כשמיכאל אוסניס, תושב קדומים, מדבר על אמונה בה' ועל תורה ומצוות, אפשר לחוש בקולו חום ואהבה בעוצמה מרגשת. וכשהוא מדבר על בית-המקדש, עיניו פשוט זוהרות. לא הייתם חושבים זאת עליו לוּ ראיתם אותו סתם-כך ברחוב, קל-וחומר לוּ הכרתם את הרקע שלו.

בשנים האחרונות נעים חייו של מיכאל סביב ציר מרכזי אחד – בית-המקדש. דגם מרהיב של הבית, מעשה ידיו, מפאר את 'מכון המקדש' ברובע היהודי בירושלים. דגמים נוספים שבנה פזורים בכמה מקומות בארץ. אחד מהם, דגם לימודי הניתן לפירוק ולהרכבה, נמצא בביתו. בימים האלה הוא שוקד על בניית שני פסיפסים יפהפים, גדולים מאוד – האחד, של הר-הבית ובית-המקדש, והשני, של המשכן מוקף בשבטי ישראל חונים לדגליהם.


במודיעין הרוסי

מיכאל (56), אב לשתיים וסב לארבעה, נולד בדונייצק שבאוקראינה. הוריו גידלו אותו באווירה קומוניסטית כפרנית. כשהיה כבן שש-עשרה נפטר סבו, ששמר מצוות בסתר. "אני זוכר היטב כיצד הגיף תריסים וערך קידוש בליל שבת, או אכל מצה בפסח", אומר מיכאל. "עיניו דיברו אליי כל הזמן. נראה היה כאילו השתוקק לומר לי דבר-מה, אך משהו חוסם אותו.

רק פעם אחת, כשמלאו לי שלוש-עשרה, העז לקחת אותי הצידה וללחוש באוזני מילים מעורפלות. 'אני צריך לעשות לך בר-מצווה', אמר, 'אבל אתה מבין... המצב עכשיו מפחיד מאוד. אם יתברר להם שאתה מתעניין בדברים כאלה, ישלחו אותך לסיביר'. משפט אחד בלבד אמר בנימה חדה וברורה: 'עליך להתחתן אך ורק עם יהודייה!'".

כשהתבגר, גוייס מיכאל לבסיס מודיעין סודי, שבו עסקו בניתוח תמונות שצילמו לווייני חלל רוסיים. אחר-כך התחתן עם לאה, בת למשפחה יהודית מהעיר סאקי, שבחצי האי קרים. לאחר החתונה למד הנדסה ובניין ועבד בתחום.


תנ"ך בשמירות

בקשותיהם לעלות לארץ נדחו שוב ושוב – בעיקר בגלל הרקע הצבאי שלו וכן מפני שאחיה של אשתו היה טייס בחיל-האוויר הרוסי. בשנת תש"נ נפתחו השערים והם עלו ארצה. הגיעו לקדומים ומיד נשבו בקסם המקום. "איזה אוויר, איזה נוף, איזו שלווה"...

בקדומים עבד בשמירות, ואז, בפעם הראשונה, יכול היה לממש משאלה ישנה שלו – לימוד תנ"ך. "תמיד רציתי להכיר את ההיסטוריה של העם שלי, אך לא הצלחתי לעשות זאת. פתאום מצאתי את עצמי קורא פסוקים ומחייך באושר!". במקביל ללימוד התנ"ך עבר ברית-מילה והחל לקיים מצוות. ראש ישיבת ההסדר המקומית, הרב יצחק בן-שחר, סייע לו בצעדיו הראשונים.


בונה דגמים

המשיכה לבית-המקדש החלה בעקבות שבת שעשה בכפר-חב"ד. "הילדים במשפחה המארחת שיחקו ביניהם בקלפים, ועל אחד מהם היה ציור של בניין לא-שגרתי. שאלתי אותם 'מהו הבית הזה?'. 'זה בית-המקדש!', ענו הילדים והביטו בי כלא-מאמינים. יהודי מבוגר שלא יודע מה זה בית-המקדש?!...".

מיכאל נשאב לעניין. למד ביסודיות מסכתות מידות ויומא, והחל ליישם את ניסיונו בתחום ההנדסה והבניין, רק בזעיר-אנפין. התוצאות – מדהימות ביופיין. הדגמים של מיכאל בנויים אבן. כשנשאל על כך, השיב: "היהדות שלי איננה עשויה קרטון, עץ או פלסטיק; היהדות שלי היא של אבן, סלע!"...