הרחובות ברחבי העיר צפת, שוממים ושקטים, ממש בניגוד גמור לחיים השגרתיים התוססים בעירנו. אבל בבנין 230 ברחוב זלמן שז"ר - החיים שוקקים, כמעט כרגיל... אמרנו כמעט והתכוונו לכך. במטח הקטיושות הראשון, בעיצומו של צום י"ז בתמוז, כולנו נבהלנו: המבוגרים, הילדים. כולם.

באותו יום, עזבו כמה משפחות לאזור המרכז. במהלך הימים שלאחר-מכן, היו משפחות "שנשרו" והיו כאלה שהצליחו איכשהו "לשרוד" גם את השבת. אבל אנחנו - 3 משפחות עם ילדים ועוד 2 נשים בודדות החלטנו, באופן עקרוני, שלא בורחים! הקב"ה שומר בכל מקום.

וגם יש לנו המנון: "עם הנצח לא מפחד מקטיושה איומה..."

במהלך היום, אנו מארגנים לילדי שלושת המשפחות (שהפכו להיות משפחה אחת גדולה!!!) משחקי חברה, סדנאות יצירה וכהנה וכהנה.

מונחי המלחמה, חדרו אף הם אל הילדים המשלבים את ההווי המלחמתי במשחקים שלהם. לדוגמה, כשישרוליק הקטן התגלש היום על המעקה, הוא התבטא: "אני זריז כמו טיל"...

בזמננו הפנוי (ויש הרבה...) אנו גם תורמים לקהילה (מי שנשאר, כמובן...) בארגון ארוחות בוקר וכדומה. בשיחות עם הילדים, הם מודים שדווקא התמודדות עם המצב מחזקת, תורמת לאמונה ולביטחון בהקב"ה ומחזקת את הקשר המשפחתי והחברתי ובכלל, בכל דבר יש טוב!

אנחנו שומעים ד"שים "מריכוזים צפתיים" ברחבי הארץ, שומעים את החוויות, המעלות והחסרונות שיש בכל מקום, ואנחנו... לא מקנאים! טוב לנו (למרות שלכל אחד מאיתנו יש לאן ללכת) אנחנו שמחים בחלקנו ומרוצים ומסתדרים ב"ה!

אנו מאמינים שהחוסן הנפשי, אותו רכשנו במשך הזמן, יתרום גם הלאה ורק בשמחות בעזרת-השם! אנו מרגישים צורך להודות לכל מי שעודד אותנו בטלפונים ובד"שים.

ולכל מי שתורם למורל שלנו - בגשמיות וברוחניות ובראשם לארגון 'כולל-חב"ד' באופן מיוחד!!! והלוואי ונזכה ומיד לנס הגדול מכולם-הגאולה האמיתית והשלמה!