COL מגיש מספר קטעים. הכתבה במלואה בסוף-השבוע במגזין 'שעה טובה':

לפני מספר שבועות התפרסמה ב'שעה טובה' כתבה על עוללות כולל שפועל בלב רמת אביב. אבל זה היה רק הפרומו. ברמת אביב יש לא רק כולל אלא גם ישיבה, בלב השכונה היוקרתית, מעוז האליטות, מתנהלים חיי ישיבה מלאים, כולל "סדר שלישי".

נשמע הזוי. "היתכן" כי השכנים שניהלו מלחמת חורמה נגד סגירת הקניון המפורסם של רמת אביב בשבתות (בידי לבייב) יאפשרו לחרדים לקיים בשכונתם ישיבה, ועוד ישיבה אקטיבית שמשפיעה על הסביבה?

האם השמועה באמת נכונה

כדי לברר את "היתכן" ולוודא האם השמועה באמת נכונה, כיתתי את רגלי אל השכונה "הלבנה", נודפת העושר והריחוק, על מנת להזין עיני בעובדות החיים. אני חולף על פני קניון רמת אביב, כן. הקניון המפורסם של לבייב, שבו עושים הרמת אביבים את ה'שופינג' שלהם, ממשיך מהלך מספר דקות בתוך גן מטופח, כזה שלא תמצאו כמותו בבני ברק, ומגיע ל'בית מילמן' המאכלס בתוכו מעונות סטודנטים, לצעירים הקונים את תוארם באוניברסיטה הסמוכה, אבל גם משמש משכן ל..ישיבה...

בבית מדרש מפואר (הקרוי על שמו של השר המפד"לי אבנר חי שאקי), יושבים סביב שולחנות מחוברים שיוצרים אווירה מעט סחבקית, עשרות תל אביבים שעל ראשם כיפה ומקשיבים בדממה לרב צעיר, כמובן מזוקן, הרב יוסף גינזבורג (בנו של הרב יצחק גינזבורג המפורסם, שהימין העמוק רואה בו את מורה דרכו), שמשמש כראש הישיבה.

שיעור למנכ"לים, עו"דים, גבירים

ייחודיותו של השיעור היא ברובד החברתי אליו משתייכים המשתתפים. אנשי עסקים הנמנים על אצולת הממון, מנכ"לי חברות, עו"דים בכירים, רואי חשבון ואחרים הנמנים על האלפיון, וכפי שמשתמע בכל זאת רואים זכות לעצמם להשתתף, לכל הפחות בשיעור פרשת שבוע הנמסר בישיבת חב"ד שבלב רמת אביב.

אחד מהם הבוס של חברת שימורי הדגים המוכרת בכל בית ישראלי, סטארקיסט", מיכאל מיטלמן. הוא משתתף בהתלהבות בשיעורים המתקיימים בישיבה מדי יום שישי, נוכח בתפילות השבת ו..תומך מושבע –כולל כלכלית- של הישיבה.

שלא תטעו, האיש אינו מגדיר את עצמו כ"דתי", גם לא היום. אך זה אינו מונע ממנו לשמוע שיעורים ביהדות, וכאמור להתפלל, ולערוך בדק בית קטן בבית.

מאחורי ההתנהלות שלו ושל עוד עשרות אחרים, שכולם באים "משם" עומד השיעור השבועי, העוסק כאמור בפרשת השבוע, מתובל בדברי חז"ל, ביאורי המפרשים על הפרשה וחסידות. המשתתפים, כך אני מזהה על פניהם, מתענגים לשמע דברי התורה הנקלטים בליבם. מסתבר כי לא מצאו עיסוק מעניין מרתק ומהנה יותר בערב שבת, היום החופשי שלהם מהעבודה, והם באים בהתמדה שמעוררת את המחשבה כי אילו היינו חושבים גם על האנשים האלה, ולא רק על חוק החינוך, היתה מתחוללת מהפיכה של ממש וכבר לא היינו צריכים לדאוג לחוק החינוך, גם לא לקצבאות...

אגב, אחד המשתתפים הוא שלמה קאליש, איש חב"ד וטייקון היי-טק ישראלי שאף מכונה לעיתים, בעיתונות הכלכלית, "הגורו של ההיי-טק".

"יש איזה רב"...

