מאת מרדכי לביא

רק כשירדתי מהמטוס ודרכו רגליי בארץ-הקודש, התחלתי לקלוט את העוצמה שראיתי: מהפכה יהודית של ממש בסין. שעות מספר לאחר שהגעתי לסין, נתגלתה לעיניי תמונה, שגרמה לי להזיל דמעה ולהעריץ פעילות ענפה של יהודי בודד, צעיר ונמרץ בשם הרב שלום גרינברג שהגיע למקום לפני שמונה שנים. אם לפני שמונה שנים, הוא היה אומר לי שהוא מכנן השתקעות בסין, המדינה הקומוניסטית המאיימת, במקרה הטוב הייתי מייעץ לו ללכת ולעשות דברים מועילים יותר, לו ולבני משפחתו.

אבל הוא החליט. עלה על מטוס והחל במסע מפרך ומפחיד בסין כשהמטרה היא, להדליק את אור היהדות במדינה קומוניסטית, כאשר היה ברור לו שהוא נכנס למדינה אשר בה, לו היה נתפס מקיים תפילות, אז במקרה הטוב הוא היה נעצר על-ידי הקומוניסטים ומגורש מהמדינה. כידוע, הדת היהודית היא איננה דת רשמית וחוקית ולכן חל איסור לקיים את התפילה היהודית במדינה. סין היא מדינה שמאוד מסוכן בה לעבור על החוק. מאות-אלפים שרק העזו לדבר נגד הממשל והחוקים שלו הוצאו להורג, מבלי לחשוב פעמיים.

המלאכים שחיברו

איך אומר הפתגם: צוחק מי שצוחק אחרון... מסתבר, שלאחר שמונה שנים, הצליח הרב גרינברג להדליק להבה יהודית שמושכת אליה באופן בלתי-מוסבר המוני אנשים שהקשר בינם לבין יהדות בא לידי ביטוי רק בתעודת הזהות. בבית- הכנסת אשר ב'ג'ואיש סנטר' בשנחאי, אני רואה תמונה עם קונוטציה של ימות המשיח. יהודים שמעולם לא העזו להיכנס לבית-כנסת בישראל, נכנסים לבית-הכנסת בנכר כמו לבית שלהם. מתפללים במניין, מניחים תפילין, עושים קידוש ומשתתפים בשיעורי תורה.

בעיצומה של תפילת שחרית, באחד הבקרים בשהותי בסין, אני מבחין ביהודי בגיל ה-55 לחייו, כאשר כיפת בר-מצווה לראשו והוא עטוף בטלית ישנה, בוכה במהלך התפילה. לאחר תפילת העמידה, לא התאפקתי וניגשתי לשאול אותו מה קרה והאם הוא צריך עזרה. מתוך מחשבה שאולי אני אוכל לעזור במשהו. בכל זאת לראות יהודי מבוגר בוכה זה לא דבר שבשגרה בטח הוא צריך עזרה במשהו אמרתי לעצמי. "אני מרגיש קצת לא נעים, אבל אולי בכל זאת אפשר לעזור לך במשהו" אני שואל אותו? "אני אתחיל בעצב או בשמחה?" הוא שואל כמו יהודי בתשובה לשאלה. בעיניים דומעות, כשהטישו בידו הוא  מספר לי באנגלית: "אני נמצא בסין 14 שנים  והייתי מנותק מהיהדות לגמרי. ועכשיו, אחרי כל-כך הרבה שנות חושך, הגיעו מלאכים טובים וחיברו אותי לשורש היהודי".

מיד לקחתי אותו לצד השני של בית-הכנסת שם ישב הראשון לציון וסיפרתי לרב כשהעניים שלי גם החלו לדמוע. הרב התרגש אף הוא מאוד וחיזק את היהודי שאחרי כל-כך הרבה שנים חזר לבוראו.

בשבילי, זה היה רגע מרגש מכל. רק המחשבה שמאות יהודים כמותו מקיימים מצוות ועושים נחת-רוח לבורא-עולם במדינה כל-כך רחוקה, גורמת לי להרגיש עד כמה אנחנו כאן בישראל, יכולים לעשות הרבה יותר בשביל לקרב את אחינו הרחוקים.

לאחר מספר ימים של שהות במקום, הכרתי באופן אישי עוד עשרות יהודים, חלקם מקיבוצים בישראל שמעולם לא היו בבית-כנסת ולאחר תקופה שהם נחשפו למקור היהודי בסין, הם ממש כמו מגנט נשאבו לתוך השורשים היהודיים שלהם. חשבתי לעצמי, מדוע במדינת נכר הם מתקרבים ואילו בישראל המצב לצערנו רחוק מאוד מהרצוי. כנראה שלשלוחי חב"ד ברחבי העולם, יש סיעתא דשמיא מיוחדת, כאשר הם עושים את השליחות הזו עם מאור-פנים אך ורק לשם שמים ומקריבים, במובן הפשוט של המילה, את חייהם הפרטיים למען כלל ישראל.

