כמעט כל אחד, לא רק ה"שלוחים" הדרים בין יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת-עתה, נתקל בשאלות וויכוחים על התורה והמצוות: למה? מדוע? מי אמר שהכל מאת ה'? ועוד כהנה וכהנה שאלות על התורה ומצוותיה עמהם מתמודדים בחיי היום יום.

לעיתים השאלות הן להתריס ולטרטר בלבד ולעיתים הן כנות, הנובעות מספק אמיתי של השואל, או ממצוקה אישית. כך או כך, קיימת התלבטות מה הדרך הנכונה להתמודד עם אותם אנשים: לשתוק ולא להגיב, או לנהל וויכוח ולנסות להסביר ולשכנע, או להתעלם ולומר רק דברי חיבה שלא ממין הענין?

סיפורי התורה בפרשיות שבועות אלו, על חטאי המרגלים וקורח ועדתו, מדריכות ונותנות עצה נכונה לפתור את הבעיה.

בין המרגלים לקורח ועדתו

בפרשיות השבוע הקודם והנוכחי אנו קוראים על חטאי המרגלים וקורח ועדתו - בארבעה דברים הם זהים:

1) אישיות החוטאים: גם המרגלים וגם קורח ועדתו היו אנשים חשובים, מנהיגים מובחרים מעם. 2) במעשה הרע: אלו ואלו לחמו ומרדו גם נגד ציווי ה' וגם נגד מנהיגו משה רבינו: המרגלים נגד הציווי להכנס לארץ הקודש וקרח נגד הציווי שאהרון יהיה הכהן הגדול ומשה המנהיג. 3) הנהגת משה רבינו: עם אלו ואלו ניהל משה וויכוח ודין-ודברים וניסה לשכנע לשוב מדרכם הרעה. 4) התוצאה הסופית, העונש: אלו ואלו נענשו בעונש הקשה ביותר - מוות: המרגלים וכל העדה הרעה מתו במדבר, וקורח ועדתו נבלעו באדמה וכו'.

אך בדבר אחד, משמעותי לא פחות, יש הבדל דרמטי בין המרגלים לקורח:

המרגלים והעם התחרטו על חוסר אמונתם בבורא, הם הצטערו "והתאבלו מאוד" על חטאיהם ושבו בתשובה והכריזו "הננו ועלִינו גו'" וניסו לבדם לעלות לארץ-ישראל (מעשה שנכשל והסתיים במפלה במלחמה עם העמלקי והכנעני, כי לא נצטוו מה' לעלות באותה שעה), ואילו קרח ועדתו נשארו במרדם וחטאיהם עד מותם [לענין תשובת המרגלים עיין בלקוטי שיחות המצויין בסוף המאמר].

מה גרם למרגלים לשוב בתשובה?

הדבר שגרם למרגלים להתחרט על חטאם ולשוב בתשובה היה שיחה שניהל עמהם משה רבינו!

למרות שכאמור לא רק עם המרגלים דיבר משה וניסה לשכנעם שלא לחטוא אלא גם עם קורח ועדתו, הרי על קורח ועדתו לא הצליח משה להשפיע, אבל על המרגלים והעם דבריו פעלו פעולתם ומיד הם שבו בתשובה; הוא סיפר להם שהקב"ה כועס על מעשיהם הרעים והוא נשבע להענישם במוות במדבר שלא יכנסו לארץ - ובשומעם זאת התחרטו על מעשיהם ושבו בתשובה.

הדבר מפתיע ומדהים: לפני שיחת משה הם היו חסרי אמונה וביטחון בה' שיצליח להכניסם לארץ, כי הם חששו ופחדו משלושים ואחד המלכים האדירים שבנו בארץ ערים בצורות ומוקפות חומה, ועוד הוסיפו המרגלים ואמרו דברי כפירה חמורים ביותר נגד ה' - "חזק הוא ממנו", שכאילו 31 המלכים שבארץ חזקים מהקב"ה בעצמו (סוטה לה,א)! וזאת למרות שחזו במו עיניהם בניסים ונפלאות שעשה ה' במצרים ועל הים;

אבל מיד אחר שמשה דיבר עמהם וגער בחטאיהם - קיבלו דבריו, ושבו לבטוח ולהאמין בה' עד כדי כך שהם היו מוכנים מיד לעלות לארץ ולהילחם, למרות שבמעמד זה משה רק דיבר עמהם ולא הראה להם שום נס ומופת; ולכאורה מה גרם להם את השינוי, הלא הם טענו שאינם מאמינים בכוחו של ה' - ומדוע התפעלו מדברי משה שהקב"ה כועס עליהן והחלו להאמין בכוח האלוקי החזק?

זאת ועוד בדברי משה אליהם אין חידוש מפתיע וגילוי מדהים שהם לא ידעו עד עתה, בסך-הכל הוא חזר בפניהם על העובדה שהיתה ידועה להם מכבר - שיש בורא לעולם! והלא הם ראו זאת והכירו אותו במו עיניהם בקריעת ים סוף, במתן תורה, אך קולו ודבריו משה השפיעו עליהם ושינו אותם מקצה לקצה, מרע לטוב.

