מערכת COL
|
יום כ"ו אייר ה׳תשס״ו
24.05.2006
המלחמה שעוררה את עם-ישראל
המלחמה שהרבי הרבה לנתח את משמעויותיה, במיוחד מההיבט הרוחני, היתה מלחמת 'ששת-הימים' לפני 39 שנים ■ ערב המלחמה קרא לבטוח בה' ובישר את הניצחון ובסיומה קרא לנצל את ההתעוררות המיוחדת לתשובה שלמה ולהביא את הגאולה ■ הרבי מבקש לשלוח שלוחים לחיזוק ישיבת תורת-אמת בירושלים ותובע לנצל את ההתעוררות דווקא לעניינים מעשיים ■ תמיהתו של ההכרזות בדבר נכונות להחזרת השטחים ■ הרב מרדכי-מנשה לאופר בסקירה מרתקת על התייחסותו של הרבי למלחמה. באדיבות גליון 'התקשרות' של צעירי-חב"ד ■ לסיפור המלא
לנצל את ההתעוררות. ר' בער'ל גרודקא ב'מבצע תפילין' לחיילי צה"ל • ארכיון: COL
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
מלחמת ששת הימים תפסה מקום נכבד בהתוועדויות ובפעולות של הרבי באותם ימים. ערב המלחמה ואחריה דיבר הרבי על היבטים רבים הקשורים במלחמה זו, וידועה כמובן קריאתו הק' באותם ימים בדבר "מבצע תפילין".
התוועדויות חג השבועות ושבת-קודש פרשת בהעלותך, ט' בסיוון ה'תשכ"ז, היו סמוכות לניצחון במלחמה. במהלכן הרחיב הרבי על משמעות המאורעות בארץ-הקודש.
הרבי אמר, שבקריאת התורה של החג רמוזים המאורעות, בפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בפלפול הלכתי עמוק העלה את המסקנה כי למצרים העכשווית דין מצרים הקדומה, מבחינת ההלכה, ובהתאם לכך הסביר את משמעות הפסוקים בהתייחסות למאורעות שאירעו בשבוע זה.
הרבי העלה, בין השאר, על נס את האחדות שקדמה והביאה להצלחה באה"ק, ואת תוצאות ההצלחה בכיוון של "ואביא אתכם אלי". עוד אמר:
מסירות הנפש שגילו יהודים בארץ-הקודש - אין לה מקור בחישובים הגיוניים מפוכחים, כי אם נובעת היא מעצמותו הפנימית של עם-ישראל, של גוי קדוש הרוצה בארץ-הקודש.
בהמשך הדברים עמד הרבי על גילוי נוסף של עצמות הנפש היהודית - ההתרגשות וההתעוררות שבפגישה עם הכותל המערבי: אלפים ורבבות התעוררו והתקרבו אל הקב"ה, ואכן אירע כאן "נס" (מלשון התעלות, דוגמת נשיאת נס). כשנראה עין בעין כי יש בורא ומנהיג לעולם.
ניצול ההתעוררות
הרבי דרש להשתדל, שההתעוררות של בני-ישראל לתשובה תנוצל לעניינים מעשיים, בקיום המצוות, ואז תהיה נצחית וברת-קיימא ותהווה הכנה קרובה לביאת המשיח:
האחריות והזכות התמידית, המוטלת על כל איש ישראל, לקרב יהודים אחרים ליהדות, קיימת עתה ביתר שאת, ובמיוחד בעניין של הנחת תפילין, שהשעה צריכה לכך, ועדיין יש צורך בסגולה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שלפי חז"ל הכוונה לתפילין.
בהזדמנויות רבות חזר הרבי והדגיש את החשיבות המיוחדת בשעה זו להנחת תפילין ולזיכוי אחים רחוקים במצווה גדולה זו, הן כסגולה להצלחת העם, והן כנקודת אחיזה להבאת ההמונים לידי התקרבות מעשית ומתמדת אל הקב"ה ואל תורתו ומצוותיו.
כל השנה שלאחר מכן המשיך הרבי לדבר על המצב, לתבוע "שינויים" ולנצל את ההזדמנות. במיוחד בחודש תשרי שבו השמיע את המאמר ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בהתוועדות יום שני של ראש-השנה (המאמר הוגה על-ידי הרבי לקראת ראש השנה תשנ"ב - עם סיום שנת "אראנו נפלאות").
התעוררות כללית לתשובה
בהתוועדות י"ט בכסלו תשכ"ח הקדיש הרבי שיחה ארוכה לחרדה ולהתעוררות שהקיפה את העם בתקופת מלחמת ששת הימים:
לפני פרוץ המלחמה הרגישו הכול את הסכנה וגם ציפו לרחמי שמים, ורק לאחר ההצלחה בחסדי ה' ובניסי ה' - החלו להשמע צלילים של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ההכרה כי יד ה' עשתה זאת - רק היא תשלים את ההצלחה
בכל השטחים.
בתוך דבריו התעכב הרבי על דבריהם של מתווכחים המערערים על העובדה שהיתה התעוררות תשובה במלחמה זו. מתווכחים אלו מסתמכים על מדרשים ופירושים, "להוכיח" שהתעוררות התשובה אינה התעוררות. ברם, דרשות לחוד והלכה פסוקה לחוד. על הדרוש נאמר "אין משיבין על הדרוש" כי לדרוש דרכים משלו, ואילו לגבי המעשה בפועל קובעת ההלכה הפסוקה בלבד. כאן האריך הרבי להוכיח מן ההלכה, שהרהור תשובה בלבד ואף ספק של הרהור תשובה עושה את האדם לבעל תשובה. הרבי הסביר גם את חשיבותה הגדולה של מסקנה זו (שאכן היתה התעוררות תשובה) בדבר עתיד המצב באה"ק, מכמה בחינות. ההכרה בעובדה שאכן היתה התעוררות תשובה - עשוייה לקרב את הגאולה השלימה.
הרבי ציין, שאם לא היה המשך להתעוררות של אז - הרי זו אשמת אלו שלא ניגשו ליהודי בדברים היוצאים מן הלב ובדברי רגש: "הבה ונתחזק בקיום המצוות". אלו שלא התביישו, ופנו ליהודים בתל-אביב ובחדרה וכו' ואף ב"טיימס סקוור" בהצעה להניח תפילין - נוכחו שלא נדחו, כי-אם אדרבה.
יתקע בשופר גדול...
זה נוסח המברק שנתקבל בהנהלת ה"רשת" בארץ-הקודש, לקראת חג השבועות, תשכ"ז:
שנה טובה וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולקבל תיכף שכר קבלתה שלא תהי' אומה ולשון שולטת בהם
מנחם שניאורסאהן
הרה"ח ר' אברהם-יצחק ששונקין שי', שהיה מראשוני השלוחים של הרבי שהתפזרו על פני הארץ (באותם שנים היה הדבר חידוש), זכה לקבל באותם ימים את מכתבו הכללי-פרטי של הרבי מה' בסיוון ובו מצוייה, אם-כי ברמז, התייחסות לענייני השעה ברוח הדברים שהוזכרו לעיל מהתוועדות חג השבועות ושלאחריה (נדפס בליקוטי-שיחות כרך ח' עמודים 542-642).
אגב, מעניינת היא הערת הרבי בשולי אותו מכתב:
בזמן כתיקונו - כותב בתכיפות, ודווקא עתה - הפסיק הכתיבה!!
פניות אל הרבי שיעלה לארץ הקודש
לרגל המצב הופנו אל הרבי, מקרב כל החוגים, בראשות גדולי התורה, פניות רבות לבוא לבקר בארץ-הקודש ולהנהיג את עם ישראל לקראת הגאולה האמיתית והשלמה (להמחשת אווירה זו ראה מכתבו המרגש של ר' משה-צבי סגל, הנדפס בספר 'דור דור' עמודים 981-091). מצויה בידינו טיוטת מכתב שהוכנה בארץ הקודש על- ידי הנהלת מוסדות חב"ד בעניין זה.
