ושבו בנים לעלנוויל
דיירי הרחוב ווינטיש רוד הצר והמפותל לא מגלים התעניינות רבה באגם המוקף עשבי פרא בצד שמאל של הכביש. עבורם, עלנוויל היא מקום מגורים ותו לא. רק תושב אחד, היסטוריון העיירה, הבין את גודל החשיבות. הוא זכר בבירור את "קעמפ גן ישראל" ששכן במקום לפני חמישים שנה שהיה מחנה הקיץ החב"די הראשון בעולם.
הרבי ביקר בעלנוויל בט"ז תמוז תשט"ז, ובקעמפ ביקשו לחזור לשם ביום המיוחד ובכך לחנוך את אירועי יובל שנה לייסוד "גן ישראל" שמונה היום 500 סניפים בעולם. הקעמפ שכן בשכירות רק שנה אחת בעלנוויל, והאתר נמצא בעזרת זכרונו של ההיסטוריון, גרמני במקור. גם הבעלים נמצאו - יהודי בשם קרייג פרידמן ששמח לשמוע על ה"ביקור הקדוש".
המקום נראה עזוב, הבניין המרכזי בו הרבי התוועד וניגן, נשרף כליל. בעת הפתיחה הרבי אמר שבבוא הגאולה "ייקחו את כל הקעמפ - השדה, בית-הכנסת, המשק, להבדיל, עם האגם לארץ ישראל". האגם עצמו נותר בשלימותו, אולם הגדר שהרבי הורה למנהלי הקעמפ לתחזק מטעמי בטיחות הורד וסדקים עמוקים נראו על המזח.
בט"ז תמוז תשס"ו, הילדים הגיעו באוטובוסים בקבוצות קטנות ומיהרו לשפת האגם ובידם תמונה בגווני שחור לבן של הרבי צועד על המזח. הם קראו את הי"ב פסוקים, והזעקה "עד מתי" הדהדה למרחקים.
ניצחיות של הקיץ
"היום הרבי התחיל את גן ישראל - לא כתעסוקה בין שנות הלימודים אלא כחלק חשוב וחיוני בשנת הלימודים", אמר השליח הרב אברהם שם-טוב, שהיה בזמנו מנהל הלימודים ועומד כיום בראש מפעלי הקעמפ. "נמלאו יובל שנים שזה ניצחיות. ה' נתן לנו את הזכות הזאת ועלינו לנצל אותה לעשות יותר".
"כאן הרבי זרע, והיום אנו קוצרים. היינו אז בקעמפ רק 40 ילדים, וכמה יש היום? 50 אלף חניכים במחנות "גן ישראל" בעולם כולו", הרב שם-טוב מספר.
ואכן, מנהל הקעמפ הרב יוסי פוטרפס סר הצידה מידי פעם כדי לענות לטלפון הסלולרי ולהסביר להורים לחוצים שאין מקום בקעמפ עבור ילדיהם, גם עבור החודש השני. "ההרשמה נסגרה כבר בפסח, ויש לי רשימה המתנה מתארכת", הוא אומר.
החניכים והמדריכים המרוגשים חצו את הרחוב לעבר החלקה בה שכן מבני הקעמפ. הרבי סייר בזמנו בחדרים המיועדים ללינה, ואף העיר להוסיף מזוזה בציור של בית שהיה תלוי על הקיר. ובחדר האוכל הרבי נטל את ידיו הק' לסעודת מצווה לרגל "חנוכת הבית" של הקעמפ. בשיחת קודש הרבי הסביר שלמרות שעניינו של הקעמפ הוא חיזוק בריאות הגוף של הילדים, הרי מנצלים את הזמן גם לחיזוק בריאותם הרוחנית על-ידי הוספה בתורה ובתפילה.
ה'אפיקומן' ונפגעי התאונה
הרב ישראל שם-טוב מקראון-הייטס שנכח בביקור הרבי, סיפר לחניכים על המקרה שהוא היחיד שהבחין בו: הרבי הביא מצות וחילקם לנוכחים, אולם בשלב מסויים הכניס מספר חתיכות לכיס הסירטוק. מאוחר יותר התברר כי באותו זמן בדיוק אירעה תאונת דרכים למכונית מלאה באנ"ש ותמימים שהתהפכה שלוש פעמים. כששמע זאת, הרבי ביטל את הדאגה ואמר "נו, הכל יהיה בסדר" והוציא את חתיכות המצה ומסר לחלקן לנפגעי התאונה.
תחזית מזג האוויר דיווחה על יום גשום וקודר, המצב בשטח היה קצת יותר קל. טיפות ירדו מידי פעם, אולם המדריכים והילדים עמדו מרותקים לדברים על הימים ההם. כשמוזכרים שמותיהם של מנהלי הקעמפ דאז – הרב קהת וייס ויבדלו לחיים הרב יוסף וויינבוים, הרב משה לאזאר ואחרים כמו הרב משה פעלער והרב עמנואל שוחט – מתברר כי לרובם יש נכדים ונינים העושים את הקיץ בקעמפ השנה.
"הביקור נתן לחניכים מוחשיות למה שהם שמעו כל הזמן מהמדריכים, הורים ומורים שלהם. הילדים הבינו יותר את ההקשר של ביקור הרבי, וחזרו לקעמפ בפארקסוויל עם רוח וחיות מחודשת", המדריך הראשי הת' לייבל קסלמן אמר ל-COL.
לבושים בחולצות לבנות עם הלוגו של שנת היובל והכיתוב "וקדשתם את שנת החמישים", החניכים התפזרו במרחב הירוק למלא את סקרנותם לגבי השטח והמבנים הרעועים. ולרגע היה נדמה כאילו הקעמפ מעולם לא עבר מכאן.
הקבוצה מגן ישראל ביקרה במקום שבו הרבי ביקר לפני חמישים שנה, וזה בהחלט מרגש לבקר בו הרבי ביקר, ולראות בעיניים את המקום בו הרבי עמד ודיבר, זה ממחיש את האירוע.
זה כמו שהרב בוטמן חזר לצרפת לראות את הבית והמקום שבו הוא ראה את הרבי לפני כמעט שישים שנה. וכהנה רבות.
משא"כ הקבוצה שתיארת עומדים שם לא בגלל ששם הרבי התוועד, אלא בגלל ששם הרבי מתוועד. וההבדל ברור.
זה מקום בהיסטרי של ליובאויטש בכלל והרבי בפרט, וקדושה לא זזה ממקומה.
איזו כמות של ילדים עצומה יש היום? היכן הם?
אולי נתווספו מדריכים בשונה מאז. ואז?
לעלענוויל הגיעו רק כמה מהקבוצות המבוגרות יותר.