העבר האפל לא יוותר להם, לתושבי המבורג. מידי יום הם יזכרו בחסיד ר' לוי לאגוויר וזוגתו רוחמה הי"ד שנרצחו על-ידי הנאצים במחנה ההשמדה "אושוויץ".

התזכורת היומית הזו תהיה בדמות "אבן מכשול" שיוצב בפתח בניין המגורים בו התגוררו הזוג החסידי. אבני המכשול הוא הכינוי לקוביות זהובות שמוצבות בתוך מדרכות ברחבי ערי גרמניה. הן בולטות מן המדרכה ומבריקות מן השמש, וכך רגל הצועד ועינו של עובר-אורח 'נתקל' באבן.

"אבני המכשול נועד להתקיל במוח שלך את המסר של האבנים", מסביר היוזם גונטר דמניג.

האבנים עשויים מפליז, תערובת מתכות של נחושת ואבץ, והכיתוב החרוט בהם מקריא "כאן התגורר..." עם שמות הניספים, שנת לידתם, מיקום ותאריך הירצחם - באם הוא ידוע. הם מוצבים בפתח מקום המגורים של יהודי שנספה בשואה.

"רציתי להחזיר את השמות של היהודים שהתגוררו, גידלו ילדים וחיו חיים נורמליים בבתים האלה", דמניג הסביר לתקשורת עם דמעות בעיניו, עדיין מזדעזע בכל פעם מחדש מהרעיון "הפיתרון הסופי" של אדולף היטלר ימ"ש וחייליו הרצחניים.

בקיץ הקרוב יוקבע "אבני מכשול" עם פרטי הזוג לאגוויר שמשפחת ביסטריצקי החב"דית נמנית בין צאצאיה.


העבר 'הנאצי' של היזם

"סטולפר שטיין", כך נקראים בגרמנית אבני המכשול ולמעלה מ-4 אלף כאלה מוצבים היום בגרמניה.

המוח מאחורי הרעיון הוא דמניג, גרמני בן 58 שנולד בברלין. עד היום הוא זועם על-כך שהאזרחים הגרמנים לא שאלו או התעניינו למה ולאיפה נעלמו שכניהם היהודים. "שכנים שהתגוררו באושר זה לצד זה עד 1933, לפתע החלו להיעלם, הבתים והדירות שלהם התרוקנו, והרהיטים נלקחו ואף אחד לא ידע?!"

הוא אמן פוליטי שנוי במחלוקת מאז שיצר תערוכה נגד ארה"ב בשל מלחמתה בויטנאם. אולם הפרוייקט הנוכחי, אבני המכשול, זוכה לתמיכה רחבה יותר.

דמניג עובד 7 ימים בשבוע, ובדרך-כלל ל-14 שעות בכל יום. "זה החיים שלי", הוא אומר בעיניים טרוטות. "אסור לנו להרשות לחלק הזה של ההיסטוריה להישכח".

לאחר השגת הפרטים הרלוונטים על היהודי הנספה, בעזרת זוגתו אוטה פרנקה, הוא מגיע לבניין המדובר. מתכופף ועם איזמל משונה בידו, דמניג מוציא מספר לבנים מהמדרכה, ומכניס במקומם את "אבני המכשול" הבולטות.

הוא מקבל 95 יורו על כל אבן שהוא יוצר ומתקין. הכסף מגיע ממספר מקורות – פרטיים וממשלתיים. לאחר שהאבן נקבעת היא הופכת להיות רכוש העירייה, ומתנדבים גרמנים מגיעים מידי פעם לנקות ולהבריק אותו.

עד היום דמניג סובל מדו-ערכיות בשל זהותו של אביו ששימש כחייל ב"ורמאכט" – צבא ההגנה של גרמניה הנאצית בשנים 1935 - 1945. הפעם הראשונה שהוא שמע על שואת היהודים הייתה מסבתו. אביו מעולם לא דיבר איתו על הנושא. אולם, הוא מציין, אביו "שירת בספרד במהלך מלחמת העולם השנייה".


הזוג שהציל את הרבי והרבנית

דמניג שמע על הזוג לאגוויר לפני חודש בערך מהרב שלמה ביסטריצקי, שליח חב"ד בהמבורג. השניים נמצאים בקשר הדוק, והאמן הגרמני התעניין שוב ושוב אצל הרב היהודי על בני משפחה שנספו בשואה.

