ר' יגאל, חסיד חב"ד המשמש כמנהלה של חברת ההפקות 'ניצוצות של קדושה', מתגורר בדירה לא-גדולה בנצרת עילית, שתמונתו הגדולה של הרבי התלויה על קיר הבניין מעידה על שייכות דייריו. "גם מדירה כזו אפשר להפיק", הוא אומר. "לפני זמן-מה הגיעה לביתי כתבת טלוויזיה מרשת בין-לאומית ידועה, במסגרת הכנת כתבה על חברת ההפקות שלנו. כשהגיעה, אמרה לי כי חשבה שתפגוש אותי באולפן משוכלל ורחב-ידיים המכיל ציוד מודרני וכדומה, והופתעה לגלות שחדר ההפקה הוא בגודל ד על ד ושוכן בבית מגורים פרטי. אמרתי לה שהדבר תלוי במטרת ההפקה: אם היא נעשית לצורכי מסחר, באמת ראוי שפעילות תתנהל באולפן מהסוג שהזכירה, אך כיוון שמטרת ההפקות שלנו היא הפצת המעיינות והדגש בכל סרט מושם על המסר החסידי, אפשר להפיק אותו גם מאולפן צנוע בבית חסידי". הניצוץ התעורר והבשיל ר' יגאל נולד בקריית-גת להורים יוצאי כורדיסטן ואיראן ששמרו תורה ומצוות בארצות הולדתם, אך בארץ הושפעו מסביבתם החדשה. בנערותו התגורר ר' יגאל במושב שאר-ישוב (המוכר מאסון המסוקים שהתרחש בו) ומסלול חייו דמה לזה של נערים מבתים שאינם שומרים תורה ומצוות; לימודים בבתי-ספר ממלכתי ותיכון, שירות בצה"ל ולאחר-מכן טיול באוסטרליה. הקשר הראשוני שלו ליהדות ניצת בימי שירותו הצבאי, כשהיה חייל קרבי במלחמת 'שלום הגליל': "כשראיתי סביבי את הפצועים וההרוגים הרבים, אמרתי לעצמי שחייבת להיות לחיים משמעות אחרת. היתה זו אמנם ראשיתה של התעוררות, אך לא היה בה כדי להשפיע עליי לשנות את אורח-חיי. לאחר השחרור מצה"ל התכוננתי לטוס עם כמה חברים קרובים לאוסטרליה, אך לפני הטיסה מצאתי עצמי הולך להרצאה על יהדות, שהבהירה לי כי כאן מקומי, אך עדיין לא שינתה את החלטתי. טסתי עם חבריי לאוסטרליה ונשארתי בה שנה". כפי שקרה לרבים אחרים, הניצוץ שהתעורר בארץ הבשיל והיה לקשר ממשי עם המקורות דווקא בנכר. "יום אחד התדפקו על דלת דירתי כמה צעירים מחסידי חב"ד שפעלו בשליחותו של הרבי, וביקשו לשוחח אתי על ענייני יהדות. השיחה עוררה בי רצון להעמיק את הקשר איתם, וכך המשכנו להיפגש עד שהם עזבו את אוסטרליה". הפרצוף האנטישמי נחשף לאחר שהתקרב לחב"ד, נזקק ר' יגאל לעוד כמה מקרים בבחינת 'מכה בפטיש' שיעבירו אותו לפסים מעשיים, קרי שמירת תורה וקיום מצוות. יגאל התגורר בסביבה שסבלה ועדיין סובלת ממכת התבוללות קשה. צעירים וצעירות יהודים נישאים לשאינם יהודים, ר"ל, ויגאל שהחל כבר להזדהות עם ערכים יהודיים, מצא עצמו נפגש עם אחדים מצעירים אלה, מסביר להם עד כמה יפסידו אם יתנערו משורשיהם היהודיים ומנסה בכל כוחו להניאם מהחלטתם. פעילות זו חיזקה אותו בהתקרבותו ליהדות, אך נראה שיגאל היה זקוק דווקא לפגישה עם אנשי המיסיון באוסטרליה וחשיפת פרצופם האמיתי, כדי לחוש בשייכותו