מאת: משה גוטמן

ניצב לו הנביא יחזקאל בעת גלות בבל, בין חורבן בית המקדש הראשון לבניין בית המקדש השני, ומתנבא מפי ה' על תוכנית הבניין, לחדריו, חצרותיו, תאיו, לשכותיו.
שנים אחר כך עולים מן הגולה עזרא ונחמיה בראש קבוצה גדולה. לאחר מאמצים רבים מצליחים הם לבנות את בית המקדש השני. אך ראו זה פלא, הבית השני אינו תואם לתוכנית הנבואית אותה התווה הנביא יחזקאל. ו

השאלה היא: למה? לפי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"א ה"ד) נבנה הבית השני, בעיקרו, על פי תוכנית הבית הראשון, המבוארת בספר מלכים, כיון שצורת הבית השלישי הכתובה בנבואת יחזקאל 'אינו מפורש ומבואר' וקנה המידה שבו השתמש הנביא לא היה ידוע לבוני הבית השני. בשל כך בנאוהו על פי הצורה היותר מבוארת להם.

הרמח"ל בספרו 'משכני עליון' מסביר את הנימוק להתעלמות בוני הבית השני מהתבנית של נבואת יחזקאל, על פי חכמת הקבלה, בכך שנבואת יחזקאל מיועדת לבית שייבנה בסוד הכת"ר. הדרגה הגבוהה ביותר של 'הראשית הנעלם', שהיא בדיוק כמו 'הבית העליון' הבנוי למעלה עוד לפני בריאת העולם. ובית זה יכול להיבנות רק בעת התיקון השלם ממש, לעומת הבית הראשון שנבנה בסוד 'חכמה' על ידי שלמה המלך ע"ה, החכם מכל אדם.

גם התוספות יום טוב מתייחס לנושא בהקדמתו לספרו "צורת הבית".
לשיטתו, תוכנית הבניין של נבואת יחזקאל היא לבניין המקדש שיעמוד לעולם. וכיון שידעו בוני הבית השני מכוח נבואה שהבניין השני לא הוא הבית שיעמוד לעד לא בנאוהו ככל תבנית בנין הנביא יחזקאל. זאת, כדי שיוכל להיחרב.
וכך כתב:

"לפי שידעו על פי הנביאים שביניהם שאין עתה עת הבניין ההוא משום שגרם החטא שלא הייתה תשובתם הוגנת, שמן הדין היה לבנות כך ושתהיה גאולתם גאולת עולם אילו זכו. אבל, כשלא זכו לא היו רשאים לבנות זה הבניין כלל. לפי שזה הבניין מיועד ומוכן דווקא לגאולת עולם, שכשיבנה בתבנית הזאת יהיה הכבוד חונה שם עד עולם, וזהו שאמר בעניין הבניין (יחזקאל מג ט). "ושכנתי בתוכם לעולם", ולכך כשלא היו ראויים שתשרה השכינה ביניהם בבית שני לא היו רשאים לבנותו בדומה לו לגמרי".

האם נביא רשאי לחדש?

יש אפוא שינוי בין מבנה הבתים ובין צורות הכלים, לא רק בין המשכן, שהיה במדבר, לבתי המקדש שנבנו בארץ, כי אם גם בין בתי המקדש הראשון והשני ובינם לבית השלישי.

צורת הבית הראשון וכליו נקבעו ונבנו על ידי נבואת שלמה המלך: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", צורת הבית השני דמתה בחלקה לבית הראשון ובחלקה לנבואת יחזקאל שניתנה - כך משמע - לבית המקדש השלישי.