יתירה מזו: גם אחר שמשה אמר להם שלא יזכו להכנס לארץ - "במדבר הזה יפלו פגריכם", הרי במקום להסיק את המסקנה ולומר "נתנה ראש ונשובה מצרימה" הם התמידו ברצונם להכנס לארץ ודבקו בדברי ה' - הכל בזכות דיבוריו של משה;

אם-כן, יש להבין, מדוע דברי משה לא הצליחו להשפיע על קורח ועדתו? [וגם הנס הגדול שרק מחתתו של אהרון התקבלה מבין כל המחתות - לא השפיע עליהם].

התמודדות עם ספקות באמונה ועם קנאה וגאווה

הדבר נובע מאופי הבעיה שגרמה לחטא:

חטא המרגלים היה ספק באמונה בבורא, והיות שבסתר לבו, כל יהודי מאמין בה', אלא שרק היצר-הרע מסתיר ומחביא את אמונתו, לכן כשמשה, "ראש בני ישראל" שוחח עמהם וקילף את הקליפות המכסות - התגלתה אמונתו הטהורה והאיתנה של כל יהודי בה', והוא שבו בתשובה.

אבל חטא קורח ועדתו נבע מקנאה וגאווה אישית: "קליפה קשה" זו אפילו דבריו הקדושים של משה לא הצליחו לפצח, והיא נשארה בתוקפה והתנגדותה עד סוף ימיהם.

הדברים מהווים תזכורת ולימוד נצח לדורות איך להתמודד עם מרד וחטא:

מה לעשות עם ילד שחטא נגד הוריו או מוריו, ומה לעשות מול אדם הלוחם ומפריע לתורה ומצוות: להעניש? לגעור? להטיף מוסר? להתעלם? לעודד?

ראשית יש לרדת לשורש הבעיה, להבין מה הגורם למעשים הרעים, אז נבין ונשכיל איך להתמודד מולה. אם הבעיה היא ספקות באמונה וקשיים לקיים תורה ומצוות, הרי שיחה של משה רבינו, או של כל מי שבא בשליחותו, יכולה להפוך את המצב מן הקצה אל הקצה, להביא אדם רחוק ממצוות לקיום מצוות בשלימות.

"לשונו הזהב" של אדמו"ר הזקן

דברים אלו מיוסדים על מילים קצרות של רבינו הזקן (תניא, כט) - זה לשונו הקדוש:

תחלה המרגלים אמרו "כי חזק הוא ממנו" .. שלא האמינו ביכולת ה' ואחר-כך חזרו ואמרו "הננו ועלינו וגו'" ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה', הרי לא הראה להם משה רבינו שום אות ומופת על זה .. רק אמר להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם לארץ, ומה הועיל זה להם אם לא היו מאמינים ביכולת ה' חס-וחלילה לכבוש .. ומפני זה לא רצו כלל ליכנס לארץ?

אלא ודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים רק שהסיטרא-אחרא .. הגביה עצמה .. בגסות רוחה וגבהותה בחוצפה .. לכן מיד שקצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז "עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם" - כששמעו דברים קשים אלו, נכנע ונשבר לבם בקרבם, כדכתיב "ויתאבלו העם מאד", וממילא נפלה הסיטרא-אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה, וישראל עצמן הם מאמינים.

מזה יכול ללמוד כל אדם שנופלים לו במחשבתו ספיקות על אמונה.

לכל יהודי אמונה שלימה בהקב"ה, אמונה פשוטה וברורה שאינה זקוקה לראיות והוכחות, התיקון לספקות המבלבלות ומטעות, בסילוק עצמו מהם על-ידי שיגער בעצמו ויגלה את האמת הפנימית שבו.

משיח יתקן גם את הקנאה והגאווה

משיח יפתור את המצוקות והחטאים של כל סוגי הרע: בביאת המשיח כל בני האדם ישובו בתשובה שלימה, לא משנה מהי סיבת חטאיהם, אפילו קורח ועדתו והחוטאים הגדולים ביותר - ישובו בתשובה שלימה ויתקרבו לה' ותורתו.

כמפורש במשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"!

מעין זאת, הטיל הרבי עלינו, בני הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, לעמול ולקרב ליהדות את כל בני ישראל, גם המצויים בשפל רוחני נורא ביותר; הרבי, ה'משה רבינו' של הדור האחרון, נותן כוח לתקן ולהשיב לגבול הקדושה, את כל ישראל, כהכנה לביאת משיח צדקינו, בקרוב ממש.

מקורות: תניא וביאוריו, פרק כט. לקוטי שיחות חלק יג, עמוד 46.

תגובות הערות-הארות יתקבלו בשמחה ב: [email protected]