"שבעה טילי קטיושה נפלו בעיר צפת. פיקוד העורף הורה לתושבים להיכנס לחדרים מוגנים או למקלטים. ירדנו במדרגות למקום שמעולם לא חשבנו שנגיע אליו. ארגזי ספרים קידמו את פנינו, וריח חזק של טחב. אחת השכנות הביאה מאוורר שהחייה את נפשנו ביום החם.

בין יושבי במקלט, היתה אישה צעירה, משליחות חב"ד למוסקבה שהגיעה לנפוש בצפת למספר ימים. היא ישבה בתדהמה עם בנותיה המבוהלים, שלא הבינו מה קורה. מאחוריה ישב יהודי מבוגר ששפתיו מלמלות פרקי תהילים.

אחת השכנות שאינה חב"ניקית, פנתה אל הילדים שישבו על הריצפה, וביקשה שיחזרו אחריה פרקי תהילים. אני טופחת לה על השכם ופונה אל השלוחה ממוסקבה "הנה החב"דניקית שלנו"... 

הקשבנו לחדשות ולא האמנו שאנחנו חלק מהאירוע, והרהרתי בקול: "היתכן שעוסקים בחדשות בנושאים אחרים מלבד הצרה שלנו פה?" ולאחר מכן עניתי לעצמי - "כששמענו על הימצאותם של תושבי קריית שמונה במקלטים, אמנם זה הטריד אותנו אך המשכנו את חיי היום יום שלנו ועסקנו גם בדברים נוספים שעל הפרק..."

 היום, שבעה עשר בתמוז. 17 בגימטריא 'טוב' ושנזכה במהרה שעל ידי הדאגה האיתנה לצרת אחינו בכל מקום שהם, נזכה שיום זה 'שארעו בו צרות רבות' ייהפך במהרה ליום של שמחה ו'טוב' לכל היהודים.