהל תלמוד-תורה 'עצמונה', שפונה מעצמונה ושוכן כיום ביישוב שומריה. שימש כרכז ביטחון של היישוב נווה דקלים במשך עשור.