הרב יוסף-יצחק חיטריק

בחורף תשל"ג ביקשתי מראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770 באותם ימים, הגה"ח הרב מרדכי מענטליק ע"ה, לבקש אישור מהרבי להתחיל ללמוד 'יורה דעה', לקראת קבלת 'סמיכה'.

חברי הנהלת הישיבה היו נכנסים לרבי פעם בחודש, והתחלת לימוד 'יורה דעה' היתה טעונה הסכמה של ההנהלה, וזו ניתנה רק לאחר אישור של הרבי.

גם אלו שקיבלו את אישור הנהלת הישיבה ללמוד לקבלת 'סמיכה', קיבלו זאת ללימוד ב'סדר' אחד בלבד, היינו חצי יום, ובשאר הסדרים היה על התלמיד להמשיך ללמוד גמרא לפי הסדר המקובל.

הרב מענטליק ע"ה הודיע לי כי לדעת ההנהלה לא כדאי שאתחיל ללמוד 'יורה דעה', הם לא מאשרים לי ואף לא ישאלו על כך את הרבי.

העמדה של ההנהלה הייתה כי תמים חייב להישאר במסגרת הישיבתית הלימודית בתומכי תמימים עד החתונה. קבלת 'סמיכה', דבר שהרבי דרש מכל תמים לפני החתונה, נחשבה יציאה מסוימת מהמסגרת המסודרת של הישיבה, ולכן לדעת ההנהלה יש לדחות זאת לתקופה של 'קודם החתונה' – כלשון הרבי.

כידוע לכולנו, זמנו של תמים אינו שלו, והוא נתון בידי הנהלת תומכי תמימים עד החופה.

זכורני, שסיפרו על אותו תמים נעלה, שהיה מבקש את אישור ההנהלה להיעדר מסדרי הישיבה לפני שהיה יוצא להיפגש לצורך שידוכים... 

מקומו של תמים הוא בתומכי תמימים. משם הוא יוצא להתחתן, ולשם הוא נשאר קשור כל ימי חייו.

מושגים של 'סיום' הישיבה או עזיבתה לא היו קיימים מעולם בלקסיקון שלנו. תמים נשאר תמים. הנהלת הישיבה והמשפיעים הם הם האמורים להדריך וללוות את התמים עד החופה.

למי שייך התמים?

לאחרונה השתרבב סדר חדש: לאחר סיום שנת שליחות או שנת קבוצה – מוצא התמים את עצמו... עם עצמו. ואני מהרהר בקול רם, ושואל שאלת תם, בשם מאות אבות: למי שייך התמים בתקופה זו? מי יודע עליו? מי מלווה אותו?

האם עליו חלה האחריות לחפש את דרכו לבד? האם עליו להחליט בעצמו לאן פניו מועדות - המשך שליחות, לימודים סדירים, סמיכה, או שידוך?

בעשור האחרון הומצא רעיון חדש, תחליף מלאכותי לתומכי תמימים של אז ומקדם: הוקמו מוסדות בשם 'סמיכה פרוגרם' – או מכוני סמיכה. לדידי, זה קצת מריח 'אקדמיזציה' של תורתנו הקדושה. חסיד יודע כי הוא לומד תורה כי זו חכמתו של הקב"ה, והוא וחכמתו – חד. אם בתוך מסגרת תומכי תמימים, על כל המשתמע מכך, יש קבוצה של תלמידים מבוגרים שעל פי הוראת הרבי לומדת יורה דעה – מה טוב.

ואולם תיאמר האמת הצרופה, כי ממכונים אלו עד לתומכי תמימים - הדרך ארוכה.

אין ספק, שלוחים רבים שהקימו מכונים מסוג זה, נהנים רבות מפעילות התלמידים בקרב בני קהילתם. ואין ספק, יש מכונים שקיימת בהם אווירה חסידית מקורית.

אך האם זאת הייתה כוונתם של רבותינו נשיאינו מייסדי ומנהלי תומכי תמימים? האם הם ציפו כי ברבות הימים, תלמידים 'יסיימו' חוק לימודי חובה בגילים של שנה-שנתיים-שלוש לפני חתונתם, והתלמיד ישוטט בעולם לחפש את מקומו?

האם לא היה כדאי כי המשפיעים ימשיכו את הקשר שלהם ודאגתם לתלמידים גם לאחר סיומם שנת שליחות או שנת 'קבוצה'?

האם לא היה רצוי שהתלמידים המסיימים את שנת שליחותם ושנת 'קבוצה', יחזרו אוטומטית לישיבה ממנה הם הגיעו, על מנת להמשיך את לימודם בתומכי תמימים 'נטו', עד להקימם בית בישראל?

האם לא היה כדאי להוסיף עוד שנה בישיבות קטנות, ועוד שנה בישיבות הגדולות, על מנת שהיציאה לשליחות ולקבוצה יהיו יותר קרובות לתקופה של 'קודם החתונה'?

מתומכי-תמימים לא מתנתקים

כותב הרב משה רוזנבלום ע"ה, מזכיר ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש (ברשימתו המיוחדת "דברי ימי התמימים", המופיע ב'כרם חב"ד' מס' 3):

"ימי ניסן הגיעו, ויגישו תלמידים רבים בקשותיהם כי יתנו להם לחוג חג האביב בחוג משפחותיהם. המנהל (הרבי הריי"צ) הגיש דברי הבקשות לפני הוד כבוד אביו רבנו הקדוש שליט"א, ותהי תשובתו:

"הנהגתנו את התלמידים שיחי', הן מצטיינת היא בזה שהננו דורשים תכלית טובתם באמת. ואין כוונתנו הלימוד בלבד, כי אם היישרת דרכיו ולקשרם במידה הראויה עם התורה והעבודה וכל העניינים הטובים לנפשם עדי נעמידם בעזרת השם יתברך על בסיס נכון וקיים בל ימוט ח"ו.

"על כן לא טוב הדבר בעיני כי ינתקו - הגם לשבועות אחדים – מחיי עולם, ולהסיע כל רעיונותיהם ומוחם אל חיי שעה שאין כל טובה לנפשם כו' אדרבא כו'. כמאמר אם תעזבנה יום כו'....

"על פי החלט זה הושבו בקשות התלמידים ריקם. וגם הם בשמעם דברי טעם ואמת נהנו מאד, ונוכחו לדעת כי כל דבר נעשה בעיון לטובתם האמיתית, וישמחו".

הגעו בעצמכם: מדובר היה בנסיעה הביתה לחג הפסח לכמה שבועות בלבד, אך הרבי הרש"ב פסק כי עדיין לא הגיע הזמן 'לנתק' אותם מתומכי תמימים! ברור אפוא לכולנו מהי דעתו של הרבי, באשר להתנתקות של מאות תמימים לאחר סיום תקופת שליחות וקבוצה.

הגיע הזמן לעצור את ההתנתקות הזאת (מתומכי תמימים). היא פקודה בלתי חוקית בעליל.

זו רק דעתי. מה דעתכם?

(המאמר פורסם לפני כשנה בשבועון 'כפר-חב"ד')