ה'חתם-סופר' שואל: "הכיצד שינו בכלים ובבנין בית ראשון ושני ממשכן ומזבח של משה רבינו ע"ה, והכיצד ישנו בבנין העתיד שבנבואת יחזקאל ששונה מכל הנ"ל, ואף על גב ש'הכל בכתב מיד ה' השכיל - על פי נביא', מכל מקום הא 'אין נביא רשאי לחדש דבר אלא לשעה לא לקיום'? ומיישב החתם-סופר על פי הפסוק שנאמר למשה רבנו: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (שמות כה ט)", ופירש"י 'לדורות'. מחדש החת"ס שהמילה "לדורות" מתייחסת ל"ככל אשר אני מראה אותך". כלומר, שבמהלך הדורות, יראה הקב"ה מחדש לנביא שבאותו דור, בכל בנין ובנין, "איך יעשה זה משונה מזה. כלומר, שציוה הקב"ה מתחילה שישכיל בכתב מידו לנביאיו, ואין כאן דבר שחידשו נביאיו נגד דין תורה" (חת"ס, יור"ד רל"ו).

'הלכתא למשיחא?...'

עתה שהבנו מדוע חרגו בוני הבית השני מתבנית יחזקאל ושנועדה נבואה זו לבית השלישי, עלינו לגשת אל המלאכה ולראות במה דומה הבית השני בכל זאת לתוכנית נבואת יחזקאל ובאלו פרטים שונה הבית השני מהשלישי.

אלא שתחילה כדאי לבחון את הנחיצות שבלימוד צורת הבית השלישי. הלא מקובלים אנו כי בית המקדש השלישי יירד מן השמים וכפי שהזכיר רש"י במסכת ר"ה (ל.) וסוכה (מא.).

ובכן, שיטת רמב"ם ברורה בהלכות מלכים (פרק י"א) כי מלך המשיח הוא שיבנה את בית המקדש השלישי. כלומר, בית המקדש ייבנה בידי אדם, כאן עלי אדמה.

יתרה מזאת, גם לדעת רש"י עצמו שאין הדבר מוסכם על כל הדעות, שכן מדברי הגמרא עולה כי דבריו שבית המקדש העתיד ירד מם השמים נכתבו לשיטת יחיד בגמרא, אך להלכה לא קיימא לן כן. וביותר שבפירושו ליחזקאל כותב רש"י מפורשות שנצטוו ישראל ללמוד חשבון בנין המקדש ועניני המידות כדי שידעו לעשותם לעת קץ (יחזקאל, מג י-יא). וגם בפירושו לגמרא במקום אחר (כתובות ה.) כותב כי מקדש מעשה צדיקים הוא, הרי לנו את דעתו שהבית השלישי גם הוא ייעשה בידי אדם.

אין כלל מחלוקת

אך המעניין ביותר כי לא בהכרח שישנה סתירה בין הדעות או מחלוקת אם ייבנה הבית השלישי בידי אדם או יירד באש מן השמיים. בעל ה'ערוך-לנר' משלב יחד את שתי הגישות ומאיר אותם באור חדש.

על פי הסבר ה"ערוך לנר" (סוכה מא.), "בית המקדש לעתיד ייבנה בנין ממש בידי אדם. ומה שנאמר 'מקדש ה' כוננו ידיך' שיירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש הנבנה גשמי, כנשמה בתוך הגוף". ומציין ה"ערוך-לנר" שכבר היה כך לעולמים, "כמו שירד במשכן ובבית המקדש האש של מעלה תוך האש של הדיוט שנבער בעצים". את שיטתו זו מגבה בדברי הזוהר בפרשת וישב ובתיקוני הזוהר.

גם הרמח"ל בספרו 'משכני-עליון' משלב את שתי הדעות. "אבל לעתיד, לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה... והוא מה שאמרו רז"ל שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא ייעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז ייבנה סביבותיו בנין חמרי כשאר לעולם הזה ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור".

רואים אנו כי בין לבעל ה"ערוך-לנר" המקדים את שלב הבניין החומרי לשלב בו ירד אליו הבניין הרוחני ובין לרמח"ל המקדים תחילה את ירידת הבית הרוחני ואחר כך בניית הבנין החומרי סביבו - אין מחלוקת בכך שהבניין השלישי יזדקק לבנייה חומרית בידי אדם.

השוני

ברור אפוא שקיימת מצווה ללמוד את תכניתו וצורת כליו של בית המקדש השלישי שכן ייבנה בידי אדם.

