בין הסיפורים שסיפר שבימי בחרותו למד בישיבת 'קול-תורה' ובאותם ימים היה נהוג בארץ למתח מתים ובחורי הישיבה היו שותפים באגודה נגד ניתוחי המתים. לילה אחד בקשו מחברו וממנו ללכת לשמור על אישה זקנה שנפטרה ר"ל כמובן שהסכמנו והלכנו לבית הרפואה 'הדסה' על-מנת לשמור עליה במשך הלילה.

חלק מהנהלים היו שאסור לנו לעזוב את המת ושמגיע רופא צריך להתעקש להישאר בחדר. שהגענו לחדר הנפטרת ישב שם יהודי מבוגר (בעלה של הנפטרת), בכה הרבה ואמר תהילים. התישבנו לידו ואף אנחנו אמרנו תהילים לאחר מספר שעות הגיע למקום רופאה שביקשה מאיתנו לצאת מהחדר על-מנת לתת לפרופסור "לבדוק" את הנפטרת אנחנו כמובן שסרבנו לצאת ע"פ ההוראות שקיבלנו. 

לאחר מספר דקות הגיע הפורופסור ע"מ לבדוק את הנפטרת לאחר דין ודברים הודיעה לנו שאם לא נצא מיד הוא יזמין משטרה, אך אנו התעקשנו להישאר. לאחר שהפרופסור יצא על-מנת להזמין את המשטרה תפס הזקן את אשתו (הנפטרת) ופשוט רץ איתה לכיוון יציאת החרום וקפץ גובה של שני קומות על-מנת להציל את אשתו מניתוח מתים ר"ל. 

חשבנו שהוא התרסק למוות אבל ב"ה בדרך נס לא קרה לו דבר, ומסיפור זה אנו למדים עד היכן מגיעה כוחה של מסירות נפש.