מאת א' תמים

כמו בכל שבת שהינו במחיצתו של הרבי בבית-הרפואה, מחכים ומצפים לרפואתו של הרבי. בשבת זו אחרי הצהריים, נודע על ירידה במצבו של הרבי ולשם-כך נזעקו כמה מהרופאים הגדולים שטיפלו ברבי, אמבולנס של הצלה הגיע בנסיעה מהירה לבית-הרפואה ופלט מתוכו רופא ולאחר-מכן הגיע ניידת משטרה בנסיעה מהירה ופלטה גם היא רופא נוסף והאווירה במקום היתה קשה והרבה מחשבות רצו בראשנו באותם רגעים קשים...

מוצאי-שבת. חוזרים כרגיל לקראון-הייטס יושבים בחדר ולפתע, בערך בשעה 12:30 בלילה מצפצף הביפר ובו כתוב באנגלית "תהילים נאו!". כמה דקות אח"כ צפצף הביפר שנית ובו כתוב באנגלית "המרג'נסי תהילים נאו!!!". לא הספקנו לעקל את ההודעות האילו ובאה ההודעה אחרונה ומצמררת ביותר שלזו לא חיכנו ולא חלמנו בחלום הגרוע ביותר בחיינו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' א-ח-ד. ברוך דיין האמת"...

צמרמורת עברה בגופי ברגע קריאת ההודעה הזו. חשבתי לרגע אולי זה חלום או שבאמת...

מיד רצתי ל-770 כדי לשאול ולברר על פשר ההודעה המוזרה הזו וב-770 כולם כבר השיבו: "לא יודע... לא מאמין... אי-אפשר לדבר"... וכיוצ"ב. תשובות קשות עם מחשבות קשות, בד בבד כולם מנסים לנסוע לבית-הרפואה ושם כבר המתינו מאות מהתמימים ואנ"ש להוצאת הרבי מבית-הרפואה ל-770. כשהגענו לבית-הרפואה במנהטן, כבר נודע שהוציאו את הרבי מהכניסה אחורית של בית-הרפואה.

מיד תפסתי טרמפ חזרה לקראון-הייטס, ובדרך חזרה כשאנו חולפים על "מנהטן בריטש" אני מסתכל באופק וחושב: רגע מה קורה פה? הרבי כבר... ואיך הנהר שמתחתנו ממשיך לזרום כאילו לא קרה כלום? הגשר שעליו אנו נוסעים עומד... ומכוניות רבות ממשיכות לנסוע, ולמעשה העולם ממשיך לתפקד, כאילו מצפצף על מה שקרה רק לפני כמה רגעים? כמין מחשבה מוזרה כזו, העולם נעצר, אבל הוא ממשיך...?

גופתו הקדושה של הרבי מונחת בחדרו הקדוש וכל אנ"ש והתמימים עוברים על פניו. לאחר המקוה שנפתח באמצע הלילה לצורך זה, כולם בוכים! כולם שותקים! כולם המומים! אף-אחד לא יכול לדבר. את הלילה הזה לא נשכח לעולם, בחורים "זרוקים" על המדשאות הסובבות את 770 ובוכים, לא יכולים לחשוב על מציאות כזו... ללכת לישון בחדר - לא שייך, מחשבות רבות רצות בראש ואי-אפשר להירדם, אפילו לאכול אי-אפשר, אין חשק.

בחורים יושבים חצי נרדמים ושוכבים על הספסלים באיסטרן-פארקווי. אמצעי התקשורת הרבים שהגיעו מכל העולם מצלמים את המחזות ה'מוזרים' האילו. בשעות הבוקר, נותנים לכל אנ"ש לעבור על פני הרבי כדי לבקש מחילה, (ולמי אין על מה לבקש מחילה מהרבי) אנשים עוברים יוצאים ופורצים בבכי, רואים מחזה נורא שאף-אחד לא חשב לראות אותו, מחזות קשות, לא מדברים, שותקים ובוכים, 770 מלא אנשים בוכים, חלקם כבר עשו קריעה, חלקם עוד לא.

בנתיים, הוציאו הודעות על זמן ההלוויה ועל כמה ענינים שצריכים לעשות בזמן כזה, ובזמן שאני עושה את הקריעה, אני פורץ בבכי... זה קשה אפילו לכתוב את זה ולהיזכר...

המשטרה נערכה מבעוד מועד לאבטחת הלוויה. היה נראה שלמשטרה היתה "תכנית מגירה" למבצע כזה, עוד דקה ומוציאים את הרבי, וברגע הוצאת הרבי מפתח 770 כל האלפים החסידים והתמימים שהיו שם פורצים בבכי וצועקים צעקות שבר "רעבע רעבע"..

שנה קשה זו היתה שנת הקבוצה הזו. 3 חודשים בילינו בית כותלי בית-הרפואה שבו היה הרבי, בלי סוף תהילים ובלי סוף תקוות.