בשבוע שעבר הרב ביסטריצקי החליט שהגיע הזמן להנציח את אבי המשפחה. זאת לרגל בואו של הרב לייבל ביסטריצקי, סבו מירושלים שנולד בהמבורג, לביקור ראשון ומרגש מאז בריחתו מהמדינה בגיל 11.

הוריו של ר' לייבל שיחי' הם ר' מרדכי ביסטריצקי וזוגתו ע"ה – בתם של ר' לוי ורוחמה לאגוויר הי"ד.

ר' לוי נולד בשנת 1870, ומרת רוחמה בשנת 1875. השניים זכו שהאדמו"ר הרש"ב נ"ע סידר את הקידושין בעת חופתם. הם התגוררו ליד חתנם ובתם בהמבורג, ובכרכי האגרות-קודש של האדמו"ר הריי"צ נ"ע מופיע מכתב נדיר המיועד לר' "לוי לאגעויר" וממוען להמבורג (אג"ק כרך א' עמ' תל"ה).

לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון ובואם של ימים קודרים בשמי גרמניה, משפחת לאגוויר עברה להתגורר באנטוורפן בבלגיה.

הם רכשו כרטיסי נסיעה באוניית "סורפא פינטא" כשמטרתם לברוח לניו-יורק. ב"קונטרס כ"ח סיון" מסופר כי מסיבות שונות הנסיעה נמנעה מהזוג לאגוויר, ובאצילות נפש הם מסרו את הכרטיסים שלהם לרבי ולרבנית חיה-מושקא שניאורסון ע"ה.

זו הייתה האונייה האחרונה שהפליגה לארה"ב.

צאצאי המשפחה לא ידעו מה עלה בגורלם של סביהם עד שגילו לפני מספר שנים ספר שיצא-לאור בצרפת. ר' לוי ורוחמה נאסרו בשנת 1942 ונשלחו למחנה עבודה בכפייה באזור דרנסי בצרפת, וכעבור זמן נלקחו לאושוויץ. משם, כמו רבים אחרים, הם לא חזרו.


למה גרמנים מתנגדים לאבנים?

בשבוע שעבר נערך בבית-חב"ד המבורג אירוע למוזמנים בלבד בכותרת "העבר נפגש עם העתיד". היו שם נשיא המבורג ברנט רודר, אנשי עסקים, וראשי-הקהילה היהודית בהמבורג. גם דמניג הגיע. הפעם ללא הכובע החום המוכר שלו והאפודה המוכתמת מעבודותיו.

עם כוס משקה בידיו, דמניג סיפר לר' לייבל ביסטריצקי ובני משפחתו שהצטרפו לביקורו בהמבורג, על ההתחלה של פרוייקט "אבני המכשול" שלא החלו בצורה חלקה.

לאחר שיצר 600 אבנים עבור העיר קולון כמתנה אישית, העירייה אישרה הצבת האבנים בתנאי שהיא לא תישא בנטל הכספי. (אגב: היום, בכ"ה אייר ד'תתנ''ו, יהודי קולון ניצלו ממסע הצלב הראשון בזכותו של בישוף מקומי שהורה לסגור את שערי העיר בפני הפורעים צמאי-הדם).

בנוסף למכשול הקודם, דמניג מספר כי את ההתקנה הראשונה הוא עשה ללא אישור חוקי, ותושבים מקומיים זעמו על הכוונה להציב את האבנים על הקיר החיצוני של בתיהם. "ההתנגדות לרעיון נובעת מחשש שיש לתושבים שמא הם לא הבעלים החוקיים של בתיהם", הוא מנסה להסביר.

הסיכום עם העירייה והתושבים הייתה להציב את אבני הזיכרון על המדרכה בפתח מבני המגורים. וכאלה הוצבו בערים כמו ברלין, שטוטגארט, פרנקפורט, המבורג, דיסלדורף ועיירות כמו לובן, בונדה, סייגבורג ונוספים.

איך אפשר לדרוך על מצבות של מתים, שואלים אותו בתדירות.

דמניג עונה: "ככה מעולם לא נשכח. ואגב, בכל פעם שדורכים על האבני נחושת הם זוהרים יותר".


כתבות בנושא:
+ הרב לייבל ביסטריצקי חוזר לעיר הולדתו
+ נשיא המבורג פוגש את החסיד שנמלט

קישור בנושא:
+ אתר האינטרנט של "אבני המכשול"