היהודית במלאותה. "עבדתי בתחנת דלק ולמקום נהגו להגיע בתדירות קבועה מספר צעירים שביקשו לתדלק את רכבם. צעירים אלה לא הסתירו שהם פעילי מיסיון שנהגו לשכנע יהודים תמימים להמיר את דתם, ר"ל, ולא פסחו גם עליי. הם שוחחו איתי מספר פעמים ואף הציעו לי להשתתף במסיבות שארגנו, אך אני סירבתי בתוקף. כך נמשך העניין מספר פעמים וכשראו שהעניין אבוד מבחינתם והבינו שלעולם לא אצטרף אליהם, הורידו מעל פרצופיהם את מסיכות האדיבות והנימוס וגילו לי את פרצופם האמיתי - אנטישמים רוויים בשנאת יהודים עזה". אירועים אלה גרמו לר' יגאל להעמיק לחשוב על זהותו ודרכו. ר' דוד ביסק ששהה עדיין באוסטרליה, למד עמו תניא והשניים התיידדו ר' דוד הציע לו להתחיל ללמוד בישיבה. יגאל נענה והחל ללמוד בישיבת חב"ד במלבורן. כשחזר כעבור זמן קצר לארץ, כבר ידע מה יהיה המשך דרכו. הוא נכנס ללימודים סדירים בישיבת חסידי חב"ד-ליובאוויטש בצפת והשקיע בלימוד את כל מרצו. "עם זאת", הוא מדגיש, "על-אף כוונותיי הכנות, בימים הראשונים ללימודיי בצפת לא נראיתי ממש חסיד... אני זוכר שפעם ניגשתי לבית-חב"ד במקום כדי לרכוש תפילין. היו לי רק שבעים שקלים אך חשבתי בתום-לב שאקבל עודף... כשהתברר לי שמחיר התפילין גבוה פי כמה, השלמתי עם העניין, אך כיוון שלא רציתי לחזור לישיבה בידיים ריקות, ביקשתי מר' עמרם מויאל - פעיל חב"ד שעבד בחנות - שייתן לי את התפילין ובתמורה לכך אשאיר לו משכון עד הבאת הסכום המלא. אני עדיין זוכר את החשש שעלה על פניו למראה ההצעה שלי". ברכה כפולה להצלחה ר' יגאל זכה להיות פעמיים אצל הרבי. בפעם הראשונה היה זה בשנת תשמ"ט, ובפעם השנייה בערב חתונתו בר"ח תמוז תש"נ. וכך מתאר ר' יגאל את המעמד: "לאחר שעות של ציפייה, הגיע תורי. עמדתי אל מול פניו הקדושות של הרבי, ואמרתי לו שלאחר חתונתי אני מתכוון לפעול בתפקיד 'טנקיסט' בניידות חב"ד בארץ-הקודש. הרבי הגיש לי דולר ואמר 'ברכה והצלחה', ולאחר מכן הביט בי במבט חודר, הגיש לי דולר נוסף, ושוב אמר 'ברכה והצלחה'". כשסיפר ר' יגאל את המעשה לחבריו ה'טנקיסטים', הם פירשו זאת בבחינת 'כפליים לתושייה', אך כיום מבין יגאל היטב מדוע הרבי בירכו פעמיים "ברכה והצלחה"... מלבד שתי פגישותיו עם הרבי, זכה לקבל במשך השנים עשרות תגובות נפלאות ובלתי-שגרתיות מהרבי נשיא דורנו, אך "את זה נשמור לכתבה אחרת", כדבריו. קפיצה למים עמוקים תחילת התעסקותו ב'מדיה החסידית' אירעה בימי עבודתו ב'ניידות חב"ד', כאשר הפיק סרט ושמו 'הרבי מליובאוויטש' הממחיש את היקפה הגדול של פעילות חב"ד בארץ ובעולם והאמונה בגאולה הקרובה. ההפקה התפרסמה בארץ ובעולם ועוררה הדים נרחבים. אישים שונים שצפו בסרט, האיצו בר' יגאל להפיק גם סרטים עבור ילדים ונוער שיהיו מיועדים מלכתחילה לציבור