יום שלישי בלילה לאחר תפילת ערבית, פתחתי בשיחה עם שרון רודין, בחור ישראלי בן 29, מלח הארץ בעל תואר בניהול תעשייתי. הוא הגיע מישראל לסין בכדי ללמוד את השפה הסינית באוניברסיטה ובהמשך להשתלב בהצלחה הכלכלית של סין. בלי לעורר דובים ישנים שאלתי אותו בצורה מתוחכמת: "אתה יכול להסביר לי מה גורם לך דווקא כאן להיכנס לבית-כנסת להתפלל ללמוד מה שלא עשית מעולם בכל שנותיך היפות בישראל?" והוא ענה: "בישראל החרדים רוצים להחזיר אותי בתשובה ופה לא... זה מושך אותי". העברתי מייד נושא מחשש שאני יגרום לו לחשוב פעמים על מה שהוא עושה כאן והבנתי: לקרב רחוקים אפשר רק מתוך אהבה אמיתית, לתת מבלי לדרוש כלום. השינוי יבוא לבד.

באותו רגע נזכרתי במשפט שאמר לי כמה שעות קודם הרב אלבז, אברך צעיר נעים הליכות ומאיר-פנים שהגיע לשנחאי בשליחות למלא את תפקיד הרב הספרדי של בית-הכנסת בשנחאי. "תגיד לי" אני שואל אותו, "מה יש לך, אברך צעיר שכל החיים לפניו לעזוב את הכל בארץ ולבוא לכאן סין הרחוקה?" "אני בא למלא את המטרה שלי בחיים". הוא אמר כשעיניו מלאות שמחה.

אחרי שאתה פותח בשיחה עם הצעירים שם במקום ואתה רואה את השינוי שחל בהם אתה מבין טוב יותר את המשמעות של מסירות נפש למען כלל ישראל.

"לשלוחים נשמות מיוחדות"

לאורך כל הביקור קל היה להבחין בהתרגשותו של הראשון-לציון, הרב משה-שלמה עמאר שליט"א. הוא הקפיד מאוד להתערות כמה שיותר עם הקהל במקום. הוא הקפיד לשבת ולאכול עם כולם הוא נתן תחושה של אבהות לסובבים. לאחר כל תפילה, ניגשו אל הרב עשרות-רבות של אנשים וביקשו ממנו שיברך אותם על בעיותיהם. הרב היה מאוד נרגש ואף פיתח שיחות עם חלק מהאנשים ושמע מהם על ההתקרבות שלהם.

באחד הימים, לאחר שהרב נפגש עם כמה חברי קיבוץ לשעבר מישראל שהתקרבו, שאלתי את הרב עמאר, מה הוא אומר על המהפכה היהודית בסין והוא ענה: "לשלוחים של חב"ד יש נשמות מיוחדות של מלאכים וזו ההצלחה שלהם". מילים שאומרות הכול. לאחר שבוע ימים  שאתה במקום, רואה את הפעילות של הרב גרינברג אתה מבין את דבריו של הרב, אכן הרב גרינברג הוא פצצת אנרגיה שכל-כולה זה לתת לאחרים. נשמה מיוחדת.

במהלך הביקור, קיים הרב עמאר מספר פגישות עם אנשי ממשל בסין שכיבדו אותו בכבוד מלכים. ביניהם קיים הרב מפגש היסטורי, עם שר-הדתות של סין ואף ביקש ממנו שידאג להשבת בית-הכנסת היהודי 'אוהל-רחל' שמשמש כיום למוזיאון מקומי. בהמשך התברר לנו שהנושא מאוד סבוך מכיוון שהממשל מפחד להחזיר את הרכוש ליהודים, מפני שהדבר יגרור החזרת כל הרכוש היהודי בשנחאי ליהודים - ויש המון נכסים כאלה שהממשל הסיני החרים אותם במהפכה הקומוניסטית.

הרב הבין את המצב ולכן ביקש בפגישותיו השונות שהנכס ימשיך ויישאר בבעלות המדינה, כך שהדבר לא יהיה תקדים. וכך יאפשרו לקיים בו תפילות ופעילות יהודית במקום. שר הדתות הסיני נתן תשובה שאומרת  את הדבר הבא: העם הסיני מכיר ומתחשב בעבר ההיסטורי של מתחם בית-הכנסת (שמדובר בבית-כנסת יהודי)  וכעת הם יבדקו את הצרכים של הקהילה היהודית בסין ויתחשבו בהם.

