זמני תשובה ממשמשים ובאים, ראשי תיבות תמוז. כך מובא בספרים הקדושים.

אלא שהפיצוצים המחרידים, המרעידים לבבות, הורסים קירות ופוגעים בנפשות, אינם עוד סתם זמני תשובה בראשי תיבות, אלא, מביאים להתעוררות תשובה נוסח "תקיעה גדולה" של נעילת היום הקדוש. הקביעה של חז"ל, לפיה, "לא נבראו רעמים  אלא לפשט עקמומית שבלב", מקבלת כאן ביטוי מוחשי.

עמך ישראל דקרית מוצקין במקלט העירוני-אזורי בו אני שוהה, פושט ברצון את זרועו להנחת תפילין, ונענה ברגש להצטרף לאמירת "תהילים נגד טילים".

"מן המצר קראתי קה".

יונה הנביא מכריז  כי "בשלי הסער הגדול הזה". יונה לא שיכל ידיו והצביע על אשמים חיצונים, הוא 'מפליל' את  עצמו. ולא בכדי, דווקא הפטרה זו נקראת בתפילת מנחה של יום הכיפורים.

"והיה ירמיהו הולך ובוכה... ואומר: בניי לא כך הזהרתי ואמרתי לכם?". והולך  מרא דארעא דישראל, מרן ה'בית יוסף', ובוכה: הלא כך התרעתי והזהרתי (שו"ע סימן שכ"ט) שפינוי יישובים יהודיים יביא למצב של 'פיקוח נפש' בכל רחבי הארץ. כי  ברגע שהם יתקרבו יותר אל מרכז הארץ – "תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

"אין עצה ואין תבונה נגד ה'". אי אפשר להילחם בפשט פשוט ב'שולחן ערוך'. וכי מה חשבנו? שנתפנה מגוש קטיף, נגרש בחרפה את יושביו, והקסאמים לא יתקדמו רח"ל לכיוון יישובי עוטף עזה? לאשקלון? לאשדוד? לקריית גת?

"החזרנו את הילדים הביתה" ("מכבסת המילים" הישראלית) קרי: נטשנו בבושה את שטחי הגבול בלבנון  וחשבנו לתומנו שהחיזבאללה לא יגיע לצפת? (והלוואי אך לצפת).

לא. שורות אלה אינן נכתבות בנימת 'אמרנו לכם'.

זמני תשובה הגיעו. לא רק 'חרטה על העבר' אלא בעיקר 'קבלה על העתיד'. את התכניות אודות חורבן  ישובים מהשומרון ('התכנסות') יש לבער כעפרא דארעא, ומיד.

לאלתר לתשובה! לאלתר לגאולה!