הכל החל לפני כעשור, אז הרב יוסף גינזבורג יחד עם פעילים חב"דיים נמרצים מהמקום החליטו כי לא תהיה שכונה בתל אביב ללא ישיבה! גם לא רמת אביב. הם לא חשבו הרבה ושכרו דירה בלב השכונה אותה הפכו למדרשה זוטא, עבור תושבי השכונה הבאים בשעריה.

אט אט התפרסם דבר הישיבה באוזני רבים מילדי הטיפוחים של השכונה, ביניהם ילדי שמנת. "יש איזה רב, שאומר דברי תורה, מספר דברים מעניינים", עברה השמועה מפה לאוזן והניבה תוצאות.

אם בתחילה משתתפי השיעורים לא מנו יותר ממניין, הרי שאלו התחילו להתרבות עד שכבר לא הספיקו שתי הידיים על מנת למנות את חפצי החיים.

וזה היה "הרב יוסי"

מדובר היה בעיקר בצעירים אשר שמעו את הפלא המהלך ששמו הרב גינזבורג, או "הרב יוסי" כפי שקוראים לו כאן עד היום. מה שלוקח אותם זה חיוכו הכובש, דיבורו העדין, המלטף, והנועם שהוא מדיף, שעזרו לו להתחבב על רבים מנערי השכונה, שמצאו אצלו תשובה לכיסופי ליבם ול"משהו עם תוכן".

כך התפתחה לה הישיבה. דירה כבר לא הספיקה, אז מובן ששוכרים מקום גדול יותר, שיהיה מקום לכולם.

"כמו קאסמים"

אבל בעיות סביבתיות היו גם היו. רבים מתושבי רמת אביב שראו בפתיחת הישיבה בלב השכונה, מעין התרסה והסגת גבול, לא טמנו ידם בצלחת. העובדה שישיבה חרדית "כמו בבני ברק", נפתחה בפתח ביתם, הטרידה את מנוחתם – "כמו קאסמים".

"התנגדויות רבות ידענו בשנים הראשונות לפתיחת הישיבה", מספר חיים אלראי, מאנשי הנהלת הישיבה, "השכנים כעסו מאוד על פתיחת הישיבה בשכונה. הם ראו בה, בין השאר "סכנה" לילדיהם. חששו שמא יימשכו אחר החרדים וייהפכו אף הם לרח"ל "שחורים"...

"היו הפגנות קשות, היו התקוממויות, היו ניסיונות לסגור את הישיבה. רבים מהמאבקים אף היו מתוקשרים והתפרסמו בתקשורת החילונית".

'פרזיטים', 'לכו לצבא'

"היום, לא להאמין. האווירה בשכונה השתנתה כליל. אם לפני מספר שנים היו "חוטפים" על ימין ועל שמאל (בעיקר שמאל – כי ימין לא היה..), קריאות גנאי כמו 'פרזיטים', 'לכו לצבא' וכדו' ממיטב הרפרטואר השמאלני, הרי שכיום הדבר אינו קיים כמעט. השכונה כיום, הרבה יותר סבלנית, מבינה ואפילו מעריכה. כמעט ואיננו נתקלים בתגובות ה"אנטי" שידענו בעבר".

זיו קצבי - מביה"ס האליטות הלבנות

זיו קצבי, אחד מתלמידי הישיבה בעבר, המשמש כיום כאחד משלוחי חב"ד המרכזיים ברמת השרון (לא יאומן), שניאות לספר על הדרך שבא מצא את דרכו על הישיבה ובעצם ליהדות.

בניגוד לשמועה כי אשכנזים, בוודאי מה"בסערע מנצ'ן" (האנשים היפים) אינם חומר גלם מתאים לחזרה בתשובה, הרי הוריו של זיו התגוררו -ועדיין- ברמת אביב. מעולם לא חלמו כי בנם יקירם, זיו, יפלס את דרכו ליהדות וביום מן הימים ילבש שחורים ויעטה זקן על פניו.