אף הגה"צ רבי אלחנן הלפרין מלונדון העז לדבר עם הרבי בנידון ב'יחידות' באותה תקופה.
הנה תגובת הרבי, באיגרת ששיגר אל הגה"ח רבי שלמה-יוסף זווין ז"ל] מ"יום השלישי, ה' סיון, ה'תשכ"ז" [:לע"ע עכ"פ [=לעת עתה על כל פנים]) אין מקום לנסיעתי מניו יארק לאיזה מקום שהוא.
"לא לשנות התכניות"
אחת מנשות כפר חב"ד, מרת ח. ברונשטיין, ביקרה בחודש אייר תשכ"ז בחצר הרבי. באותם ימים שקדמו למלחמה זכתה להיכנס פעמיים ל'יחידות' והרבי התייחס בדבריו אליה למצב בארץ-הקודש. להלן קטעים ממכתביה לבני-ביתה בכפר-חב"ד (היא כתבה באידיש וכאן תורגמו הדברים):
אור לי"ב אייר תשכ"ז:
אמרתי לרבי שהמצב בארץ-ישראל הוא כזה שהייתי שבה מחר לשם. הרבי שאלני לכמה זמן הגעתי והשבתי לתקופה בת 53 יום ונותרו לי עוד 17 יום להישאר כאן.
הרבי השיב:
"תישארי כאן כפי שתיכננת מראש ועד שתצטרכי לשוב יתייצב המצב ויהיה טוב.. בטח תשתתפי כאן בהכינוס("קאנווענשן") ובוודאי תאמרי כמה מילים. יהיה לך מה לומר - אחרי שתתקשרי עם ועד נשי חב"ד המקומי ותוודעי אותם - ותמסרי בשורות טובות מכאן ומשם". כ"ו אייר תשכ"ז:
אחרי ששבו ממקום ההתכנסות בשעה 9 וחצי התכנסו ]=בכ"ה [רייאב כל הנשים בעזרת הגברים בבית-הכנסת והרבי שליט"א נכנס והשמיע דבריו לפני הנאספות. בשעה שהרבי שליט"א הזכיר את ארץ הקודש שהשם יתברך ירחם עליה ועל יושביה, ניתן היה להבחין איך שפני קדשו מתחלפים. בערך בשעה 11, כשסיים הרבי את דבריו, החל תור נשים לחלוף על פני הרבי, שישב והשיב על כל מכתב עם שאלות ובקשות שהוגש בפניו .. התייצבתי בתור וניגשתי לרבי
בשעה 1.00 אחר חצות .. קיבלתי ברכה לנסיעתי לארץ הקודש.
יום שלישי כ"ז אייר:
ביושבנו עם .. ושומעים את החדשות מארץ-ישראל. והרי כשניסה .. להתקשר אודות כרטיס הנסיעה שלי בחזרה, שאמור היה להיות ביום רביעי הודיעו לי כי שדה התעופה בארץ-ישראל נסגר. הילדים לא רוצים שאסע...
חמש דקות לפני השעה 11.00 בלילה התקשר מזכירו של הרבי, הרב גרונר, ומסר שהרבי מבקש שאבוא למשרד לא יאוחר מהשעה הקרובה. ליד חדר ה"יחידות" חיכה יהודי שסיפר כי אצל הרבי שוהה רב מסויים ולאחר מכן ייכנס הוא. כשיצא היהודי, נכנס הרב שוב לרבי ולאחר מכן נכנסתי אני. הגשתי פתקת פדיון עבור המשפחה ועבור תושבי כפר-חב"ד, וכל אנ"ש בתוך כלל ישראל. הייתי מתוחה מאוד אך כשראיתי את הרבי מחייך, הוקל לי.
סיפרתי לרבי כי ביום שלישי התקשרו לברר אודות שובי ביום רביעי, שהמצב בארץ הוא שלא נותנים להיכנס. הרבי אמר שיום רביעי מוקדם מדי ויום חמישי זהו סוף השבוע ולכן מוטב לנסוע בתחילת השבוע הבא. הרבי גם הרגיעני, כשאמרתי שאיני יודעת אם יהיה לי מקום במטוס ואמר לי: "יהיה לך עם מה לנסוע".
שוב אמרתי: אינני יודעת מה נעשה עתה בבית. מבקשת אני מרבונו של עולם שכולם יהיו שלמים בבריאות.
הרבי השיב: כולם ב"ה שלמים ותמצאו את כולם שלימים ובריאים. סעי לשלום ותמצאי את כולם בסדר. ותבשרי בשורות טובות כולל מסירת דרישת שלום בכפר-חב"ד לנשי ובנות חב"ד ותפעלי במסגרת עבודתם.
לאחר כמה שאלות ובקשות בנושאים פרטיים, בירכני הרבי שוב: סעי בבריאות, ותבשרי בשורות טובות. הוסיף ואמר, שטרם נסיעתי אודיע לו (על- ידי מכתב שאכניס למזכירות). שאל אם דיברתי בכינוס, וביקש למסור פריסת שלום בכפר-חב"ד.
יצאתי מה'יחידות' נרעשת מההתייחסות לכל אחד בפרט. ומעניין, כי המזכיר הודיעני בתחילה כי ה'יחידות' היא לדקה אחת. אך זו נמשכה זמן רב יותר.
ניבא וידע מה ניבא
הנה דברים שהשמיע הרבי בתהלוכה הגדולה ['דאראפ'] שנערכה בל"ג בעומר, מול 770 בהשתתפות קהל אלפים רב של ילדים ומבוגרים:
יש עוד עניין ולימוד מיוחד בקשר למצב הנוכחי של אחינו ואחיותינו הנמצאים בארץ-הקודש, ארץ-ישראל. הם עומדים עתה במצב כזה שהקב"ה מגן עליהם ושולח להם ברכותיו וישועתו במידה מוגדלת כדי שייצאו - ואמנם ייצאו - ממצבם הנוכחי בהצלחה.
מוטלת עליכם (ועלינו) חובה וזכות מיוחדת לסייע להם. אתם - על-ידי שתלמדו פסוק נוסף בתורה, תקיימו עוד מצווה ועוד מצווה מבלי להזניח שום הזדמנות בזה, וגם תעסקו במצוות "ואהבת לרעך כמוך", להשפיע על קרובים וידידים ובני- המשפחה, שגם הם ינצלו את כל אפשרויותיהם להפיץ תורה ומצוותיה - הרי, כפי שאמר רשב"י, דבר זה מציל את כל איש מישראל בכל מקום בו הוא נמצא מהקשיים שבהם הוא נתקל, והדבר מביא לו את ברכות ה' במידה מוגדלת, ישועה והצלחה.
ויתקיים אז מה שקראנו בפרשה (בחוקותי) אתמול, "וישבתם לבטח בארצכם", שיהודים ישבו בביטחון בארץ-ישראל, "ונתתי שלום בארץ" שהקב"ה יצליח שישרור שלום בארץ הקדושה. "והייתי לכם לאלקים", שהקב"ה יהיו אלוקינו, אלוקי כל בני-ישראל בכל מקום בו הם נמצאים. "ואתם תהיו לי לעם", שכל אחד מכם וכולכם וכולנו עם כל אחינו בני-ישראל יהיו עמו של הקב"ה, אשר יוציא אותם בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה מכל הקשיים ויביא להם שלום
וביטחון בכל הדרוש להם.
ובקרוב ממש יקויים הנאמר בסוף הפרשה שנקראה: "ואולך אתכם קוממיות", שהקב"ה יוליך כל יהודי ואת כל בני-ישראל בקומה זקופה, בראש מורם, בקרוב ממש בגאולה האמיתית, השלמה והמלאה על-ידי משיח צדקנו, שיבוא בקרוב
ויוציא אותנו מחוץ- לארץ ואת בני-ישראל הנמצאים בארץ-ישראל מן הגלות, ויתקן את כל העולם במלכות ש-די, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון.