צריך לזכור שהתרבות הסינית: סגנון הדיבור, התשובות וההתבטאויות, לא דומות לתרבות המערבית. המומחים, אשר מכירים את התנהלות הממשל הסיני, מאוד שמחו לשמוע על התשובה שהגיעה משר הדתות הסיני. המשמעות היא, הם אומרים, שהתשובה באופק חיובית. 

לסין יש היסטוריה יהודית רחבה מאוד ובפגישות המדיניות שהרב עמאר קיים עם בכירים בסין, הם התגאו בפניו על הקשר האמיץ והחזק והידידותי שהיה להם עם העם היהודי במהלך ההיסטוריה ובייחוד בימי השואה - כאשר סין קלטה תלמידי ישיבת מיר שברחו מהזוועות.

בוודאי רבים שואלים, אם כזה יחס אוהד לרב, מדוע סין לא מכירה בדת היהודית והתשובה היא שבזמן שחוקקו את החוק של הכרה בדתות, לא היו יהודים בעיר - שברחו משם בעקבות עליית הקומוניסטים וכך נשאר הדבר עד עצם היום הזה.

השקעה חינוכית

בהמשך, התקיימו עוד מספר פגישות ובין-היתר נפגש הרב עם ראשי האקדמיה בסין, פגישה שהתקיימה באוניברסיטה המכובדת של סין בשנחאי. הפרופסורים הרבים שהגיעו לפגישה עשו לרב  כבוד מלכים וגם הם הרבו לדבר על הקשר האמיץ ואהבתם לדת היהודית. הם סיפרו בגאווה על הקמת מכון ללימודי היהדות היהודית באוניברסיטה בסין. בהערת אגב, אני רוצה לציין שהממשל הסיני נוהג רבות להיוועץ באנשי אקדמיה אלה והדבר יכול לשמש בעתיד כעזרה רבה לקהילה היהודית במקום.

באחד הימים, התקבלה פנייה על ידי שגריר האיחוד האירופי בסין, יהודי ואישיות רמת-דרג שביקש מהרב עמאר לבוא לביתו ויקבע שם מזוזה. "אני רוצה ברכה בבית", אמר השגריר לרב, "תתפללו כאן תפילה בבית שלי". הרב עמאר הסכים מיידית לבקשה. "לכזו בקשה אפשר לסרב?!" שאל הרב. 

טקס קביעת המזוזות, היה חוויה מרגשת שלא תשכח. במקום נכחו מספר שגרירים שהתרגשו מהחיבור לשורשים. לאחר-מכן נסענו לביתו של השגריר, שם כאמור, קיימנו את תפילת המנחה - תפילת שהייתה מטבעם של הדברים תפילה מיוחדת ולא-שגרתית.

אין לי ספק שהפגישות הללו יתרמו רבות לקהילה היהודית במקום ואולי נשמע בקרוב כי הממשל הסיני מכיר בדת היהודית.

במהלך הביקור, ניסיתי לבדוק כיצד מקבלים ילדי השליח חינוך במקור כה נכר והנה מתברר שישנו במקום בית-ספר, בהנהלת אשת השליח הגב' גרינברג. כשראיתי את סדר יומם העמוס והגדוש של הילדים, אמרתי לעצמי: הלוואי שגני-הילדים בישראל היו מגיעים לחמישים אחוז מההשקעה של גן זה.

אם אסכם את הביקור המיוחד בסין, אאלץ להודות כי היה לי חור די משמעותי בהשכלה, ולא ידעתי שישנם יהודים עם מסירות-נפש גדולה כל-כך ועם הקרבה אישית למען כלל ישראל. והדגש הוא על כלל ישראל , כתכונה בולטת אצל חסידי חב"ד וכדוגמא לכך אביא את הסיטואציה המפעימה הבאה: בתפילת ליל שבת בשנחאי, התחילו בשירת לכה דודי מרגשת בניגון אשכנזי, המשיכו ב"מזמור לדוד" בניגון ספרדי ירושלמי וכך כל קטע מהתפילה נוצח ע"י הרב גרינברג לסירוגין, ספרדי ואשכנזי,ע"מ שכל עולם מלא הנמצא אצל כל יהודי יתחבר לניצוץ שלו המגיע אל מיתרי הלב ובכלל לא שינה לאף אחד בליל המבטאים שהתערבלו שם ועלו כתפילה תמימה ומאוחדת אחת, לאבא אוהב אחד.

עוד בנושא
• הרב עמאר חנך מקווה טהרה ובית כנסת בשנחאי
• הרב הראשי קרא לסינים: הכירו ביהדות
• אודיו: הרב גרינברג בראיון ל'קול-חי'