זיו: "את ימי התיכון העברתי ב'אליאנס', מהתיכונים היותר יוקרתיים בעולם החילוני. למדו בו רבים מאלילי הבידור. עימי בכיתה, למשל, למדה אחת מהדמויות המוכרות ביותר בציבור החילוני. במקום הזה התחלתי בהתקרבותי ליהדות. כשהייתי כבר בעיצומה של חזרה בתשובה. הייתי אז בגיל שש עשרה. חיפשתי כיוון, דרך. הכרתי אז את הרב יוסף גינזבורג. אז עדיין לא הייתה ישיבה של ממש. אלא רק מדרשה ששכנה בדירה בודדת ברמת אביב. בעצם ליוויתי את הישיבה מראשיתה, מאפס. לראות בעיני כיצד הכל נבנה, לחזות כיצד דברים כל כך מוזרים, שאף אחד לא האמין שיקרו ברמת אביב, התרחשו גם התרחשו. תושבי השכונה היו מביטים במבט מלוכסן ברב גינזבורג שצעד בשכונה בלבושו החרדי המלא. מילא בימי חול, עוד היו רואים בשכונה חרדים שמפעם לפעם נקלעים לאזור, אבל בשבת ועוד בלבוש חסידי"...

כיצד מתוודע נער שמנת מ'אליאנס' לחסיד מחזיר בתשובה?

"בבית הכנסת בו הייתי מבקר בתחילת ההתקרבות המהוססת שלי, שמעתי מחבר על סעודות שבת המתקיימות בביתו של הרב גינזבורג מידי שבת בשבתו. פעם אחת, אחרי הקידוש המסורתי של אבי, שלאחריו הדליקו הורי את הטלוויזיה, החלטתי לבדוק במה מדובר. באתי ונדלקתי. החסידות לקחה אותי. הניגונים, השמחה ששרתה, ודברי החסידות ששמעתי משכו אותי אליהם בכבלי אהבה. היה שם טעם מתוק שמעולם לא פגשתי. ואז הבנתי שזה מה שחסר לי ושלא מצאתי עד אז בשום מקום.

עכ"פ התחלתי לבקר בשיעורים של הרב גינזבורג בכל עת מצוא. לפני הלימודים, לאחריהם, מתי שהיה שיעור והתאפשר לי לבוא. "בתקופה מאוחרת יותר, כשהישיבה התרחבה והתמסדה, על כל מאפייניה, למדתי שם במשך כל היום. נעשיתי לבחור ישיבה ממש".

"ההורים חשבו שאני יוסל'ה במהדורה שניה"

וההורים?

"פחדו מאוד. הרגישו שחוטפים להם את הילד מתחת ידיהם. זכרו את חטיפת יוסל'ה (שוכמכר – התראיין לא מכבר ב'שעה טובה' לראשונה לאחר 40 שנה) וחשבו שהם הבאים בתור, שזה קורה להם... למשימה גויסו שכנים ומכרים ששכנעו אותי –ואותם- כי מדובר בהתפתחות מסוכנת שעוברת על הבן שלהם, כלומר – עלי. הזהירו אותם שיש לעצור במהירות האפשרית – "לפני שיהיה מאוחר". אבל זה כבר היה מאוחר.. בעוד הם מנסים לעשות הכל, על מנת שאנתק את הקשר עם הישיבה, גילו כי כבר חציתי את הגשר".

והיום גם הם שומרי מצוות

"היתה תקופה בה הייתי מנותק במידה מסוימת מהמשפחה. הורי כעסו מאוד, ואז ניחם אותי הרב יוסף גינזבורג: "אני מבטיח לך שיום אחד ההורים שלך יסעדו בביתי את סעודות השבת". עניתי לו: "יתכן כי התפתחויות מפתיעות עשויות להתרחש בעתיד, אך לא עד כדי כך. 'הרב מגזים', אמרתי לו. אך מסתבר שזו לא היתה הגזמה. הגיעה העת שהורי, לא פחות ולא יותר, סעדו אצלו -יחד איתי- את סעודות השבת, ו..גם הם נמשכו כמוני אל היהדות...".

במבט לאחור איך תסביר את המהלך שהושלם בהתקרבות הוריך ליהדות?

מעט אור הדוחה הרבה מן החושך, אני מאמין שהאור של היהדות וחב"ד עשה את זה גם להם. זה התחיל בכך שאני –בעצת ראש הישיבה- לא התרחקתי מהמשפחה, ההורים גילו כי אני מכבד אותם, לא משתגע לגמרי, בסך הכל שומר מצוות, ונשאר בנאדם מהישוב. ואז הבינו שזה לא סוף העולם. אפילו פחות גרוע מהודו וסמים...