הרב טובי' שי' בלוי קיבל מהמזכירות את שיחת הרבי באידיש בצירוף פתק מודפס במכונת כתיבה, ובו נאמר:
"ב"ה. מצורפת בזה שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א של היום ל"ג בעומר, ויש לפרסמו ככל האפשרי, כמו שהוא, וכן לתרגמו ללה"ק. מזכירות".
דברי הרבי בשיחתו זו עוררו הדים נרחבים ביותר וזכו לביטוי ולהבלטה בכלי תקשורת רבים בארץ ובעולם כולו. הכול ציינו בהשתאות וביראת כבוד את תחזיתו של הרבי לפיה הכול יסתיים לטובה.
רגשות של חסיד
להלן מכתב מעניין ששיגר באותם הימים הרה"ח ר' אברהם פריז ז"ל, חסיד ומקושר בכל נימי נשמתו, אל אחד מאנ"ש, ובו הוא מעלה את רגשותיו ותחושותיו לאור דברי הרבי (נדפס ב'צדי"ק יסוד עולם', קה"ת תשנ"ב, עמוד 96):
"אודות המצב הנוכחי, שמע נא .. כאשר האזנתי ל"טייפ" ]=סרט [הטלקהה מן השיחה הקדושה של ל"ג בעומר, האמנתי ש"דידן נצח"; וכאשר הגיעו לאוזני הידיעות על שהמפלגות ב"כנסת" התאחדו ]=הכוונה לממשלת ליכוד לאומית שהוקמה ערב מלחמת ששת [םימיה כבר ראיתי את הפועל מ"המשכת האור" של הרבי שליט"א. ה'כלים' הרי מתהווים מה'אור', והאחדות היוותה כלי להשראת השכינה. והכלי נתהווה מהמשכת האור של הרבי שליט"א. ומיד חזיתי בהתממשותו של ה"דידן נצח", שכן הפועל ממש הוא כבר ממילא. עתה תפקידנו לפרסם את הדבר, שהכול יידעו כי "נביא ה' בקרבנו", שחזה את הניצחון מראש!".
חגור כלי מלחמה
אחד מנאמני '077', שניהל מעין יומן באותה תקופה, ציין במכתב ששיגר לידידיו בארץ-הקודש ש"ביום ראשון למלחמה נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לתפילת מנחה ב"גארטל", דבר שהוא נוהג לעשותו - בדרך כלל - בבית-המדרש".
חיזוק רוחני לירושלים
ברשימת כותב השורות, שפורסמה בגיליון 478 של 'כפר חב"ד' (כ"ג בסיון ה'תנש"א) עמודים 31-30 בכותרת "הרבי מבשר את הניצחון", נכתב כבר שבתחילת חודש אייר תשכ"ז ביקש הרבי מהנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' לשגר כמניין בחורים לירושלים. הנימוק ה'גלוי' היה הצורך להרחיב את ישיבת 'תורת אמת'. אך עם פרוץ הקרבות התברר שהיתה כאן כוונה להוסיף תורה תמימה בירושלים ולהעניק חיזוק לעיר-הקודש.
ממכתבו של הרב אברהם-חנוך שי' גליצנשטיין (מנהל הישיבה), מאותה תקופה לר"מ הישיבה הרה"ח ר' מנחם וילהלם ז"ל, ששהה באותה עת בארצות-הברית בשליחות הישיבה, אנו למדים על פרטים מעניינים באותה פרשה: (ב' אייר).
"בדבר התלמידים השלוחים, הנה בשבוע שעבר הגיע מברק מכ"ק אדמו"ר שליט"א.. בהתאם לכך בחרנו 12-כ תלמידים בגילאי 22-20 שכבר לא צריכים שיעור ולומדים בפניעצמם. אתמול הם כבר הגיעו לישיבה ועצם בואם הכניס מצב רוח חדש בכל הישיבה, והבה נקווה שכעת תתחיל תקופה חדשה בישיבתנו ותוכל להתפתח בכיוון הרצוי כרצון כ"ק אדמו"ר שליט"א.
"יותר לא קבלתי כל ידיעות או הוראות בדבר תלמידים-שלוחים אלה .. סלח לי על שאני מקצר הפעם כי אני עמוס עבודה רבה. יש לסדר לתלמידים השלוחים מקומות הלינה והאש"ל המלא וזה קשור בהרבה בעיות".
(ל"ג בעומר). "מכתבך מט"ו אייר לנכון קיבלתי וברוב תודות. שלא לדבר מהמצב הכללי השורר כיום באה"ק ת"ו, הנה הכול ב"ה הסתדר אצלנו על הצד הטוב ביותר. התלמידים לומדים ב"ה בהתמדה ובסדר ובמשמעת רבה. התלמידים השלוחים הכניסו רוח חיים בכולם, הן בתלמידים והן בר"מים ובעובדים וכו' .. באשר למצב הביטחוני כאן, בוודאי שמעת כבר שהגיעו מברקים ]נדפסו בספר 'היכל מנחם' כרך ['ב מכ"ק אדמו"ר שליט"א עם דברי עידוד מאוד מאוד חזקים. לתלמידים השלוחים שבישיבתנו, שחלק מהם מחו"ל, הגיע מברק שישארו במקום וילמדו בהתמדה עם שאר התלמידים ושומר ישראל לא ינום ולא יישן. נקווה שהכל יעבור בסדר אי"ה ושלום ושלווה ישררו כאן ושלום על כל ישראל .. תזכיר נא את הישיבה, עובדיה ותלמידיה בפני כ"ק אדמו"ר שליט"א לחיים ולשלום".
העדר מנהיגות לניצול ההתעוררות
העיתונאי מר ש. אבידור ביקר אצל הרבי בחורף תש"ל, כמעט 3 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, וכדרכו זכה ל'יחידות' אצל הרבי (פורסמה ב'פנים אל פנים' גיליון 365, מתאריך 07.3.8) הדברים התייחסו למצב בארץ הקודש.
מר אבידור ניסה להציג לפני הרבי תמונה חיובית של התייחסות חדשה, אוהדת יותר, לענייני היהדות, שהשתררה בעקבות הניצחון במלחמה בארץ-ישראל. וכך מתאר זאת מר אבידור עצמו:
בתגובה הרצינו פניו של הרבי. מדבריו עלתה עתה נימה של כאב עמוק, הוא אמר: נכון, יש בישראל התעוררות, אבל היא לא באה לידי ביטוי במעשים, מדברים אחרת, אבל לא נותנים לה ביטוי בפועל ממש. יש מושג של 'אור מקיף' ויש מושג של 'אור פנימי'. ההתעוררות אשר ישנה עתה בישראל אינה עוברת את ה'אור מקיף' ואין לה המשך ב'פנימיות'. יהדות אינה עניין של התפלספות, ולא נושא לשיחות של אהדה. יהדות מחייבת קיום ממשי של תורה ומצוות, ובכיוון זה אין אותן תוצאות אשר היו מקוות לאחר מה שאירע ב"ששת הימים".
דממה השתררה לרגע, הרבי נראה מהורהר ושוקל דבריו. לפתע פרצו הדברים מפיו כמעט בזעם: לפעמים נדמה לי כי היחידי שעודנו מדבר על "ששת הימים" זה אני. מה קרה להם לאנשי ארץ-ישראל, שכה מיהרו לשכוח את המאורע הגדול המחייב הזה? אני מדבר עם אישים מארץ-ישראל והם מתייחסים אל המאורע הגדול הזה כאל "היסטוריה ישנה". הייתכן?! ואולי יש כאן בכלל הערכה מוטעית שלי, אולי רק נדמה לי שמאורע זה מחייב למחשבה וגם למסקנות
מרחיקות לכת...