החרדי. ר' יגאל החליט ליטול את היוזמה וכך נעשה בעצם ל'נחשון' בתחום זה. הוא רכש ציוד בסיסי לצילום ועם מעט הידע שצבר בסרטו הראשון, יצא להפיק את סרטו שנקרא 'התהילים שהצילו את אבא'. היה זה בעצם צילום של תאטרון בובות שעלילתו מספרת על שני ילדים שאביהם נוסע לגוי החייב לו סכום כסף גדול, במטרה לפרוע את החוב. הילדים נשארים בבית, ולפתע עוצרת ליד ביתם עגלתו של הרבי מהר"ש, והוא נכנס אליהם ואומר איתם פרקי תהילים ללא כל סיבה נראית לעין. כשהאב משתהה לחזור, אומרים הילדים פרקי תהילים, והפעם ביוזמתם. מאוחר יותר התברר כי באותן שעות שאמרו תהילים, האב היה כפות בידי הגוי שעמד להורגו, אך לבסוף הצליח להימלט בזכות אמירת התהילים של ילדיו. ר' יגאל אסף את השכנים שיכלו לסייע בהפקה, מי בקולות ומי בשאר התחומים, והתוצאה הייתה מפתיעה. הוא מעיר כי מובן שאין להשוות סרט זה להפקותיו העכשוויות, אך בתורת הפקה שנייה הייתה זו הצלחה יפה. בעקבות ההצלחה, הפיק שני סרטים נוספים של תאטרוני בובות, 'אבא יודן' ו'הכרוב שהשיב אבדה', ולאחר-מכן הפיק את 'לחיות עם הזמן' - סרט אודות חבורת ילדים העושים מעשים טובים, שבעקבותיהם מתגלה להם מלאך ושמו משה. התגלותו של משה מתקיימת סביב מעגל השנה: בתשרי הוא נלווה אליהם במפעל לייצור שופרות; בחנוכה הוא מחזירם אלפי שנים אחורה, אל תקופת המכבים; בפורים הוא מראה להם את סיפור המגילה כפי שהתרחש בארמונו של אחשוורוש וכו'. ילד שצופה בסרט, מזדהה עם הרצון להתנהג יפה, ולו כדי לזכות גם הוא ב'גילויו' של המלאך משה. משתדלים להציג את הטוב אם בסרטים הראשונים מבחינים שהם בבחינת 'הפקה ביתית', בהפקות הבאות משתפרת האיכות ונעשית מקצועית, וסרטי "ניצוצות של קדושה" הולכים ומשתכללים מכל הבחינות. לאחרונה הפיק שני סרטים - הראשון על חבורת 'מכל הלב', והשני 'הסערה', ששילב תאטרון-בובות עם דמויות אמיתיות. כעת הוא מפיק סרט ושמו 'אבני החושן' - סיפורו המפורסם של המהר"ל מפראג ואבני החושן האבודות בעיבוד חדשני, והפקה נוספת הרואה-אור כבר בימים אלה ושמה 'עין טובה' - סיפורו של ילד שמואשם בגניבה, שבמהלכו משתלב סיפור נוסף על הברון רוטשילד, אך מובן ש'סוף טוב, הכל טוב'. השיפור בהפקות האחרונות מתבטא בעיקר בשיתוף שחקנים מקצועיים. * כיצד ניתן 'להלביש' על שחקן חילוני דמות חסידית? "אנו נותנים את תפקיד ה'צדיק' או 'הרבי' לבעלי זקנים - בדרך-כלל שומרי תורה ומצוות. אם איננו מוצאים שחקנים כאלה, אנו עונדים לשחקן מקצועי זקן מדומה, ובלבד שלא ייווצר מצב שדמותו של ה'רבי' מוצגת שלא כראוי. "מלבד זאת, אנו משתדלים שהדמויות ה'רעות' ישוחקו ע"י שחקנים לא-יהודים, בהתאם לדבריו של הרבי שבכל יהודי טמון גרעין של טוב. במקרים ששחקן יהודי מגלם את הדמות ה'רעה', אנו דואגים