הטקס המסורתי במצדה חוצה דורות
מאת: חיים ברון
צילומים: מנדי לואיס, שלמה-חיים ריבקין
ארבע לפנות בוקר. אנחנו מגיעים לביתו של הרב בן-ציון ליפסקר, מנהל בית חב"ד ורב העיר ערד. לאחר סידורים אחרונים, יצאנו כולנו להרי המצדה למרגלות ים-המלח. הערפל הסמיך מקשה מעט על הנסיעה, אך העובדה כי מאות בני-נוער ממתינים לנו בפסגת המצדה, לא נותנת הנחות. חייבים להזדרז.
בדרך, מספר לנו הרב ליפסקר על הפרויקט הייחודי הזה, לו התוודענו רק כשנכחנו במקום. "זה החל לפני כשלושים שנה", הוא מספר בראיון מיוחד ל-COL. "התחלנו להתכונן לאירוע, ולימדנו נערים ונערות כהכנה לקראת בר/ת מצווה. אני אישית מתעסק עם בני-המצוה ומלמד אותם, כשהשנה התייצב לצידי בחלק מהזמן הת' אריק ליפסקר. למדנו עימם תחילה דברים בסיסיים ביהדות; הקפדה על כשרות; תפילה; תפילין, ועם הנערות על עניין הדלקת נר שבת-קודש וכדומה. ההכנה נערכת מספר חודשים עד למועד בר/ת-המצווה. עם סיום הקורס, רבים מהנערים מוצאים עצמם שותפים לפעילות בית חב"ד בעיר".
"כאמור, לפני שלושים שנה התחלנו עם הפרויקט. הדבר אכן הרשים ומרשים. אך כיום, כשאני מגיע ורואה את הורי הילדים צועדים יחד איתם ומתפללים עמהם כמו שהתפללו אז, ליבי נמס. ברוך-השם, ניתן לומר כי כל הצעירים בערד עוברים הכנה מקדימה אצלנו בזכות שיתוף הפעולה עם התיכונים".
תודה על המסירות
דקות ספורות לפני השעה חמש, הגענו למצדה. במקום המתינו מספר מורים ומורות מבתי-הספר השונים בערד, הורי הנערים והנערות וסגן ראש-העיר. הנערים כבר המתינו בפסגת המצדה. הרב ליפסקר מתקבל במקום באהדה יוצאת מן הכלל. כולם לוחצים את ידו בחמימות כשהם מאחלים לו מעומק הלב: "תודה".
אנו נכנסים לתוך הרכבל הענק שנפתח זה עתה במיוחד לאירוע. הרכבל מתחיל לעלות. הנוף המדהים נפרש מול העיניים: סלעי המצדה המרהיבים, ים המלח, בתים גדולים נעשים כמשחקי לגו. הנוף עוצר נשימה. הרב ליפסקר חושב כעת על דברים אחרים. "אחרי הכול", הוא אומר לנו, "אני מתרגש בכל שנה מחדש. זה נותן סיפוק לראות מאות נערים ונערות שחוגגים כעת לאחר שלמדו חודשים רבים הלכות שיישארו איתם לנצח".
הרכבל נעצר. כולנו יורדים ומתחילים לפסוע לכיוון סלעי המצדה. מרחוק ניתן להבחין בהמוני נערים אסופים באחד הפינות כשמוזיקה חסידית נשמעת ברקע. מנורות רבי-עוצמה מאירים את הפינה. לאחר שהרב ליפסקר מקבל לידיו את ספר-התורה על-ידי גבאי בית-הכנסת במצדה, אנחנו פוסעים לכיוון הנערים.
מצדה לובשת חג
ההתרגשות בעיצומה. הנערים מביטים ברב ליפסקר, זה שישב איתם שעות ארוכות ולימד אותם את ההלכות הנדרשות. הרב ליפסקר מתעטף בטלית, החופה נפרסת ומאות הנערים עומדים בהיכון, מחכים לאות. ברגעים אלו, מורה הרב ליפסקר לנערים ללבוש את הטלית, עבור חלקם זוהי הפעם הראשונה בחייהם, כשהוא מברך איתם את הברכה בקול-רם. מצדה לובשת חג.
לצלילי מוזיקה חסידית, פוסעים מאות הנערים והנערות יחד עם הרב ליפסקר העטוף בטלית בשורות ארוכות. "תראה איזה יופי יש לדת היהודית", אומר אחד מאבות הנערים לזוגתו. "הם מעבירים את זה בצורה חווייתית ומרשימה. אי-אפשר להתנגד לזה", הוא מוסיף.