הרי זה היה מאורע גדול ומיוחד במינו, אומר שוב הרבי. ומעיר מיד בחיוך: לשם הזהירות, ובימינו הרי צריכים לדבר בזהירות, אני רוצה להבהיר ולהדגיש, כי "ששת הימים" לא היו 'גאולה' ולא 'אתחלתא דגאולה', ולא חלק מכל אותה אמונה ומכל אותן תקוות שלנו לגבי העתיד לבוא. אבל, הרי היתה כאן הצלה ברורה של היישוב היהודי בארץ-
ישראל? היו סכנות נוראות וברוך-השם יצאו מהן בניצחון גדול, הכול ראו כי לא היה זה ניצחון טבעי. ואיך אפשר שלא ללמוד לקח ממאורע כזה?
הרבי אינו מסתיר את דעתו כי "אלה אשר צריכים היו לפעול, לעורר, לעשות, לא עמדו במבחן", לא נתגלו בארץ-ישראל, בתוך היהדות הדתית של ארץ-ישראל, אותם האנשים אשר 'יתרגמו' את ההתעוררות ל'שפת המעשה'. וכדי להדגים את הדברים מספר הוא דבר בשם חותנו הרבי הקודם מליובאוויטש: לפני כחמישים שנה מקובל היה ברוסיה כי איטליה היא ארץ שאין בה סדר ואין בה יד מארגנת. כשחזר הרבי מביקור באיטליה סיפר, כי ראה בתחנת רכבת קטר משוכלל ביותר, על הפסים עמדו גם קרונות נאים ומשוכללים. לפתע שרק הקטר והחל לנוע במהירות, אבל הקרונות נשארו לעמוד על עמדם. הוברר, כי פשוט שכחו לחבר את הרכבת אל הקטר הדוהר. הקטר נסע מהר אבל הקרונות נשארו עומדים ללא ניע.
וכך בדיוק רואה הרבי את המצב בישראל כיום. ה'קטר' דוהר אבל ה'קרונות' נשארים עומדים. יש התעוררות לאמונה, יש רצון לחזור אל היהדות, אבל אין מי שייצור את הקשר ההכרחי בין ההתעוררות לבין המעשים. לכן, מסביר הרבי, נשארה האמונה בבחינה של "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא". גם לגנב החותר תחת בית כדי לגנוב בו, והוא עובר בצורה החמורה ביותר על איסור התורה לגנוב, יש אמונה, שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהם אכן מאמינים, אבל האמונה שלהם היא כאמונתו של אותו גנב. תוך כדי אמונה ואפילו תוך כדי תפילה מוסיפים לעבור על איסורי תורה חמורים.
ולא קם בישראל מי שיבהיר כי אין אמונה ערטילאית, אין אמונה בלי מעשים. כל עוד שאין במדינה פחות חילול שבת ויותר מניחי תפילין, הרי קשה לדבר על התעוררות לאמונה. הרבי מזכיר ברטט את פסק-הדין בשאלת 'מיהו יהודי'. הוא מדבר על הנזק הנורא שפסק-דין זה גרם בעולם היהודי, ברגע שפורסם תוכן פסק- הדין בעיתונים כמו ה"ניו יורק טיימס", או
ה"טיימס" של לונדון...
לפעול את שינוי המקום
מעניין כי עיתונאי זה עצמו זכה לשמוע מהרבי דברים נחרצים כבר בשנת תשכ"ח וכפי שהתפרסם ברשימה פרטית מאותה 'יחידות' (שיחות-קודש תשכ"ח עמוד 504):
שאלה: מה לכתוב עכשיו בעתון אודות המשך התעוררות מ"ששת הימים"?
הרבי: אני התחלתי בנוגע ל"מבצע תפילין", ובאמת אפשר לפעול הכול, אפילו עניינים הכי קשים...
הרבי: יש לפעול רבות שיהודים יתחילו ללכת בשבת לבית-הכנסת, ולא מצד העובדה שהיום שבת לכן צריך ללכת לבית-הכנסת, כי זה לא פועל כלום. אצל כולם יש הבדל בין שאר ימי השבוע ליום השבת, אפילו לאלו שהולכים לחוף הים - לוקחים הם אוכל אחר מבשאר הימים ואין היום אפור אצלם, משום שהם חשים הרגשה חגיגית במשהו ("ווייל זיי פילן אביסל יום-טוב'דיק"), ואם כן רואים שאפילו הוא חש באווירת חג ("ער פילט אז עס איז יום- טוב'דיק"), אינו עושה שאר העניינים, וכל זה הוא היות שהעניינים הנ"ל שעושה לשם שבת אינם על הכול. כמו כן ללכת לבית-הכנסת משום ששבת היום לא יפעלו עליו כלום.
אלא עצם העניין שהולך לבית-הכנסת - בזה עצמו כבר מרגיש עצמו שייך יותר לכל ישראל, ואפילו שלא יתפלל שם כלום, אלא שבמשך הזמן שיהיה שם ("וועט ער שוין זאגן") יאמר לבסוף איזו תפילה קצרה, או קפיטל תהילים - עד שיתפלל יחד עם כולם.
ולפעמים יאזין לדרשה וזה יפעל שינוי עיקרי בחיים היום-יומיים שלו, וכמו בתפילת שחרית - הכוונה היא לא רק שבשעה שמתפלל יהיה שייך לקדושה, אלא שזה יפעל על כל היום כולו שהנהגתו תהיה באופן אחר. כך גם עניין הנ"ל יפעל שינוי המהות. כי "ששת הימים" צריך תגובה בדבר עיקרי ושינוי המהות ומסירות-נפש, ואין הפירוש בגוף - אלא כמו שאדמו"ר הזקן מפרש: נפש פירושו רצון וכמו שכתוב אין נפשי אל העם הזה.
הרבי: התווכחתי עם ראש ישיבה אחד והוא אמר לי - שהשינוי צריך להיות קביעות עיתים לתורה יותר, אך זה לא שייך ל"ששת הימים" (בעיקר). תמיד צריכים להוסיף ולהשתפר בכל העניינים, אלא שכאן צריך להיות שינוי מהותי, שאת זה יביא העניין הנ"ל (והאריך מאוד הרבה בתוצאות הטובות שיהיה מזה). עד כאן.
אם מסתם יהודים תבע הרבי יתר פעילות ושינויים, מחסידיו עושי דברו על-אחת- כמה-וכמה. "מבצע תפילין". פעילות עם אלמנות ויתומי המלחמות. ביסוס המוסדות בירושלים. אלה ועוד היו תביעותיו של הרבי מן החסידים.
בכייה לדורות
בד בבד החל הרבי בפעילות נמרצת למען יישוב השטחים ששוחררו במלחמה זו ונגד הכוונה למסרם לגויים. על הדו-שיח שניהל הרבי בנושאים אלה עם אותו עיתונאי מסופר בשיחות-קודש שם:
הרבי: אודות התיישבות בעיר העתיקה, למה מונעים זאת? והוסיף: עשו שגיאה בזה שלא שילחו את הערבים. ואמר: היו צריכים לומר לכל אחד ואחד (מהערבים) אתה חייב מיתה כי הנך מורד, אבל בכל זאת קח מאה ל"י והפעקל [תוליבחהו=] שלך ולך.
אז, כשהיו באים למצרים ומסתובבים שם, (או לסוריה), והיו מספרים, את הטוב שבישראל, שבאמת היינו חייבים מיתה אלא שישראל "רחמנים בני רחמנים" הם ולכן הניחו לנו.
אבל עכשיו, שהשאירו את הערבים במקומותיהם, ושם הם מדברים רעות ועוד מעט מגיעים לבחירות, וישראל היא מדינה דמוקרטית, וממילא יתנו להם לבחור, ומי יודע מה יהיה, ובטח יבנו להם במקום החורבות שלהם שיכונים חדשים.