לכך שבסופו של הסרט, אותה דמות תתחרט על מעשיה הרעים. אנו נזהרים מאוד בנושא זה. בסרט 'עין טובה', למשל, מסופר על ילד שנחשד בגניבה. במכוון לא הצגנו ילד שאכן גנב את הכסף, אלא ילד שמצא אבדה אך שכח להחזירה". השגחה פרטית על כל צעד ושעל ר' יגאל מציין כי כל הצלחותיו עד עתה התקיימו רק בזכות ברכותיו של הרבי. הוא שופע סיפורי השגחה פרטית שקרו לו על כל צעד ושעל בהפקותיו. "בסרט על ה'קנטוניסטים', נזקקנו לגזע עץ ששני ילדים השוהים בנכר יוכלו לסמן עליו בחריטה את ימי גלותם. חיפשנו נואשות גזעי עצים באזור מגורינו אך לא מצאנו, ולבסוף, חצי שעה לפני תחילת הצילום, נמצא בהשגחה פרטית גזע מתאים. "תחילתו של הסיפור הייתה בעצם בחג הפסח, חודשים ספורים לפני תחילת הצילומים. לילה אחד התעוררתי לקול נפץ חזק סמוך לחלון החדר והתחוור לי שהעץ שצמח בחצר נפל ורק בנס לא ניפץ לרסיסים את חלון החדר. טלפנתי לעיריית נצרת-עילית וביקשתי שישלחו צוות לפינוי העץ הכבד מהחצר. אנשי העירייה השיבו שבעוד יומיים יבואו לפנות את הגזע ואני חשבתי לתומי שכך יהיה. עברו יומיים ופועלי העירייה לא הגיעו. עברו שבועות וחודשים, וגזע העץ עדיין נמצא בחצר. בינתיים העניין פרח מזיכרוני, אך באותה מחצית השעה שבה תרתי נואשות אחר גזע עץ, הגיעו לפתע פועלי העירייה לפנותו. ביקשתי מהם שינסרו עבורי חלק מגזע העץ, וכך קיבלתי את מבוקשי ברגע המתאים...". השחקנים והצוות - משפחה אחת מלבד היותו מנכ"ל החברה, ר' יגאל הוא גם הבמאי, המפיק, התאורן והצלם. כשאני שואל אותו איך הוא מחזיק מעמד בלחץ כה כבד - מילוי תפקידים כה רבים בו-זמנית - הוא מסביר שבסרטים הראשונים אכן התקשה בכך, אך כיום יש לו 'צוות' המסייע לו בתפקידיו השונים. "מי בצוות?" - "בעיקר רעייתי המסייעת לי על כל צעד ושעל. יחד אנו יושבים וכותבים את התסריט ומלטשים אותו עד שיתאים להסרטה, ובשלב הבא אנו בוחרים את השחקנים, בונים את התפאורה וגם מכינים יחד את הכריכים עבור השחקנים ואנשי הצוות". * כמה ימי צילום נדרשים לסרט בסדר-גודל כשל 'מי בראש'? "ההכנות רבות ומגוונות, אבל הצילום בפועל נמשך תשעה ימים. אילו היה לי די כסף להפקה סדירה ורגילה, ימי הצילום היו מתמשכים יותר, אך התקציב הדל מחייב אותי לצמצם את ימי הצילום ולהפחית את העלויות ככל שניתן". * אילו הישגים חינוכיים משיגים הסרטים, מלבד תעסוקה כשרה בשעות הפנאי? "ראשית, ע"י התכנים עצמם. ילד שאינו רגיל להתנהג כראוי עם הוריו וצופה בסרט הממחיש את חשיבותו של כיבוד הורים - משפר אף הוא את התנהגותו. שנית, בעצם הצפייה. ידוע לי על משפחה דתית שהחזיקה בביתה טלוויזיה, ובעקבות הסרטים שלנו הוציאה את המכשיר מהבית והחלה לצפות בסרטים חסידיים בלבד". אני שואל את ר' יגאל אם הקשר עם השחקנים מסתיים עם