המספר המקועקע על זרועו של ר' ישראל-משה פודלוביץ' מסגיר מיד את העובדה שמסכת חייו עברה בגיהינום הנורא ששמו אושוויץ. אולם עדות אילמת זו מכסה יותר משהיא מגלה. היא איננה מספרת דבר על הוריו וארבעת אחיו שהושמדו באותו מחנה, ולא על מלחמת ההישרדות ההרואית שלו-עצמו. את הצלתו מהתופת זוקף פודלוביץ' לזכות הברכה המיוחדת שקיבל עם פרוץ המלחמה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש.

פודלוביץ (84), איש-ספר נעים-הליכות, מתגורר ברמת-גן. לראשו כיפה גדולה, הוא חש קרבה אישית לבית טשכנוב, ותמונת מחזור גדולה של ישיבת ליובאוויטש באוטבוצק, שבה למד, מפארת את אחד מכותלי ביתו.


עולם חדש

הוא נולד בטשכנוב. בגיל שלוש-עשרה נשלח ללמוד בישיבת פולוטסק, ישיבה ליטאית בסגנון נוברדהוק. כעבור שנה העבירו אביו לישיבת תומכי-תמימים בוורשה. הוא עשה זאת על-פי המלצת ידיד וגם משום שבישיבה זו היה חדר-אוכל מסודר ותלמידיה נפטרו מאכילת 'ימים'.

באותן שנים עשה הריי"צ מליובאוויטש בפולין. הוא הגיע אליה מריגה, לאחר שנאלץ לעזוב את רוסיה. בתחילה התגורר הריי"צ בוורשה – שם הקים 'ישיבה קטנה' – ולאחר מכן קבע את מושבו באוטבוצק ובה הקים 'ישיבה גדולה'.

כך מצא עצמו הנער ישראל-משה מתוודע לעולם חדש של הוויי ומושגים חב"דיים. ביום למד בישיבה ובלילה לן בחנות של סוחר יהודי, כדי לשמור על החנות ולהשתכר כמה פרוטות שסייעו לו להתקיים. אחרי שנתיים בישיבה בוורשה המשיך לישיבה באוטבוצק, ושם למד עוד כשנה.


מטבע וברכה

אך זיכרונו העז ביותר מהרבי הוא מפגישתם האחרונה: "כשפרצה המלחמה, חזרו התלמידים לבית הוריהם. קודם שובי לטשכנוב באתי להיפרד מהרבי. הוא בירכני שהקב"ה ישמור עליי, ואף נתן לי מטבע של עשרה זלוטי. בתוך זמן קצר הבנתי עד כמה זקוק הייתי לברכה זו.

"הישיבה הייתה אבן-שואבת לצעירים מכל החוגים", אומר פודלוביץ'. "את הרבי ראיתי פעמים רבות, בעיקר בתפילות ובזמנים שבהם השמיע מאמרי חסידות ברבים. דמותו הותירה בי חותם עמוק. אני אפילו זוכר את חגיגות י"ב בתמוז בישיבה, לציון הצלתו ושחרורו של הרבי מהכלא".


אלפי פעמים מול המוות

כשחזר לבית הוריו כבר שרר במקום חורבן, כהגדרתו. חוקי הגזע הנאציים נכנסו לתוקף והיהודים נעקרו מבתיהם ונלקחו לעבודות כפייה. בשלהי תש"ב גורשו לאושוויץ כחמשת-אלפים יהודי טשכנוב. פודלוביץ' זוכר היטב את מנגלה, יימח-שמו, השולח בהינף אצבע את הוריו ושלושת אחיו הצעירים לצד אחד, ואילו אותו ואת אחותו הצעירה ממנו מעט – לצד שני.

זמן קצר לאחר שהבין מה עלה בגורל הוריו ואחיו הקטנים, נודע לו כי גם אחותו נרצחה. הוא נשאר בודד בעולם. אלפי פעמים ראה את המוות לנגד עיניו, אך בדרכים שקצרה היריעה מלתארן, ניצל. הוא זכה לעלות ארצה ולהקים משפחה, כשני מנייני נפשות כיום, ההולכים בדרך התורה. "ברכת הריי"צ ליוותה אותי והקב"ה אכן הגן עליי", הוא אומר ועיניו קורנות.