הרבי המשיך ואמר: לא הייתי במצרים ולא דברתי עם נאצר, אבל אני בטוח שאצל נאצר היה מונח בפשטות ("איז געווען אפגעלייגט") שסיני היא של ישראל, ולא חלם שיקבל זאת בחזרה, וכן אותו דבר בכל העולם כולו, אלא שישראל גופא נתנה מקום לסברא כזאת. וזו שגיאה גדולה אשר אי-אפשר לתקנה, ואם מפני שמפחדים מרוסיה - אז אמריקה צריכה לפחד מרוסיה ולא ישראל.
מלחמת ששת הימים תפסה מקום נכבד בהתוועדויות ובפעולות של הרבי באותם ימים. ערב המלחמה ואחריה דיבר הרבי על היבטים רבים הקשורים במלחמה זו, וידועה כמובן קריאתו הק' באותם ימים בדבר "מבצע תפילין".
התוועדויות חג השבועות ושבת-קודש פרשת בהעלותך, ט' בסיוון ה'תשכ"ז, היו סמוכות לניצחון במלחמה. במהלכן הרחיב הרבי על משמעות המאורעות בארץ-הקודש.
הרבי אמר, שבקריאת התורה של החג רמוזים המאורעות, בפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בפלפול הלכתי עמוק העלה את המסקנה כי למצרים העכשווית דין מצרים הקדומה, מבחינת ההלכה, ובהתאם לכך הסביר את משמעות הפסוקים בהתייחסות למאורעות שאירעו בשבוע זה.
הרבי העלה, בין השאר, על נס את האחדות שקדמה והביאה להצלחה באה"ק, ואת תוצאות ההצלחה בכיוון של "ואביא אתכם אלי". עוד אמר:
מסירות הנפש שגילו יהודים בארץ-הקודש - אין לה מקור בחישובים הגיוניים מפוכחים, כי אם נובעת היא מעצמותו הפנימית של עם-ישראל, של גוי קדוש הרוצה בארץ-הקודש.
בהמשך הדברים עמד הרבי על גילוי נוסף של עצמות הנפש היהודית - ההתרגשות וההתעוררות שבפגישה עם הכותל המערבי: אלפים ורבבות התעוררו והתקרבו אל הקב"ה, ואכן אירע כאן "נס" (מלשון התעלות, דוגמת נשיאת נס). כשנראה עין בעין כי יש בורא ומנהיג לעולם.
ניצול ההתעוררות
הרבי דרש להשתדל, שההתעוררות של בני-ישראל לתשובה תנוצל לעניינים מעשיים, בקיום המצוות, ואז תהיה נצחית וברת-קיימא ותהווה הכנה קרובה לביאת המשיח:
האחריות והזכות התמידית, המוטלת על כל איש ישראל, לקרב יהודים אחרים ליהדות, קיימת עתה ביתר שאת, ובמיוחד בעניין של הנחת תפילין, שהשעה צריכה לכך, ועדיין יש צורך בסגולה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שלפי חז"ל הכוונה לתפילין.
בהזדמנויות רבות חזר הרבי והדגיש את החשיבות המיוחדת בשעה זו להנחת תפילין ולזיכוי אחים רחוקים במצווה גדולה זו, הן כסגולה להצלחת העם, והן כנקודת אחיזה להבאת ההמונים לידי התקרבות מעשית ומתמדת אל הקב"ה ואל תורתו ומצוותיו.
כל השנה שלאחר מכן המשיך הרבי לדבר על המצב, לתבוע "שינויים" ולנצל את ההזדמנות. במיוחד בחודש תשרי שבו השמיע את המאמר ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בהתוועדות יום שני של ראש-השנה (המאמר הוגה על-ידי הרבי לקראת ראש השנה תשנ"ב - עם סיום שנת "אראנו נפלאות").
התעוררות כללית לתשובה
בהתוועדות י"ט בכסלו תשכ"ח הקדיש הרבי שיחה ארוכה לחרדה ולהתעוררות שהקיפה את העם בתקופת מלחמת ששת הימים:
לפני פרוץ המלחמה הרגישו הכול את הסכנה וגם ציפו לרחמי שמים, ורק לאחר ההצלחה בחסדי ה' ובניסי ה' - החלו להשמע צלילים של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ההכרה כי יד ה' עשתה זאת - רק היא תשלים את ההצלחה
בכל השטחים.
בתוך דבריו התעכב הרבי על דבריהם של מתווכחים המערערים על העובדה שהיתה התעוררות תשובה במלחמה זו. מתווכחים אלו מסתמכים על מדרשים ופירושים, "להוכיח" שהתעוררות התשובה אינה התעוררות. ברם, דרשות לחוד והלכה פסוקה לחוד. על הדרוש נאמר "אין משיבין על הדרוש" כי לדרוש דרכים משלו, ואילו לגבי המעשה בפועל קובעת ההלכה הפסוקה בלבד. כאן האריך הרבי להוכיח מן ההלכה, שהרהור תשובה בלבד ואף ספק של הרהור תשובה עושה את האדם לבעל תשובה. הרבי הסביר גם את חשיבותה הגדולה של מסקנה זו (שאכן היתה התעוררות תשובה) בדבר עתיד המצב באה"ק, מכמה בחינות. ההכרה בעובדה שאכן היתה התעוררות תשובה - עשוייה לקרב את הגאולה השלימה.
הרבי ציין, שאם לא היה המשך להתעוררות של אז - הרי זו אשמת אלו שלא ניגשו ליהודי בדברים היוצאים מן הלב ובדברי רגש: "הבה ונתחזק בקיום המצוות". אלו שלא התביישו, ופנו ליהודים בתל-אביב ובחדרה וכו' ואף ב"טיימס סקוור" בהצעה להניח תפילין - נוכחו שלא נדחו, כי-אם אדרבה.
יתקע בשופר גדול...
זה נוסח המברק שנתקבל בהנהלת ה"רשת" בארץ-הקודש, לקראת חג השבועות, תשכ"ז:
שנה טובה וקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולקבל תיכף שכר קבלתה שלא תהי' אומה ולשון שולטת בהם
מנחם שניאורסאהן
הרה"ח ר' אברהם-יצחק ששונקין שי', שהיה מראשוני השלוחים של הרבי שהתפזרו על פני הארץ (באותם שנים היה הדבר חידוש), זכה לקבל באותם ימים את מכתבו הכללי-פרטי של הרבי מה' בסיוון ובו מצוייה, אם-כי ברמז, התייחסות לענייני השעה ברוח הדברים שהוזכרו לעיל מהתוועדות חג השבועות ושלאחריה (נדפס בליקוטי-שיחות כרך ח' עמודים 542-642).
אגב, מעניינת היא הערת הרבי בשולי אותו מכתב:
בזמן כתיקונו - כותב בתכיפות, ודווקא עתה - הפסיק הכתיבה!!
פניות אל הרבי שיעלה לארץ הקודש
לרגל המצב הופנו אל הרבי, מקרב כל החוגים, בראשות גדולי התורה, פניות רבות לבוא לבקר בארץ-הקודש ולהנהיג את עם ישראל לקראת הגאולה האמיתית והשלמה (להמחשת אווירה זו ראה מכתבו המרגש של ר' משה-צבי סגל, הנדפס בספר 'דור דור' עמודים 981-091). מצויה בידינו טיוטת מכתב שהוכנה בארץ הקודש על- ידי הנהלת מוסדות חב"ד בעניין זה.
אף הגה"צ רבי אלחנן הלפרין מלונדון העז לדבר עם הרבי בנידון ב'יחידות' באותה תקופה.
הנה תגובת הרבי, באיגרת ששיגר אל הגה"ח רבי שלמה-יוסף זווין ז"ל] מ"יום השלישי, ה' סיון, ה'תשכ"ז" [:לע"ע עכ"פ [=לעת עתה על כל פנים]) אין מקום לנסיעתי מניו יארק לאיזה מקום שהוא.