תום ההפקה, אך בעוד השאלה נאמרת, נפתחת דלת הכניסה ושחקן נכנס אל הבית - מיכאל אלברדוב, שכיום משרת בצה"ל. ר' יגאל ורעייתו מקבלים אותו בשמחה כאילו היה בן-משפחתם, ואילו רלברדוב מספר להם בקול רווי צער שבן-דודו נהרג בתאונה, והתדהמה והזעזוע הניכרים היטב על פניהם, משיבים לי על השאלה: לא-זו-בלבד שהקשר לא מסתיים עם תום ההפקה, אלא אף מתחזק וסופו-של-דבר שהשחקנים מרגישים בביתו של ר' יגאל כבני-בית ממש. משנרגעות הרוחות ומיכאל מבין על מה דובר כשנכנס, הוא מוסיף משלו: "עצם העובדה שהגעתי לכאן בשעת צערי, מוכיחה עד כמה חזק הקשר בין משפחת הושיאר ובין השחקנים. אנו מגיעים לביתם לא רק בזמן העבודה אלא גם בחגים, כפי שהיה בליל-הסדר האחרון שחגגנו בביתו של ר' יגאל - לא רק אני אלא הרבה שחקנים אחרים. אבל הצד 'המשפחתי' בינינו הוא בעיקר תוצאה. הקשר המרכזי נוצר ע"י לקיחת-חלק שלנו במטרת ההפקות של ר' יגאל בתחום המדיה - הפצת המעיינות". כאן מיכאל מספר לא רק על קהל הצופים שהסרטים מסייעים לו בהתחזקות במצוות, אלא גם על השפעת העבודה על השחקנים עצמם. הוא מספר על השחקן גילי שושן שהתקרב ליהדות וחסידות תוך-כדי עבודה ב"ניצוצות של קדושה" וכיום הוא לומד בישיבת חב"ד 'חזון אליהו' בתל-אביב; על שחקן אחר שחזר בתשובה לאחר ששיחק בסרטים רבים בלא כיסוי ראש ועוד. "בתחילה לא לחצנו עליו וזוויות הצילום מנעו את חשיפת העובדה שהוא הולך בגילוי ראש, אך באחת ההפקות האחרונות ר' יגאל התעקש, וכשראה השחקן כמה הדבר חשוב לו, קיבל על עצמו לחבוש כיפה בכל הפקה. ככה זה התחיל..." יש תכניות לעתיד ר' יגאל שואף להפיק סרט שיוקרן בטלוויזיה. "יש כבר תכנית ממשית, אך אנו זקוקים לתקציב רציני כדי להוציאה אל הפועל". הוא מנצל את הבמה הנוכחית ואומר כי אם יימצא גביר שיהיה מעוניין לרכוש את החברה כדי להצעידה קדימה - "שיפנה אליי מיד". הוא מוסיף וקורא לכל אנ"ש שיש להם הערות, רעיונות לתסריטים וכו', לפנות אליו ללא היסוס. "יחד נצעיד את החברה קדימה". * עם כל אלה, איך אתה רואה את חלקה של החברה בזירוז התגלותו של מלך המשיח? ר' יגאל: "כל עניינה של הגאולה הוא ראייה, כפי שכתוב 'וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר'. מלבד זאת, חוש הראייה הוא הדק והרוחני ביותר בין החושים, לכן הוא ראוי להיטהר יותר מהם. הקשר הישיר להפקות המדיה הוא עניין של ראייה וצפייה. ויהי רצון שנזכה סוף-סוף לבשר על התגלותו המידית של המלך המשיח, תכף ומיד ממש". 