COL מביא את הקטעים הרלוונטיים מאת לאה קדם, 'קול העיר':

גדעון שרון, טייס קרבי שנפל בשבי במצרים במלחמת יום כיפור אמר ל"קו עיתונות דתית" כי החיילים הדתיים בלטו באופן ברור בחוסן עמידתם. "אז, כטייס חילוני לא יכולתי שלא להבחין כי הדתיים מבין השבויים לא איבו את בפרופורציות, מה שאין כך עם החברה האינטלגנטים, שחלקם איבדו את שיווחי משקלם". אגב שרון שגדל בבית ישראלי חילוני, חזר בתשובה שנים מספר לאחר חויית השבי והפך לחסיד חב"ד.

"המספר העצום של השבויים וההרוגים ב-73", מספר שרון, "נובע מההסנות המדינית של הממשלה דאז שבראשה עמדה גולדה מאיר. אין ספק שכל תוצאות המלחמה היו נראות אחרת לו פעלה הממשלה בנחישות ובצעה את המשימות הצבאיות ללא התערבות הדרג הפוליטי. אז, בשבת בבוקר, כל חיל האוויר כבר עמד מוכן לתקיפה.

"ידענו שהולכת לפרוץ מלחמה והיינו בתוך המטוסים הטעונים בפצצות כשנקודות התקיפה ברורות. הלכנו למחוק בצורה רוחבית את מערך הטילים הסורי והמצרי ולחסל את יכולת סוללות הנ"מ שלהם. אבל אז, 10 דקות לפני היציאה, החליטה גולדה מאיר שישראל לא תתקוף ראשונה ותחכה.

"תקיפת חיל האוויר במלחמת יום כיפור, החלה כשהמלחמה כבר הייתה בעיצומה ואז המשימה העיקרית של החיל, הייתה לכבות שריפות ולהציל אנשים. רק אחרי שבועיים שלמים, הצלחנו להיערך למשימה של הפצצת הטילים בתעלת סואץ, משימה ששינתה את החזית הדרומית הייתה זו שהביאה לשינוי במדמות.

"זו הייתה המשימה שבה נפגע מטוס הסקייהוק שלי מטיל. ב-18.6.73 נפלתי בשבי המצרי והובלתי לכלא בקהיר ביחד עם טייסים נוספים". על העינויים והחקירות ממעט גדעון שרון לדבר כמו הרבה שבויים אחרים שנעלו את אותה תקופה רעה בקופסה.