"לא לשנות התכניות"
אחת מנשות כפר חב"ד, מרת ח. ברונשטיין, ביקרה בחודש אייר תשכ"ז בחצר הרבי. באותם ימים שקדמו למלחמה זכתה להיכנס פעמיים ל'יחידות' והרבי התייחס בדבריו אליה למצב בארץ-הקודש. להלן קטעים ממכתביה לבני-ביתה בכפר-חב"ד (היא כתבה באידיש וכאן תורגמו הדברים):
אור לי"ב אייר תשכ"ז:
אמרתי לרבי שהמצב בארץ-ישראל הוא כזה שהייתי שבה מחר לשם. הרבי שאלני לכמה זמן הגעתי והשבתי לתקופה בת 53 יום ונותרו לי עוד 17 יום להישאר כאן.
הרבי השיב:
"תישארי כאן כפי שתיכננת מראש ועד שתצטרכי לשוב יתייצב המצב ויהיה טוב.. בטח תשתתפי כאן בהכינוס("קאנווענשן") ובוודאי תאמרי כמה מילים. יהיה לך מה לומר - אחרי שתתקשרי עם ועד נשי חב"ד המקומי ותוודעי אותם - ותמסרי בשורות טובות מכאן ומשם". כ"ו אייר תשכ"ז:
אחרי ששבו ממקום ההתכנסות בשעה 9 וחצי התכנסו ]=בכ"ה [רייאב כל הנשים בעזרת הגברים בבית-הכנסת והרבי שליט"א נכנס והשמיע דבריו לפני הנאספות. בשעה שהרבי שליט"א הזכיר את ארץ הקודש שהשם יתברך ירחם עליה ועל יושביה, ניתן היה להבחין איך שפני קדשו מתחלפים. בערך בשעה 11, כשסיים הרבי את דבריו, החל תור נשים לחלוף על פני הרבי, שישב והשיב על כל מכתב עם שאלות ובקשות שהוגש בפניו .. התייצבתי בתור וניגשתי לרבי
בשעה 1.00 אחר חצות .. קיבלתי ברכה לנסיעתי לארץ הקודש.
יום שלישי כ"ז אייר:
ביושבנו עם .. ושומעים את החדשות מארץ-ישראל. והרי כשניסה .. להתקשר אודות כרטיס הנסיעה שלי בחזרה, שאמור היה להיות ביום רביעי הודיעו לי כי שדה התעופה בארץ-ישראל נסגר. הילדים לא רוצים שאסע...
חמש דקות לפני השעה 11.00 בלילה התקשר מזכירו של הרבי, הרב גרונר, ומסר שהרבי מבקש שאבוא למשרד לא יאוחר מהשעה הקרובה. ליד חדר ה"יחידות" חיכה יהודי שסיפר כי אצל הרבי שוהה רב מסויים ולאחר מכן ייכנס הוא. כשיצא היהודי, נכנס הרב שוב לרבי ולאחר מכן נכנסתי אני. הגשתי פתקת פדיון עבור המשפחה ועבור תושבי כפר-חב"ד, וכל אנ"ש בתוך כלל ישראל. הייתי מתוחה מאוד אך כשראיתי את הרבי מחייך, הוקל לי.
סיפרתי לרבי כי ביום שלישי התקשרו לברר אודות שובי ביום רביעי, שהמצב בארץ הוא שלא נותנים להיכנס. הרבי אמר שיום רביעי מוקדם מדי ויום חמישי זהו סוף השבוע ולכן מוטב לנסוע בתחילת השבוע הבא. הרבי גם הרגיעני, כשאמרתי שאיני יודעת אם יהיה לי מקום במטוס ואמר לי: "יהיה לך עם מה לנסוע".
שוב אמרתי: אינני יודעת מה נעשה עתה בבית. מבקשת אני מרבונו של עולם שכולם יהיו שלמים בבריאות.
הרבי השיב: כולם ב"ה שלמים ותמצאו את כולם שלימים ובריאים. סעי לשלום ותמצאי את כולם בסדר. ותבשרי בשורות טובות כולל מסירת דרישת שלום בכפר-חב"ד לנשי ובנות חב"ד ותפעלי במסגרת עבודתם.
לאחר כמה שאלות ובקשות בנושאים פרטיים, בירכני הרבי שוב: סעי בבריאות, ותבשרי בשורות טובות. הוסיף ואמר, שטרם נסיעתי אודיע לו (על- ידי מכתב שאכניס למזכירות). שאל אם דיברתי בכינוס, וביקש למסור פריסת שלום בכפר-חב"ד.
יצאתי מה'יחידות' נרעשת מההתייחסות לכל אחד בפרט. ומעניין, כי המזכיר הודיעני בתחילה כי ה'יחידות' היא לדקה אחת. אך זו נמשכה זמן רב יותר.
ניבא וידע מה ניבא
הנה דברים שהשמיע הרבי בתהלוכה הגדולה ['דאראפ'] שנערכה בל"ג בעומר, מול 770 בהשתתפות קהל אלפים רב של ילדים ומבוגרים:
יש עוד עניין ולימוד מיוחד בקשר למצב הנוכחי של אחינו ואחיותינו הנמצאים בארץ-הקודש, ארץ-ישראל. הם עומדים עתה במצב כזה שהקב"ה מגן עליהם ושולח להם ברכותיו וישועתו במידה מוגדלת כדי שייצאו - ואמנם ייצאו - ממצבם הנוכחי בהצלחה.
מוטלת עליכם (ועלינו) חובה וזכות מיוחדת לסייע להם. אתם - על-ידי שתלמדו פסוק נוסף בתורה, תקיימו עוד מצווה ועוד מצווה מבלי להזניח שום הזדמנות בזה, וגם תעסקו במצוות "ואהבת לרעך כמוך", להשפיע על קרובים וידידים ובני- המשפחה, שגם הם ינצלו את כל אפשרויותיהם להפיץ תורה ומצוותיה - הרי, כפי שאמר רשב"י, דבר זה מציל את כל איש מישראל בכל מקום בו הוא נמצא מהקשיים שבהם הוא נתקל, והדבר מביא לו את ברכות ה' במידה מוגדלת, ישועה והצלחה.
ויתקיים אז מה שקראנו בפרשה (בחוקותי) אתמול, "וישבתם לבטח בארצכם", שיהודים ישבו בביטחון בארץ-ישראל, "ונתתי שלום בארץ" שהקב"ה יצליח שישרור שלום בארץ הקדושה. "והייתי לכם לאלקים", שהקב"ה יהיו אלוקינו, אלוקי כל בני-ישראל בכל מקום בו הם נמצאים. "ואתם תהיו לי לעם", שכל אחד מכם וכולכם וכולנו עם כל אחינו בני-ישראל יהיו עמו של הקב"ה, אשר יוציא אותם בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה מכל הקשיים ויביא להם שלום
וביטחון בכל הדרוש להם.
ובקרוב ממש יקויים הנאמר בסוף הפרשה שנקראה: "ואולך אתכם קוממיות", שהקב"ה יוליך כל יהודי ואת כל בני-ישראל בקומה זקופה, בראש מורם, בקרוב ממש בגאולה האמיתית, השלמה והמלאה על-ידי משיח צדקנו, שיבוא בקרוב
ויוציא אותנו מחוץ- לארץ ואת בני-ישראל הנמצאים בארץ-ישראל מן הגלות, ויתקן את כל העולם במלכות ש-די, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון.
הרב טובי' שי' בלוי קיבל מהמזכירות את שיחת הרבי באידיש בצירוף פתק מודפס במכונת כתיבה, ובו נאמר:
"ב"ה. מצורפת בזה שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א של היום ל"ג בעומר, ויש לפרסמו ככל האפשרי, כמו שהוא, וכן לתרגמו ללה"ק. מזכירות".