לא נעמוד, ביריעה קצרה זו, על כל צורת הבית בכללותו, הפרושה בנבואת יחזקאל ומבוארת בהרחבה מאירת עיניים ובלוויית מאות תמונות ותרשימים בספר "צורת הבית" של בעל התוי"ט. נצעד בחלקים מהבית השלישי, בעזרת מהדיר הספר, הרב ישראל חיים יעקבי, מצאצאיו של בעל התוי"ט, במטרה לעמוד על השינויים הקיימים בין הבית השני לבית השלישי ועל המקומות שבהם לא יהיה שינוי בין שני הבתים.

ברובו היה הבית השני בנוי כבית ראשון. כך מסיק התויו"ט (הקדמת מדות) מלשון הרמב"ם שאומר: "ואנשי בית שני כשבנוהו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל". כלומר, שבעיקרו וברובו הוא היה כבבית ראשון, אלא שבכמה פרטים הוא נעשה כבבית שלישי.

דוגמא להבדלים שבין המקדשים השני לשלישי ניתן לראות במבנה עזרת הנשים - החצר החיצונה ובמבנה עזרת כוהנים - החצר הפנימית. בבית שני עזרת הנשים הייתה ממזרח לעזרת כוהנים, ואילו עזרת כוהנים הקיפה את ההיכל סביב, בעוד שלעתיד לבא עזרת נשים תקיף סביב את עזרת כוהנים וההיכל, ואילו עזרת כוהנים תהיה רק ממזרח להיכל. גם מידות האורך הרוחב של העזרות משתנות ואינן דומות.
דוגמא נוספת הן המדרגות העולות מעזרת נשים לעזרת ישראל. בבית שני היו 15 מדרגות, והיו מעוגלות כחצי גורן. בבית שלישי יהיו שמונה בלבד, וכנראה שמחמת מיקומן הצר ושטחן המוגבל לא יהיו מעוגלות אלא טרוטות.

הדמיון

מנגד, בשלשה מקומות בבית השני נבנו פריטים כתבניתם בבית השלישי, בכל מקום פריט אחד.

א. בחצר החיצונה, היא עזרת הנשים - חצרות קטוּרות.
ב. בחצר הפנימית, היא עזרת כוהנים - מקום המערכה.
ג. בבית גופו, בהיכל - פשפשי שער ההיכל.

הטעם שבחרו בוני הבית השני להשוות בכל אחד משלושת החלקים הללו משהו לתבנית הבית השלישי מוסברת על ידי התוספות יום-טוב בהקדמתו: "שהם בשלושה חלקי המקדש, העזרה החיצונה והעזרה הפנימית והבית בעצמו, שהם כנגד ג' חלקי העולם, מה שתחת גלגל הירח, והגלגלים, ומרכבת כסא כבודו. והמקדש מקשר חלקי העולם, אחד באחד יגשו, ורוח זר וטמא בל יעבור בם, ועל כן בכל חלק מחלקי המקדש בנו משהו דומה לשל עתיד".
ומן הכלל אל הפרט:

חצרות קטורות
בבית שני היו ארבע לשכות בארבע מקצועות עזרת הנשים: לשכת הנזירים, לשכת העצים, לשכת מצורעים, לשכת בית שמניא. המשנה מציינת במסכת מידות כי (מדות ב ה) בבית השני לא היו לשכות אלו מקורות. כך הן עתידות גם להיות בבית שלישי, שנאמר (יחזקאל מו כב) "בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות", ואין קטורות אלא שאינן מקורות - ושמן זה ניתן להן בגלל סיבת אי היותן מקורות, והיא: כדי שהעשן והקיטור של בישול הזבחים שנעשה בהן יעלה מהן.

מקום המערכה
מקום המערכה שעל גג המזבח בבית ראשון לא היה אלא עשרים על עשרים אמה. כשעלו בני הגולה לבנות בית שני הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב. כך גם עתיד להיות בבית שלישי, שנאמר (יחזקאל מג טז) והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע, יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו, מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח (מדות ג א). הוי אומר: שטח המערכה בבית שני ושלישי - זהה: עשרים וארבע על עשרים וארבע אמות.

