מאת הרב ישראל אייכלר

גם אם למדתי תניא וחומש ורמב"ם והנני לובש גארטל בתפילה ויש לי אפילו זקן וכובע - אינני חב"דניק.

גם כאשר הערצתי את יקר תפארת גדולתו ומעשיו הכבירים של הרבי זצ"ל ועפר אני תחת כפות רגלי קדושתם של מאורי אדמור"י חסידות חב"ד נ"ע לדורותיהם - אינני חב"דניק.

גם אם אני עומד משתאה אל מול הפצת היהדות, שמבצעים שליחי חב"ד בכל מקום בעולם, באהבה בחן וחסד - אינני חב"דניק.

גם אם אבי שליט"א למד ב"תורת אמת" בירושלים והיה עם ראשוני בוני בי"ס חב"ד בעיר גנים וקיבל מכתב מהרבי זצ"ל ליום נישואי הורי, בימי בראשית נשיאותו – אינני חב"דניק.

גם אם חלק ממשפחת אייכלר המעטירה, הם חב"דניקים שרופים והם כאחים שלי – אני אינני חב"דניק.

גם לאחר ג' תמוז, כשאיש אינו יכול להגדיר חד משמעית: מיהו חב"דניק. כל אחד והחב"ד שלו - אינני מתיימר להיות חב"דניק.

ובפרט כאשר למדתי ב"חיידער אחר" של חסידות בעלזא, הנמנית על ה"פוילישע חסידים", כפי שקוראים לנו בחב"ד. הלוואי ואולי אזכה לשמוח בחלקי כבעלזער חסיד וכולי האי ואולי.

וככזה:

"אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא". אם זה לא עושה אותי חבד"ניק אקוה שלפחות אהיה ראוי להיות חסיד בעלזא.

למרות כל האמור לעיל, התבקשתי על-ידי מערכת COL לכתוב כמה שורות, באתר חשוב זה. יסלח להם הקורא, על משוגתם זו. מי שלא יוכל לסלוח, אף אתה אמור לו: ברוח אהבת-ישראל שנושבת מחב"ד עד קטמנדו, מותר גם ליהודי חסיד מירושלים להשתתף ברגשות חסידי חב"ד ביום ג' תמוז.

חז"ל אומרים: "יעקב אבינו לא מת" גם אם ספדו ספדייא וחנטו חנטיא וכו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" כמובא בגמ' (תענית ה) גם אין ספק שיעקב אבינו קבור במערת המכפלה ואינו חי בגופו בעולמנו. גם כשנהרג על יאשיהו המלך, קונן ירמיהו הנביא: "רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם" (איכה ד כ) אם כן איך אפשר לומר "הרבי חי", כאשר הוא נקבר בבית-העלמין במונטיפיורי לעיני כל ישראל? לחב"דניקים יש תשובות משלהם. לנו יש תשובה משלנו. והוא רחום יכפר וכו'.

זה היה בשבת האחרונה לחייו של מלאך אלוקים, רבי אהרן קדוש ה' האדמו"ר מבעלזא זיע"א. בסעודת ליל שבת, ב"טיש" האחרון לחייו עלי אדמות, בכ' אב תשי"ז, הוא אמר דברי תורה ואיש לא חש כי אלה דבריו האחרונים בעולם. תמצית הדברים על הפסוק בפ' עקב:

"למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם, כימי השמים על הארץ". הרי נאמר: כי אין מעשה וחשבון ודעת וכחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה". (קהלת ט) כל זמן שאדם חי בעולם הזה, הרי הוא בבחינת הולך ומוסיף בתורה ובמצוות. "והלך לפניך צדקיך". אך כשהוא מת ועולה לעולם הבא, הרי הוא בבחינת עומד. כמו שנאמר: "אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וכו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג) אם כן איך אפשר לעלות ולהתעלות בימי השמים, כמו "על הארץ", כשאדם בעולם הזה?

התשובה היא: מדובר באדם שזכה להנחיל תורה ויראת שמים לבניו או תלמידיו. הרי אם השאיר בנים או תלמידים ההולכים בדרך ה', מכוח תורתו וחינוכו של האב והרבי, הרי גם כשנשמתו בגן עדן בעולם הבא, הרי הוא עולה ומתעלה ובבחינת "הולך", גם ב"ימי השמים" כמו שהיה "על הארץ". וזה הרמז: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם". אם נמשך הקשר בין דברי ימי האב והרב לימי הבנים והתלמידים, גם האב והרב זוכים להתעלות בעולם העליון. הכל בזכות התלמידים והצאצאים ההולכים בדרכו של האב או הרב. אלה תמצית הדברים האחרונים, של הצדיק הקדוש. לאחר הדברים האלה וברכת המזון, נכנס לחדרו ועלה על משכבו ונרדם ולא קם עד שיצתה נשמתו בטהרה במוצאי שבת קודש כ"א מנחם אב תשי"ז.