דברי הרבי בשיחתו זו עוררו הדים נרחבים ביותר וזכו לביטוי ולהבלטה בכלי תקשורת רבים בארץ ובעולם כולו. הכול ציינו בהשתאות וביראת כבוד את תחזיתו של הרבי לפיה הכול יסתיים לטובה.
רגשות של חסיד
להלן מכתב מעניין ששיגר באותם הימים הרה"ח ר' אברהם פריז ז"ל, חסיד ומקושר בכל נימי נשמתו, אל אחד מאנ"ש, ובו הוא מעלה את רגשותיו ותחושותיו לאור דברי הרבי (נדפס ב'צדי"ק יסוד עולם', קה"ת תשנ"ב, עמוד 96):
"אודות המצב הנוכחי, שמע נא .. כאשר האזנתי ל"טייפ" ]=סרט [הטלקהה מן השיחה הקדושה של ל"ג בעומר, האמנתי ש"דידן נצח"; וכאשר הגיעו לאוזני הידיעות על שהמפלגות ב"כנסת" התאחדו ]=הכוונה לממשלת ליכוד לאומית שהוקמה ערב מלחמת ששת [םימיה כבר ראיתי את הפועל מ"המשכת האור" של הרבי שליט"א. ה'כלים' הרי מתהווים מה'אור', והאחדות היוותה כלי להשראת השכינה. והכלי נתהווה מהמשכת האור של הרבי שליט"א. ומיד חזיתי בהתממשותו של ה"דידן נצח", שכן הפועל ממש הוא כבר ממילא. עתה תפקידנו לפרסם את הדבר, שהכול יידעו כי "נביא ה' בקרבנו", שחזה את הניצחון מראש!".
חגור כלי מלחמה
אחד מנאמני '077', שניהל מעין יומן באותה תקופה, ציין במכתב ששיגר לידידיו בארץ-הקודש ש"ביום ראשון למלחמה נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לתפילת מנחה ב"גארטל", דבר שהוא נוהג לעשותו - בדרך כלל - בבית-המדרש".
חיזוק רוחני לירושלים
ברשימת כותב השורות, שפורסמה בגיליון 478 של 'כפר חב"ד' (כ"ג בסיון ה'תנש"א) עמודים 31-30 בכותרת "הרבי מבשר את הניצחון", נכתב כבר שבתחילת חודש אייר תשכ"ז ביקש הרבי מהנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' לשגר כמניין בחורים לירושלים. הנימוק ה'גלוי' היה הצורך להרחיב את ישיבת 'תורת אמת'. אך עם פרוץ הקרבות התברר שהיתה כאן כוונה להוסיף תורה תמימה בירושלים ולהעניק חיזוק לעיר-הקודש.
ממכתבו של הרב אברהם-חנוך שי' גליצנשטיין (מנהל הישיבה), מאותה תקופה לר"מ הישיבה הרה"ח ר' מנחם וילהלם ז"ל, ששהה באותה עת בארצות-הברית בשליחות הישיבה, אנו למדים על פרטים מעניינים באותה פרשה: (ב' אייר).
"בדבר התלמידים השלוחים, הנה בשבוע שעבר הגיע מברק מכ"ק אדמו"ר שליט"א.. בהתאם לכך בחרנו 12-כ תלמידים בגילאי 22-20 שכבר לא צריכים שיעור ולומדים בפניעצמם. אתמול הם כבר הגיעו לישיבה ועצם בואם הכניס מצב רוח חדש בכל הישיבה, והבה נקווה שכעת תתחיל תקופה חדשה בישיבתנו ותוכל להתפתח בכיוון הרצוי כרצון כ"ק אדמו"ר שליט"א.
"יותר לא קבלתי כל ידיעות או הוראות בדבר תלמידים-שלוחים אלה .. סלח לי על שאני מקצר הפעם כי אני עמוס עבודה רבה. יש לסדר לתלמידים השלוחים מקומות הלינה והאש"ל המלא וזה קשור בהרבה בעיות".
(ל"ג בעומר). "מכתבך מט"ו אייר לנכון קיבלתי וברוב תודות. שלא לדבר מהמצב הכללי השורר כיום באה"ק ת"ו, הנה הכול ב"ה הסתדר אצלנו על הצד הטוב ביותר. התלמידים לומדים ב"ה בהתמדה ובסדר ובמשמעת רבה. התלמידים השלוחים הכניסו רוח חיים בכולם, הן בתלמידים והן בר"מים ובעובדים וכו' .. באשר למצב הביטחוני כאן, בוודאי שמעת כבר שהגיעו מברקים ]נדפסו בספר 'היכל מנחם' כרך ['ב מכ"ק אדמו"ר שליט"א עם דברי עידוד מאוד מאוד חזקים. לתלמידים השלוחים שבישיבתנו, שחלק מהם מחו"ל, הגיע מברק שישארו במקום וילמדו בהתמדה עם שאר התלמידים ושומר ישראל לא ינום ולא יישן. נקווה שהכל יעבור בסדר אי"ה ושלום ושלווה ישררו כאן ושלום על כל ישראל .. תזכיר נא את הישיבה, עובדיה ותלמידיה בפני כ"ק אדמו"ר שליט"א לחיים ולשלום".
העדר מנהיגות לניצול ההתעוררות
העיתונאי מר ש. אבידור ביקר אצל הרבי בחורף תש"ל, כמעט 3 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, וכדרכו זכה ל'יחידות' אצל הרבי (פורסמה ב'פנים אל פנים' גיליון 365, מתאריך 07.3.8) הדברים התייחסו למצב בארץ הקודש.
מר אבידור ניסה להציג לפני הרבי תמונה חיובית של התייחסות חדשה, אוהדת יותר, לענייני היהדות, שהשתררה בעקבות הניצחון במלחמה בארץ-ישראל. וכך מתאר זאת מר אבידור עצמו:
בתגובה הרצינו פניו של הרבי. מדבריו עלתה עתה נימה של כאב עמוק, הוא אמר: נכון, יש בישראל התעוררות, אבל היא לא באה לידי ביטוי במעשים, מדברים אחרת, אבל לא נותנים לה ביטוי בפועל ממש. יש מושג של 'אור מקיף' ויש מושג של 'אור פנימי'. ההתעוררות אשר ישנה עתה בישראל אינה עוברת את ה'אור מקיף' ואין לה המשך ב'פנימיות'. יהדות אינה עניין של התפלספות, ולא נושא לשיחות של אהדה. יהדות מחייבת קיום ממשי של תורה ומצוות, ובכיוון זה אין אותן תוצאות אשר היו מקוות לאחר מה שאירע ב"ששת הימים".
דממה השתררה לרגע, הרבי נראה מהורהר ושוקל דבריו. לפתע פרצו הדברים מפיו כמעט בזעם: לפעמים נדמה לי כי היחידי שעודנו מדבר על "ששת הימים" זה אני. מה קרה להם לאנשי ארץ-ישראל, שכה מיהרו לשכוח את המאורע הגדול המחייב הזה? אני מדבר עם אישים מארץ-ישראל והם מתייחסים אל המאורע הגדול הזה כאל "היסטוריה ישנה". הייתכן?! ואולי יש כאן בכלל הערכה מוטעית שלי, אולי רק נדמה לי שמאורע זה מחייב למחשבה וגם למסקנות
מרחיקות לכת...
הרי זה היה מאורע גדול ומיוחד במינו, אומר שוב הרבי. ומעיר מיד בחיוך: לשם הזהירות, ובימינו הרי צריכים לדבר בזהירות, אני רוצה להבהיר ולהדגיש, כי "ששת הימים" לא היו 'גאולה' ולא 'אתחלתא דגאולה', ולא חלק מכל אותה אמונה ומכל אותן תקוות שלנו לגבי העתיד לבוא. אבל, הרי היתה כאן הצלה ברורה של היישוב היהודי בארץ-
ישראל? היו סכנות נוראות וברוך-השם יצאו מהן בניצחון גדול, הכול ראו כי לא היה זה ניצחון טבעי. ואיך אפשר שלא ללמוד לקח ממאורע כזה?