לאחר מספר דקות של צעדה, אנחנו מגיעים למקום הנקבע מראש, בו נערך הטקס. מאות הנערים והנערות מתיישבים על הכיסאות. ההורים יושבים מאחור, דומעים ומתרגשים. אני מבחין בשני חברים הנראים בשנות החמישים לחייהם מתלחששים. "חיים, זה בשבילי סגירת מעגל מרגשת", אומר האחד לחברו. "אני הייתי פה לפני שלושים שנה, בפעם הראשונה בה קיים הרב ליפסקר את טקס בר-המצווה וכעת הבן שלי עומד כאן, עם טלית"... האב לא יכול לעצור את סחף ההתרגשות ופורץ בבכי. בכי של שמחה.
יום חדש עולה
"מודה אני לפניך", מכריז הרב ליפסקר באיטיות במיקרופון והנערים והנערות מחרים-מחזיקים אחריו כשהשמש מתחילה לעלות אט-אט מכיוון ים-המלח וצובעת באדום את המצדה. המראה מלבב. יופי הבריאה נפרש מול עיניך כשברקע נשמעים קולותיהם של הנערים והנערות מודים בשבח להשם. "אתה בראת, אתה יצרת"...
הרב ליפסקר קורא איתם את הברכות במנגינה ערבה ובשפה מיוחדת כמו שרק הוא יודע לעשות. "יש לו חן מיוחד", יאמר לנו מאוחר יותר אחד ההורים. "כל העיר אוהבת אותו. הוא מלאך".
לאחר הברכות, נושאים בפניהם דברים נציגת ההורים, סגן ראש-העיר והרב ליפסקר. תוכן הדברים, היה החשיבות של הנערים והנערות המגיעים לגיל מכריע בחייהם. "השמש כעת עולה ליום חדש ואני מברך אתכם שכעת כולנו נתחיל ביום חדש, עם תקווה חדשה", אמר הרב ליפסקר.
לאחר-מכן מתפלל הרב ליפסקר עם כל הנערים והנערות את תפילת שחרית בנעימה מיוחדת העריבה לאוזן ואחר נפתח ספר-התורה והת' אריק ליפסקר שסייע רבות בהכנת התלמידים לקראת בר-המצווה קורא בתורה. שלושה נערים שטרם עלו לתורה, עושים זאת בפעם הראשונה בהתרגשות.
לאחר קריאת התורה, מרים הרב ליפסקר את ספר-התורה והילדים מתחילים לשיר "שמע בני, שמע בני"... בהתלהבות עצומה. התלהבות של קדושה. ראשוני המטיילים במצדה שנקלעו למקום, נעצרים. מנסים להבין מה קורה כאן. כמה מהם מצטרפים לשירה ומוחים כפיים בהתלהבות.
הטקסט המרגש מסתיים בשירה של השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים" של מרדכי בן-דוד והוא כובש את הקהל. הנערים רוקעים ברגליהם על אבני המצדה יחד עם הרב ליפסקר שיוצא מגדרו בהתלהבות עצומה. הטקס נגמר, אנחנו פוסעים בחזרה את הדרך לרכבל, משם אנו יורדים לחניון המצדה.
"כבוד הרב", נשמע קריאה לפני שהרכב יצא לערד. מאחור היה אחד הנערים. "כולנו רוצים לומר לך תודה-רבה על הדאגה החמה שלך. אתה הענקת לנו משהו נצחי שיישאר איתנו לנצח". הרב מחייך ואומר בביישנות-מה: "תודה".
0
0
ומרגשות... וישר כח לרב בנציון ליפסקר על המסירות וההשקעה
0
0
וגם כל הכבוד לCOL שחשפתם אותנו בכזו צורה לתופעה הזו...
תמשיכו כך!!
0
0
the pictures are great.
t.g.n.y
0
0
רק צריך גם לנהוג על פי השולחן ערוך ובמקרה הזה, הבעל קורא צריך לעמוד מצד שמאל של הספר תורה ולא מצד ימין שלו
בכל אופן זה כבר עבר
תמשיכו לעשות חיל
0
0
אפשר לומר כל הכבוד - בלי אבל!
0
0
כאילו אומרים רק ילדי הבר מצוה צריכים להניח תפילין, המבוגרים לא !
הרב בלי תפילין, הבעל קורא בלי תפילין ? צריך לרדת אליהם ולהיות יחד אתם
0
0
0
0
משפחת ליפסקר, אין מה לעשות, אתם אלופים בקטעים הללו!! תמשיכו ככה, ומתוך בריאות ושמחה ותצליחו.
א מאנ"ש, נחלת הר חב"ד
0
0
0
0
בספינקא ובעוד חסידויות שאיני זוכר את שמם כרגע הבעל קורא הוא מימין
אין בכלל בעיה בענין
0
0
,
0
0
והנער הבר מצווה הוא הבעל קורא!
מה תענה על זה?
לפני שמעירים כדאי לברר!!!
0
0
0
0
0
0
0
0
0
0
מאפשרים לכם לקבל