'ניצוצות של קדושה' בתקשורת התקשורת הכללית מגלה עניין רב בהתפתחותו של שוק המדיה החרדית. לפני מספר חודשים הוזמנו ר' יגאל הושיאר והשחקן ר' מיכאל ויגל אל אולפן 'ערוץ שתיים' במסגרת התוכנית 'רשת על הבוקר', ונשאלו על תעשיית הסרטים החרדית בכלל ועל חברת 'ניצוצות של קדושה' בפרט. הנה תמליל הראיון: המנחה: "במקביל לתעשיית הסרטים בארץ, מתנהלת תעשייה בפני עצמה לחרדים בלבד. אנו מארחים היום באולפננו את יגאל הושיאר, במאי ומפיק של הסרטים האלה, ואת מיכאל ויגל, שחקן קולנוע המשתתף בסרטים. השאלה היא זו: כשאנו מדברים על חרדים עומדים לפנינו נושאים רבים - אך סרטים? מה הקשר בין חרדים לסרטי קולנוע?" ר' יגאל הושיאר: "קודם-כל אני מוכרח לציין כי הסרטים לא מיועדים רק לחרדים אלא לציבור היהודי הכללי. אנו הרי חסידי חב"ד, וידועה השיטה של חסידי חב"ד לנצל כל מדיה להפצת המעיינות". המנחה: "בכל-זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהחרדים לא מחזיקים בביתם מכשירי טלוויזיה..." ר' יגאל הושיאר: "דרך הצפייה אינה משנה בעניין זה. יש תקליטורים למחשב ומכשירי וידאו נפרדים וכו'. העיקר הם המסרים המועברים במדיה הזאת - כולם מסרים חינוכיים וחסידיים". המנחה: "מיכאל, אתה היית שחקן ב'הבימה', האם חזרת בתשובה ונשארת בתחום המשחק?" ר' מיכאל ויגל: "כן. כשחזרתי בתשובה, שיחקתי עדיין ב'הבימה' ולא ידעתי איך אמשיך לפעול גם במסגרת החדשה במקצוע שעמלתי עליו זמן רב, אך לבסוף הופתעתי לגלות שיש היענות גדולה בציבור החרדי להפקות חינוכיות. מובן שהצטרפתי מיד...". יצוין כי מלבד הראיון בטלוויזיה, נכתבה על חברת ההפקות של ר' יגאל גם כתבה בשבועון 'כל העמק והגליל', תחת הכותרת "שובר את השוק בעזרת ה'". ה'קנטוניסטים' של היום... להלן סיפור שממחיש את ההשפעה הגדולה של הסרטים על צופיהם. משפחה שאיננה שומרת לעת-עתה תורה ומצוות רכשה את הסרט 'הקנטוניסטים', המתאר את נחישותם של ילדים יהודים שנחטפו להישאר יהודים, כאשר חוטפיהם מנסים לשבור את רוחם ולהשפיע עליהם לעזוב את יהדותם ר"ל. במהלך הסרט מנסים להציע להם אוכל טרף, אך הם דוחים אותו ומסתפקים בלחם צר ומים לחץ. בעקבות הצפייה בסרט, אחד מילדי המשפחה סירב לאכול כל אוכל בביתו עד שיוכח לו שהמזון כשר... מי בראש? לאחרונה הפיק ר' יגאל קומדיה ושמה 'מי בראש' - סיפור על חבורת חלמאים המתכוונת להקים עיר, אך אינה מוצאת מנהיג ראוי שיעמוד בראשה. כל אחד מאנשי החבורה פונה לחפש מנהיג, עד שלבסוף רואים שכל ה'מנהיגים' שמצאו שיטו בהם, והם מבינים סוף-סוף את המסר: רק מנהיג ממלכות בית דוד ראוי להיות מנהיג בישראל ולהצעיד את העיר לקראת עתיד בטוח וטוב. ר' יגאל מספר שבתחילה חשב להפיק את 'מי בראש' בצורה שונה: להביא קטעי וידאו ממנהיגות הדמים המושחתת בארץ, אך לבסוף החליט על קומדיה מסוג זה. "לא רבים הבינו את המסר העמוק הטמון בקומדיה", הוא אומר. "רבים התייחסו לפרטים החיצוניים כמו שמות השחקנים, וחבל. יש לצפות בסרט כמה פעמים, עד שיבינו גם את כוונתו..." (הכתבה הופיעה בעיתון כפר חב"ד)