הרבי אינו מסתיר את דעתו כי "אלה אשר צריכים היו לפעול, לעורר, לעשות, לא עמדו במבחן", לא נתגלו בארץ-ישראל, בתוך היהדות הדתית של ארץ-ישראל, אותם האנשים אשר 'יתרגמו' את ההתעוררות ל'שפת המעשה'. וכדי להדגים את הדברים מספר הוא דבר בשם חותנו הרבי הקודם מליובאוויטש: לפני כחמישים שנה מקובל היה ברוסיה כי איטליה היא ארץ שאין בה סדר ואין בה יד מארגנת. כשחזר הרבי מביקור באיטליה סיפר, כי ראה בתחנת רכבת קטר משוכלל ביותר, על הפסים עמדו גם קרונות נאים ומשוכללים. לפתע שרק הקטר והחל לנוע במהירות, אבל הקרונות נשארו לעמוד על עמדם. הוברר, כי פשוט שכחו לחבר את הרכבת אל הקטר הדוהר. הקטר נסע מהר אבל הקרונות נשארו עומדים ללא ניע.
וכך בדיוק רואה הרבי את המצב בישראל כיום. ה'קטר' דוהר אבל ה'קרונות' נשארים עומדים. יש התעוררות לאמונה, יש רצון לחזור אל היהדות, אבל אין מי שייצור את הקשר ההכרחי בין ההתעוררות לבין המעשים. לכן, מסביר הרבי, נשארה האמונה בבחינה של "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא". גם לגנב החותר תחת בית כדי לגנוב בו, והוא עובר בצורה החמורה ביותר על איסור התורה לגנוב, יש אמונה, שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהם אכן מאמינים, אבל האמונה שלהם היא כאמונתו של אותו גנב. תוך כדי אמונה ואפילו תוך כדי תפילה מוסיפים לעבור על איסורי תורה חמורים.
ולא קם בישראל מי שיבהיר כי אין אמונה ערטילאית, אין אמונה בלי מעשים. כל עוד שאין במדינה פחות חילול שבת ויותר מניחי תפילין, הרי קשה לדבר על התעוררות לאמונה. הרבי מזכיר ברטט את פסק-הדין בשאלת 'מיהו יהודי'. הוא מדבר על הנזק הנורא שפסק-דין זה גרם בעולם היהודי, ברגע שפורסם תוכן פסק- הדין בעיתונים כמו ה"ניו יורק טיימס", או
ה"טיימס" של לונדון...
לפעול את שינוי המקום
מעניין כי עיתונאי זה עצמו זכה לשמוע מהרבי דברים נחרצים כבר בשנת תשכ"ח וכפי שהתפרסם ברשימה פרטית מאותה 'יחידות' (שיחות-קודש תשכ"ח עמוד 504):
שאלה: מה לכתוב עכשיו בעתון אודות המשך התעוררות מ"ששת הימים"?
הרבי: אני התחלתי בנוגע ל"מבצע תפילין", ובאמת אפשר לפעול הכול, אפילו עניינים הכי קשים...
הרבי: יש לפעול רבות שיהודים יתחילו ללכת בשבת לבית-הכנסת, ולא מצד העובדה שהיום שבת לכן צריך ללכת לבית-הכנסת, כי זה לא פועל כלום. אצל כולם יש הבדל בין שאר ימי השבוע ליום השבת, אפילו לאלו שהולכים לחוף הים - לוקחים הם אוכל אחר מבשאר הימים ואין היום אפור אצלם, משום שהם חשים הרגשה חגיגית במשהו ("ווייל זיי פילן אביסל יום-טוב'דיק"), ואם כן רואים שאפילו הוא חש באווירת חג ("ער פילט אז עס איז יום- טוב'דיק"), אינו עושה שאר העניינים, וכל זה הוא היות שהעניינים הנ"ל שעושה לשם שבת אינם על הכול. כמו כן ללכת לבית-הכנסת משום ששבת היום לא יפעלו עליו כלום.
אלא עצם העניין שהולך לבית-הכנסת - בזה עצמו כבר מרגיש עצמו שייך יותר לכל ישראל, ואפילו שלא יתפלל שם כלום, אלא שבמשך הזמן שיהיה שם ("וועט ער שוין זאגן") יאמר לבסוף איזו תפילה קצרה, או קפיטל תהילים - עד שיתפלל יחד עם כולם.
ולפעמים יאזין לדרשה וזה יפעל שינוי עיקרי בחיים היום-יומיים שלו, וכמו בתפילת שחרית - הכוונה היא לא רק שבשעה שמתפלל יהיה שייך לקדושה, אלא שזה יפעל על כל היום כולו שהנהגתו תהיה באופן אחר. כך גם עניין הנ"ל יפעל שינוי המהות. כי "ששת הימים" צריך תגובה בדבר עיקרי ושינוי המהות ומסירות-נפש, ואין הפירוש בגוף - אלא כמו שאדמו"ר הזקן מפרש: נפש פירושו רצון וכמו שכתוב אין נפשי אל העם הזה.
הרבי: התווכחתי עם ראש ישיבה אחד והוא אמר לי - שהשינוי צריך להיות קביעות עיתים לתורה יותר, אך זה לא שייך ל"ששת הימים" (בעיקר). תמיד צריכים להוסיף ולהשתפר בכל העניינים, אלא שכאן צריך להיות שינוי מהותי, שאת זה יביא העניין הנ"ל (והאריך מאוד הרבה בתוצאות הטובות שיהיה מזה). עד כאן.
אם מסתם יהודים תבע הרבי יתר פעילות ושינויים, מחסידיו עושי דברו על-אחת- כמה-וכמה. "מבצע תפילין". פעילות עם אלמנות ויתומי המלחמות. ביסוס המוסדות בירושלים. אלה ועוד היו תביעותיו של הרבי מן החסידים.
בכייה לדורות
בד בבד החל הרבי בפעילות נמרצת למען יישוב השטחים ששוחררו במלחמה זו ונגד הכוונה למסרם לגויים. על הדו-שיח שניהל הרבי בנושאים אלה עם אותו עיתונאי מסופר בשיחות-קודש שם:
הרבי: אודות התיישבות בעיר העתיקה, למה מונעים זאת? והוסיף: עשו שגיאה בזה שלא שילחו את הערבים. ואמר: היו צריכים לומר לכל אחד ואחד (מהערבים) אתה חייב מיתה כי הנך מורד, אבל בכל זאת קח מאה ל"י והפעקל [תוליבחהו=] שלך ולך.
אז, כשהיו באים למצרים ומסתובבים שם, (או לסוריה), והיו מספרים, את הטוב שבישראל, שבאמת היינו חייבים מיתה אלא שישראל "רחמנים בני רחמנים" הם ולכן הניחו לנו.
אבל עכשיו, שהשאירו את הערבים במקומותיהם, ושם הם מדברים רעות ועוד מעט מגיעים לבחירות, וישראל היא מדינה דמוקרטית, וממילא יתנו להם לבחור, ומי יודע מה יהיה, ובטח יבנו להם במקום החורבות שלהם שיכונים חדשים.
הרבי המשיך ואמר: לא הייתי במצרים ולא דברתי עם נאצר, אבל אני בטוח שאצל נאצר היה מונח בפשטות ("איז געווען אפגעלייגט") שסיני היא של ישראל, ולא חלם שיקבל זאת בחזרה, וכן אותו דבר בכל העולם כולו, אלא שישראל גופא נתנה מקום לסברא כזאת. וזו שגיאה גדולה אשר אי-אפשר לתקנה, ואם מפני שמפחדים מרוסיה - אז אמריקה צריכה לפחד מרוסיה ולא ישראל.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