ויש לי אח שלומד בישיבה...

והיום?

ההורים שומרים מצוות ומקורבים לחב"ד. כשיש סוגיה משמעותית להכרעה בבית, שאלה גורלית, ההורים מבקשים "לכתוב לרבי מחב"ד ב'אגרות קודש'" ומתייחסים במלא האמונה לתשובה המתקבלת.

זה קרה, כי ההדרכה של הרב יוסף גינזבורג הייתה מתונה ואמיתית. הוא מעולם לא דחק בי או בשום תלמיד. כל תהליך ההחזרה בתשובה לווה בהמון רוגע וסבלנות. בכלל, כך הייתה כל האווירה בישיבה, ממש בלי הקצנה וזה מה שהתאים למקום וגרם לאנשים לשנות את דעתם. הרבנים והצוות – ידעו כולם, שזיו הוא בחור שמאחוריו סיפור מיוחד. כולם סייעו בכל מה שיכלו. נתנו גם המון חום, חיזוק ותמיכה למשפחה".

ומה עם האחים?

מסתבר שמסתמנת כאן מפולת משפחתית: "יש לי אח שלומד בישיבת חב"ד שבצפת. אחותי המתגוררת במילאנו שבאיטליה עומדת אף היא בקשר הדוק עם אנשי חב"ד בעיר".

יוסף יצחק פריצקי שלחם נגד הישיבה הגיע, התפלל ושמע דרשה..

כנער שגדל ברמת אביב, כיצד אתה רואה את השכונה החילונית בעוד מספר שנים, לאחר המהפכה הרוחנית הכבירה של חב"ד במקום?

"לפני עשר שנים, אף אחד לא היה מעלה בדעתו את המהפכה המדהימה שמתרחשת היום בשכונה. אספר לך קוריוז קטן ומעניין: אחד המתנגדים הגדולים ביותר לישיבה, היה תושב השכונה יוסי פריצקי, השר לשעבר מטעם סיעת שינוי המפוררת. פריצקי זה, המוכר כזולל חרדים לתיאבון, הקים תנועה אנטי דתית בשם 'עם חופשי', שהתיימרה להוציא את ישיבת חב"ד מגבולות רמת אביב.

לאחר מכן נבחר כח"כ מטעם שינוי האנטי דתית ומאוחר יותר אף נבחר לשר. באותה שנה שפרש בעל כורחו משינוי, ביקר ביום הכיפורים בבית הכנסת השוכן באוהל המוקם במיוחד לפני הימים הנוראים ברמת אביב ג'. האיש הידוע כאנטי דתי בכל ליבו ונשמתו, (יש נשמה גם לרחוקים מסוגו..) הקשיב לדרשה ואף אמר קדיש. מישהו שהיה מנבא זאת לפני עשר שנים היה נחשב לשוטה הכפר".

אז נכון שפריצקי גילה את היהדות לאחר שההרפתקה הפוליטית הסתיימה בפנצ'ר גדול, לאחר ששינוי וטומי בעטו בו החוצה. במצבים כאלה, כשבן אדם עובר רגע מפתח בחייו אכן נפתחת ההזדמנות.

אגב, לא מן הנמנע שמאחורי פריצקי יש איזה שהוא רקע חב"די רחוק ועמום שבא לביטוי בשמו: "יוסף יצחק"...

"אני נזכר בסיפור נוסף. נוהגים היינו תלמידי הישיבה, לעמוד במרכזים המסחריים של רמת אביב מידי יום שישי, ולהציע ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות להניח תפילין. אחד מתושבי השכונה היה עובר לידינו בקביעות, מחרף ומגדף. כך נהג במהלך כל ערבי השבתות ברציפות שנמשכה שנים. "לאחר ארבע שנים! האיש ניגש ללא אומר ודברים אל הדוכן, הפשיל שרוול וביקש שנניח לו תפילין! זו כוחה של "תעמולה, שאינה חוזרת ריקם, כהגדרתו המדויקת להפליא של הרבי מליובאוויטש".

הנחת התפילין היתה כמובן רק התחלה. דרכו של יהודי זה אל היהדות התמשכה על פני זמנים ארוכים.