פשפשי שער היכל
פתיחת שער ההיכל - שמחמת חשיבותו נקרא גם שער הגדול - בכל בוקר לא היתה מבחוץ, אלא מבפנים. כמו ששנינו בתמיד (פ"ג מ"ז) ובמדות (פ"ד מ"ב): "שני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בדרום ואחד בצפון, שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ושבצפון הכהן הפותח היה נכנס בו מהאולם כל בוקר, וממנו לתא ומהתא להיכל ופותח את דלתות ההיכל מבפנים".

המקור לאותם שני שערים קטנים, כמו גם לסגירת הדרומי ולכניסה דרך הצפוני, הוא שוב בתבנית הבית השלישי שביחזקאל (מד א-ד): "השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו גו' ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית".

'גדול תלמוד'

בשלשה דברים אלו בלבד דומה הבית השני לבית השלישי. מכאן, שאין די בלימוד מסכת מידות כדי להשכיל ולדעת את תוכנית הבית השלישי שעליה התנבא הנביא יחזקאל בציווי מפורש לבני ישראל ללמדו ולהכירו.

לא רבים החיבורים העוסקים בצורת הבית השלישי. יש את מפרשי ספר יחזקאל ובראשם המלבי"ם שאף הניף ידו הנטויה לבאר בהרחבה את צורת הבית השלישי. כמו כן מוכר חיבורו של הרמח"ל אשר חיבר בחמשה פרקים מסכת מידות נוספת לבית השלישי. והחיבור המקיף השלישי הוא חיבורו של בעל התוספות יום טוב, שכאמור יצא לאור מחדש בצירוף הארות והערות, הצלבות עם שיטות נוספות, הרחבות בהלכה ובפשט, ובלוויית מאות תמונות ותרשימים ממקורות שונים, מהם גם דגם מפואר של הבית השלישי שנבנה על ידי צאצא אחר של בעל התוספות יום טוב, הרב אברהם העלר הי"ו - הכול על דפי כרומו מהודרים ובצבעוניות מרשימה.

וכבר כתב ה"חפץ חיים" זצ"ל בהקדמת ספרו ליקוטי הלכות, שהציפיה לגאולה בכל עת והכיסופים לביאת המשיח בכל יום מחייבים ידיעת בית הבחירה העתידי. ואילו התויו"ט מבאר שכל העוסק בזה שיזכה לקום בתחיית המתים ולעסוק בפועל בבנין המקדש.
אשרי המחכה ויגיע.

החוט המשולש - המחבר, המבאר, המדגים

נתחיל בסיפור: עקב ריבוי התלאות בזמן כהונתו של בעל התויו"ט כרב בעיר פראג רבו מלווי בריבית שהכבידו ידם על אחיהם העניים. התויו"ט נלחם נגד התופעה ללא חת וקומם עליו את בעלי ההון המקורבים למלכות. אלו דיברו עליו סרה באזני הקיסר, עשו שימוש בספריו "מעדני מלך" ו"לחם חמודות" כדי להוכיח לקיסר כי הוא מורד במלכות והצליחו במזימתם להכניסו לכלא.

כדי לשחררו דרש הקיסר כופר נפש בסכום עתק במזומן, שלא היה שייך לאסוף אותו, וכן גזר להשמיד את ספריו. לאחר השתדלויות מרובות ניתנה הנחה לסך הכופר, והוסכם שיוכל לפורעו בתשלומים. וכן בענין הספרים הוחלט להסתפק בשינוי שמות הספרים והחלפת מילים פוגעות כביכול. עוד גזרו שלא יכהן יותר כרב. כשיצא התוספות-יום-טוב לחופשי אחרי 40 יום במאסר, גזר על צאצאיו לדורות הבאים לצום את יום ה' בתמוז, יום תחילת הגזירה.

