מאת שאול מייזליש

חסידות חב"ד על כל עברה המפואר, ההווה התוסס והעתיד שמבטיח להיות פורה לא פחות, הם מכלול מדהים של הוויה תורנית שיודעת להתמודד עם המודרניה, לדבר בגובה העיניים עם כל היהודים (וגם עם לא יהודים) ולהיות סמן ימני של התפתחות יהודית חשובה בתקופתינו.

אישית, הייתה לי זכות לכתוב את הספר "אש אוכלה אש" שהיא תמצית המראות והסיפורים הקצרים ותולדות אדמו"רי חב"ד מבעל התניא הרב שניאור-זלמן מלאדי ועד לרבי האחרון, הרבי מליובאוויטש. 

עולם ומלואו של חשיבה אנושית, עובדת את השם בשמחה, וסוחפת אותך עמוק-עמוק אל הקרקעית הדשנה של רוח מסורת ומורשת.

זכיתי גם לברכה מהרבי שבזיכרון המיוחד שלו הוא זכר בעל-פה כל מקום הראוי לתיקון או להרחבה. חווית המפגש איתו, היא מהפנטת ומותירה אותך המום ונושא את מכוות האש של מבטו ודבריו לכל אורך חייך.

חוויה השניה הייתה, מסעותיי בכל רחבי העולם, שם נוכחתי - שבכל מקום שיש 'הילטון' יש גם סניף חב"ד. פגשתי את השלוחים בדרום-אמריקה, בכל פינה נידחת בארצות-הברית, במלמו שבשוודיה, ואולם גולת הכותרת היא השליחים שהתפרסו על פני כל ברית-המועצות לשעבר.

מדהים היה לראות את השליח בודד, לפעמים בודד בלי משפחה, בלי בשר כשר, בלי חברים וחריש עמוק בעיר, או למחוז אליו הגיע ומפריח יהדות יש מאין.

האנשים פשוט נפתחו כלפיו. והוא החזיר אותם למקורם אחרי עשרות שנות אתאיזים, פחד מן הדת שהונחלה כאופיום להמונים (לפעמים האופיום היה דו-משמעי). ליוותי את מר לביוב שהקים את ארגון 'אור-אבנר חב"ד'. שערותיי סומרות עכשיו כשאני כותב דברים אלה ונזכר בעבודה המדהימה שבעלי משפחות בודדים עוזרים לנוער, זקנים ועם כל מי שניצוץ של בן ברית עדיין חבוי בו.

לא אשכח את הפתיחה של בית-חנה בדנייפרפורפסוטק, שם נאספו 200 בנות. זאת הייתה חבל ההצלה המורשתי שלהם והקשר המחודש שלהם לבית אבא, או יותר נכון סבא.

בכלל, חב"ד כבשה את העיר הזו שבה גדל הרבי. משם התעצמו הקשרים הרוחניים העצומים שלו כמו גם הקשרים הארגוניים שאני לא מכיר דוגמתה בעולם: להודיע לשליח מחר אתה נוסע לסאן-דייגו או למקום אחר, והוא לא שוקל פעמיים ולא מרים גבה ולא מניד אף עף אורז את המשפחה והילדים נוסע לשם בכדי לפתוח עוד נתיב בבינת הלב.

חב"ד בעיניי היא ממ"ש. נער שלב לביוב ואנוכי פגשנו במקהלה בדנייפר לפני שנים. הוא היה אז בגיל בר-מצווה והוא סיפר לנו ששלוש שנים הוא עושה את הדרך אל היהדות, מחזיק פינה של מטבח כשר בבית שכולו טרף, ערך ברית-מילה במחנה קיץ של חב"ד, והפך מסרגיי לממ"ש. מנחם-מענדל שמואל. ממ"ש צמח והפך להיות בן-תורה וגם הוריו מהנדס ורפאה הלכו אחריו הכשירו את הבית ועשו מהפך וכך גם אחותו שגרה היום בכפר-חב"ד.

זהו סיפור של עוצמה רוחנית של יכולות לא מצויות של מסירות כוח אמונה ולהט נתינתי. כשהלכתי עם אותו נער ברחובות דנייפר (צילמנו סרט לטלוויזיה הישראלית) שאלתי אותו אם רוצה לאכול גלידה, כי היה חם והוא השיב לי: איננו יודע אם הגלידה כשרה. שאלתי אותו: כבר שלוש שנים אתה לא אוכל גלידה? והוא ענה: אכן כך. אבל יש לי שיטה שפיתחתי: אני עומד מול הדוכן של הגלידות חמש דקות, רואה את הצבעים של הגלידה, שבע והולך הלאה.

אמרתי לעצמי: שהממ"ש הזה הוא חב"ד כולה. אם היופי האנושי היחיד בינו בעולם.

(שאול מייזליש הוא עיתונאי וסופר דתי שכתב וערך ספרים רבים בנושאי יהדות, וכן מגיש תוכניות בנושאי יהדות ודת ברדיו ובטלוויזיה. מייזליש זכה בפרס התקשורת היהודית ומשמש כיו"ר פרויקט הספורט של ארגון 'צו פיוס', שהוקם ב-1996 והחל את דרכו כמסע הסברה להידברות והתקרבות של הציבור הדתי והחילוני)