את הדברים האלה, אפשר לומר לגבי ג' תמוז יום ההילולא של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א. "כלמען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם כימי השמים על הארץ". רבבות תלמידים וחסידים ומאות אלפי תלמידי תלמידיו, של הרבי מליובאוויטש זיע"א, הופכים אותו מ"עומד" ל"הולך", בבחינת "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". על-ידי תורתם ודבקותם בה' הם מזכים את הרבי זצ"ל ב"ונתתי לך "מהלכים" בין ה"עומדים" האלה".

ואם תשאלו הרי נאמר "וימי בניכם" כבר אמרו חז"ל: "כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו. (סנהדרין יט) וכן נאמר: "כל המלמד בן עם הארץ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, מבטלה בשבילו, שנאמר: ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה". (בבא מציעא פה)

מכאן שכוחו של צדיק גובר והולך בעולם הבא על-ידי כוח התורה שהנחיל לתלמידיו. ואם בעולם הזה, הקב"ה גוזר והוא מבטלה בשבילו. על אחת כמה וכמה, הרבי זצ"ל שלימד תורה בני עם הארצות מסוף העולם ועד סופו והוציא יקר מזולל, עליו נאמר: "כפי תהיה". כך שאין סתירה בין הסתלקותו של הצדיק מן העולם הזה, לבין רוח החיים שהפיח לדורי דורות, במשך תשעים שנה בעולם הזה. כל השיחות וה"פארבריינגען" וכל השלוחים הרבים ומעשיהם וכל בתי-הספר של חב"ד בארץ ובעולם, וכל הישיבות וכל בתי-הכנסת וכל "בתי-חב"ד" מהודו ועד כוש, הופכים את המושג "יעקב אבינו לא מת" לחיים רוחניים, שזה תכלית החיים.

הרי כל בר דעת מבין, שכאשר שהצדיק הוא בבחינת חיים, הרי מדובר בחיים רוחניים. כוח הדיבור של הצדיק, שחודר אל נשמת תלמידו, הוא כוח רוחני וכוח ניצחי. הדיבור אינו כוח גשמי, אלא רוחני. כך "ויפח באפיו נשמת חיים" מאן דנפח מדיליה נפח.

כמובן, שאין מדובר בחיים גשמיים של אדם בן למעלה ממאה שנאסף אל אבותיו כמו יעקב אבינו וככל האבות וכל הצדיקים בכל הדורות. אין כאן עניין של לב בשר שפועם ועיני בשר שרואות ורגלי בשר שעומדות ועצמות ידיים שמושטות. יש כאן עניין של עיני רוח ונפש חיה שמפכים חיים רוחניים באנשים החיים ההולכים בדרכם וממשיכים וגדלים כעץ שתול על פלגי מים והכל בכוחו של אותו זקן.

וכמים הפנים לפנים. על-ידי התורה והמצוות, שהתלמידים לומדים, הרבי הולך ומתעלה בעולמות עליונים. והאור חוזר חלילה. ככל שנשמתו עדן עולה למעלה, כן היא משפיעה השפעות טובות ברוחניות ובגשמיות בעולם הזה. כך אצל כל הצדיקים הפועלים ומשפיעים בעולם הזה בהיקפים אדירים כמו שעשה כ"ק האדמו"ר מליובאויטש זיע"א בחיים חיותו עלי חלד.

מי ייתן ויזכו תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכל בית ישראל לאור באור תורתו וקדושתו של הרבי. מי ייתן וצעירי חב"ד בעולם, ידעו את דרכו דרך ה' לשאת את לפיד האש ואור האמונה להאיר פני תבל כולו. אחריות גדולה מוטלת על כתפי המחנכים במוסדות והרבנים בקהילות, שזכו לצקת מים על-ידי הרבי, להעביר את דרך האמת אל הדור הצעיר אשר לא ידע את הרבי בחייו. כך יזכו להדרכה והנהגה שתוליכם בדרך העולה בית ק-ל, בדבקות בדרכו של צדיק, עד שיבוא משיח צדקנו בב"א.