הרב ישראל חיים יעקבי, מצאצאי בעל התוספות-יום-טוב התוודע לתקנת התויו"ט והריץ שאלה לגדולי ישראל שיורוהו אם גם בדורותינו ולמרות היותו צאצא דרך הבנות עליו לצום. בתשובה כתב לו אחד מגדולי הדור שליט"א את דעתו כי עדיף שישתדל להוציא לאור את ספריו של בעל התוספות יו"ט שאינם מצויים, כגון ספר "צורת הבית".
התוצאה של הוראת וותו חכם מונחת על שולחננו והיא מרשימה בהידורה: הספר 'צורת הבית' יצא לאור במהדורה מפוארת ומעוררת התפעלות. מלבד כל התוספות הרגילות למהדירי ספרים קדומים, כדוגמת תיקוני טעויות וציוני מראי מקומות וקיטוע עם כותרות משנה ומפתחות, והערות מעמיקות ומקיפות וביאורים להבנת הדברים, נוספו גם מאות שרטוטים ותמונות צבעוניות המשובצים בספר דף אחרי דף, על כל עניין ונושא. ספר עיוני ואלבומי כאחד.

'צורת הבית' הוא מהחיבורים הבודדים שמתייחסים לבית השלישי. רבנו התוספות יום טוב זצ"ל חיברו לפני כארבע מאות שנה, בעודו אברך צעיר שטרם מלאו לו 24 שנה.
סדר הדברים בספרו הוא מהמבנים החיצוניים למבנים הפנימיים, בעוד שבספר יחזקאל, שם מקור הדברים, המבנים מסודרים בסדר שונה, והנביא יחזקאל מדלג מעניין לעניין. חוסר ההתאמה בין ספר יחזקאל לספר צורת הבית, הקשה על לומדי ספר יחזקאל להיעזר בספר צורת הבית. התוספות-יום-טוב קיבל פנייה מ'חכם אחד מקהילת לובלין' שיערוך מחדש את ספרו לפי סדר פסוקי יחזקאל.

התויו"ט נענה לבקשתו, וערך את חיבורו מחדש אלא שחיבור זה מעולם לא נדפס, ולא נודע מה עלה בגורלו. תוך כדי עבודת הרב יעקבי על הספר הנוכחי איתר את כתב היד בספריית אוקספורד. לאחר מאמצים רבים הן בגאולת כתב היד והן בפיענוחו, הדפיסו בפאר והדר בתוך הספר צורת הבית, בצמוד לפסוקי יחזקאל ופירוש רש"י.

ועוד זאת: "בפני הלומד ניצבת משוכה לא קלה, הקושי לדמיין את מבנה הלשכות האולמות והתאים, גורמת לכך שלא רבים יתעסקו בנושאים אלו. אלא שאחד ומיוחד מצאצאי התויו"ט, הר"ר אברהם הלוי העלר שליט"א מיקירי קרתא דלונדון, שבכלל לא הכרתיו, התעסק בפועל במבנה המקדש", מספר הרב ישראל חיים יעקבי.

"הרב העלר שקד על לימוד החומר ועיין רבות במקורות ונרתם לבנות במלאכת מחשבת דגם מעץ של בית המקדש השלישי, מדוייק ומכוון לפי קנה מידה, כשהוא מנצל את כישרונותיו הברוכים בכדי להתגבר על בעיות טכניות המתעוררות מטבע הדברים בעבודה מורכבת שכזו מצד אחד ועדינה מאד מצד שני.

"שבע שנים ארכה מלאכתו עד שזכה לברך על המוגמר ביום שגמרו לכרות עצים למקדש - ט"ו באב. ואז תוך שהוא מהרהר באפשרות של ההדרת הספר 'צורת הבית' נודע לו על פעלי בההדרת הספר, נוצר בינינו קשר והתוצאה המושלמת לפניכם, כלולה בהדרה".

בזכות הדגם - מוצבת תמונה או שרטוט ליד כל קטע וקטע בספר, מה שמקל לאין ערוך את הבנת מבנה ביהמ"ק השלישי. גם במקום שיש שינוי בין בית שלישי לבית שני, הציב המחבר תמונה מבית שני, כדי שהמעיין יוכל להשוות ביניהם ולראות במו עיניו את ההבדל.