במשך ימים ארוכים הוגדרה ההופעה של מתיסיהו כסודית, ורק 48 שעות לפני קיומה פורסמה בתקשורת. מעולם לא נרשם במועדון הבארבי "סולד-אאוט" מהיר כל כך להופעה כלשהי. השמועה על ההופעה התפשטה כאש בשדה קוצים, והכרטיסים פשוט עפו כפתקים בדרכם אל אבני הכותל.

רבים, שלא היו זריזים מספיק, נשארו מאוכזבים ונדמה של-1,000 ברי המזל שהצליחו להשתחל פנימה היו נוספים בקלות כמה אלפים נוספים, אם רק היה מקום להכיל את כולם. ללא ספק, רבים נוספים היו רוצים לחזות בחסיד שמצליח לגשר בגופו ובנפשו בין העולם החרדי שיונק ממקורות הקבלה, לעולם החילוני שיונק ממקורות תרבותיים מודרניים.

ההופעה איחדה ללילה אחד את בית ישראל שהתקבץ לו בבארבי, כאילו אנחנו באמת עם אחד. תראו לי בבקשה את הרב המסוגל לחולל נס שכזה, ואף אני אניח תפילין.

בביקורו הקודם בישראל לפני כחצי שנה עמד מתיסיהו ממש לפני פריצתו הגדולה. כבר היו לו חסידים רבים שהבינו את הבשורה שהוא טומן בחובו, אך גינוני כוכבות היו זרים לו. במהלך הופעתו הקודמת ירד מתיסיהו מהבמה כדי להצטרף ל"מעגל אחים" בקהל, ונעל אותה בתפילת ערבית מיוחדת ביציע העליון של המועדון. הוא התמסר לאהבת הקהל וניזון ממנה. היה זה שיר אהבה אחד גדול.

הפעם זה היה שונה: במהלך הופעתו לא תיקשר מתיסיהו עם הקהל שבא לראות אותו. למרות שהקהל היה ביתי לחלוטין, הכין שיעורי בית וידע את המילים לשירים רבים בעל-פה, לא ניכר שלמתיסיהו זה הזיז במיוחד. הוא כבר התרגל למעמדו החדש המרוחק מהקהל, ופעמים רבות בהופעה נראה היה שהוא מתגעגע למה שהיה פעם.

למרות כל זאת, היו הביצועים מחשמלים וסחפו את הקהל המגוון, שהכיל תמהיל משפחות דתיות ברוכות ילדים וצעירים חילוניים ארוכי שיער, לאקסטזה רליגיוזית של ממש. הביצועים העוצמתיים ל-"Jerusalem" ו-"King Without A Crown" הקפיצו את הקהל והמשיכו להדהד גם אחרי סיומם, אך עם זאת חסרו להיטים כמו שיר הנושא של האלבום החדש "Youth" ו-"Lord Raise me Up" הנפלא מהאלבום הקודם.

הביצוע ל-"אש תמיד", האנרגטי בדרך כלל, היה אנמי וחסר, אך עליו פיצה מתיסיהו בקטע "ביט-בוקס" שהפגין את יכולותיו העשירות. העטיפה המוזיקלית שמקיפה את "מתיסיהו מירושלים", כפי שהציג את עצמו לקהל, מאז החל את דרכו האומנותית לא אכזבה גם הפעם, והנגנים סביבו שידרגו שירים רבים בהם נראה האיש בקדמת הבמה עייף ונטול אנרגיות.

שלושת החברים הקבועים, שעוברים עם מתיסיהו ממדינה למדינה, קיבלו חיזוק משני נגני כלי נשיפה ישראלים. אחד מהם, חרדי המנגן בקלרינט, הפליא בחיבור המוזיקלי שיצר עם הגיטרה החשמלית. השני לא הזיק, ולרגע אף סחף מחיאות כפיים מהקהל.

כבר כמה חודשים שמעמדו האומנותי של מתיסיהו מרקיע שחקים. מאז נקנה על ידי תאגיד המוזיקה הבינלאומי סוני והוציא תחת חסותה את אלבומו השני "Youth", הספיק מתיסיהו למכור כ-130,000 עותקים, ולרשום כניסה מדהימה לצמרת מצעדי המכירות בארה"ב. הוא מצא את דרכו למחשביהם של צרכני המוזיקה שמורידים מהר מאוד כל דבר חם שזז בשוק, והפך לסטאר.

הקהל הישראלי, שגילה את מתיסיהו לאחר שחרש את ארה"ב לאורכה ורוחבה והפך כוכב, עדיין מתייחס אליו ברובו כתופעה במקרה הטוב, וכגימיק במקרה הרע. אך הצלחתו המטאורית מעבר לים סותמת לטומי לפידים שבינינו את הפה: אין מה לעשות, אנחנו מאוד אוהבים כשמישהו משלנו מצליח בגדול בין הגויים, גם אם יש לו זקן ארוך ושטריימל.